ישראליק כתב:מחשב מסלול כתב:שלא ישמע שפתחתי בכד וסיימתי בחבית כוונתי שיש דרך לבדוק את הנקודה הזאת, האם הקשר הוא על בסיס טוב, הוא על קטע של ריצוי הרסני, וזה האופי [האסטרולוגיה], מה דעת חו"ר הפורום?
הרבה פעמים זה בא פשוט שלא למד על התייחסות הבריאה והנכונה בין איש לאשתו, וגם נובע מחסרון בבטחון עצמי וחושב כל הזמן שרק אם יתנהג אתה בריצוי יתירה היא יסכים להיות מסור אליו וכו'; אבל זה ברור שהתנהגות כזו לא בריא ולא מועיל לחיי הנשואין, רק ההיפך
אמת ויציב, ולא רק חוסר בבטחון עצמי, אלא גם חוסר באמונה, כאילו אם רק ירדוף אחרי מותרות דייקא עבור אשתו אז תתרצה ויהיה לו שלום בית, ואינו מבין שדבר גורר דבר.
והרבה פעמים רואים שזה גורם
מחשב מסלול כתב:א'. מהיכן תופעה זו.
ב'. ישנם שלא שמים לב רק לאחר החתונה. כי הם משוחדים ממון יופי ומשפחה וחבל.
הם לא יודעים שזה באמת מר ממוות.
אמר לי חכם שבדרך כלל שהאופי שווה (זאת אומרת שהאיש והאשה הם מסתדרים מבחינת האופי שלהם [קשור לאסטרולוגיה] בדרך כלל רוב האנשים שיש להם השפעה מהמזל [החודש היום והשעה בה נולדו] השם, ההורים ועוד כמה פרטים כידוע ליודעי חכמה זו על בוריה...) אז אין בעיות מהותיות [וכשיש איזה משהו מסתדרים ומבינים אחד את השני מהר] ומשדרים בדרך כלל על אותו גל... ולפעמים כשיש חצי התאמה אבל לא 100% - זה לא מושלם ופעמים שמסתדרים ופעמים לא, ויש שזה בכלל לא, וכידוע שגם אמוראים קדושים היה להם נשים... שדיין שמצילות אותנו מן החטא... [ומי יודע אם מצילות מן החטא]?
שלא ישמע שפתחתי בכד וסיימתי בחבית כוונתי שיש דרך לבדוק את הנקודה הזאת, האם הקשר הוא על בסיס טוב, הוא על קטע של ריצוי הרסני, וזה האופי [האסטרולוגיה], מה דעת חו"ר הפורום?
מה הקשר לאסטרולוגיה ודמיונות? ישראל מעל המזל. השטות הזו של ריצוי והתרפסות במותרות גשמיות וכיוצא בהן, באה לכאו' משני אופנים - או שמושפעים מהחלק הבזוי שבתרבות המערב, המונצח בספרים וכדו' וכו', שאין לה מה למכור חוץ מ'אין אשה אלא לנוי' (באופן הפרוץ והמושחת) ומאידך הגבר מוטל עליו להיכרך אחר האשה ולספק לה כל אשר תבקש, גם אם מגמתה להרע לו ולנסות אותו על כל צעד ושעל, ושהיא "אהבת חייו" וכו' (וכמו שהביאו איזו דעה אווילית באשכול אחר, כאילו אם יופיה של המיועדת מוצ"ח בעיניו בפגישה ראשונה, חייב לסגור איתה, ושאר ענייני המדות הם עניינים שוליים, ישתקע הדבר ולא יאמר). וזה היה מאז ומתמיד, וביתר שאת עם המצאת התעלול החדש של ה"פמיניזם", שבו (בצורה הקיצונית והחולנית ביותר שלו, שלה נציגות 'מכובדת' גם בבתי החסרי'ם וכנה"מ, בעוונותינו הרבים) האישה היא המאן-דאמר היחיד, גם לגבי הבעל, ולגבי אביה (ואינם אפילו "שקולים" לה, בגדר 'רוב יועץ', אלא אינם חשובים כנגדה מאום). אז השטות הזו נמסכה ונמשכה גם למחנינו אנו בכל מיני דרכים [ואחהמ"ר אין לערבב זה עם מה שיש 'משפיעים' שאומרים שאין להעיר לאשה וכדו', דהגם שכמה וכמה מגדולי הדור העירו ועוררו על כך שיש בזה טעות דקה או גסה וכדו', זה מטעם אחר, ואין לתלות בהם אשמת דעות זרות, אלא זו הבנה אחרת (אולי שגויה, אולי לא) בדברי תורה, ואכמ"ל].
וכיון שנמשכו אחר הזדונות הנ"ל (של דימוי האשה בתרבות המערב, ושל הפמיניזם הקיצוני*) נפיק מינייהו חורבא של הריצוי המופרז. ולענ"ד זה ברור לעין כל מי שחווה או שראה סיטואציות כאלה, או שמהלך חייו כזה.
ובאמת לאמיתו יש עוד סיבה, כאובה, והיא שאנשים אגואיסטים. מה לעשות.
מאידך, ברור שלא כל העתים שוות לטובה, ויש בהחלט (הרבה מאוד) מצבים בהם הריצוי חשוב, ואף קריטי, אולם יש לבדוק אם סגי בריצוי בפה רך, ומענה רך ישיב חמה, וזו לא בושה לדבר דברים טובים בבית, כי מה עדיף, שהמצב יחמיר כי הוא אגואיסט, ואז גם שום רדיפות ומתנות לא יעזרו, או שידבר בנחת ובמוחין גדולים בבית וירבה שמחה (גם אם זה עולה לו בבריאות להוציא דברים כאלה מהפה**)?
(ואין לשער מה כוחו של דיבור, ומה כוחה של כתיבה טובה, אפילו אם אין לו 'שם הכותב', יכתוב כמה מילים על פתק, והרי הם לה כקמיע וכסגולת מלכים, הפלא ופלא (ולפני עשור ראיתי קלסר של מכתבים מאחד מבני ראשי הישיבות שליט"א, דאיהו גופיה גברא רבא, שכתב לארוסתו קודם החתונה, ולמרבה הפלא אין בהם אפילו מילה או משפט או רמז של חיבה וקירוב דעת, וכולם מלאים וגדושים חידושי תורה בשפה פשוטה, ואמרה לי על כך הרבנית שלו תליט"א, שאע"פ שלא תמיד הבינה מה כתוב שם, כי עיקר דיבורה לא היה בלשה"ק, עכ"ז זה נתן לה המון כח להתחזק ולבנות בית בסגנון יותר ירא וחרד מאשר משפחתה, וכל זה רק מעצם היחס וההשקעה שבמכתב (אפילו בלי גילוי חיבה בכתב, כאמור))) או אם באמת צריך איזה מתן, גדול או קטן, ועכ"פ נראה שראוי לזכור כי המתנה היא רק 'כלי', וה'אור' שבתוכו הוא הבעת הקשר העמוק, ודייקא באופן שהבעל משפיע מרצונו הטוב (אע"פ שבאמת המניע היה הכרח, והיה בלתי-נסבל קודם לכן) אל האשה.
_________
*ופוק חזי כמה שיגעון רודף שיגעון, מחד גיסא הם דורשים כי ידה בכל והיא מאן דאמר וכו', ומאידך כאשר בתי הדין הרבניים מורים להשית שוויון בדמי המזונות בין הבעל לאשה (לפי מבחן הכנסה כמובן, כי לא יתכן להשית על בעל שרברב שגרושתו רואת חשבון, אותו סכום, כמו בעל רואה חשבון ואשתו עוזרת בית, וכעזה"ד), הם קמים על הרגליים האחוריות לאמור מה פתאום ושזה פגיעה וכו', והלא זה בדיוק מה שרצו "להשיג" בכל תעלוליהם, וד"ל.
** אני מכיר חכם אחד קדוש שליט"א, שאחרי ערבית דליל שב"ק פונה להיכל ובוכה דמעות שליש, שיזכה לעשות קידוש של ליל שבת ולערוך השלחן בדרך ארץ ובשמחה עצומה ובפתיחות מוחין יחד עם כל המשפחה, להשפיע עליהם מאור ושמחת השבת בלי שום בדל קטנות כלל, ושמעתי אותו איך שהוא פורט ממש בפה
'שלא יריבו וישפכו דברים על השולחן, ואם יריבו וישפכו - שלא אקפיד, ושלא יחסר שום דבר, ושאם יחסר - לא אשים לב, ושאשתי לא תהיה עיפה, ואם תהיה עיפה וכועסת - אתמלא ברחמנות ואסייע לה או במקומה ואדע שאין בזה שום פחיתות מעלה או מיעוט מהדביקות שאמורה להיות לי כביכול בליל שבת, ואדרבה. ושלא ידברו לשון הרע על השולחן, ושאם ידברו - שיזמין השי"ת בפי דברי תורה מתוקים מדבש להסיח דעתם מהעבירה' וכן הלאה והלאה, וחבל שאיני זוכר הכל לסדר מזה תפילה לעצמי (ובלאו הכי כל זה משתנה מאדם לאדם).