הטעות החמורה שבשרבוב שמו של הר"א הולצמן לחומש פשש''מ

[להתהלך]

גירסה מעודכנת יותר עם עוד מאמרים!

להתהלך - אסתר - תשפ''ד.pdf

(2.64 MiB) הורד 86 פעמים

[להתהלך]

מועדים א - לדפוס + מאמר של ביכורים (1).pdf

(6.01 MiB) הורד 47 פעמים

שלושים יום קודם החג
הנה הספר על החגים פסח - שבועות,
בעוד כמה ימים בחנויות יפה - נוף.

[להתהלך]

העליתי גירסה תקינה.

[ונתנו ידידים]

לכן:
פשוט וברור שבפרשה מוכח שהקב"ה לא רוצה קרבנות אדם. [וכן, למפרע בירר הקב"ה לאברהם שמעולם לא רצה את ההקרבה בפועל. רק על זה נאמר "לא עלתה על לבי"].

היכן מוכח בפרשה זו שהקב"ה אינו רוצה קרבנות אדם, אולי לא רצה שיקריב את יצחק כי רצה להוליד ממנו כלל ישראל

[צופה_ומביט]

יש לעיין, אבל לחז"ל היה פשוט כך, שכן ביארו בתענית ד, א את הפסוק שעוסק להדיא בעניין זה וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי, שלא עלתה על לבי הכוונה בעקידה.

[ונתנו ידידים]

בענין שבו לכם עם החמור עיין מהרל בגבורות פרק ד

[ונתנו ידידים]

יש לעיין, אבל לחז"ל היה פשוט כך, שכן ביארו בתענית ד, א את הפסוק שעוסק להדיא בעניין זה וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי, שלא עלתה על לבי הכוונה בעקידה.

הדבר הוא פשוט וברור אבל אינו מרומז בפרשת עקירה וזהו כל המחלוקת עם הרב הולצמן אם זהו המסר משם.

דרך אגב (והוא נוגע לדבריו של מישהו אחר באשכול זה ג"כ) למה אמרו שלא עלתה על ליבי מדבר על העקידה ולא אמרו כן על לא צויתי ודברתי, והתשובה פשוט כי בעקידה הוא כן ציוה להביאו לעולה רק שלא עלה על על ליבו כי התכון בהעלהו ולא שחטיהו.

[צופה_ומביט]

כתבתי כלפי דברי מעלתו

אולי לא רצה שיקריב את יצחק כי רצה להוליד ממנו כלל ישראל

וכלומר שלולא טעם זה אולי היה חפץ בהקרבת יצחק.
ואילו בפסוק - כפי שהיה פשוט לחז"ל - כתוב שגם בלי שום סיבה אחרת, הקב"ה לא חפץ בקרבנות אדם משום סוג ומי שרק יהיה.
וממילא זה לבדו כבר סיבה מספקת מדוע לא רצה הקב"ה בהקרבת יצחק.
כעת אני מבין שמעלתו התכוון שעכ"פ מצד פרשת העקידה זה לא מוכח, כי אילו היתה לפנינו רק פרשה זו היה אפשר לומר שהסיבה שלא רצה היתה וכו'.


לגבי ה"דרך אגב", אכן כך הבנתי תמיד. ייש"כ.

[ונתנו ידידים]

באותו עניין:
בריש פרשת דברים:

פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת

עם ישראל היו מעותדים להיכנס לארץ ישראל מדרום, מקדש ברנע צפונה. והפסוק מתאר את סדר חלקי הארץ כפי שיפגשו אותם.
החלק הדרומי של ארץ ישראל נקרא כולו "הר האמורי", ומדובר על "שכניו". רש"י אומר שהכוונה לעמים שליד א"י, עמון מואב והר שעיר.
לפי זה כל דרום א"י נקרא "הר"? מדוע, האם כולו הר?
ועוד צ"ב, אם "שכניו" אינם בא"י, מהו הלשון "בערבה בהר" וגו', הכל בב' בשימוש, הרי אין הכוונה "שכניו השוכנים בערבה בהר" וכו'.
ובכלל לפי זה מהם הערבה, השפלה, הנגב, הרי לכל דרום א"י כבר קרא שם "הר האמורי".

ראיתי את פירוש רש"י על פי הספרי במקום, ועדיין לא מחוור לי.

האם יש מי שמפרש שהכוונה "שכניו" של האמורי בתוך א"י? ואז יתפרש הפסוק שהחלק הדרומי של א"י נקרא "הר האמורי וכל שכניו", כי ישנו הר מרכזי שבו יושב האמורי ולצדו עוד עמים יושבי א"י, שהם היושבים סביבות "הר האמורי - בערבה, בהר (או באותו הר עם האמורי או בהר אחר) ובשאר דרום א"י ["נגב"], ובחוף הים הדרומי של א"י.

לשיטת רש"י ש"שכניו" היינו עמים שחוץ לא"י [וצ"ע כנ"ל איך יתפרש לפי זה בשפלה, בהר, בנגב], הכוונה כאן לפלישתים, שאינם משבעת עמי כנען, כך הבנתי ברש"י.

ולכולי עלמא הפסוק עד כאן מדבר על החלק הדרומי של א"י [כל השאלה היא האם הוא מדבר גם על עמים שמחוץ לעמי כנען, שיושבים מימין ומשמאל לדרום א"י, או שהוא מדבר על כל מי שיושב בתוך א"י בחלק הדרומי שלה], שהוא נקרא "הר האמורי", וכל מה שמימינו ושמאלו נקרא "שכניו".

ואז ממשיך הפסוק צפונה, וקורא לכל שאר ארץ ישראל "ארץ הכנעני". [זה דבר מעניין. הארץ כולה נקראת "ארץ כנען", ואילו כאן היא מחולקת לשני חלקים גדולים. "הר האמורי" בדרום, "ארץ הכנעני" בצפון, וצ"ב.

ואז ממשיך הפסוק עוד צפונה ללבנון וסוריה - "והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת".

עד כאן מה שעלה בידי בלימוד הפסוק לאחרונה, בלי להתעמק ובלי לחפש במפרשים. אני די חלש בתחום גבולות הארץ והמסתעף, וגם אין בידי פנאי לבדוק כעת יותר מזה, לכן נפשי בבקשתי לכל עזרה והבהרה ובירור מאת המומחים והבקיאים דכאן.
תודה רבה לכם מראש!

הערה נפלאה בעניין.
הנה מצרף מאמר שלי בעניין,

פרשת דברים תשפ''ב מעוצב (1).pdf

אני מתייחס גם לדברי הרב הצופה וגם לדברי המתהלך במאמרו, איני מאריך עכשיו להביא ראיות על כל דבר, רק כיון שפגשתי את ההערה הזו אכתוב את הדברים הברורים הידועים לאלו המתמקדים בסוגיא זו ואענה גם על שאלת הצופה לפי דל השגתי.

הר האמורי נקרא במקרא לכל ההר שביהודה ושומרון דהיינו הרי יהודה והרי אפרים, עיקר הישוב שם היה מבני האמורי וגם כי כולם נקראו על שם אמורי ואינו קשור לזה שנכנסו דרך ארץ סיחון מלך האמורי.
הפסוק הזה מדבר על הארץ מדרום לצפון עיקר חלק הדרומי הוא ההר והוא הר האמורי ומעליו היינו ארץ הגליל וכל הסמוך ללבנון היה מיושב בעיקר במלכי כנען ונקרא ארץ הכנעני (היו גם מבני הכנעני בדרום ממש ליד העמלקים כמפורש בפסוק אחר).
ולכן כשמשה אמר להם מיד אחר קבלת התורה שיכנסו לארץ היו אמורים להיכנס אז דרך הר שעיר ויכבשו מדרום עד צפון, ולכן הסדר הוא הר האמרי ואח"כ ארץ הכנעני והלבנון ואח"כ צפונה עד הנהר הגדול נהר פרת (בנקודה זו האחרונה חולק עלי הרב קו ירוק וס"ל דנהר פרת מזרחה הוא, ואני בשלי אעמודה).

כשמדבר על הר האמורי יש שם מרחב מסביב (בשונה מהחלק הצפוני) ומנה אותו ממזרח למערב. ערבה הוא מה שבין הירדן להר, אח"כ ההר, אח"כ השפילה והנגב - השפילה הוא מה שנקרא גוש דן היום והוא צפונה להנגב שהוא בדרום בין ההר לחוף הים שהיא ארץ פלישתים עזה קיסרי ואשקלון וכדברי רש"י שם.
[לא הזכיר צור וצידון כי מדובר במה שליד הנגב ולא מה שליד הלבנון, וכמו כן לא הזכיר עכו וחיפה וגם יפו ודרומה לכ הזכיר כי הם באמת חלק מהשפילה ורק מה שמול הנגב דהיינו ארץ פלישתים מובדל הוא בשמו ואין צורך לכל הפלפולים שבמאמר הנ"ל]

ואל כל שכניו פירש"י דקאי על עמון ומואב והם הם שכיני האמורי בדרום. ולא כתב דקאי על הערבה והשפילה כי הרי הפסוק הזכירם מפורש וגם כי שכניו שייך על אומה ולא על חבל ארץ.
והר האמורי הוא עיקר הארץ ובתוכו נכלל הערבה והשפילה כי ההר הוא העיקר, ולכן הר האמורי כולל את כל דרומי של ארץ ישראל ושכניו הם עמון ומואב, ואחר כך פירט וביאר את חלקי הר האמורי דהוא הערבה וגו.