אפתח בבקשת מחילה אם אני חוזר על דברים שנכתבו לפניי באחד מהקונטרסים אי שם:
1. מן הראוי לציין שלכל צד במחלוקת יש יותר ממה שחושבים (רוב המקורות נלקטו ע"י אחרים, כגון מו"ר הרב טל, שעוסק כעת בסוגייה זאת), כגון:
כשיטת הרמב"ם נקט גם המנהיג, וכן נקטו בנו ראב"ם וגיסו של בנו, ר' פרחיה ב"ר נסים. בנוסף, כך כתב גם בספר עץ חיים לר"י חזן מאנגליה (אלא שמסופקני אם אפשר להחשיבו להלכה בעניין זה, כיוון שחיבורו מבוסס לרוב על הרמב"ם והסמ"ג, ואפשר שכאן לא ראה צורך להעיר או לשנות מכיוון שאינו נוגע לו למעשה).
גם לראב"ד מצאנו חברים, כמו הערוך (אולי בשם ר"ח, ובר"ח ברכות כבר הובא...), המאירי ועוד.
ישנם ראשונים נוספים שכתבו חוט אחד אך לא ברור אם כרמב"ם או כראב"ד - כגון ר"ש בן היתום והארחות חיים.
מאידך, גם לבעלי התוספות יש חברים רבים שלא צוינו, הן בקרב בתי המדרש של בעלי התוספות, וגם כמה מחוצה להם, כגון העיטור ור"י מלוניל, הרי"ד והריבב"ן, וכן המיוחס לרשב"א.
2. כפי שכבר ציינו, במדרשים, ברור שנקטו חוט אחד. מעניין לציין, וזו הערה שיש ללמוד ממנה גם למקומות אחרים, שמדרש שהובא במקורות רבים, ואפילו בכתביהם של בעלי התוספות, כעוסק בחוט אחד של
תכלת, נערך באחד מן המקורות בהתאם לשיטת בעלי התוספות:
דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר טז, א
ולכך נסמכה פרשת ציצית לכאן לו' לך שעל ידי תכלת הוחזק המחלוקת כי באותה שעה עשה קרח משתה לכל אותם ר"נ איש ונתעטפו כלם טליתות שכלה תכלת אמר לו קרח למשה טליתות הללו פטורין מן התכלת אם לא אמר לו חייבין אמר לו ארבע חוטין של תכלת פוטרין טלית שכולה תכלת אינו דין שתפטור עצמה...
3. באשר לספרי, נראה שאין דרך להכריע בבירור מה הנוסח המקורי (לגבי פרשת שלח, דעתי האישית נוטה מעט שבמקור היה כתוב ככת"י וטיקן=רומי, שמשמיט את מספר חוטי הצמר, ויש להבין את הדברים באופן כזה שב"ש אומרים ששלושת החוטים שב"ה הזכירו הם שלצמר=לבן והרביעי של
תכלת. ומכיוון שהמספר לא היה כתוב במפורש, הוסיפו מעתיקים מאוחרים יותר, כל אחד כסברתו או דעתו, שלושה של צמר או ארבעה של צמר). אבל מכל מקום יש לציין שהנוסח של בעלי התוספות נמצא גם אצל בעל העיטור.