הגאון ר' נפתלי אנשין בעל חומש פשוטו של מקרא ורש"י כפשוטו זצ"ל

[נטורי קרתא]

הצלחתו זו קלקלתו, הוא התפשט מאד והיתה סכנה מוחשית שבשל בהירותו ונגישותו, הוא עומד להתקבל כספר ממנו יורו מקרא, מלמדים ומורות, ועם זה אסור היה בשו"א להשלים, ואם הפתרון הוא גניזת החיבור, אין מנוס.

התפשטותו והצלחתו מלמדות רק על הנחיצות העצומה והצימאון הגדול שקיים בדורנו לביאור פשטני, שמתייחס בכובד ראש לכל מילה ומילה שבתורה ומציע פירושים נוחים שמתיישבים עם המילים יחד עם מהלך ברור ונהיר.
הדרך היחידה למנוע את הפיכתו לספר יסודי ולגדל דורות של תלמידים שיתחנכו על פיו, היא להציע לו אלטרנטיבה. המשימה לא מסובכת מדי.
המאבק אמנם התחיל בדרכים מקובלות, היינו חוות דעת של רבנים שונים שאינם מרוצים מן הפירוש. בשלב זה כל אחד כבר ידע שיש מפקפקים בפירוש, אבל האזהרות נפלו על אוזניים ערלות מן הסיבה הפשוטה: לכל אותם מלמדים ומורות לא היתה אלטרנטיבה. לכן נדחפו המבקרים - שנפשם לא בחלה בשום אמצעים - בדרכים אלימות יותר ויותר, כדי למנוע בכוח את הפצתו.
וזהו כשלעצמו מעשה אשר לא יעשה. ולא בגלל ההשחתה ושפיכת דם המחבר, אלא משום שאינך רשאי למנוע את הבחירה החופשית של מי שמחליט להתעלם מן האזהרות.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

המאבק אמנם התחיל בדרכים מקובלות, היינו חוות דעת של רבנים שונים שאינם מרוצים מן הפירוש.

לא נכון כלל. תסתכל בהתחלת האשכול ההוא, ותווכח שמיד העלו את הטענה של השתייכות לבית מדרשו של הגר"א, והקשר למנדלסון, ועוד הבלים כאלה. אלו לא נוצרו ברבות הזמן, אלא מיד בהתחלת המערכה.

ובכלל, איני יודע איך אפשר להתמם כ"כ. איך אפשר להגיד ש'לא הייתי ליד', כאילו הדברים נעשו בחשאי. בכל מודעת קיר ראינו מילים נוראיים נגד החומש והמשתייכים אתו. האם אפשר להכחיש ולומר 'איני יודע'? חצי הדברים קרו בפומבי ממש.

[זאב ערבות]

ברשותכם, אני מרגיש חובה לכתוב משהו בסגנון אחר.

(בלי לצטט את כל ההודעה) לדבריך צריך להחרים כל ספר, ואפילו נכתב ע"י אדם ירא שמים, שסוטה מן הדרך המקובלת שמא יתפשט ברבים ויהפך לדרך המקובלת אצל המלמדים (והמורות והגננות), ובפרט ספרי פירושי המקרא, כגון דעת מקרא (שזו לא דוגמא טובה מכיוון שלא מיועד לציבור החרדי, אך אותה טענה שיש על פירוש פש"מ ניתן לומר על מ"ג עוז והדר המפורש שבו בחרו על כל פסוק פירושים מסוימים ויבא מי שיטען שיש להם אגנדה מדוע בחרו להביא פירוש זה ולא אחר). ודוגמא הפוכה, יש ספרים שמוציאים מהם קטעים, ולדוגמא החומש המפורסם בקהילה חשובה שהוציאו ממנו פסוקים שלמים בעניני צניעות, או חומש סילברמן שהוציאו ממנו מפירוש רש"י כל זכר לענינים אלו בפירוש רש"י, או חומשים שהוציאו מהם קטעים מהרשב"ם שלא מתאימים למסורה המקובלת (בלי להתיחס כרגע לפולמוס סביב הפירוש).

[נטורי קרתא]

המאבק אמנם התחיל בדרכים מקובלות, היינו חוות דעת של רבנים שונים שאינם מרוצים מן הפירוש.

לא נכון כלל. תסתכל בהתחלת האשכול ההוא, ותווכח שמיד העלו את הטענה של השתייכות לבית מדרשו של הגר"א, והקשר למנדלסון, ועוד הבלים כאלה. אלו לא נוצרו ברבות הזמן, אלא מיד בהתחלת המערכה.

הסתמכתי על זכרוני, ואם שגיתי איתי תלון משוגתי.
כעצתך הסתכלתי באשכול ההוא, שנפתח לפני 9 שנים, ורק לפני שלוש שנים מדווחים על המחאה של הגרב"ש דויטש.

[דרומי]

יש תקנה קדומה שלא להוציא ספר בלי הסכמות. בנידון דידן החיבור יצא ללא כל הסכמות, כידוע (ההסכמות ניתנו לפירוש "רש"י כפשוטו", ולא לפירוש הנידון כאן! והיתה הונאת הציבור בזה שצירפו ההסכמות כאילו הן מתייחסות גם לפירוש "פשש"מ"). ועד לרגע זה ככל הידוע לי לא ניתנה הסכמה של ממש (איני מדבר על דברי התעוררות ורחמנות על המחבר והמו"ל וכו', אלא הסכמה כפשוטה על תוכן החיבור).

אך השאלה הגדולה היא - מכאן ולהבא! - באמת מי הוא הראוי להסכים על ספרים כגון אלו.

[על ספרי הלכה כבר הורגלנו שיש רבנים ומו"צים וכו'. אך על ספרים בסגנון הזה צריך הסכמה מאישים יותר כלליים שראויים לתואר "איש האשכולות". ולדאבוננו אישים אלו הולכים ומתמעטים, ולאידך הפלגנות בתוך הציבור אינה מאפשרת שיהיה אחד הראוי על הכל. לדוגמא, הגר"ש אלתר שליט"א ראוי לענ"ד להיחשב כ'איש האשכולות' והיה ראוי לבקש ממנו הסכמה רצינית על כזה סוג של ספר. אך כמובן שמו"ל שיעשה כך יצא שכרו בהפסדו. באופן דומה, גם הגר"מ מאזוז שליט"א ראוי לכאורה לתת הסכמה רצינית, אלא שגם פה לא בטוח שזה יהיה ריווחי. ודו"ק].

[זאב ערבות]

במילה אחת זה מה שנקרא קנאות, ונטורי קרתא הם דוגמא טובה לכך, ששום דבר לא ישתיק אותם עד שישיגו את מטרתם.

טעות בידך.
לנטו"ק יש רציונל ברור. הם נאבקים על כל שינוי ועל כל סטייה מן המסורת, לא משנה מה עומד מאחוריו, לא משנה כמה הוא חשוב ועקרוני. מבחינתם להצביע בבחירות לעירייה מצדיק מלחמה בדיוק כמו לימודי ליבה. זאת שיטת חכמי הונגריה, שאינה טורחת להצדיק את המאבק בנימוקים הגיוניים, אלא השינוי אסור משום שהוא שינוי. גם המתנגדים יודו שזאת תפיסה שהיא לפחות קוהרנטית, עקבית עם עצמה. מאידך, אדם שעושה מה שלבו חפץ, אינו רשאי להאבק נגד מישהו אחר בגלל שהלה שינה משהו, שלא לפי טעמו.
דמה בעצמך שבוקר אחד אתה שומע שדוד גולינקין, בשביל ההמחשה בלבד, יצא למאבק נגד לבישת תכלת בציצית, בטענה שזה נגד המסורת.

לא ולא ידידי, לא טעות בידי אלא טעות בידך. יכול להיות שלנטורי יש רציונל, אך לא כל רציונל צודק ומצדיק את דרכי פעולתם ושיטתם. וכי על איזו סטיה מן המסורת הם נאבקים? איזו מסורת בדיוק? ע"י הקפדתם על המסורת המפוקפקת שלהם הם רומסים את התורה וגורמים לחילול ה' מאין כמוהו. האם המסורת הזו מצדיקה לתת יד למי שרוצים בהשמדתינו? ואם זו שיטת חכמי הונגריה, בין אם היא טורחת להצדיק או לא בנימוקים הגיוניים או לא, אז צריך להוקיע את השיטה ולבער אותה מן העולם. והכי מפני שיטה זו צריך להגביר את השונאים שלנו בעולם , דבר שגורם לסכנת נפשות ולך תדע אם זה לא הגורם להרבה מהאנטישמיות והפיגועים הרבים כנגד חרדים בכל העולם (רק השבוע דקרו חרדי בשוויץ, מקום הידוע בד"כ כבטוח יחסית). ושוב (כתגובה לדבריך), לא משנה כמה התפיסה שלהם קוהרנטית ועקבית עם עצמה, זה לא מצדיק ומכשיר אותה, וספק רב אם יש אדם רציונלי בעל שכל שיסכים עם התפיסה שלהם. (ורק לחדד את הדברים, במקום נטורי קרטא תכניס רב קוק, שיש לו רציונל ברור... וכו' וכו'. מה ההבדל ביניהם?)

[נטורי קרתא]

יש תקנה קדומה שלא להוציא ספר בלי הסכמות. בנידון דידן החיבור יצא ללא כל הסכמות, כידוע (ההסכמות ניתנו לפירוש "רש"י כפשוטו", ולא לפירוש הנידון כאן! והיתה הונאת הציבור בזה שצירפו ההסכמות כאילו הן מתייחסות גם לפירוש "פשש"מ"). ועד לרגע זה ככל הידוע לי לא ניתנה הסכמה של ממש (איני מדבר על דברי התעוררות ורחמנות על המחבר והמו"ל וכו', אלא הסכמה כפשוטה על תוכן החיבור).

א. אין תקנה קדומה שלא להוציא ספר בלי הסכמות, כי אם לגבי ספרי קבלה.
ב. כפי שידוע לך, בית הדין של העדה"ח ישב על המדוכה והסכים שהכל כשר. לאחר לחצים נוספים הוא ישב בשנית והחליט שיש כמה דברים שיש לתקן שם, והודיעו שהם עובדים בעניין. הכל מפורט באשכול ההוא.
ג. המבקרים טוענים שהדיינים הזקנים מסטמאר ודייני העדה"ח אינם ראויים לדון במקצוע זה, שהם אינם מבינים בו.

[זאב ערבות]

יש תקנה קדומה שלא להוציא ספר בלי הסכמות. בנידון דידן החיבור יצא ללא כל הסכמות, כידוע (ההסכמות ניתנו לפירוש "רש"י כפשוטו", ולא לפירוש הנידון כאן! והיתה הונאת הציבור בזה שצירפו ההסכמות כאילו הן מתייחסות גם לפירוש "פשש"מ"). ועד לרגע זה ככל הידוע לי לא ניתנה הסכמה של ממש (איני מדבר על דברי התעוררות ורחמנות על המחבר והמו"ל וכו', אלא הסכמה כפשוטה על תוכן החיבור).

אך השאלה הגדולה היא - מכאן ולהבא! - באמת מי הוא הראוי להסכים על ספרים כגון אלו.

[על ספרי הלכה כבר הורגלנו שיש רבנים ומו"צים וכו'. אך על ספרים בסגנון הזה צריך הסכמה מאישים יותר כלליים שראויים לתואר "איש האשכולות". ולדאבוננו אישים אלו הולכים ומתמעטים, ולאידך הפלגנות בתוך הציבור אינה מאפשרת שיהיה אחד הראוי על הכל. לדוגמא, הגר"ש אלתר שליט"א ראוי לענ"ד להיחשב כ'איש האשכולות' והיה ראוי לבקש ממנו הסכמה רצינית על כזה סוג של ספר. אך כמובן שמו"ל שיעשה כך יצא שכרו בהפסדו. באופן דומה, גם הגר"מ מאזוז שליט"א ראוי לכאורה לתת הסכמה רצינית, אלא שגם פה לא בטוח שזה יהיה ריווחי. ודו"ק].

כבר נכתב רבות על הסכמות, גם רע"א נתן הסכמה על ספר ידוע... והיום יש ספרים רבים שלא רק יוצאים בלי הסכמות אלא אף בלי שם המחבר (אפילו שיש להם הסכמות), ומעטים המסכימים שממש עוברים על כל הספר המונח לפניהם, והרבה מחברים מצרפים הסכמות שניתנו על ספרים קודמים, משמע ההסכמות בדרך כלל הולכות על המחבר שהוא יר"ש וכדומה ולא על תוכן הספר שמעט מאוד מסכימים מוכנים לקחת אחריות על כך וסומכים על המחבר שיוציא דבר מתוקן מתחת ידו.

[האמת אדרוש]

.

[איש_ספר]

וזהו כשלעצמו מעשה אשר לא יעשה. ולא בגלל ההשחתה ושפיכת דם המחבר, אלא משום שאינך רשאי למנוע את הבחירה החופשית של מי שמחליט להתעלם מן האזהרות.

כבר כתבת את עמדתך זו בעבר, והתברר שאנחנו חלוקים בהגדרת התפקיד המוטל על רועי ישראל. ולא באתי כעת לחזור על הפולמוס עצמו ונימוקיו.

ובכלל, איני יודע איך אפשר להתמם כ"כ. איך אפשר להגיד ש'לא הייתי ליד', כאילו הדברים נעשו בחשאי. בכל מודעת קיר ראינו מילים נוראיים נגד החומש והמשתייכים אתו. האם אפשר להכחיש ולומר 'איני יודע'? חצי הדברים קרו בפומבי ממש.

בסדר. אז אני אתמם כלפי החצי השני.

[נטורי קרתא]

וזהו כשלעצמו מעשה אשר לא יעשה. ולא בגלל ההשחתה ושפיכת דם המחבר, אלא משום שאינך רשאי למנוע את הבחירה החופשית של מי שמחליט להתעלם מן האזהרות.

כבר כתבת את עמדתך זו בעבר, והתברר שאנחנו חלוקים בהגדרת התפקיד המוטל על רועי ישראל.

לא נראה שבנקודה זו מחלוקת בינינו.
עמדתך מתקבלת על הדעת במקרה שכל רועי ישראל תמימי דעים בעניין, אבל כאן מדובר במקרה שהוא עצמו שנוי במחלוקת, שהרי גם חכמי העדה"ח וגם ר' דוב לנדו ועוד רבים לא הסכימו עם פסילת הפירוש כל עיקר. מהיכי תיתי לכפות בכוח את עמדת הפוסלים על המכשירים?

[איש_ספר]

וזהו כשלעצמו מעשה אשר לא יעשה. ולא בגלל ההשחתה ושפיכת דם המחבר, אלא משום שאינך רשאי למנוע את הבחירה החופשית של מי שמחליט להתעלם מן האזהרות.

כבר כתבת את עמדתך זו בעבר, והתברר שאנחנו חלוקים בהגדרת התפקיד המוטל על רועי ישראל.

לא נראה שבנקודה זו מחלוקת בינינו.
עמדתך מתקבלת על הדעת במקרה שכל רועי ישראל תמימי דעים בעניין, אבל כאן מדובר במקרה שהוא עצמו שנוי במחלוקת, שהרי גם חכמי העדה"ח וגם ר' דוב לנדו ועוד רבים לא הסכימו עם פסילת הפירוש כל עיקר. מהיכי תיתי לכפות בכוח את עמדת הפוסלים על המכשירים?

אני בעניותי לא חושב ש'תמימות דעים' היא מבחן הסף. אם למשל בית הדין של העדה החרדית מחליט שהחומש טעון גניזה, הוא לא חייב להמלך בבית דין אחר, אלא יכול וחייב להשמיע דעתו ולצפות ששומעי לקחו, אנשים פרטים, מלמדים ומוכרי ספרים, יפעלו בהתאם. וכנ"ל כל בית דין אחר. הכלל הוא, כל מי שרואה עצמו כמי שיש עליו אחריות של ציבור, בין אם זה משום שיש ציבור המצפה לשמוע את הוראתיו (למשל ב"ד של עדה"ח) ובין אם הוא מסוג המוכיחים שלדעתם גם היחיד חייב למחות (למשל, דמות מהעבר, ר' הלל ל"ש), עליו להשמיע את דעתו ללא מורא.
בטח ובטח, אם בית דין אחד לא מוכן להתערב בענין בשל סיבות שאינן קשורות לתוכן הפירוש (כמו למשל הגרד"ל).

[נטורי קרתא]

אני בעניותי לא חושב ש'תמימות דעים' היא מבחן הסף. אם למשל בית הדין של העדה החרדית מחליט שהחומש טעון גניזה, הוא לא חייב להמלך בבית דין אחר, אלא יכול וחייב להשמיע דעתו ולצפות ששומעי לקחו, אנשים פרטים, מלמדים ומוכרי ספרים, יפעלו בהתאם. וכנ"ל כל בית דין אחר. הכלל הוא, כל מי שרואה עצמו כמי שיש עליו אחריות של ציבור, בין אם זה משום שיש ציבור המצפה לשמוע את הוראתיו (למשל ב"ד של עדה"ח) ובין אם הוא מסוג המוכיחים שלדעתם גם היחיד חייב למחות (למשל, דמות מהעבר, ר' הלל ל"ש), עליו להשמיע את דעתו ללא מורא.

על כך אין חולק. את הביקורת יש להשמיע ללא מורא וללא חשש. תמיד.
אבל כאן אנחנו מדברים על ביקורת בעצימות גבוהה יותר, אלימה, שאיננה מסתפקת בהשמעת הביקורת, אלא בהוצאה אל הפועל בכל אמצעי.
לפיכך, השאלה היא על מקרה שאין קונסנזוס בין חכמי הדור ורבים מהם לא מבינים את הסכנה הנשקפת, האם מותר לכת הפוסלים לפעול בכפייה ובכוחניות (לא רק להשמיע דעתו ולצפות שיפעלו בהתאם) עד שדעתם תתקבל בכוח הזרוע. זאת השאלה.

בטח ובטח, אם בית דין אחד לא מוכן להתערב בענין בשל סיבות שאינן קשורות לתוכן הפירוש (כמו למשל הגרד"ל).

גם מי שאינו נמנה בחוג מעריציו של הגרד"ל מותר לו להאמין שאילו היה חושש שיש בחיבור סכנה - לא היה מערב שיקולים פוליטיים. מסתבר שבמהות הוא אינו שותף להערכה שזהו דבר שהנשמה תלויה בו.

[איש_ספר]

בטח ובטח, אם בית דין אחד לא מוכן להתערב בענין בשל סיבות שאינן קשורות לתוכן הפירוש (כמו למשל הגרד"ל).

גם מי שאינו נמנה בחוג מעריציו של הגרד"ל מותר לו להאמין שאילו היה חושש שיש בחיבור סכנה - לא היה מערב שיקולים פוליטיים. מסתבר שבמהות הוא אינו שותף להערכה שזהו דבר שהנשמה תלויה בו.

חזו"א היה אומר, אנחנו פוסקים כפי מי שאנחנו מבינים.
גליון אליבא דהלכתא שמפרסם מאמר ובו עמדה אחרת על קו התאריך (כידוע שאלה מעשית מאד במיוחד לקוראי קהל האברכים קוראי הגליון), לצד עמדת החזו"א, טעון גניזה ומקבל מכתב מחאה פומבי, וחומש כזה הכולל פירוש שאין חולק שהוא לא לפי 'רוחו' של הגרד"ל, יעבור בשקט?! זה מדרש פליאה ואין למדין הלכה ממדרש בכלל ופליאה בפרט. אגב שמעתי מאחד מב"ב, שאמר טעם למה ראוי להפר את ההסכם שנחתם בעיר אחת, לפי שהשושבין של ההסכם הוא אדם שאסור לתת לו מעמד בציבוריות התורנית. אמרתי לו, משל למה"ד, אחד בא למכולת, ואומר למוכר בטרוניה, קניתי עוגת שמרים, אם לזו קראת עוגה, אמור נא מוכרי מה זו פיתה. זוועה. אומר המוכר, בסדר בסדר, הבנתי שזה נורא, תביא את העוגה ותקבל זיכוי ואולי גם פיצוי, מוציא הברנש מהשקית, אריזה ובה פירורים בלבד...

[ונתנו ידידים]

ובכלל, איני יודע איך אפשר להתמם כ"כ. איך אפשר להגיד ש'לא הייתי ליד', כאילו הדברים נעשו בחשאי. בכל מודעת קיר ראינו מילים נוראיים נגד החומש והמשתייכים אתו. האם אפשר להכחיש ולומר 'איני יודע'? חצי הדברים קרו בפומבי ממש.

אני למשל לא זוכר את הדברים החריפים שאתה כותב, עד שראיתי בשעתו את האשכול המקביל לא ידעתי על הפולמוס, אח"כ שמעתי על זה קצת בביהכ"נ.
אני כמעט לא מסתכל על מודעות רחוב הבאים באותיות גדולות ושחורות, חזקתם מן הקנאים וחזקתם של הקנאים שדבריהם דברי שקר ולכן איני מקבל את המידע שלי משם.
אני מאמין שיש לי הרבה חברים שעד היום הזה לא יודעים על הפולמוס, הם פשוט לא מתעניינים בסוגי נייעס כאלו.

[נטורי קרתא]

הכלל הוא, כל מי שרואה עצמו כמי שיש עליו אחריות של ציבור, בין אם זה משום שיש ציבור המצפה לשמוע את הוראתיו (למשל ב"ד של עדה"ח) ובין אם הוא מסוג המוכיחים שלדעתם גם היחיד חייב למחות (למשל, דמות מהעבר, ר' הלל ל"ש), עליו להשמיע את דעתו ללא מורא.

אף אני אמשול לך משל. לפני שנים רבות במדינה רחוקה מאוד פרצה מגפה מסתורית ונגרמה תבהלה גדולה עד שגזר ההגמון שלא יסובבו ברחובות ובשווקים, אלא ישב כל איש תחתיו ארבעים יום וארבעים לילה ויתכסו שקים האדם והבהמה. גם רוב חכמי המדינה ההיא אסרו על יהודי המקום להתפלל בבתי כנסת וללמוד בבתי מדרש, בטל התמיד ושבתו התלמידים. כמה רבנים באותו מקום נטו מן הכלל וסברו שהכל בדותא היא ומעשה שטן ולפיכך התירו לעצמם ולקהילתם לעבור חרש על דעת הרוב והיו מתקבצים ונכנסים מן הגגות ומן הקרפיפות באין רואים. יום אחד הציץ אחד השכנים מחלון ביתו והרגיש שהווילון בבית הכנסת זז באופן מחשיד והסוד נתגלה. הלך וזירז את בנו לשאול את פי הרב מה עליו לעשות. יש אומרים שהדבר היה בעצם יום השבת, ואחרים אומרים שביום רביעי היה אלא שאמרו לכו נרננה וחשבוהו שבת. שמע הרב את כל אשר נעשה ונזדעזע כל גופו ונעשה חידודין חידודין ושיער גבותיו הפך לבן וזעק בקול ענות חלושה שמצווה להודפם ולרודפם ולמסרם בידי השלטון, שעברו על דברי חכמים. היוכל איש להאמין כי נעשתה התועבה הזאת בישראל?

[ונתנו ידידים]

הצלחתו זו קלקלתו, הוא התפשט מאד והיתה סכנה מוחשית שבשל בהירותו ונגישותו, הוא עומד להתקבל כספר ממנו יורו מקרא, מלמדים ומורות, ועם זה אסור היה בשו"א להשלים, ואם הפתרון הוא גניזת החיבור, אין מנוס.

התפשטותו והצלחתו מלמדות רק על הנחיצות העצומה והצימאון הגדול שקיים בדורנו לביאור פשטני, שמתייחס בכובד ראש לכל מילה ומילה שבתורה ומציע פירושים נוחים שמתיישבים עם המילים יחד עם מהלך ברור ונהיר.

לדעתי זה לא הסיבה להתפשטותו העצומה.
יש שני סוגי אנשים שהשתמשו בספר זה, יש כמוך וכרבים מבאי הפורום שהם אנשים חכמים ומבינים, וגם דוגלים בדרך הפשטני כמו שאמרת, אי משום שהם תלמידי הר"ל מינצבורג כמו המחבר, ואי משום שהם מבתי מדרשות העוסקים בפשוטו של מקרא, ואי משום שהם מקהילות המזרחי ואין לפרט.
ויש עוד סוג אנשים, והוא המון העם בדורינו שהם רדודים מאד ואינם יודעים לחשוב בעצמם כלל, ומשתמשים בשוטנשטיין ועוז והדר, ביאורי תוספות, ומשתמשים ברש"י המבואר. אור החיים המבואר, רמב"ן המבואר ועוד ועוד ולכן כשיש חומש עם פירוש המבטר את המילים מיד משתמשים בפירוש זה.
עיקר ההתפשטות והבעיה שמדובר עליו הוא אנשים מהסוג השני, והם לא משנה להם אם הפירוש הוא ע"פ דרך הפשט או ע"פ דרשות חז"ל כל שהפירוש מפרש את המילים ברחל בתך הקטנה ואינם צריכים להתאמץ יבורך. והם הם הילדים ובעלי בתים והמלמדים, ואם לא ילמדו בדרך הנכון לא ידעו כלום.
על הקבוצה הראשונה איני דואג כי הם ילמדו גם פשט וגם רש"י וחז"ל, על הקבוצה השניה אני דואג.
אילו היה עושה את הפירוש בצורה אחרת, זאת אומרת שהיה קורא לזה שם אחר וכמו ליקוט של מפרשי הפסוק ע"ד הפשט או כל שם וחניכה אחרת, וכן לא היה מעמיד את הפירוש בצורה שהעמידוהו שהוא נראה כמו השוטנשטיין של המקרא מסתמא לא היתה מקבל את התאוצה שקיבל והיה נחלת הקבוצה הראשונה בלבד (איני בטוח בזה כי סוף סוף הוא אומן הסברה גדול ועדיין יתכן שכולם היי משתמשים בו מחמת כושר ההסברה שיש לו). אבל מכיון שהיה מה שהיה וזה הגיע למצב שנהיה נחלת הקבוצה השניה לכן אמר הרב איש ספר שטוב הוא שנגנז.
נ.ב. שאר הפשטנים כמו מלבים ורשר ועוד אין אחד מהם שיקרא את שמו פשוטו של מקרא.

כמדומני שיש עוד סיבה להתפשטותו העצומה והוא שהיה לזה תורם (מסתמא עם אגנדה) שתרם את זה לכל הבתי כנסיות ומדרשות.

[נטורי קרתא]

ויש עוד סוג אנשים, והוא המון העם בדורינו שהם רדודים מאד ואינם יודעים לחשוב בעצמם כלל, ומשתמשים בשוטנשטיין ועוז והדר, ביאורי תוספות, ומשתמשים ברש"י המבואר. אור החיים המבואר, רמב"ן המבואר ועוד ועוד ולכן כשיש חומש עם פירוש המבטר את המילים מיד משתמשים בפירוש זה.
עיקר ההתפשטות והבעיה שמדובר עליו הוא אנשים מהסוג השני, והם לא משנה להם אם הפירוש הוא ע"פ דרך הפשט או ע"פ דרשות חז"ל כל שהפירוש מפרש את המילים ברחל בתך הקטנה ואינם צריכים להתאמץ יבורך. והם הם הילדים ובעלי בתים והמלמדים, ואם לא ילמדו בדרך הנכון לא ידעו כלום.

התיאוריה יפה ומשכנעת, אך יש לה חולשה קלה: היא לא עומדת במבחן המציאות.
לפירוש פשש"מ קדמו מקרא מפורש של עוז והדר, שעשוי בדיוק לפי התבנית שביקשת, וגם אוצר מפרשי הפשט של הרב גרינבוים.

[דודי צח]

ובכלל, מי שמאמין בקונספירציה, של נדיב עלום שם, ובעל אג'נדה וכו' וכו',
הרי מאזני שכלו רפויים.

צא וראה בווילאמסבורג הסטמארית, כמה זקנים וחסידים ואנשי מעשה הוגים בספרים, ראיתי בעיני והשתוממתי.
בשעה שהיו הספרים דלעיל.

כנראה יש שם משהו שלא היה קודם לכן. אנשים התחילו להבין פיסקאות שלמות שלא הבינו. כך העידו בפני כמה מבוגרים.

אגב אני אישית, אין בביתי לא רש"י כפשוטו (בשביל מה? וכי איננו מורגלים ללמוד ראשונים כמו רשב"א ובעל המאור) ולא הפירוש של פשוטו.

בנוגע לשם ולעיצוב, כבר מילתו של בנו ר' דוד אמורה בראש האשכול, כי זו טעות איומה שלהם, ולא היה על דעת אביו (בעיקר השם 'פשוטו של מקרא'), כי אם על דעת המולי"ם והפרסומאים, וזהו הערה נכונה.
ומתוך הדברים (שניכרים דברי אמת) אתה למד שכלל לא היתה זו אג'נדה שלו (או של הנדיב...) להורות שזה ורק זה הוא פשוטו. בטיוטות שלהם לפני ההדפסה הם קראו לזה 'לקט מפרשים'

[חברא]

המאבק אמנם התחיל בדרכים מקובלות, היינו חוות דעת של רבנים שונים שאינם מרוצים מן הפירוש.

לא נכון כלל. תסתכל בהתחלת האשכול ההוא, ותווכח שמיד העלו את הטענה של השתייכות לבית מדרשו של הגר"א, והקשר למנדלסון, ועוד הבלים כאלה. אלו לא נוצרו ברבות הזמן, אלא מיד בהתחלת המערכה.

הסתמכתי על זכרוני, ואם שגיתי איתי תלון משוגתי.
כעצתך הסתכלתי באשכול ההוא, שנפתח לפני 9 שנים, ורק לפני שלוש שנים מדווחים על המחאה של הגרב"ש דויטש.

לפי הנראה מחאת הגרב"ש היתה הסנונית הראשונה, למרות שבשעת המחאה כבר עברו כמה שנים טובות מהוצאת הספר לאור.
והנה תמלול דבריו:

וחייבים לצעוק על דבר זה, מה שנעשה כיום, יש אדם אחד, שהוציא בתחילה פירוש על רש"י 'רש"י כפשוטו', וקיבל על כך הסכמות, ועכשיו הוציא ספר 'פשוטו של מקרא', ובכל מקום שלא נראה לו לפרש כפירוש רש"י הוא מפרש בדרכים אחרות, ומשנה בדברים הכי עיקריים.
וכולם יודעים מיהי החבורה הזאת ואינני רוצה להזכיר כאן, וחבורה זו עושים ממש ליצנות מהתורה, ואינם מאמינים בתורה שבע"פ, ומרשים לעצמם לומר כל מה שרוצים, ועכשיו הדפיסו חומש 'פשוטו של מקרא', וצריך לפרסם את זה, מפני שכבר חילקו את זה בחדרים.
ובאמת תמיד כשאומרים 'פשוטו של מקרא' זה בעצמו כבר מסוכן, אבל כאן זה להדיא, ראיתי ביותר ממאה פעמים כיצד הם משנים בדברים עיקריים ממש.
וזה דבר שנכנס עכשיו ונכנס יותר ויותר, ואני יזכיר דבר אחד, אומרים שהם אמרו שעין תחת עין יתכן שפעם נהג בצורה אחרת, ואינני רוצה להיכנס לזה, אבל אני יודע בידיעה, על ספר חשוב, ואמרו שהחזו"א זרק את הספר מתחת לשולחנו, ותמיד לא ידעתי למה, עד שראיתי את ההקדמה שלו, ושם הוא כותב 'מנין לו לרמב"ם שלא היה מחלוקת בעין תחת עין', ומזה הבנתי למה החזו"א זרק את ספרו.
ובאמת יש לי קושיא על הדבר הזה, שכן זה ספר חשוב מאוד, אמנם הוא היה מזרחניק, אבל ספרו חשוב מאוד, ואין לי תירוץ על זה.
עכ"פ החזו"א זרק את ספרו מתחת השולחן. והיום יש אנשים חכמים להרע והולכים ומפיצים דברים כאלו. התקשר אלי תלמיד אחד והוא לא ידע בכלל מכל החבורה הזאת, והוא אומר לי שהביאו לבן שלו כזה ספר. וצריך לדעת שכיום גם מבפנים יש מהרסים ומחריבים. וכל זה אם היה בזמן הרב שך לא היו מעיזים כלל לעשות כאלו דברים.

שיעור ומשא החג מרבינו מרן ראש הישיבה שליט''א, סוכות תשפ''ב.pdf

(252.24 KiB) הורד 38 פעמים

[חברא]

[לחדד קצת את האבחנה, דובר על הכנסת החומש לאוצר, לבסוף משום מה לא הסתייע. לענ"ד למרות ההזדהות עם הביקורת, אין בכך שום בעיה. יש באוצר ספרים 'חריגים' הרבה יותר, ואין סיבה שלא יהיה גם ספר זה, שודאי אפשר להפיק ממנו גם תועלת גדולה. וכאמור הביקורת והצעדים שהיו צריכים להינקט, הרי זה רק כדי לבלום את התפשטתו והתקבלותו כספר יסודי].

נראה לי שבאמת כדאי להכניס את הספר לאוצר, אחרי שכבר קשה למצוא אותו בבתי כנסיות ומדרשות.
ויהיה לתועלת גם לקנאים, שיוכלו לראות את הדברים הנוראים במקורם (וכמו שרואה כל מי שמסתכל קצת בפשקווילים, שמשום מה לכותבים יש ידיעה נרחבת בעיתונות החילונית, ובכל מיני אתרי אינטרנט מעניינים, ומצטטים שם כסדר כתבות וראיונות כדי להמחיש את גודל הפרצה הנוכחית).

[זאב ערבות]

אילו היה עושה את הפירוש בצורה אחרת, זאת אומרת שהיה קורא לזה שם אחר וכמו ליקוט של מפרשי הפסוק ע"ד הפשט או כל שם וחניכה אחרת, וכן לא היה מעמיד את הפירוש בצורה שהעמידוהו שהוא נראה כמו השוטנשטיין של המקרא מסתמא לא היתה מקבל את התאוצה שקיבל והיה נחלת הקבוצה הראשונה בלבד (איני בטוח בזה כי סוף סוף הוא אומן הסברה גדול ועדיין יתכן שכולם היי משתמשים בו מחמת כושר ההסברה שיש לו). אבל מכיון שהיה מה שהיה וזה הגיע למצב שנהיה נחלת הקבוצה השניה לכן אמר הרב איש ספר שטוב הוא שנגנז.

זה ששאר הפשטנים לא קראו לספרם פשוטו של מקרא לא אומרת שפירושם לא מכוון לפשוטו של מקרא. לא תמיד שם הספר מכוון לתוכנו, אך בדקתי באוצר החכמה ויש שם 4 ספרים עם הכותרת פשוטו של מקרא הבאים לפרש את הפסוקים עפ"י פשוטם, וכמו שאתה מנסה לומר שלא תוכן הספר עצמו הוא מה שהפריע אלא צורת הגשת הדברים, יש לי טעם נוסף בגדר השערה בעלמא שיתכן וצרם למישהו שספר פירוש על המקרא יקרא כך מפני שכידוע גם וייזל כתב ספר בשם זה שלא יחליפו ביניהם (ואין צורך להתקיף אותי על השערה זו אך כבר היו דברים בגו עם שמות ספרים כגון סדרי טהרות, משנה תורה לרמב"ם ועוד.
ועוד הערה (ואיני המליץ יושר של ארטסקרול), אך לכלול את זה כאן לא ראוי שממש אינו דומה, שכן כל הפירוש שלהם מבוסס מתחילתו ועד סופו על רש"י ממש ללא סטיה, ולא בא להגיש לקורא פשוטו של גמרא עפ"י שוטנשטיין! וההערות נועדו רק להסבר והרחבת הדברים. וכידוע יש רבבות הלומדים בפירוש ולא שמענו מי שיצא כנגדו, לעומת זאת מענין לדעת כמה אנשים לומדים את הפרשה עם פשוטו של מקרא, אני למשל לא קניתיו מפני שמצאתי אותו שטחי, חסר חן (מחוסר ביטוי יותר מתאים) או שמציע משהו חדש ומעניין שלא נמצא בספרים שכבר יש בספריה, ומן הסתם נכונה העובדה שכתבת שמישהו מימן את הפצת הספר וגם נמכר בקופסת קרטון מהודרת ונראה כמתנה יפה לבר מצוה וכדומה. ומן הסתם אם יש מי שמעיין בו לא מודע לפולמוס אודותיו וגם לא מסוגל להבחין בבעיתיות כלשהי (היום הרבה קוני ספרים שיש להם ברירה לבחור בין שתי מהדורות, יעדיפו לקנות את המהודרת יותר מבחינה חיצונית מאשר את המדויקת יותר וכפי שספרי מכון ז"א יוכיחו).

[זאב ערבות]

ויש עוד סוג אנשים, והוא המון העם בדורינו שהם רדודים מאד ואינם יודעים לחשוב בעצמם כלל, ומשתמשים בשוטנשטיין ועוז והדר, ביאורי תוספות, ומשתמשים ברש"י המבואר. אור החיים המבואר, רמב"ן המבואר ועוד ועוד ולכן כשיש חומש עם פירוש המבטר את המילים מיד משתמשים בפירוש זה.
עיקר ההתפשטות והבעיה שמדובר עליו הוא אנשים מהסוג השני, והם לא משנה להם אם הפירוש הוא ע"פ דרך הפשט או ע"פ דרשות חז"ל כל שהפירוש מפרש את המילים ברחל בתך הקטנה ואינם צריכים להתאמץ יבורך. והם הם הילדים ובעלי בתים והמלמדים, ואם לא ילמדו בדרך הנכון לא ידעו כלום.

התיאוריה יפה ומשכנעת, אך יש לה חולשה קלה: היא לא עומדת במבחן המציאות.
לפירוש פשש"מ קדמו מקרא מפורש של עוז והדר, שעשוי בדיוק לפי התבנית שביקשת, וגם אוצר מפרשי הפשט של הרב גרינבוים.

ושכחת את אוצר מפרשי המקרא של מכון ירושלים.

[זאב ערבות]

ובכלל, מי שמאמין בקונספירציה, של נדיב עלום שם, ובעל אג'נדה וכו' וכו',
הרי מאזני שכלו רפויים.

צא וראה בווילאמסבורג הסטמארית, כמה זקנים וחסידים ואנשי מעשה הוגים בספרים, ראיתי בעיני והשתוממתי.
בשעה שהיו הספרים דלעיל.

כנראה יש שם משהו שלא היה קודם לכן. אנשים התחילו להבין פיסקאות שלמות שלא הבינו. כך העידו בפני כמה מבוגרים.

אגב אני אישית, אין בביתי לא רש"י כפשוטו (בשביל מה? וכי איננו מורגלים ללמוד ראשונים כמו רשב"א ובעל המאור) ולא הפירוש של פשוטו.

בנוגע לשם ולעיצוב, כבר מילתו של בנו ר' דוד אמורה בראש האשכול, כי זו טעות איומה שלהם, ולא היה על דעת אביו (בעיקר השם 'פשוטו של מקרא'), כי אם על דעת המולי"ם והפרסומאים, וזהו הערה נכונה.
ומתוך הדברים (שניכרים דברי אמת) אתה למד שכלל לא היתה זו אג'נדה שלו (או של הנדיב...) להורות שזה ורק זה הוא פשוטו. בטיוטות שלהם לפני ההדפסה הם קראו לזה 'לקט מפרשים'

כמובן, כאשר באים לבית מדרש ומונחים לפניך בארון עשרות חומשים פשש"מ מן הסתם זה מה שתיטול לידך ולאו דווקא מבחירה מפני שאתה סבור שזה יותר טוב מאחרים, בפרט אם האחרים בלויים וקרועים וזה חדש ויפה, וגם יתכן מאוד שאינם יודעים להבחין בטיב הפירוש (ודרך אגב אנו למדים שמקומך בווילאמסבורג...)
ומעניין לדברי הודעת חברא שכבר לא ניתן למצוא אותו בבתי הכנסת והמדרשים האם בווילאמסבורג לא הוציאו אותו?

[דודי צח]

בושה לצטט את דברי הגרב"ש, שמצטט פירוש 'בשם החומש' על "עין תחת עין" והיא בדותא חמורה.
וביקש להתנצל אחר נאום מביך זה בחג הסוכות פ"ב.
עד שהמפלגה לקחה חסות על המערכה, והראו בעיתון כעבור חודש וחצי שיש בעיות אחרות שכביכול קיימות. והפעילו את החצים הפועלים עד הנה גם כשדמו מבצבץ מתוך קברו שכרו לו בהר המנוחות.
וכל מה שהציגו כ'בעיה' לא מתקרב לכל השיטות, לקצה קצהו של דוגמא חמורה וממוצאת (כנראה בטעות) כמו "עין תחת עין" הנזכר לעיל.

אנא לרפואתו אל תצטטו דברים שביקש (בידיעה ברורה) להתנצל בכתב (!).

[אראל]

ושכחת את אוצר מפרשי המקרא של מכון ירושלים.

כוונתך על, 'אוצר מפרשי התורה'
[טענתי מכבר, שב'אוצר מפרשי התורה' מיוסד בעיקר ברובם מפרשי ה'פשט' דלא כרש"י... , ממש כמו פשש"מ....]

[נטורי קרתא]

לפי הנראה מחאת הגרב"ש היתה הסנונית הראשונה, למרות שבשעת המחאה כבר עברו כמה שנים טובות מהוצאת הספר לאור.

הצדק עמך. טעיתי.
גם בפורום האמריקאי לא דיווחו מאומה קודם לסוכות תשפ"ב.
מפליא לגלות כי עברו פחות משנתיים ומחצה מאז מחאתו של הגרב"ש (ששני יסודותיו נתגלו בדויים: חלקו של בית מדרש הגר"א וטענת עין תחת עין). ויותר מפליא שבכל השנים שעברו עד למחאה של הגרב"ש, כאשר בינתיים נדפסו אינספור מהדורות, לא היה אדם בעולם שהרגיש בבעייתיות.

[זאב ערבות]

ושכחת את אוצר מפרשי המקרא של מכון ירושלים.

כוונתך על, 'אוצר מפרשי התורה'
[טענתי מכבר, שב'אוצר מפרשי התורה' מיוסד בעיקר ברובם מפרשי ה'פשט' דלא כרש"י... , ממש כמו פשש"מ....]

אכן, ייש"כ על התיקון.

[איש_ספר]

הכלל הוא, כל מי שרואה עצמו כמי שיש עליו אחריות של ציבור, בין אם זה משום שיש ציבור המצפה לשמוע את הוראתיו (למשל ב"ד של עדה"ח) ובין אם הוא מסוג המוכיחים שלדעתם גם היחיד חייב למחות (למשל, דמות מהעבר, ר' הלל ל"ש), עליו להשמיע את דעתו ללא מורא.

אף אני אמשול לך משל. לפני שנים רבות במדינה רחוקה מאוד פרצה מגפה מסתורית ונגרמה תבהלה גדולה עד שגזר ההגמון שלא יסובבו ברחובות ובשווקים, אלא ישב כל איש תחתיו ארבעים יום וארבעים לילה ויתכסו שקים האדם והבהמה. גם רוב חכמי המדינה ההיא אסרו על יהודי המקום להתפלל בבתי כנסת וללמוד בבתי מדרש, בטל התמיד ושבתו התלמידים. כמה רבנים באותו מקום נטו מן הכלל וסברו שהכל בדותא היא ומעשה שטן ולפיכך התירו לעצמם ולקהילתם לעבור חרש על דעת הרוב והיו מתקבצים ונכנסים מן הגגות ומן הקרפיפות באין רואים. יום אחד הציץ אחד השכנים מחלון ביתו והרגיש שהווילון בבית הכנסת זז באופן מחשיד והסוד נתגלה. הלך וזירז את בנו לשאול את פי הרב מה עליו לעשות. יש אומרים שהדבר היה בעצם יום השבת, ואחרים אומרים שביום רביעי היה אלא שאמרו לכו נרננה וחשבוהו שבת. שמע הרב את כל אשר נעשה ונזדעזע כל גופו ונעשה חידודין חידודין ושיער גבותיו הפך לבן וזעק בקול ענות חלושה שמצווה להודפם ולרודפם ולמסרם בידי השלטון, שעברו על דברי חכמים. היוכל איש להאמין כי נעשתה התועבה הזאת בישראל?

התאמצתי מעט להבין את הנמשל ולא כ"כ הצלחתי.

התיאור שלך יפה מאד. יש שיאמרו שההוראה של החכם למוסרן בידי הרשויות היא תמוהה, כי המתפללים בנקרות הצורים, לגרמייהו הוא דעבדו, יש שיאמרו שההוראה יש בה טעם, כי הם קודחים בספינה המשותפת ובהתכנסותם המשותפת הם מפיצים את הנגיף, או למצער מקררים את האמבטיה ואחרים ילכו בעקבותיהם, ויש שיאמרו שעכ"ז אין למוסרן לשלטון, שהרי הם טעמם ונימוקם עמם ונסמכים על דעת האומרים שהכל אחיזת עינים וא"א לכופם וכו'. למסור אותם משום שהם 'עוברים על דברי חכמים' לזה ודאי א"א להסכים, כשם שא"א להלקות תימנים העוברים ע"ד מרן.

ומה כ"ז נוגע לכאן?

גם במשל שלי, בו ביה"ד של העדה החרדית יגיע למסקנה שהפירוש מפוגל, אני לא מצפה שהוא ישלח שליחי בי"ד לשלול את החומש מבתי מדרשות של חניכי הישיבות. לכל היותר יש לצפות שהוא ישלח לאסוף את החומש מבתי מדרש החוסים בצילו.

אבל אתה בעבר התנגדת גם לפרסום הוראה פומבית, גם כשלא נלווים אליה צעדים מעשיים, בשל השלכותיה, ובשל זכויות הפרט, ולזה אני הק' 'לא מסכים'.

[חברא]

[טענתי מכבר, שב'אוצר מפרשי התורה' מיוסד בעיקר ברובם מפרשי ה'פשט' דלא כרש"י... , ממש כמו פשש"מ....]

לא. יש הבדל גדול, והטיב להגדירו הרב 'סגי נהור': (ולשיטתו, דרשו לגנאי)

מדובר בפירוש חדש על התורה, בעל מהלך משלו, המשבץ אל תוכו את פירושי הראשונים והאחרונים (ואחרוני האחרונים) המשתלבים במהלך זה.
יעויין לדוגמא בכל מעשה יעקב ולבן.

ועוד כתב:

לו היו מדפיסים לקט מפרשי הפשט ניחא. אבל כאן מבקשים לבנות לנו את הסיפור השלם וגם את מגמת הסיפור, מי היו האבות ומה בדיוק באה התורה ללמדנו באמצעות הסיפורים עליהם. ומה שלא ברור דיו מתוך הפירוש עצמו יוסיף ויתבאר בהקדמות ובקטעי קישור. ובתוך בניין נאה זה המפרשים השונים הם חומרי בניין. כאן ראב"ע וכאן רד"צ הופמן. כאן חזקוני וכאן רש"ר הירש. אותו שהוא לפי טעמו של המלקט נעשה פשט המקרא.

[אראל]

לענ"ד איני רואה הבדל...
ואפילו אם נניח שיש איזה ממשות בהבדל... אבל אטו ה'כצעקתה'???

[מעיין]

איני בא בזה להכפיש, ובוודאי איני מצדיק את מהלך המערכה שהיטיב חרה לי גם בזמנו. אבל אבא אעירה בענין אחד
הביאו כאן את פירושו העצמאי והמקורי והנפלא של הגאון המנוח ז"ל בפרשת 'על כן יאמר וכו' את והב בסופה' מתוך העלון של מתמידים
והבחינו שפירושים כאלה לא תמצא בפשש"מ, ולא הכניסו רק מה שיש לו מקור בראשונים.
אבל אני כשלעצמי אחרי רואי מה שכתב שם ודרך חשיבה המקורית של הגאון המנוח ז"ל, אבין קצת מה מהתנגדות [ודאי לא השקרית וכו'], שלהרבה יש הרגשה שמי שרגיל בדרך חשיבה המקורית הלזו לא ימלט שישאיר השפעה על מבנה הפירוש למחצה ולשליש ולרביע אף שלקוח ובנוי על יסודות הראשונים, באופן שבבתי מדרש שהרחיקו מלימוד וחשיבה מקוריות מחשש אמשוכי וכו', [חוץ מספרי של אנשים גדולים מאוד ומפורסמים כהמלבי"ם והעמק דבר...], אינו עולה בקנה אחד להבאת פירוש כזה בבתיהם.
וכמובן שבפירוש 'רש"י כפשוטו' לא הי' חשש זו כלל, שאותה העבודה לא הי' חופף לפירושים עצמאים כמובן, ושם לא עשו אלא ליקוט נאה לפרש דברי הפרש"ן דת"א ובלשון צחה כשלחן הערוך.

[חברא]

בושה לצטט את דברי הגרב"ש, שמצטט פירוש 'בשם החומש' על "עין תחת עין" והיא בדותא חמורה.
וביקש להתנצל אחר נאום מביך זה בחג הסוכות פ"ב.
עד שהמפלגה לקחה חסות על המערכה, והראו בעיתון כעבור חודש וחצי שיש בעיות אחרות שכביכול קיימות. והפעילו את החצים הפועלים עד הנה גם כשדמו מבצבץ מתוך קברו שכרו לו בהר המנוחות.
וכל מה שהציגו כ'בעיה' לא מתקרב לכל השיטות, לקצה קצהו של דוגמא חמורה וממוצאת (כנראה בטעות) כמו "עין תחת עין" הנזכר לעיל.

אנא לרפואתו אל תצטטו דברים שביקש (בידיעה ברורה) להתנצל בכתב (!).

המדייק בדברי הגרב"ש יראה, שלא אמר להדיא שבחומש פירשו משהו בענין 'עין תחת עין', אלא דבריו מתייחסים לבית מדרש הגר"א, ששם אמרו משהו בענין, וכבר עלה לכותרות זה מכבר.

[ונתנו ידידים]

ויש עוד סוג אנשים, והוא המון העם בדורינו שהם רדודים מאד ואינם יודעים לחשוב בעצמם כלל, ומשתמשים בשוטנשטיין ועוז והדר, ביאורי תוספות, ומשתמשים ברש"י המבואר. אור החיים המבואר, רמב"ן המבואר ועוד ועוד ולכן כשיש חומש עם פירוש המבטר את המילים מיד משתמשים בפירוש זה.
עיקר ההתפשטות והבעיה שמדובר עליו הוא אנשים מהסוג השני, והם לא משנה להם אם הפירוש הוא ע"פ דרך הפשט או ע"פ דרשות חז"ל כל שהפירוש מפרש את המילים ברחל בתך הקטנה ואינם צריכים להתאמץ יבורך. והם הם הילדים ובעלי בתים והמלמדים, ואם לא ילמדו בדרך הנכון לא ידעו כלום.

התיאוריה יפה ומשכנעת, אך יש לה חולשה קלה: היא לא עומדת במבחן המציאות.
לפירוש פשש"מ קדמו מקרא מפורש של עוז והדר, שעשוי בדיוק לפי התבנית שביקשת, וגם אוצר מפרשי הפשט של הרב גרינבוים.

אם התיאוריה יפה ומשכנעת אז תנוח דעתך אין קושיא במה שהקשית.
אני לא מכיר את הפירושים האחרים שהזכרת (כי כמו שאמר הרב דודי צח בתגובה הבאה אני לומד בעה"מ ורמב"ן ב"ה), אבל מקרא מפורש דאינו נדפס יפה להבדיל מפשוטו של מקרא שנדפס באותיות בהירות מאירות עינים וקל לקרוא, ואני מאמין שגם הפירוש נכתב יותר יפה כי יש לו כושר הסברה מהנדירים שבעם ומסתמא אי אפשר לדמות כלל את עוז והדר הידועים באיכותם הרדודה.
אוצר מפרשי הפשט של הרב גרינבוים אני לא מכיר אבל מתוך צליל השם אני מניח שהוא ערוך ומסודר כליקוט של מפרשים ולא כפירוש המקרא, וגם אם אני טועה הרי זה מראה באצבע על מה שאמרתי ששם בצורה אחרת לא ימשוך אנשים כמו השם פשוטו של מקרא.

ובכלל, מי שמאמין בקונספירציה, של נדיב עלום שם, ובעל אג'נדה וכו' וכו',
הרי מאזני שכלו רפויים.

נו נו מה לעשות אולי מאזני שכלי רפוים.
בכל מקרה אני לא חושב שזה קונספירציה, זה דבר מצוי ביותר שספר שיש לו אנשים שאוהבים אותו מסיבה זו או אחרת ורוצים לפרסמו ברבים מפיצים אותו בכל הבתי כנסיות. ובמקרה הזה זה לא רחוק כלל כשבתקופה קצרה מצאנו אותו בכל הבתי כנסיות גם במקומות שאינם אצים רצים לקנות כל ספר חדש שנמצא בשוק (כמו הביה"מ שאני לומד בו שכמעט ולא קונים ספרים חדשים, אולי אשאל את הגבאי איך קיבלו את זה, ודרך אגב זה עדיין נמצא שם).
וגם אם זה לא נכון אז חוזרני בי, איני רואה בטענתי איזה דבר שלילי על מישהו שנאמר שמספק אסור לי לחשוד ולהעלות צד כזה.

צא וראה בווילאמסבורג הסטמארית, כמה זקנים וחסידים ואנשי מעשה הוגים בספרים, ראיתי בעיני והשתוממתי.
בשעה שהיו הספרים דלעיל.
הוא הדבר אשר דיברתי, גם הם האנשים שהתכונתי עליהם בקבוצה השניה, לדאבוני האנשים כאלו אין להם שום חלק בלימוד הפשט ובלימוד המקרא אלא בחסידישע ואערטער וכיוצא בזה ובלימוד מקרא בעיון הרי הם רדודים לגמרי.
כנראה יש שם משהו שלא היה קודם לכן. אנשים התחילו להבין פיסקאות שלמות שלא הבינו. כך העידו בפני כמה מבוגרים.

אגב אני אישית, אין בביתי לא רש"י כפשוטו (בשביל מה? וכי איננו מורגלים ללמוד ראשונים כמו רשב"א ובעל המאור) ולא הפירוש של פשוטו.

בנוגע לשם ולעיצוב, כבר מילתו של בנו ר' דוד אמורה בראש האשכול, כי זו טעות איומה שלהם, ולא היה על דעת אביו (בעיקר השם 'פשוטו של מקרא'), כי אם על דעת המולי"ם והפרסומאים, וזהו הערה נכונה.
ומתוך הדברים (שניכרים דברי אמת) אתה למד שכלל לא היתה זו אג'נדה שלו (או של הנדיב...) להורות שזה ורק זה הוא פשוטו. בטיוטות שלהם לפני ההדפסה הם קראו לזה 'לקט מפרשים'

מאי נפ"מ בזה שהראית שזה לא אגנדה שלו אלא של המו"ל (ואולי של הנדיב....), האם אני תקפתי את הרה"ג רבי נתן אין לי חלק במושג של תקיפות כלל ואין לי שום סיבה לחשוד אדם כזה או אחר, וגם אם זה היה טעותו של המחבר עצמו לא היה לי טענות נגדו כלל וכלל בין אם זה טעות שלו ובין אם זה בזדון זכותו לחשוב איך שרוצה, רק הסברתי מהו הבעיה והתוצאה של טעות זו ולמה לדעתי ולדעת הרב איש ספר זה טוב שנגנז הספר. (דרך אגב אל תחשוד אותי מכך שאני מתקיף את החומש שאני עצ'ניק לא מיני' ולא מקצתי' אני חסיד ואין לי שייכות לויכוח הליטאי, וגם איני חסיד חב"ד כמו הרב דרומי, אני ס"ל כך כי כך חונכתי שדברי חז"ל הם הבשר ופשט הוא פרפרת ואם יתהפכו היוצרות הרי זה עיוות גדול.

[דרומי]

מה שנכתב כאן על 'אוצר מפרשי התורה' הוא שקר וכזב. בכל מקום (כמעט) מביאים ראשית כל את פירוש רש"י. וכן גם בפירוש 'מקרא מפורש' של 'עוז והדר' מביאים לפני הכל את פירוש רש"י ורק אח"כ מוסיפים עוד פירושים.

וגם מה שנכתב כאן כאילו ניתנה איזו הסכמה על 'פשוטו של מקרא' הוא שקר. אפשר לראות בספר עצמו כיצד כל ההסכמות מדברות על 'רש"י כפשוטו' בלבד!

[לאחר התפשטות הספר והערעורים הצליחו להוציא כל מיני הסכמות למחצה שליש ורביע, שעיקר נקודתם היא שהספר אינו ראוי אך בדיעבד אין לפוסלו מתוך רחמנות על המחבר והמו"ל וכו', ומי יודע איזה לחצים הפעילו לצורך זה וכו' וכו'].

והובא כאן איזה פשקוויל ארוך כדי להצדיק את הספר, ונלאיתי מלקרוא שם את כל האותיות הקטנות, רק הרושם הכללי שקיבלתי הוא שכל טענה מצדיקים בסגנון של (א) לא לויתי (ב) גם אם לויתי לויתי רק מאה ולא מאתיים (ג) גם אם לויתי מאתיים כבר החזרתי. ואף בעניננו, מצטדקים בסגנון כזה של (א) אין כאן שום פגם (ב) גם אם יש פגם זה לא כזה נורא (ג) גם אם יש כאן פגם נורא, הרי גם פלוני עשה כן ולמה לא יצאתם נגדו גם.
נו, על כאלו דברים משכנעים חבל לבזבז את הזמן.

[נטורי קרתא]

וגם מה שנכתב כאן כאילו ניתנה איזו הסכמה על 'פשוטו של מקרא' הוא שקר. אפשר לראות בספר עצמו כיצד כל ההסכמות מדברות על 'רש"י כפשוטו' בלבד.

[לאחר התפשטות הספר והערעורים הוציאו כל מיני הסכמות למחצה שליש ורביע, שעיקר נקודתם היא שהספר אינו ראוי אך בדיעבד אין לפוסלו מתוך רחמנות על המחבר והמו"ל וכו'].

למרבה הצער בשורה רעה בפי, כל השומע תצילנה אוזניו וינדד שינה מעיניו על הנגע שפשתה בעם. ובכן, לאחר חקירה נמרצת ודרישה מעמיקה בשבע בדיקות וי"ג נפה התגלה לי סוד אפל, הסכת ושמע, שהופיעו לאחרונה ספרים נוספים שאין להם שום הסכמה, גם לא חלקית ואפילו לא ברמז, וביניהם ניתן למנות לא פחות ולא יותר את אוצר מפרשי התורה ואת מקרא מפורש. למי אוי למי אבוי, הלוא על זה היה דווה לבנו.

[חברא]

וגם מה שנכתב כאן כאילו ניתנה איזו הסכמה על 'פשוטו של מקרא' הוא שקר. אפשר לראות בספר עצמו כיצד כל ההסכמות מדברות על 'רש"י כפשוטו' בלבד!

הרב חזן, המבקר מטעם העדה החרדית, כתב בתחלת הפרשה:

החיבור נדפס כהשלמה לספר רש"י כפשוטו, שזכה להסכמת הביד"צ העדה החרדית. צירוף ההסכמה לחיבור 'פשוטו של מקרא' היתה על דעת הביד"צ ובהסכמתם המפורשת, בכותבם: "כבר איתמחי גברא וקמיע בהוצאות ספרים מהודרים ומבוארים 'מקרא ורש"י כפשוטו' על התורה ופי' רשיה"ק... אשר נתקבלו בחיבה יתירה אצל לומדי תורה והוגי שעשועי תורה, דבר דבור על אופניו" (לשון הביד"צ העדה"ח במכתב משנת תשפ"א).
לדברי ברכה ועידוד נלהבים זכה ספר 'פשוטו של מקרא' גם מאת כ"ק אדמו"ר מרחמסטריווקא שליט"א, שכתב בין היתר: "כבר פקיע שמיה של הספר רש"י כפשוטו ופשוטו של מקרא אשר פותח שערי אורה להבין את דברי חומש ורש"י, וזכה להפיץ את ענין הבנת חומש ורש"י בקרב צעירי הצאן" (לשון קדשו במכתב משנת תשע"ח)
את הספר 'פשוטו של מקרא', וכן 'מקרא מלא' המקוצר המבוסס עליו, הנני הח"מ מכיר במישרין מרישא עד גמירא, באשר מוניתי במיוחד ע"י חברי הביד"צ העדה החרדית שליט"א להעבירו תחת שבט הביקורת.

וזה היה לפני תחלת הפרשה.

אחרי שהתחילה הפרשה, כתב הרב קרמר:

הרב שמואל קרמר - פשוטו של מקרא.jpg (159.78 KiB) נצפה 1965 פעמים

[חברא]

לפי הנראה מחאת הגרב"ש היתה הסנונית הראשונה, למרות שבשעת המחאה כבר עברו כמה שנים טובות מהוצאת הספר לאור.

שוב ראיתי בתגובת הרב דוד אנשין (בן המחבר):

הפולמוס לא נולד ולא נחקר במחיצתו של הגרב"ש דויטש, אלא הובא אליו מן המוכן. הסנונית הראשונה היתה כיומיים לפני ראש השנה, כאשר מאן דהו שלא אזכיר את שמו התראיין בקו־נייעס "זעקת התורה" שמספרו 03-5087920 (שלוחה 2,2,2 - יש לנבור כמה ראיונות אחורה), ובו טען שהוא בירר וחקר היטב, וגילה שהרב א"ה הוא זה שחיבר את "פשוטו של מקרא" לבדו, וכל שאר העורכים המופיעים בשער לא הובאו אלא כדי לטשטש עובדה זו. לאחר מכן הוסיף, שהוא דיבר עם אחד הקרובים ביותר למערכת, והלה העיד שגם הצוות שחיבר את רש"י כפשוטו הם אנשים "ריקים ופוחזים ממש", מאותה חבורת "הצדוקים החדשים", תוך שהוא מפרש שהכוונה היא לבית מדרשו של הרב עינבל ותלמידיו-חבריו, הרחוקים - לדבריו - מכל ריח של תורה וקדושה, ועוד ועוד כאשר אזניכם תוכלנה לשמוע. אותו אדם הוזמן לתקן את העוול בקולו כבר בעשרת ימי תשובה ומשסירב נתבע לבית דין, שם יבקש המו"ל היתר לתבעו בבית המשפט ולחייבו פיצויים כחוק. אדם זה (או גירי דיליה) עדיין ממשיך להכפיש ולהשמיץ את הספר, והגרב"ש דויטש הוטעה כנראה בציניות נוראה על ידי אחד מאנשי אמונו, שקנה את הלשון הרע בעיניים נוצצות, משל היה זה האתרוג המהודר ביותר בשוק, וניצל את קרבתו לרבו כדי להכשילו בשגגה מחללת־שם־שמים זו.

[דרומי]

בספר עצמו הנמצא כרגע לפניי, לפחות בשני החלקים של בראשית ושמות, יש הסכמות מלאות שבח ותהלה על כך שמגבירים את העיון ברש"י ומדקדקים בלשונו הק' וכו' וכו'.

אין שום מלה אחת של הצדקה והסכמה על פירוש 'פשוטו' באופן אחר מרש"י!

ומכאן ההבדל בין חיבור זה לחיבורים אחרים שלא לקחו הסכמה.

הם לא לקחו הסכמה בכלל, והקורא מודע לזה שאין הסכמה לספר זה.

כאן יש הסכמות בתחילת הספר, המטעות את הקורא כאילו יש איזושהי הסכמה מהמסכימים על החיבור המחודש הזה. וזה שקר וכזב והטעייה והונאה.

אלא שיש ללמד זכות שלא חשבו שצריך הסכמה על כאלה דברים 'פשוטים' (תרתי משמע). ועל זה יצא הקצף, שיש כאן חידושים גדולים ועצומים שדורשים לשבת עליהם שבעה נקיים, ואי אפשר לעשות את זה כלאחר יד ובלי לבקש הסכמה מאף אחד.

[הוגה]

.