נמצא כתב יד, לא ידוע של מסילת ישרים הכולל פרק חדש לא ידוע עד היום, והרי הוא לפניכם:
מדת האחדות
א. כלל האחדות
כלל האחדות הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם אחדותו השלמה והמוחלטת של הבורא יתברך. וירגיש האדם היות עצמו כחלק מן ההוויה כולה, העומדת כולה יחד תחת ממשלתו היחידה ורצונו המיוחד של הבורא ברוך הוא.
והיינו, שאף על פי שהעולם נראה כמורכב מחלקים ופרטים רבים ומשונים, הנה ישכיל האדם להבין, כי כל זה הוא רק במבט השטחי והחיצוני, אבל באמת אין ריבוי ואין נפרדות אמיתית בעולם, אלא הכל מתנהג על פי מטרה אחת ועומד תחת השגחה והנהגה אחת.
וכבר העיד הכתוב (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו", ואמר הנביא (ישעיה מד, ו): "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים". הרי שאמיתת היחוד והאחדות היא יסוד האמונה, ומוטל על האדם להשריש בנפשו הכרה עמוקה זו בכל עת.
ואין די בהכרה שכלית בלבד, אלא על האדם לחוש בפנימיות לבו, שהוא וכל הנמצאים כולם חלק מן המציאות האלוקית האין סופית, והכל בטל במציאות לגבי מציאותו יתברך. ובזה יתאחד האדם עם שורשו ומקורו, וירגיש שהוא מיוחד ודבוק בבוראו בקשר אמיץ ובל ינתק.
ומתוך שירגיש האדם את עצמו כחלק מאותה אחדות, שוב לא תתכן אצלו שנאה או קנאה כלפי שום נברא, כי הכל הוא מעשה ידיו של הבורא ית' ומקבל ממנו חיים וקיום, וכולם עובדים את ה' יתברך ומשרתים אותו כפי מהותם.
וזהו שדרשו חז"ל (ספרי במדבר מב): "ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח) - זהו כלל גדול בתורה". כי מתוך אהבת האחדות, נכללים כל חלקי התורה ומצוותיה בציווי כללי זה, שכן אהבת הזולת מושרשת בהכרה שכולנו מאוחדים למקור אחד.
ב. התולדות הנמשכות מן האחדות
וכאשר ישריש האדם בלבו מדת האחדות, תצמח מזה אהבת הבריות וחיבתן, וישתדל האדם לראות תמיד את המאחד והמשותף בין כל הנבראים. וירחיק מן המחלוקת ומן הפילוג, כי ידע שאינם לרצונו יתברך.
וירגיש האדם שכולם שותפים למהלך אחד ומטרה אחת, והיא - להכיר את מציאות ה' ולהתקרב אליו. ויחשוב האדם תמיד, איך יוכל לקרב את הבריות לאביהן שבשמים ולהרבות אהבה ואחווה בעולם.
וכבר אמרו חז"ל (ספרי דברים רמג): "אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד) - מלמד שהיה אברהם אבינו יחיד בעולם, ודבק במדת הייחוד", ופירש רש"י: "שהכיר את בוראו מדעתו והכריז יחודו בעולם". הרי שהשגת האחדות מביאה לפעול בעולם ולזַכות את הבריות בדעת אלוקים אמת.
ובזה יקיים האדם את דברי הנביא (צפניה ג, ט): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", דהיינו שיהיו כל באי עולם מכירים ומייחדים את שמו יתברך. ועל זה אנו מתפללים בכל יום: "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
ומתוך כך לא יתנשא האדם ולא ירים עצמו על זולתו, שהרי שניהם חלק מיצירה אלוקית אחת. ואין ראוי להתגאות ולהתפאר במעלות ומידות טובות, כי הכל נובע מאיתו יתברך, והצלחת האדם תלויה בו ולא בכוחות עצמו.
והיינו כמאמרם ז"ל (סוכה מה, ב): "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי". כי הלל שהיה שרוי תדיר בהשגת האחדות וביטול היש, נהג בכל אדם ענוה יתירה, והשפיל את עצמו לפני הכל בהכירו שהכל מאת ה' יתברך.
ג. דרך קניית מדת האחדות
והדרך לקנות מדה נשגבה זו היא ההתבוננות המעמיקה במהות הבורא ובתכונותיו, ובפרט במדת אחדותו ויחודו המוחלט, שאין עוד מלבדו ואין דבר נפרד ממנו באמת.
ועל האדם להסתכל תדיר על מטרת הבריאה ועל משמעות החיים, ולהכיר כי התכלית האמיתית היא להתאחד עמו יתברך ועם כל חלקי ההוויה. וכל החכמות והידיעות צריכות להביא את האדם אל ההכרה הזאת.
וכמו שנאמר (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", ופירש האלשיך הקדוש: "וידעת היום - ידיעה חיצונית, והשבות אל לבבך - שישריש הדבר בלבו בקביעות גמור". הרי שנדרשת ידיעה פנימית מופנמת, ולא די בהכרה שטחית חולפת.
וככל שירבה האדם לעסוק בתורה ולהשתוקק אל ה', כן תתבהר אצלו האמת הברורה והטהורה, כי אין עוד מלבדו וכי כולם חלק מן האל האחד והיחיד. ובדרך זו יבוא אל ענוות האמת ואהבת הזולת.
ועל זה נאמר (תהלים כה, יד): "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", כי קרבת אלוקים לאוהביו וליראיו, וגילוי סודות אחדותו, הם הם הכלים שבהם יכול האדם לקנות את המדה הזאת ולהתעלות אל הדבקות השלמה בו יתברך.
ויתרה מזו אמרו (אבות ו, ב): "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה... ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק". כי התורה, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, מחברת את האדם אל שורשו ומאירה את עיניו להשיג את האמת האלוקית בבהירות גמורה.
ד. מפסידי מדת האחדות
והעיקר הגדול המעכב בעד רכישת מדת האחדות הוא המחשבה וההרגשה של נפרדות וייחודיות. כי כל זמן שהאדם רואה את עצמו כיחידה ייחודית ונבדלת, אין לו אפשרות להרגיש את האחדות הכוללת.
ועוד מסייע לקלקול זה - ההיקשרות והדבקות אל השכל האנושי המוגבל, המפריד בין הדברים ורואה רק את החיצוניות. כי רק מי שזוכה לחכמה האלוקית, מכיר את ההתכללות של כל המציאות במציאותו יתברך.
וכמו שדרשו חז"ל (ויקרא רבה ד, ח): "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם (ישעיה נה, ח-ט) - אתם מחשבותיכם בטלים ודרכיכם בטלים, אבל אני, מחשבותי מחשבות של אמת ודרכי דרכים של אמת". ומכאן שעל האדם להתנתק מן המחשבות האנושיות הנפרדות, ולדבוק במחשבה האלוקית האחדותית.
ועל זה אמרו עוד (במדבר רבה יח, כב): "יש מחשבה טובה למעלה ממעשה, וזו מחשבה כנגד כל המעשים כולן... אמר הקב"ה, מחשבה שהנביאים והחסידים והצדיקים מחשבים לייחד את שמי כנגד כל המעשים". שמחשבת האחדות הטהורה, שורש כל התורה כולה, ועל ידה יתוקן האדם וייפרד מן הפירוד השולט בעולם עכשיו.
על כן צריך האדם להתגבר על מחשבותיו ורגשותיו הפרטיים, ולהשתדל תמיד להתאחד עם הבורא ועם הבריאה. ומתוך הכנעת השכל והתבטלות האישיות, יוכל להגיע אל אותה אחדות אמיתית ושלמה.