שבויים יהודיים כמגן אנושי - עמדת ההלכה

[חד ברנש]

מצב נורא ומזעזע. נחטפו עשרות או מאות יהודים לעזה, המשמשים כמגן אנושי,
לפי הדיווחים הצבא נזהר בתקיפותיו האוויריות כדי שלא לפגוע בהם. וכמובן שזה מצב מסובך.
מהי עמדת ההלכה בכזה מקרה, האם צריך לחשוש מלהפציץ גם חלילה ייפגעו השבויים או שאין צורך לחשוש.
דנו בזה? (לא להלכה ולא למעשה, כי כמובן מנהיגי המדינה לא ממש מתחשבים בעמדת ההלכה התורנית).

[דרומי]

אין לי מראה מקום, אולם ברור לי כי לפי ההלכה אסור להתחשב בחשש זה וצריך להפציץ ככל האפשר ובמהירות.

וכל עיכוב עלול לגרום ח"ו לקרבנות נוספים.

ויעויין בדבריו של הרבי מליובאוויטש בעת מלחמת שלום הגליל שנדפסו בספר 'התוועדויות תשמ"ב' בסוף חלק ג.

[בברכה המשולשת]

מצ"ב דיון מפורסם

[חד ברנש]

תודה רבה.
הרב בברכה, עוד לא קראתי.
ברצוני לעלות סברה משונה ומזעזעת. אולי השבויים נחשבים כרודף, כי הם מונעים את הלחימה באופן יעיל.
בדיוק כמו שעובר המסכן את אמו נחשב לרודף.

[דרומי]

סברא זו נזכרה בקובץ שצירף הרב בברכה.

[חד ברנש]

ברוך שכיוונתי.

[דרומי]

במקרה דנן, ברור ללא כל ספק שמבחינה תודעתית - הן מבחינת העם בישראל והן מבחינת התגובות בחו"ל - תגובה עוצמתית מיידית, כאשר עדיין הדם זועק מן האדמה, תתקבל ותצטלם הרבה יותר טוב בעולם כולו, ובימינו יש לכך משמעות רבה ואין להקל ראש בשיקול זה (שיכול להיות משפיע בהגנתם של יהודי חו"ל במיוחד).

[כולל יונגערמאן]

הרי אמרו שאין פודין את השבויים ביתר מכדי דמיהם (ולכאורה עברו ע"ז בעסקת שליט)

עכ"פ רואים מושג זה שלפעמים צריכים להסתכל על התמונה הרחבה, the greater good, ולוותר על השבויים היחידים

אך לגבי להרגם ממש בידים, אם זה רק חשש רחוק אולי יש מקום להקל אבל אם יודעים שיש שם שבויים בוודאי אסור, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, וזה נכון גם כשמדובר בהרבה יהודים שיכולים להינצל, כהדין המפורש שנכרים שאיימו להרוג הרבה אם לא יהרגו יהודים א' מהם, יהרגו כולם ולא יעברו

[בברכה המשולשת]

הרי אמרו שאין פודין את השבויים ביתר מכדי דמיהם (ולכאורה עברו ע"ז בעסקת שליט)

עכ"פ רואים מושג זה שלפעמים צריכים להסתכל על התמונה הרחבה, the greater good, ולוותר על השבויים היחידים

אך לגבי להרגם ממש בידים, אם זה רק חשש רחוק אולי יש מקום להקל אבל אם יודעים שיש שם שבויים בוודאי אסור, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, וזה נכון גם כשמדובר בהרבה יהודים שיכולים להינצל, כהדין המפורש שנכרים שאיימו להרוג הרבה אם לא יהרגו יהודים א' מהם, יהרגו כולם ולא יעברו

הדין הזה שאיימו שיהרגו וכו' לא ברור שנאמר בשעת מלחמה, שגדריה שונים
למיטב זכרוני יש על זה תשובה מקיפה בצי"א

[החושב]

תודה רבה.
הרב בברכה, עוד לא קראתי.
ברצוני לעלות סברה משונה ומזעזעת. אולי השבויים נחשבים כרודף, כי הם מונעים את הלחימה באופן יעיל.
בדיוק כמו שעובר המסכן את אמו נחשב לרודף.

באמת סברא משונה. ונראה לי גם לא מסתדרת לפי חשבון: א. הם לא מונעים כלום, אלא אולי אתה נמנע כי התורה מונעת אותך. ב. הם בכלל לא עושים כלום. וגרע מתינוק. ועוד שגם בתינוק ההיתר הוא כל עוד שלא הוציא את ראשו.

לעיקר העניין. נראה מסתבר מה שכבר הזכירו כאן שדיני מלחמה אינם כפופים להלכה הרגילה.
אבל עוד יש לעיין, אם לטייסים שמפגיזים (גם) את השבויים יש דין רודף. על כל פנים לגבי זה שהשבויים יהיו רשאים להרוג את הטייסים. וכדין זמרי שהיה מותר להרוג את פינחס.

[דרומי]

איזה מקום עיון יש בזה?

הרי הטייסים עושים מצוה הכי גדולה ונשלחו על ידי נציגי קהל ישראל כולו

[עזריאל ברגר]

בתנ"ך מתוארות כמה מלחמות שהיו בתוך עם ישראל - כמתואר בארוכה בעיקר בספרי שופטים שמואל ומלכים.
ונראה שלא היו כל כך מזועזעים אז מלשפוך דם יהודי, ולא ראו בזה "יהרג ואל יעבור".
וכנראה שבאמת בשעת מלחמה - אפילו פנימית - יש כללים שונים.
וצ"ע (ואולי נתבארו חלק מהדברים בספר המפורסם של הרב יצחק שפירא ואכמ"ל).

[אליהו בן עמרם]

מצב נורא ומזעזע. נחטפו עשרות או מאות יהודים לעזה, המשמשים כמגן אנושי,
לפי הדיווחים הצבא נזהר בתקיפותיו האוויריות כדי שלא לפגוע בהם. וכמובן שזה מצב מסובך.
מהי עמדת ההלכה בכזה מקרה, האם צריך לחשוש מלהפציץ גם חלילה ייפגעו השבויים או שאין צורך לחשוש.
דנו בזה? (לא להלכה ולא למעשה, כי כמובן מנהיגי המדינה לא ממש מתחשבים בעמדת ההלכה התורנית).

אני מניח שלא הורו לאף טייס להפציץ נ"צ שבוודאי נמצאים שם שבויים יהודים.
א"כ, כל השאלה אינה אלא מחמת הספק, אם הורו לטייס להפציץ נ"צ, שספק אם נמצאים שם שבויים יהודים.

לכאורה, אם בוודאי נמצאים אנשים באותו נ"צ, אלא שלא ידוע בוודאות מי הם, והאם יש או אין ביניהם יהודים, לכאורה ניתן ללמוד מההלכה שנקבעה גבי תינוק לא מוכר שנמצא מושלך בעיר שרובה גויים, אם מחללים עליו את השבת או לא. דתליא אי אזלינן בתר רוב גויים, והוא גוי, או דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה, והוא ספק יהודי.
עיין בשו"ע אבעה"ז סי' ד' ובשו"ע או"ח סימן שכ"ט סעיף ב' ובמשנה ברורה שם ס"ק ו', וז"ל:
"ועיין בא"ע סימן ד' סל"ד דתינוק שנמצא בעיר שרובה עו"ג אין מחללין עליו את השבת, כיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב. ורמ"א בהג"ה פליג שם וס"ל דמפקחין עליו את הגל, דבני העיר חשיבי כקביעי ודמיא לדינא דהכא. ודעת הגר"א שם לפסוק כהרמ"א עי"ש. ואם נמצא בדרך ורוב העוברים עו"ג לכו"ע אזלינן בתר רובא [פמ"ג]".
א"כ לכאורה הו"ה בנדו"ד, אם יש בוודאי אנשים באותו נ"צ - כאשר הוא בתוך העיר ולא בדרך, אלא שלא ברור מי הם, האם אמרינן כל דפריש מהעיר מרוב גויים פריש - וזאת דעת השו"ע, או דאמרינן בני העיר חשובים כ"קבוע" והרי יש בתוכם יהודים (שבויים), א"כ גם בנ"צ זה נחשב הדבר כ"קבוע" - וזאת דעת הרמ"א והגר"א.

לעניות דעתי הקלושה, חובה על כל מי שראוי לכך, לתת מענה הלכתי ברור לשאלות שכאלה, קשות ככל שיהיו, מה דעת התורה בזה. ולא להשאיר חלל, שמתמלא מאליו בערכים לא לנו. הלא יש גם לא מעט שומתומ"צ דתיים וחרדים בצבא

[בברכה המשולשת]

[לעניות דעתי הקלושה, חובה על כל מי שראוי לכך, לתת מענה הלכתי ברור לשאלות שכאלה, קשות ככל שיהיו, מה דעת התורה בזה. ולא להשאיר חלל, שמתמלא מאליו בערכים לא לנו. הלא יש גם לא מעט שומתומ"צ דתיים וחרדים בצבא

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%9 ... %99%D7%9D/
קשור
https://www.odyosefchai.co.il/wp-conten ... %D7%9A.pdf

[פלוריש]

הערת אגב: היהודים שהפצירו בממשלת ארה"ב להפציץ את אושוויץ ואת הרכבות, ידעו שעקב כך יהרגו יהודים רבים

[אליהו בן עמרם]

[לעניות דעתי הקלושה, חובה על כל מי שראוי לכך, לתת מענה הלכתי ברור לשאלות שכאלה, קשות ככל שיהיו, מה דעת התורה בזה. ולא להשאיר חלל, שמתמלא מאליו בערכים לא לנו. הלא יש גם לא מעט שומתומ"צ דתיים וחרדים בצבא

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%9 ... %99%D7%9D/
קשור
https://www.odyosefchai.co.il/wp-conten ... %D7%9A.pdf

א. עברתי על מה ששלח מר במהירות ומלמעלה, והתרשמותי הראשונית, מבלי לעיין במקורות עצמם שצויינו לחיבור, שאין מספיק ראיות ממקורות קדומים, גמרא ראשונים ואחרונים להסתמך עליהם, ומעורב בפסיקה לא מעט השקפת עולם וסולם ערכים שמקובלים רק על חלק מציבור שומרי התורה והמצוות, ומרבנים שרק חלק מציבור זה נשמע לפסקיהם. ואני שואף דווקא לפסיקה מקפת וברורה שיהיה לה קונצנזוס רחב ככל שניתן.
ב. בכל מקרה, תחושתי הכללית, שבסוגיות חמורות אלה החומר מועט מדאי ולא מספק.
תחושה זו אומרת, כי במידה מסויימת אנו מוכנים יותר לבנין ביהמ"ק שעוד לא נבנה - לצערנו, מאשר לסוגיות מלחמה שלא עוזבות אותנו לצערנו כבר שנים רבות .

[בברכה המשולשת]

א. עברתי על מה ששלח מר במהירות ומלמעלה, והתרשמותי הראשונית, מבלי לעיין במקורות עצמם שצויינו לחיבור, שאין מספיק ראיות ממקורות קדומים, גמרא ראשונים ואחרונים להסתמך עליהם, ומעורב בפסיקה לא מעט השקפת עולם וסולם ערכים שמקובלים רק על חלק מציבור שומרי התורה והמצוות, ומרבנים שרק חלק מציבור זה נשמע לפסקיהם. ואני שואף דווקא לפסיקה מקפת וברורה שיהיה לה קונצנזוס רחב ככל שניתן.
ב. בכל מקרה, תחושתי הכללית, שבסוגיות חמורות אלה החומר מועט מדאי ולא מספק.
תחושה זו אומרת, כי במידה מסויימת אנו מוכנים יותר לבנין ביהמ"ק שעוד לא נבנה - לצערנו, מאשר לסוגיות מלחמה שלא עוזבות אותנו לצערנו כבר שנים רבות .

א. סוגיות של צבא ומלחמה נדונו הרבה מאז קום המדינה (וגם קצת לפניה). בדרך הטבע, רוב העוסקים בסוגיות אלו נמנים על חוגים שעבורם הנושא מעשי. אמנם, למיטב זכרוני, בחלק הגדול מהספרים והמאמרים יש התייחסות לדברי הגרשז"א זצ"ל (בייחוד, בגלל הקשר אליו) ולדברי הראש"ל הגרע"י זצ"ל. אני מכיר גם מקורות שהתייחסו לדברי הגריש"א זצ"ל וכו'.
ב. אכן, אין הרבה חומר, כי זה לא היה מעשי כלל ברוב הדורות (ואילו ענייני קדשים נדונו לכה"פ בגדרי ונשלמה פרים)

[כולל יונגערמאן]

הערת אגב: היהודים שהפצירו בממשלת ארה"ב להפציץ את אושוויץ ואת הרכבות, ידעו שעקב כך יהרגו יהודים רבים

קושיא מעיקרא ליתא

הפצירו להפציץ את תאי הגזים ופסי הרכבות, לא באופן שיש חשש שיפגעו ביהודים

[פלוריש]

הערת אגב: היהודים שהפצירו בממשלת ארה"ב להפציץ את אושוויץ ואת הרכבות, ידעו שעקב כך יהרגו יהודים רבים

קושיא מעיקרא ליתא
הפצירו להפציץ את תאי הגזים ופסי הרכבות, לא באופן שיש חשש שיפגעו ביהודים

לא נראה לי שמישהו חשב שזה מעשי להפציץ מחנה בלי לפגוע ביהודים

[פלוריש]

הפצצת כל עזה, כולל השבויים שבתוכה, כדי לנצח במלחמה, נשמעת קצת כמו ספיקו המפורסם של החזו"א על הסטת חץ ממעופו כך שבמקום לעוף ימינה ולפגוע בחמישה אנשים, יעוף שמאלה ויפגע רק במישהו אחד [בעקבות סיפור בחיפה שנהג אוטובוס איבד שילה על הבלמים והסיט את הרכב לצד שבו היו פחות אנשים]. וזכורני שהרב זילברשטיין בנס להתנוסס, נקט שמותר.
ואגב, כשמלך מוציא את העם למלחמת רשות, הוא בהכרח יודע שיהיו שימותו, ו"חד משיתא לא מיענשא" (לחלק מהפירושים)

[פלוריש]

מאמר קשור:
נוהל חניבעל - הרב יעקב אפשטיין:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D ... 7%A0%D7%93

וגם זה קצת:
הצלת רבים בנפש היחיד; הריגת חייל העומד לירות בטעות על כוחותינו - הרב עומרי ישראל קראוס
https://asif.co.il/wpfb-file/1-82-pdf-4/

[מעיין התורני]

הערת אגב: היהודים שהפצירו בממשלת ארה"ב להפציץ את אושוויץ ואת הרכבות, ידעו שעקב כך יהרגו יהודים רבים

קושיא מעיקרא ליתא
הפצירו להפציץ את תאי הגזים ופסי הרכבות, לא באופן שיש חשש שיפגעו ביהודים

לא נראה לי שמישהו חשב שזה מעשי להפציץ מחנה בלי לפגוע ביהודים

בויקפידה בערך על נושא זה
מובא שהתוכנית הייתה להפציץ פסי רכבת או תאי גזים, זה נשמע לי כמו דבר שאפשר לעשות גם מבלי לפגוע ביהודים

[כדכד]

אין לי מראה מקום, אולם ברור לי כי לפי ההלכה אסור להתחשב בחשש זה וצריך להפציץ ככל האפשר ובמהירות.

וכל עיכוב עלול לגרום ח"ו לקרבנות נוספים.

ויעויין בדבריו של הרבי מליובאוויטש בעת מלחמת שלום הגליל שנדפסו בספר 'התוועדויות תשמ"ב' בסוף חלק ג.

אם אין מראה מקום איך יכול להיות ברור למר מה ההלכה? איך אפשר לפסוק בדיני נפשות מסברת הלב?
לגבי הסברא שכל עיכוב יכול לעלות בקרבנות נוספים? אולי להיפך? אולי חפזון מדי יכול לגרום ליותר קרבנות

[כדכד]

א. עברתי על מה ששלח מר במהירות ומלמעלה, והתרשמותי הראשונית, מבלי לעיין במקורות עצמם שצויינו לחיבור, שאין מספיק ראיות ממקורות קדומים, גמרא ראשונים ואחרונים להסתמך עליהם, ומעורב בפסיקה לא מעט השקפת עולם וסולם ערכים שמקובלים רק על חלק מציבור שומרי התורה והמצוות, ומרבנים שרק חלק מציבור זה נשמע לפסקיהם. ואני שואף דווקא לפסיקה מקפת וברורה שיהיה לה קונצנזוס רחב ככל שניתן.
ב. בכל מקרה, תחושתי הכללית, שבסוגיות חמורות אלה החומר מועט מדאי ולא מספק.
תחושה זו אומרת, כי במידה מסויימת אנו מוכנים יותר לבנין ביהמ"ק שעוד לא נבנה - לצערנו, מאשר לסוגיות מלחמה שלא עוזבות אותנו לצערנו כבר שנים רבות .

לא מבין איך השקפת עולם וסולם ערכים קשורים לדיון הלכתי כזה

[אליהו בן עמרם]

לא מבין איך השקפת עולם וסולם ערכים קשורים לדיון הלכתי כזה

זאת בדיוק כוונתי, לפתח דיון הלכתי, שעון על מקורות הלכתיים בלבד, כמקובל בכל דיון הלכתי אחר באו"ח או ביו"ד וכיוצ"ב.
מבלי לסמן מטרה מראש, ששעונה על השקפת עולם כלשהי, ולמצוא לה רק הצדקות ולהתעלם מסתירות.
גם במחיר שבירת מיתוסים, של גבורה וכיוצ"ב.

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

[נחומצ'ה]

ראיתי היום בספר מפסקי הגרי"ש אלישיב, על אודות בן ערובה שודאי שא"א להצילו, שמותר להורגו יחד עם מחבלים.
[אף שהביא המעשה בפרטים לא מדוייקים, שהיה זה בפיגוע בניסן תשס"ב בנתניה, אף שזכורני שהיה זה במתאבדים ותו לא].
וזאת אחר שהגרי"ש וידא, שלא היה ניתן כלל להצילו.
!זו היתה שאלה לאחר מעשה ולא קודם מעשה!

[אליהו בן עמרם]

[לעניות דעתי הקלושה, חובה על כל מי שראוי לכך, לתת מענה הלכתי ברור לשאלות שכאלה, קשות ככל שיהיו, מה דעת התורה בזה. ולא להשאיר חלל, שמתמלא מאליו בערכים לא לנו. הלא יש גם לא מעט שומתומ"צ דתיים וחרדים בצבא

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%9 ... %99%D7%9D/
קשור
https://www.odyosefchai.co.il/wp-conten ... %D7%9A.pdf

א. עברתי על מה ששלח מר במהירות ומלמעלה, והתרשמותי הראשונית, מבלי לעיין במקורות עצמם שצויינו לחיבור, שאין מספיק ראיות ממקורות קדומים, גמרא ראשונים ואחרונים להסתמך עליהם, ומעורב בפסיקה לא מעט השקפת עולם וסולם ערכים שמקובלים רק על חלק מציבור שומרי התורה והמצוות, ומרבנים שרק חלק מציבור זה נשמע לפסקיהם. ואני שואף דווקא לפסיקה מקפת וברורה שיהיה לה קונצנזוס רחב ככל שניתן.
ב. בכל מקרה, תחושתי הכללית, שבסוגיות חמורות אלה החומר מועט מדאי ולא מספק.
תחושה זו אומרת, כי במידה מסויימת אנו מוכנים יותר לבנין ביהמ"ק שעוד לא נבנה - לצערנו, מאשר לסוגיות מלחמה שלא עוזבות אותנו לצערנו כבר שנים רבות .

לא מבין איך השקפת עולם וסולם ערכים קשורים לדיון הלכתי כזה

זאת בדיוק כוונתי, לפתח דיון הלכתי, שעון על מקורות הלכתיים בלבד, כמקובל בכל דיון הלכתי אחר באו"ח או ביו"ד וכיוצ"ב.
מבלי לסמן מטרה מראש, ששעונה על השקפת עולם כלשהי, ולמצוא לה רק הצדקות ולהתעלם מסתירות.
גם במחיר שבירת מיתוסים, של גבורה וכיוצ"ב.
אני מעדיף לא להביא דוגמאות מפסיקות שניכרת בהן מאד השפעה של השקפת עולם, כדי לא להסיט את הדיון לטפל ולמיותר, שאינני רוצה לעסוק בו

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

[בברכה המשולשת]

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

על זה יש תשובה בצי"א.

[בברכה המשולשת]

לא מבין איך השקפת עולם וסולם ערכים קשורים לדיון הלכתי כזה

זאת בדיוק כוונתי, לפתח דיון הלכתי, שעון על מקורות הלכתיים בלבד, כמקובל בכל דיון הלכתי אחר באו"ח או ביו"ד וכיוצ"ב.
מבלי לסמן מטרה מראש, ששעונה על השקפת עולם כלשהי, ולמצוא לה רק הצדקות ולהתעלם מסתירות.
גם במחיר שבירת מיתוסים, של גבורה וכיוצ"ב.

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

בענייני הלכות ציבור זה שונה מהלכות או"ח ויו"ד רגילות.
יעויין במש"כ בזה בס"ד בספרי.

[כדכד]

תמוה בעיני לייחס לתלמידי חכמים, מאיזה בית מדרש שהוא, חשיבה בדיון הלכתי שאינה נשענת על יסודות הלכתיים אלא על השקפת עולם מסויימת

[אליהו בן עמרם]

תמוה בעיני לייחס לתלמידי חכמים, מאיזה בית מדרש שהוא, חשיבה בדיון הלכתי שאינה נשענת על יסודות הלכתיים אלא על השקפת עולם מסויימת

הואיל וכבר כתבתי שאין רצוני להסיט את הדיון לסוגיות אלה, מציע להתעלם מהערתי זו ולחזור לדיון ההלכתי הטהור.

[אליהו בן עמרם]

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

על זה יש תשובה בצי"א.

היכן?
יודע על תשובה בענין כניסה לספק סכנה לצורך הצלה בעת מלחמה, אבל לא תשובה על שאלה הנ"ל.

[כדכד]

איפה יש תשובה על כניסה לספק סכנה בעת מלחמה?
הלא אילו לא היה היתר להכנס לספק סכנה בעת מלחמה לא היה היתר כלל לצאת למלחמה

[בברכה המשולשת]

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

על זה יש תשובה בצי"א.

היכן?
יודע על תשובה בענין כניסה לספק סכנה לצורך הצלה בעת מלחמה, אבל לא תשובה על שאלה הנ"ל.

בתוך התשובה הנ"ל (חי"ג סימן ק) עולה תשובה גם לשאלה זו.

[אליהו בן עמרם]

ולדוגמא: האם מותר/אסור/צריך אדם להפיל עצמו על רימון המושלך לעבר קבוצת אנשים והוא בתוכם, על מנת להציל כמה שיותר מהקבוצה?

על זה יש תשובה בצי"א.

היכן?
יודע על תשובה בענין כניסה לספק סכנה לצורך הצלה בעת מלחמה, אבל לא תשובה על שאלה הנ"ל.

בתוך התשובה הנ"ל (חי"ג סימן ק) עולה תשובה גם לשאלה זו.

לפי הבנתי, נראה כי מסקנת תשובת הגאון הרב וולדינברג זצ"ל שיש חובה במלחמה להכניס עצמו לספק סכנה להצלת חבר פצוע שנמצא בוודאי או ספק סכנה.
אבל לא למסור את עצמו לוודאי מיתה כדי להציל אחרים (כך לכאו' כתב בסוגריים).

[אליהו בן עמרם]

עברתי על תשובת הרב וולדינברג זצ"ל הנ"ל, ויש לענ"ד כמה נדבכים בתשובה שצריכים עיון.
אם זה, ההסתמכות על דברי הגמרא בשבועות, רק לפי ביאור התוס', כשרש"י חולק.
אם זה ההסתמכות על דברי ה"חסדי דוד", שלא ברור אם יש בהם ראיה לנידון התשובה. והרב וולדינברג זצ"ל בעצמו מעיר זאת.
ועוד כהנה.

מבקש להעלות רעיון ראשוני נוסף בכל הענין, שמתאים למצב בו אנו (כציבור) מוקפים באויבים שמצהירים מפורשות שמטרתם "להשמיד להרוג ולאבד", ואף תוקפים אותנו (כציבור) למעשה כל אימת שמתגלגלת להם ההזדמנות לשיטתם.

"פיקוח נפש דרבים"
במצב זה - הרבים מחוייבים להתאגד להציל את עצמם.
כל שיקולי היחיד נבלעים ונעלמים בשיקולי הרבים וטובת הרבים.
ולדוגמא: אם שיקולי וטובת הרבים, שהיחיד יכנס לספק סכנה להצלת חברו הפצוע, כי זאת טובת הרבים, שלא כל אחד ידאג לעצמו - אז יהיה כל יחיד מחויב בזה.
ולפי זה, על אף שבשיקולי היחיד, נראה לכאורה פשוט כי אסור להכניס עצמו לוודאי סכנה ("להתאבד") כדי להציל את חביריו מרימון שהושלך לעברם, אך אם שיקולי וטובת הרבים הנלחמים הם אחרים, אז אולי כן מותר או אף מחויב היחיד בזה.

מה דעתכם בזה?

[בברכה המשולשת]

עברתי על תשובת הרב וולדינברג זצ"ל הנ"ל, ויש לענ"ד כמה נדבכים בתשובה שצריכים עיון.
אם זה, ההסתמכות על דברי הגמרא בשבועות, רק לפי ביאור התוס', כשרש"י חולק.
אם זה ההסתמכות על דברי ה"חסדי דוד", שלא ברור אם יש בהם ראיה לנידון התשובה. והרב וולדינברג זצ"ל בעצמו מעיר זאת.
ועוד כהנה.

מבקש להעלות רעיון ראשוני נוסף בכל הענין, שמתאים למצב בו אנו (כציבור) מוקפים באויבים שמצהירים מפורשות שמטרתם "להשמיד להרוג ולאבד", ואף תוקפים אותנו (כציבור) למעשה כל אימת שמתגלגלת להם ההזדמנות לשיטתם.

"פיקוח נפש דרבים"
במצב זה - הרבים מחוייבים להתאגד להציל את עצמם.
כל שיקולי היחיד נבלעים ונעלמים בשיקולי הרבים וטובת הרבים.
ולדוגמא: אם שיקולי וטובת הרבים, שהיחיד יכנס לספק סכנה להצלת חברו הפצוע, כי זאת טובת הרבים, שלא כל אחד ידאג לעצמו - אז יהיה כל יחיד מחויב בזה.
ולפי זה, על אף שבשיקולי היחיד, נראה לכאורה פשוט כי אסור להכניס עצמו לוודאי סכנה ("להתאבד") כדי להציל את חביריו מרימון שהושלך לעברם, אך אם שיקולי וטובת הרבים הנלחמים הם אחרים, אז אולי כן מותר או אף מחויב היחיד בזה.

מה דעתכם בזה?

הצי"א עצמו רומז לזה
ומרן הגר"ש ישראלי זצ"ל עסק בזה במפורש במספר תשובות

[פלוריש]

אגב, שמעתי פעם מהרב חנניה שפרן שליט"א, שבירר את המציאות בסיפור של רועי קליין הי"ד, ונאמר לו שגם אם לא היה קופץ על הרימון הוא היה נהרג, אלא שלאחר שקפץ הוא נהרג לבדו וחבריו ניצלו

[צופה_ומביט]

עברתי על תשובת הרב וולדינברג זצ"ל הנ"ל, ויש לענ"ד כמה נדבכים בתשובה שצריכים עיון.
אם זה, ההסתמכות על דברי הגמרא בשבועות, רק לפי ביאור התוס', כשרש"י חולק.
אם זה ההסתמכות על דברי ה"חסדי דוד", שלא ברור אם יש בהם ראיה לנידון התשובה. והרב וולדינברג זצ"ל בעצמו מעיר זאת.
ועוד כהנה.

מבקש להעלות רעיון ראשוני נוסף בכל הענין, שמתאים למצב בו אנו (כציבור) מוקפים באויבים שמצהירים מפורשות שמטרתם "להשמיד להרוג ולאבד", ואף תוקפים אותנו (כציבור) למעשה כל אימת שמתגלגלת להם ההזדמנות לשיטתם.

"פיקוח נפש דרבים"
במצב זה - הרבים מחוייבים להתאגד להציל את עצמם.
כל שיקולי היחיד נבלעים ונעלמים בשיקולי הרבים וטובת הרבים.
ולדוגמא: אם שיקולי וטובת הרבים, שהיחיד יכנס לספק סכנה להצלת חברו הפצוע, כי זאת טובת הרבים, שלא כל אחד ידאג לעצמו - אז יהיה כל יחיד מחויב בזה.
ולפי זה, על אף שבשיקולי היחיד, נראה לכאורה פשוט כי אסור להכניס עצמו לוודאי סכנה ("להתאבד") כדי להציל את חביריו מרימון שהושלך לעברם, אך אם שיקולי וטובת הרבים הנלחמים הם אחרים, אז אולי כן מותר או אף מחויב היחיד בזה.

מה דעתכם בזה?

לכאורה יסוד לדברים בתוספות ומאירי ומהר"י קולון הידוע לגבי יעל ואסתר שמסרו עצמן לעבירת עריות לשמה [וסברו שאי"ז היתר של קרקע עולם שכן האשה יזמה את הביאה] = להצלת רבים / כלל ישראל.

[בברכה המשולשת]

עברתי על תשובת הרב וולדינברג זצ"ל הנ"ל, ויש לענ"ד כמה נדבכים בתשובה שצריכים עיון.
אם זה, ההסתמכות על דברי הגמרא בשבועות, רק לפי ביאור התוס', כשרש"י חולק.
אם זה ההסתמכות על דברי ה"חסדי דוד", שלא ברור אם יש בהם ראיה לנידון התשובה. והרב וולדינברג זצ"ל בעצמו מעיר זאת.
ועוד כהנה.

מבקש להעלות רעיון ראשוני נוסף בכל הענין, שמתאים למצב בו אנו (כציבור) מוקפים באויבים שמצהירים מפורשות שמטרתם "להשמיד להרוג ולאבד", ואף תוקפים אותנו (כציבור) למעשה כל אימת שמתגלגלת להם ההזדמנות לשיטתם.

"פיקוח נפש דרבים"
במצב זה - הרבים מחוייבים להתאגד להציל את עצמם.
כל שיקולי היחיד נבלעים ונעלמים בשיקולי הרבים וטובת הרבים.
ולדוגמא: אם שיקולי וטובת הרבים, שהיחיד יכנס לספק סכנה להצלת חברו הפצוע, כי זאת טובת הרבים, שלא כל אחד ידאג לעצמו - אז יהיה כל יחיד מחויב בזה.
ולפי זה, על אף שבשיקולי היחיד, נראה לכאורה פשוט כי אסור להכניס עצמו לוודאי סכנה ("להתאבד") כדי להציל את חביריו מרימון שהושלך לעברם, אך אם שיקולי וטובת הרבים הנלחמים הם אחרים, אז אולי כן מותר או אף מחויב היחיד בזה.

מה דעתכם בזה?

לכאורה יסוד לדברים בתוספות ומאירי ומהר"י קולון הידוע לגבי יעל ואסתר שמסרו עצמן לעבירת עריות לשמה [וסברו שאי"ז היתר של קרקע עולם שכן האשה יזמה את הביאה] = להצלת רבים / כלל ישראל.

וזה תחילת הדיון בתשובתו של מרן הרב זצ"ל במשפט כהן קמב והלאה

ויעויין בדברי מורינו הגר"י אריאל כאן
https://www.toraland.org.il/24309