קרית מלך כתב:הרב צופה ומביט שליט"א האריך בדברים נכוחים כשלעצמם, אך הנני תמה מאד למי כוונתו, מרבית הדברים אינם נכונים עובדתית (!) ברוב קהילות החסידים.
אכן עצם הלוז אצל החסידים היא האמונה בצדיק וכו', אך העמדת הדברים כביכול אין כל מעמד ראוי למרביצי תורה, רבנים, מוצי"ם, רמי"ם וכו' אינו נכון בעליל.
כך גם הצגת הדברים כביכול יש דיכוי מובנה לשאיפות ולהתקדמות ברוחניות מתנגש עם המציאות.
בקצרה:
המכנה המשותף של כלל הדברים הוא הפער העצום [בכל מכל כל] - ולא כמותית אלא מהותית - של היחס אל הרבי לעומת יחס אל אחרים ברי מעלה [ובכללם כזו מעלה שבכל הדורות היא היתה עיקר המודד לגדלות ולהשפעה].
זו הנקודה, ועליה הנידון.
אם נדמה היה מתיאוריי ובעיקר מלשוני איזו הגזמה לכאן או לכאן [ואפילו אם יישאר כן לאחר מה שאסביר מיד], אפשר לסנן אותה, ולהתייחס לעיקר המהותי.
וכמדומה שאם לא היה כן [שיש כאן עיקר מהותי שנכון בהרבה מקומות], לא היה כותב מעלתו שדבריי נכוחים לכשעצמם, דעל מה יש לכתוב ולדבר ומאן דכר בכלל שמיה של משהו אחר והכל פיטומי מילי בעלמא, ומה יש לקרוא לזה נכוח או לא נכוח. כמו לדבר באריכות ע"כ שמים הם רטובים ובלי להיות רטובים אינם מים. כל מי שידבר בזה אינו אלא מן המתמיהים, ובוודאי שלא יכתירו את דבריו כנכוחים אלא כמוזרים.
וכעת יותר בפירוט, בנוגע לשני החלקים שעסקתי בהם:
א. כמחצית מהדברים עוסקת בקריטריונים להיקרא רבי וצדיק [של החסידות] לעומת בני קהילתו. כמדומה שבזה מעלתו יודה שלפחות כיום במקומות מספיק רבים וגדולים דבריי מתאימים עם העובדות.
[על חצרות של 'רבאלאך' לא דיברתי, הגם ששם התופעה הנ"ל בולטת אף יותר - כי שם גם אין (אני מקוה) "התקשרות", וה"מסתופפים" שם אינם אלא גרסה חדשה של מה שהיה פעם "בית כנסת שכונתי", והרבה פעמים אינו אלא חוכא ואיטלולא ואף אחד לא לוקח את הנעשה שם ברצינות. אם כי עדיין יסוד הבעיה קיים גם שם, מעצם מה שהנ"ל בהיותו בן לאביו זוכה לאפשרויות ומעמד שאחרים ראויים ממנו לא זוכים רק בגלל שלא נולדו לאבא מהגזע הנכון, וחבל על בזבוז המשאבים וההזדמנות, וכמו"כ הלגיטימציה ועכ"פ הקבלה בדיעבד ובאדישות של התופעה (וכ"ש שילובם באירועים וביקורים בין כללות ה"רבי'ס") היא הפריפריה של אותה הבעיה שבראש הפירמידה, ואולי אף מאפשרת אותה במידה ידועה. ויש גם מקומות שבהם אותם הרעבאלאך אינם אלא כל בניו של הרבי הקודם, וחסידיו מתפצלים ביניהם כחלוקת ירושה בלית ברירה, וממילא נעשה כאן חצרות רעבאלאך למרות שבעצם מדובר כאן בכל אותה חסידות כולה].
ב. בנוגע למעמד ראוי למרביצי תורה. [להזכיר, אלה שבכל הדורות היו השורה הראשונה בכל קהילה יהודית בעולם]
ראשית, כמדומה יש בזה חילוקים (של כמות) בין מקומות, וככל שהמקום יותר "שוואנצני" היחס/מעמד פחות. מקוה שעכ"פ העניינים במגמת שיפור, אולי כי לומדים זה מזה וחוג מחוג. הנ"ל תלוי גם בכלל בערך של "גדלות בתורה" כפשוטו באותו המקום. וכמובן שלדמויות חריגות בגדלותן בתורה - כל שכן מיחידי הדור בתורה - יש יחס אחר. אנחנו עכ"פ מדברים על דרך הכלל.
שנית, השאלה מה נקרא "מעמד ראוי" נגזרת ישירות מהנידון העיקרי, ותוכיח הפרופורציה (וכאמור, היא לא רק כמותית אלא מהותית) בין היחס אליהם ליחס לעומד בראש, אף אם אינו כמותם. [אכניס לכאן נקודה חיצונית, אבל בעיניי היא משמעותית, בני אדם אנחנו: הלבוש. כבר מזמן חז"ל ישנו "מלבוש של תלמיד חכם". ומאני מכבדותיה (הגם שבזה האחרון נחלקו בגמרא, אבל כך מקובל, ופוק חזי, אחרת לא היו לאדמורים בגדי צבעונים וכיו"ב שאר קישוטים). כאשר מו"צ, דיין, מגיד שיעור, ראש ישיבה (באם אינו בנש"ק) - לבוש בדיוק כמו פרחי החסידים ושאר אברכים (בקושי "מתירים" לו להרחיב את שולי מגבעתו, וגם זה בחצי חיוך, ורק היכן שהמגבעת הנהוגה היא סאמעט) איזה יחס/מעמד זה משדר? ולעומת זאת הבנש"ק (לפעמים) עוד מלפני הבר מצוה לבוש אחרת (במידת מה) משאר ילדים [אגב, הזכירוני באישי את התואר המקובל בויז'ניץ: "משפחת המלוכה"], ומהבר מצוה לבוש אחרת במשהו, וכשנעשה אברך הולך (ברוב המקומות) בלבוש אחר מכולם אף בימות החול, ובמות אביו מתלבש בכל השמונה בגדים ויש שגם "הזקין מהרה" ונצרך לזילבערנע שטעקן. בעיניי, נושא הלבוש משמעותי פי אלף מאשר זה שנניח מושיבים את מרביצי התורה בשורות הראשונות באירועים, גם אילו זה בכלל נכון, ואת כולם]. אז עושים פעם בשנה (הלוואי) איזה "מעמד כבוד התורה" לאברכים שהוציאו היתר הוראה, זה לא משנה כלום ביחס, לא בצורה מהותית. (גם לא שליחת שיריים לדיין, ו/או הושבתו במזרח בטיש אחרי משפחת הרבי, וכיו"ב). כללו של דבר: רמת היחס לתלמידי חכמים מראש קצובה ומוגבלת לרמה שמראש מציבה אותה, ובפער עצום, מתחת לרמת ה"צדיק" - וזה בולט שבעתיים כאשר המדד ל"צדיק" בעצמו אינו אלא שייוולד לאבא הנכון.
ושלישית ועיקר: הנושא אינו "מעמד ראוי" אלא "מהו המעמד". האם הוא של דמות, של אישיות, של השפעה ואפשרות השפעה. ובעיקר (לא כלפי לעשות אצלו שימוש באיזה מקצוע בתורה, טכנאות תורנית כפי שקראתי לזה) כלפי לימוד מהם אורחות חיים ועבודת השם, חכמה ועצה ותבונה. הדוגמאות שנתתי בסוף דבריי, דוק היטב, זה הכיוון. והרי כיום בהרבה מקומות מה שהרבי מלמד זה רק זה, ובזה - איש מלבדו לא ירים ידו ורגלו, גם אם נראה ראויים לזה פי כמה וכמה. ובחלק הזה גם נקצצות הכנפיים מראש, יחד עם יכולת ההשפעה. [ואם דיברנו לעיל על "האבולוציה של הבנש"ק", הרי שתיכף לשאתו אשה - ושינוי מלבושו בהתאם - נעשה גם ראש המדברים באירועי המוסדות ושליח הרבי לכל מיני מקומות וקהילות. (יש מקומות שזה מתרחש גם עם נכדי הרבי, ולא רק עם בנו). כלומר: מיד מקבל מעמד של אישיות, של דמות, של מדריך, של משפיע, שיש מה לשמוע ממנו, ובאופן פומבי ורשמי. ובכל זה - הוא דייקא, ולא אחרים. לשאר מרביצי תורה יתנו - בתוך הקהילה ומוסדותיה - מעמד כזה רק אם נוגע לתחום מומחיותם בתורה, או בחינוך תלמידים, וגם זה בתנאי - או בעיקר - שאינם אלא מרחיבים את דעתו הקדושה של הרבי ומנגישים אותה לציבור. אין להם זכות לחנך אחרים כפי דעתם. משא"כ לרבי במות אביו, וכמדומה גם קודם. היחס אל אותם בנשקים לא יהיה כאל משפיע - אפילו מתוך החסידות - שפתאום כמה מן החסידים מתחילים לקבל ממנו, שיתקבל מאד בחשדנות וכולי האי ואולי].
אתן דוגמא: באחת החסידויות הגדולות יש צאצא מסוים של המשפחה, נכד של הרבי מקים החסידות בארץ בדיוק כמו הרבי של היום, שלא חסר לו כלום מלהיות רבי בדיוק כמו מי שנעשה רבי, ואף היו אנשים מושפעים ממנו, וחלקם אף נעשו כעין חסידים שלו, אבל אצל רובם הכל היה רק בגדר התייעצות ולימוד, או להתחמם בצלו כשאפשר. כל עוד היה לו רק בית כנסת באחת הערים [ח"ו לא מוסדות, וגם את מה שהיה לו קיצצו לו כי חששו מהשפעתו], בזה נגמר כל העניין, יחד עם מעגלי ההשפעה שלו. רק לאחר שקיבל רשות/הוראה מהרבי להיות גם הוא רבי, והרבי הכתיר אותו לרבי, רק מאז נעשתה השפעתו משמעותית, חסידיו הרשו לעצמם להתקשר אליו ורק אליו, לדבוק בו כחסידים לרבם, אנשים נוספים הצטרפו לקהילתו, ודברי תורתו מקבלים את היחס כשל דברי "רבי", והוא פתח מוסדות, ומשפיע ברמה. כל זאת כשהייחוס האישי שלו לא מאד רחוק משל הרבי [רק לא דרך האבא "הנכון"], וישנם דברים שבהם הוא עולה על הרבי, ועכ"פ לחלק מהחסידים הוא מתאים ומעלה אותם יותר מאשר הרבי.
עכשיו דון מינה ואוקי באתרה מה היה קורה אלמלא היה לו אפילו את הייחוס הזה, והבן כמה מפסידים, המשפיעים והמושפעים, שיכלו להיות. [ואולי הכל מוקרב על מזבח "לכידות הקהילה" שהפכה ל"עיקרי תורה" כמו שניסה מישהו להסביר. ונאמר שבזה נשתנו הטבעים אפילו משינוי הטבעים הגדול של עצם החסידות. מה עם אחיזת החבל בשני קצותיו? יסודות של "קהילה" שמוכתרות בגדרי "צדיקות"? קשיא].
ג. לגבי קבלת השפעה מאחרים, או השפעה על אחרים:
בדבריי דיברתי בעיקר על קהילות מספיק גדולות ומגובשות ו/או בעלות מוסדות, שאנשי הקהילה לומדים ומלמדים בתוכה פנימה. ולא על מקומות קטנים, שבהם מן הסתם בהכרח אנשים צריכים [ובמקביל רשאים] לקבל השפעה גם מבחוץ, ולהשפיע גם בחוץ.
מה שכתבתי שהראש ישיבה הוא כלום, המשגיח כלום וכו', הכוונה מבחינת ההשפעה שלהם על הבחורים, והיותם דמות עבורם כנ"ל. [כמובן שבכל מקום מתמיד גדול הוא תמריץ להתמדה, ולמדן גדול הוא תמריץ ללמדנות, וידען גדול הוא תמריץ לידיעת התורה. וכל זה היה מוכפל לאין ערוך - בכמות ובאיכות - באם גם לא היתה "תקרת זכוכית" בנוגע ליחס ומעמד והשפעה כנ"ל].
וזה בין כאשר מדובר על קהילה בעלת מוסדות משל עצמה, שהלומדים בהם הם חסידי הרבי והישיבה שייכת לרבי. וגם במוסדות כלל חסידיים, וקצת אני מכיר, שלישיבה או הכולל אין כמעט שום השפעה על עיצוב הלומדים בהם, והצוות אינו אלא טכנאי לימוד, משום שלכל בחור/אברך יש הרבי שלו, שהוא הדמות והמעצב ואין בלתו. [בשני סוגי הישיבות הנ"ל יש מעלה וחיסרון בכל אחת בנושא דידן, ואקצר].
[ומי מדבר כאשר ה"ראש ישיבה" אינו אלא תפקיד/טייטל תפור למי ממשפחת הרבי, וכשראש ישיבה לא מוסר שיעורים כלליים ולא מנחה בלימוד אלא הוא מה שבמקומות אחרים הוא "משגיח", וכולי האי ואולי שעכ"פ בחינוך הבחורים יתעסק כמו שצריך ויהיה ראוי לאותה האצטלא, וימסור עצמו להצלחת הבחורים והישיבה. ומי מדבר כאשר תפקיד ראש הישיבה מהווה עבורו בעיקר קרש קפיצה לפתוח בעתיד בית מדרש / חסידות משלו. ובכל המקרים האלה עיקר היחס/מעמד שהוא מקבל אינו אלא משום היותו בנש"ק ולא בגלל איכויותיו האישיות. ובכל מקום כזה כשתפקיד "ראש הישיבה" נתפר לאיזה אדם בלי קשר רק בגלל היותו בנש"ק, וכל שכן כשחוץ מתואר אין כאן שום פעילות ממשית, למעט איזה "פתיחת הזמן ונעילת הזמן", וכן כאשר "רב הקהילה" מונחת מלמעלה כ"בנו של הרבי" שמוכתר בו ביום ל"רב הצדיק", וכולם יודעים את האמת, אנשים לא מטומטמים, גם אברכים וגם בחורים, הרי זה כבר לא רק "הפסד של מה שיכול היה להיות עם ראש ישיבה / רב אמיתי" - אלא זה כבר החרבה אקטיבית, בפועל ממש, של כל מערכת הערכים והיחס ושל עצם המושגים. זה חינוך להיפוך. וקיצרתי מאד].
ואחרי הכל בכל, נחזור למה שכתבתי בהתחלה.
אפשר [והרוצה לחשוב ולהבין מומלץ לו] לסנן מדבריי הגזמות ותיאורים ולשונות קיצוניים, ישמשו הללו רק למיקוד ולעורר חשיבה ובירור. [אם כי יש צד גם שיזיק וידחה אנשים מעל הדברים במחי ביטול ובוז, ויזרקו את התוך עם הקליפה. קשה לי לשקול את הצדדים וסוגי האנשים והתגובות בזה].
כך גם אפשר וצריך לדייק יותר את הפרטים והעובדות, בפרט לחדד הבדלים בין מקומות. [הרי כמה שאני מנסה לקצר יוצא לי ארוך, מחמת הנסיון המינימלי לתת איזה מכנה משותף לתופעה כללית, וממילא להציג בה מינימום של צדדים ואפשרויות. יותר מזה איני יכול]. ושוב - אדרבה, כל מה שאני מקוה הוא שדבריי ישמשו כמעוררים למחשבה ובירור, תהיה התוצאה והמסקנה מהמחשבה איזו שתהיה, העיקר שהדברים יעברו מחשבה אמיתית.
וכמובן כמובן שיש להניח ומן הסתם כך הוא שהדברים אינם ביחס של "אין", אלא יש דמויות, ובפרט דוגמת מי שציין מעלתו וכיו"ב. [ובדוגמאות כאלה שוב יש לדון ביתר דיוק מה ובמה השפעתם וכו', ומהיכן צמחו וכו', וקצת נגעו בזה בתגובות לעיל]. ברור ששום דבר בעולם ובחברה אינו או מאה אחוז או אפס.
מה שחשוב הוא העיקרון, המגמה, הכיוון, הרוח הדומיננטית, ה"תמונה הכללית", וכן עזה"ד מאפיינים, שהם העיקר. כי ב"מערכת" עסקינן. ודוק היטב היטב.
וכמדומה שבלי דיחוקים והכרחים וכו' לא קשה להבין על מה מדובר.
וזאת גופא בא כדי לעורר מחשבה ובירור עצמי יסודי ואמיתי כנ"ל.
וייקח זאת כל אחד למקום שלו [תרתי משמע] ולהבנתו, עם ההתאמות הנצרכות.
וחיים וברכה ושלום וכל טוב לכל כאשר לכל.
