הודאה להקב"ה בעת שאחרים עדיין בצער

[אשרי יושבי ביתך]

רבים נסתפקו, וזה ספק כללי ולאו דווקא בעת זו:

באדם שניצול מאסון - ורוצה לקיים 'סעודת הודאה' לרבון העולמים על שניצול, האם ראוי להמתין אם זה עד כלות השבעה, או שאדרבה - מכיון שלו באופן פרטי ה' עשה נס, ויש חובת הודאה, עליו לזרז ולעשות את הסעודה בהקדם האפשרי.

שמעתי מעד נאמן שהגר"ד לנדו שליט"א הורה לאחד שעושה בכל שנה סעודת הודאה, שידחה את זה השנה לאחר השבעה על הרוגי אסון מירון. אבל כ"ז במסיבת הודאה רגילה של כל שנה, אבל באדם שרוצה להודות על הנס הפרטי שלו שקרה באסון זה דייקא, השנה. מה הדרך הנכונה והישרה?

יש למישהו ראיות מחז"ל בנקודה הזו?

נ.ב. כמו"כ הסתפקו, כשבארה"ק המצב של הקורונה היטיב מאד ב"ה, האם ראוי לארגן מעמד גדול של הודאה להקב"ה, בשעה שברחבי תבל עדיין הקורונה משתוללת וגובה קרבנות רבים, גם מבני ישראל שבגולה.

[אשרי יושבי ביתך]

חושבני שהחילוק הוא ש'הודאה' בודאי צריכה להיות, ובהקדם האפשרי. אבל 'שמחה' - לא מתאים לשמוח בעת צער.
רק שאשמח לקבל מקורות לסברא זו [ואם סעודת הודאה נחשבת 'שמחה' או 'הודאה'].

[שמעתי מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א, בערש"ק האחרון, שסיפר על אשה אחת שבעת הפיגוע בבנייני התאומים חיפשה את בעלה זמן רב והייתה בחרדה לשלומו, ואחר כמה שעות ששמעו שניצל בחסדי שמים, החלו לשמוח ולרקוד. וכששמע מזה קרוב משפחתם הגרנ"צ פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, הקפיד ע"כ מאד, ואמר בערך כך: 'לשמחה מה זו עושה', הודאה להקב"ה צריך, אבל שמחה בעת צער שכזו? - אין זה הזמן, צריך להיות נושא בעול עם חברו!, ע"כ].

[דרומי]

ראה בהמצו"ב עמוד ח לענין זמן הבאת הביכורים, שהמתינו עד שכולם יקבלו וכו' וכמובן שיש לחלק בקל ולא הבאתי אלא לסניף

יש עוד להעיר שבימים עברו היה כמעט נתק מוחלט בין המקומות השונים ולא היה מקום שבארץ לא יודו על משהו בגלל שבארה"ב סובלים ממנו וכיו"ב, ויש לעיין עד כמה הקשר הטכנולוגי שהתחדש היום משפיע ודו"ק

[אישצפת]

אם כבר העלית את הנושא.
יש להסתפק גם על אדם שהיה בתוך התופת וניצול ומאידך שיכל שם את בנו שבכל שנה צריך לקבוע יום לאזכרה של אותו נפטר וגם לקבוע אותו ליום טוב על הצלתו. וכיצד ינהג?

[אברהם]

אבותינו שיבחו והיללו את ה' על ניסי ההצלה מתוך ההפיכה - ואצל חסידי סאטמר גם נהגו לחגוג 'יום ההצלה' על הצלת רבינו יואל בשנות הרעה - למרות שכל כך הרבה איבדנו שם.

באמת מעניין לחפש מקורות לזה.

[זקני רבי דוד סומפולינסקי שליט"א ניצל עם כל משפחתו בבריחה מדנמרק לשבדיה בדרך פלאית וניסית. ואילו רעייתו להבחל"ח מרת פראדל לבית מאליק ע"ה איבדה את כל משפחתה באושוויץ.
תמיד התפעלתי מכך שהם היו משבחים ומתארים את ניסי ההצלה של משפחת סומפולינסקי ושל זקנתי מרת פראדל, בזמן ששאר בני משפחת זקנתי עלו על המוקד הי"ד. בסלון ביתם היתה ציור אומנותי של הבריחה מדנמרק תחת הכותרת: בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם. במבט הקטן שלי זה היה נראה לי משונה לכתוב כזה פסוק על ימות השואה הנוראה. אבל במבט הגדול שלהם הם הבינו שאין כאן סתירה].

[נוטר הכרמים]

ידידי הרב אשרי,

אינני מבין כ"כ את צדדי השאלה.
ואפרט.

יודגש שאני עונה גם מתוך הנסיון האישי.

כשאדם עורך 'קידוש' או סעודת הודאה על לידה או ישועה אחרת,
נדיר שהוא מקיים זאת ספונטנית באותו יום או למחרת.
בדרך כלל הוא ממתין עם ההתארגנות והרוגע, לפחות שבוע.
הוא מעדיף להתאושש ואולי אפילו לחזור הביתה, ולהודות בנחת.

מה בוער לאכול רוגלאך או קוגל כשעדיין קוברים נפטרים מן האסון,
הרי גם השמחה על ההצלה מעוררבת בהרבה פחד וחרדה.
זה יכול לחכות, בין כה וכה ברכת 'הגומל' באה מיד, וכבר מדברים דיבורי הודאה,
והנס מתפרסם מאוד.

ר' אברהם,
בטוחני שגם בסטמאר חגיגות יום ההצלה לא התרחשו תוך כדי המלחמה, ומסתבר שהרבה לאחר ההפיכה.
הסיפורים על הסבא שלך שליט"א מרגשים כל פעם מחדש, דווקא בגלל שהינו אדם כה אצילי ומנומס.

[מעיין]

ידוע מעשה המובא בחיי אדם כלל קנח
שניצול ממפולת בתים מהבערת פולווע"ר שכל משפחתו ניצל ובחצרו נהרגו ל"ע ל"א נפשות עיי"ש
ושם קבע בכל שנה סעודת הודאה ותענית ביום שלפני זה עיי"ש באריכות
האם ניתן לומר שהתענית הוא משום שהי' נס שכרוך עם הרוגים אחרים

[אשרי יושבי ביתך]

ידידי הרב אשרי,

אינני מבין כ"כ את צדדי השאלה.
ואפרט.

יודגש שאני עונה גם מתוך הנסיון האישי.

כשאדם עורך 'קידוש' או סעודת הודאה על לידה או ישועה אחרת,
נדיר שהוא מקיים זאת ספונטנית באותו יום או למחרת.
בדרך כלל הוא ממתין עם ההתארגנות והרוגע, לפחות שבוע.
הוא מעדיף להתאושש ואולי אפילו לחזור הביתה, ולהודות בנחת.

מה בוער לאכול רוגלאך או קוגל כשעדיין קוברים נפטרים מן האסון,
הרי גם השמחה על ההצלה מעוררבת בהרבה פחד וחרדה.
זה יכול לחכות, בין כה וכה ברכת 'הגומל' באה מיד, וכבר מדברים דיבורי הודאה,
והנס מתפרסם מאוד.

אתם צודקים בנקודה הזו, אבל במה שסיימתי בסוף הודעתי, לגבי הודאה בארה"ק על הנס מהקורונה - כשבחו"ל היא עדיין בעוצמתה. בזה יש להסתפק יותר. לא?

[ישראליק]

כשלמשהו נולד בן או בת ויש לו במשפחה זוג שמחכים הרבה שנים לילדים, ימנע מלערוך קידושא רבא וכו'?

[אשרי יושבי ביתך]

כשלמשהו נולד בן או בת ויש לו במשפחה זוג שמחכים הרבה שנים לילדים, ימנע מלערוך קידושא רבא וכו'?

בזה נכון שלא ימנע.
אבל בנד"ד יתכן ומוטב להמתין מעט, עד שתעביר הקורונה מכל העולם כולו.

למעשה שאלתי דב"ז קמיה מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, ודעתו הייתה דאפשר לקיים הודאה ברבים להקב"ה, ולהוסיף בסוף תפילה לישועת אחינו שבגולה - בנוסח 'אחינו כל בית ישראל וגו''.