הגר"מ שטרנבוך על התכלת

[אוצר החכמה]

במבט מקופייא זה לא נראה אותה טענה. הוא טוען שיש ראשונים האומרים שאפילו המוסיף מחמת הספק אין זה בל תוסיף. דהיינו שאע"פ שלצד אחד של הספק עשה יותר ממה שחייבתו תורה היינו שקרא פעמיים כיוון שזה רק מחמת ספק פטור. אני דיברתי על מצב שלצד אחד עשה את המצווה ולצד השני לא עשה את המצווה אבל אין כאן צד שעשה פעמיים את המצווה (כגון חד בזימניה וחד לאחר זימניה).

[נודניק משונה בעל אוב]

מה שייך, אוצר החכמה, מה שייך?
את דבריך לא אבין, לא אבין.
אם בכפילות המצוה לצורותיה יעבור בבל תוסיף, הלא זה משום שהמציא צורה למצוה אשר לא נאמרה.
ואם כן הוא אז גם בעשותו כן לבדה, בלא שנותו בה.
המציא צורה במצוה, למשה לא נאמרה, בה יעבור ובה יחטא.
בינו בזה, נבונים.

[אוצר החכמה]

בל תוסיף בפשטות הוא כשהוסיף.
כיוון להמציא מצווה בזה יש דיון עיין בדברי הגרמ"פ שהובאו לעיל.

ולכן ישב בשמיני בסוכה עבר בבל תוסיף. ישב בשביעי וגילה שהסוכה פסולה לא עבר בבל תוסיף (גם לא בשוגג).

[לומד_בישיבה]

מה שייך, אוצר החכמה, מה שייך?
את דבריך לא אבין, לא אבין.
אם בכפילות המצוה לצורותיה יעבור בבל תוסיף, הלא זה משום שהמציא צורה למצוה אשר לא נאמרה.
ואם כן הוא אז גם בעשותו כן לבדה, בלא שנותו בה.
המציא צורה במצוה, למשה לא נאמרה, בה יעבור ובה יחטא.
בינו בזה, נבונים.

מוזר מהיכן לקח את הברייטקייט!!!
בשעה שכבר דשו בה המפרשים השונים לחקור אם עניין בל תוסיף הוא משום שעושה את המצווה כרצונו. או אפשר משום שמוסיף על המצוות.

[מה שנכון נכון]

אם כי הביאור הלכה הביא בשם הרמב"ם כמדומני שגם אם אינו דומה כלל בזמנה נחשב לבל תוסיף כגון כהן הנעמד לא על הדוכן אלא באמצע הבית הכנסת ויאמר ויתן לך גם אז יעבור על בל תוסיף אך רובם ככולם חולקים בזה על הביאור הלכה.

הרב לומד, באופן זה שכתבת ודאי שאינו עובר, ומשני טעמים. שהרי אינו עסוק אז כלל בקיום המצוה ואינו מוסיף עליה. וגם הוי כמכוין להדיא שלא לצאת כיון שאי"ז בשעת התפלה כתקון חז"ל, וכמ"ש הבה"ל בסימן קכט ס"א גם לגבי כהן ע"ש.
ובהר צבי סימן סב הביא בשם ר"י כהן דמהגר"ז [המובא בבה"ל שהבאת] מוכח דאף מה שאינו לעכובא בנש"כ מהני להוציאו מכלל ב"ת. שהנה הגר"ז בס"מ כתב שאין איסור הוספה בפסוקי השקיפה שאומרים הכהנים מכיון שעושים כן לאחר שהחזירו פניהם ופשטו כפיהם, [ולכאורה הומ"ל גם שאי"ז בקו"ר]. והגר"ז עצמו בסכ"ג כתב שהחזרת פנים אינה מעכבת והוכיח כן מעיר שכולה כהנים שאין כאן כאדם האומר לחבירו. ע"כ. ולכאורה ההסבר כנ"ל דהוי כמכוין שלא למצוה. ובפרט בנד"ד שניכר שעושה שינוי בין הבר"כ לפסוקים שמוסיף. [ועדיין צ"ע שיטת הגר"ז דבסי"ז כתב שהחזרת פנים מעכבת וסותר לסכ"ג ע"ש. וי"ל דהיכא דאפשר לקימה דהיינו אם יש ישראל אסור לכהן לברך שלא בהחזרת פנים, אך אם א"א לקימה אי"צ לחוש לה דאינה מגוף המצוה].
וכסברא זו כתבו הפוסקים [ראה שעה"צ תרסח,ז] לענין שמ"ע בחו"ל שאין בזה ב"ת מאחר ואין מברכין על ישיבתה וניכר שישבינן מספק.

ולפי"ז יש לדון במה שכתב הבה"ל בסל"ד ד"ה יכוין שהמניח תפילין של ר"ת לאחר התפלה בלא ברכה צריך לכוין להדיא שמניחם מספק ואם לאו [כגון שמניחם סתמא] יעבור בבל תגרע [ובבל תוסיף אם לא משום דהאי לחודיה קאי. וד"ז צ"ע]. והא כיון שלא מברך עליהם מוכח שאין כונתו למצוה אלא מספק. ויש לדחות.

ולפי"ז לא מוכח מהגר"ז נגד הדין היוצא מהרמב"ם דגם בלא קו"ר עובר בב"ת כשלא ניכר ממעשיו שאין כונתו להוסיף.

אם תוכל להודיעני למה התכונת שרבים החולקים על הבה"ל.

[לומד_בישיבה]

הרב מה שנכון.
כתבתי את שכתבתי מזכרון וממה שלמדתי פעם ואצטרך למצוא פנאי לבדוק את כל העניין שוב.
אך מה שכתבת בריש דבריך.

באופן זה שכתבת ודאי שאינו עובר, ומשני טעמים. שהרי אינו עסוק אז כלל בקיום המצוה ואינו מוסיף עליה. וגם הוי כמכוין להדיא שלא לצאת כיון שאי"ז בשעת התפלה כתקון חז"ל, וכמ"ש הבה"ל בסימן קכט ס"א גם לגבי כהן ע"ש.

לא ירדתי לסוף דעתך מהו "שהרי אינו עסוק אז כלל בקיום המצוה" והרי להדיא אמרו בגמ' ר"ה כ"ח עמוד ב' והתניא סיים כל ברכותיו שני הכא כיון דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה הוא. הרי להדיא שבזמנו אין צריך שיהא עוסק במצווה וברכת כהנים כוליה יומא זמניה הוא. גם מה שכתבת שהרי הוי כמכוין להדיא שלא לצאת וכו' הרבה יש לדון בזה. האחד: ממה שאמרו שם בראש השנה שבזמנה לא בעי כוונה. והשני: וכבר עמד על זה הטורי אבן ובמועדים וזמנים, מה איכפת לי אם מכוון שלא לצאת, שהרי אינו עוסק במצווה כלל, ומה שייך לכוון שלא לצאת, לצאת מה? והרי אין כאן כל מצוה.
ובעזרת השם לכשאפנה אעיין שוב במה שכתבת.

[לומד_בישיבה]

עיינתי במה שכתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א ולענ"ד אינו מבאר כל צרכו מדוע אינו יכול להתנות שאם אין זה תכלת אין הוא מתכוון לצאת בה.

ולכאו' ניתן לפרש בזה באופן פשוט על פי הטורי אבן והובא במו"ז חלק א סימן כו שכתב שאינו מועיל לכוון שלא לצאת במידה ואין צריך כוונה אלא יוצא בעל כרחו - והביא ראיה ממה שאמרו ר"פ המוצא תפילין דאמרו שם דלמ"ד מצות אין צריכים כוונה עבר על בל תוסיף ואי אפשר להניח שני תפילין ותמה הטורי אבן מדוע אינו יכול להניח שתי תפילין והרי בכוחו לחשוב שאינו רוצה לצאת.

עוד יש לומר בדעת הגר"א ז"ל שלא הניח ר"ת משום חשש בל תוסיף כיון שלא הוזכר בגמ' שהמכוון שלא לצאת אינו עובר על בל תוסיף במידה ועושה כן בזמנה והגם שבכל המצוות אמרינן שהמכוון שלא לצאת הרי אינו יוצא ואי אפשר לצאת בעל כרחו מכל מקום אצל בל תוסיף לא שייך לומר שמכוון שלא לצאת כיון שאין כאן כלל מצווה וכוונתו לא מעלה ולא מוריד בזמנה – עוד יש לדון במה שהביא שם שלא מועיל תנאי במצוות ומה שכתב המחבר שמועיל תנאי במצוות זהו רק למ"ד מצוות צריכות כוונה יעו"ש.

עוד יש לומר שאם מתנה שאינו רוצה לצאת אין זה נחשב כאחד האומר שאינו רוצה לצאת ותנאי מילתא אחריתא הוא ועל כן הרי זה נחשב כלפי בל תוסיף גם כשהתכוון שלא לצאת.

[אוצר החכמה]

בעצם למה ר"א ור"י בר"ה לא הציעו שיעשה תנאי?

[לומד_בישיבה]

בסה"כ ביקשתי לפרש את דבריו של רמ"ש שליט"א שכתב וזה לשונו "...וכמבואר בשו"ע שם וכו' אבל לדעת הגר"א ז"ל שסבר דלהחמיר כשיטת ר"ת זהו סתם חומרא וכו' אין להניח תפילין דר"ת אפילו בתנאי שבמקום שיש איסור בל תוסיף וזהו חומרא בעלמא אין כדאי לעשותו ולהתנות שאם אינו מצוה אינו מכוון לשם מצוה, רק לא יעשהו ולא יכנס כלל לחשש בל תוסיף ואם כן הוא הדין בנידון דידן שאין כאן מקום ספק מן הדין שזהו התכלת וזהו אינו אלא חומרא בעלמא אין להחמיר כדי שלא יכנס כלל לחשש בל תוסיף...."

רבי משה שטרנבור בעניין תנאי.jpg (32.5 KiB) נצפה 5856 פעמים

ודבריו אין להם לכאו' כל הסבר והם סתומים וחתומים - מדוע נכנס לחשש של בל תוסיף והרי עושה תנאי שאם אין זה מצווה אינו רוצה בה, ואינו רוצה לקיימה ומדוע נכנס לחשש בל תוסיף, ועל זה כתבתי לפרש בכמה אופנים מדוע יש כאן חשש לבל תוסיף גם כאשר עושה תנאי.

[אוצר החכמה]

השאלה על התנאי היא לא עליך. השאלה היא על האחרונים שכתבו שתנאי מועיל למנוע בל תוסיף מדוע לא הציעו ר"א ור"י את הפתרון הזה שיתנה שיהיה כאבן.

[לומד_בישיבה]

בשאלתך הרב אוצה"ח מדוע ר"א ור"י לא הציעו לעשות תנאי כיוונת לקושיית הטורי אבן והביאו המו"ז חלק א סימן כו בזה"ל. והטורי אבן הקשה למה אמרינן בהניתנין במתן א' שנתערב במתן ד' יש כאן איסור בל תוסיף, והלא יכול לזרוק ולכוון שאם היא ממתן א' אינו מתכוון לשם מצוה, ובכה"ג אין כאן בל תוסיף, וע"כ מוכח שאפילו במתכוון שלא לשם מצוה נמי יצא ויש כאן בל תוסיף.
והמו"ז מתרץ שם דיש הבדל בין מצווה שהכוונה בה היא חלק ממעשה המצווה לבין מצווה שהכוונה בה היא כדי לקיימה. ומצווה שכוונתה הינה חלק ממעשה המצווה כמו קריאת שמע תפילין וכדומה אכן שפיר אמרינן שאם לא כיוון לא עבר על בל תוסיף. משא"כ מצווה שצריך לכוון בה משום מצוות צריכים כוונה, כלומר, הכוונה הוא לצורך קיום המצוה בזה לא מועיל כלל אם מכוון שלא לצאת וגם אם יכוון שלא לצאת למרות כן יעבור על בל תוסיף.
--
ואפשר שיש להוסיף בזה. שגם במצוות ציצית אין צריך כוונה כדי שתעשה המצווה והכוונה בה הוא רק כדי לקיים את המצווה, ולכן שפיר כתב הגרמ"ש שליט"א שעובר על בל תוסיף ואין מועיל בה תנאי שאם אין זה התכלת אינו רוצה לצאת שהרי עשה את המצווה בשלימות.

[מה שנכון נכון]

בשאלתך הרב אוצה"ח מדוע ר"א ור"י לא הציעו לעשות תנאי כיוונת לקושיית הטורי אבן והביאו המו"ז חלק א סימן כו בזה"ל.

מועדים וזמנים א כו.PDF

(373.35 KiB) הורד 279 פעמים

[מלח הארץ]

יצא כעת כרך חדש של 'מנחת אשר' ויש שם כמה סימנים נגד התכלת באופן חריף.
האם יש מי שיכול להעלות צילום או להביא עיקרי טענותיו בזה?

[מעט מים]

מצורף כאן ב' תשובות מהמנחת אשר

לשאלת רבים וטובים בענין מצות התכלת בזמן הזה הנני לכתוב את הנלענ"ד בענין נכבד זה.
הנה לאחרונה טוענים רבים שחלזון הפורפורא היא חלזון התכלת של ימי קדם, ולענ"ד לא ראיתי כל ראיה והכרח שאכן מין זה הוא חלזון התכלת, כפי שיבואר להלן.
ראשית אומר דכל עוד לא נתברר בירור גמור שאכן ידענו מהי התכלת. אין כל חובה או אף מצוה ללבוש מין זה. ויודע אני שהמצדדים בחידוש התכלת טוענים דלו יהא ספק, למה לא נחמיר בספיקא דאורייתא. אך באמת אין לטענה זו מקום כלל, דחסרון ידיעה לאו ספיקא הוא, ואין כל ענין ללבוש מין מסויים משום דשמא, פן ואפשר תכלת הוא, וז"פ בעיני.
והנה כתב הפמ"ג (בא"א סימן קצ"ד סק"ג) דעד כאן לא אמרו ספק תורה לחומרא אלא במקום שע"י שנחמיר יקיים את המצוה בודאי אבל היכא שגם אם נחמיר ספק אם קיים המצוה אינו חייב להחמיר, ולשיטתו אף אם יהי בזה ספק גמור אי"צ להחמיר. אך דבריו חידוש גם בסברא, וגם אין משמע כדבריו באו"ח סימן תקצ"ג ס"ב, דשם מבואר דאם אינו יודע לתקוע אלא סדר אחד מתשר"ת תש"ת תר"ת צריך לתקוע, ובב"י הביא הלכה זו מהרא"ש והר"ן שכתבו דצריך לתקוע שמא יצא יד"ח בסדר זה, הרי דיש להחמיר בספק דאורייתא אף במקום שספק אם יצא גם כשיחמיר, עי"ש. וע"ע בשו"ת גור אריה יהודה (סימן ח') שהגר"מ זמבה האריך מאוד בענין זה עי"ש.
אך באמת בני"ד אין כאן ספק מוגדר כלל, וכל כה"ג לא אמרינן ספיקא לחומרא כמבואר.
ולגופן של דברים נראה דאחרי מאות בשנים שענין התכלת נעלם מידיעתנו אין כל אפשרות לקבוע האם מה שנמצא הוא הוא החלזון שממנו הפיקו תכלת.
דהלא מצינו סימנים שונים בדברי חז"ל והראשונים במהות חלזון זה.
במנחות (מ"ד ע"א) אמרו "חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין התכלת", וברש"י פירש שמראהו דומה לים ותבניתו דומה לדג. ויש מן הראשונים שכתבו שהחלזון תולעת הוא, כך משמע מדברי הר"ש בפירושו לתורת כהנים (ריש פרשת מצורע) וכ"כ רש"י בסנהדרין (צ"א ע"א). (ועיין בבכורות ל"ח ע"ב לגבי מומין שבעין דמשמע שהחלזון דומה לנחש, אמנם שם לא מדובר דוקא בחלזון התכלת, ועוד דמדובר שם במום הקרוי חלזון ונחש ולא בבעל חיים, ואין לזה כל קשר לני"ד, וז"פ).
וברמב"ם כתב (הלכות ציצית פ"ב ה"ב) "ואח"כ מביאין דם החלזון והוא דג שדומה עינו כעין הים ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי".
הפורפורא אינו דג ואינו דומה לדג וגם אינו דומה לתולעת, אין עינו ואין מראהו דומה לים ואין דמו שחור אלא שקוף, ועוד דאין צובעין כלל בדמו אלא בנוזל שמפיקים מבלוטה שבגופו, ואינו מצוי בים המלח אלא בים התיכון. (אמנם מדברי הרמב"ם בהרבה מקומות משמע שקרא לים התיכון ים המלח, עיין בפיה"מ טבול יום פ"ד מ"ה, כלים פט"ו מ"א ובהתנצלות הרמב"ם בסוף מסכת עוקצין, וכך משמע מדבריו במשנה תורה הלכות כלאים פ"י מ"א. וכבר עמד על זה הגר"י עמדין במטפחת סופרים).
וחלזון זה, הפורפורא, גם אינו עולה אחת לשבעים שנה, ומלבד מה שכתוב בגמ' במנחות דחלזון התכלת עולה אחת לשבעים שנה עיין שם ובב"מ ס"א ע"ב (רש"י ד"ה קלא) דכל הסיבה שדמי התכלת ביוקר משום שעולה רק אחת לשבעים שנה.
הרי לן שמכל הסימנים שמצינו בגמ' וברמב"ם אין אפילו סימן אחד המתאים לפורפורא.
וראיתי בזה את הדוחקים שכתבו חכמים שונים עד שנדמה שבת קול יצאה מן השמים שהנה נמצא חלזון התכלת והוא הפורפורא, עד שחייבים אנחנו ליכנס לפרצה דחוקה כדי ליישב את הבת קול בדרכים רחוקות ועקלקלות. והלא המסקנה הפשוטה היא דכל שלא מצאנו מין חלזון העונה לסימנים שנמצאים בחז"ל וברמב"ם עדיין לא מצאנו את חלזון התכלת.
ועוד חוכך אני בזה, הלא אמרו חז"ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע. וצבע התכלת המופק מן הפורפורא בעצם סגול הוא, ושמו עליו ד"פורפורא" ביונית –רומית פירושו סגול וחלזון זה קרוי בעברית מודרנית "ארגמון" על שם צבעו ארגמן. אלא שלאחרונה גילו דכאשר חושפים את הצבע לאור נהפך הוא לכחול, אבל כחול עמוק הוא ואינו דומה כלל לתכול הים ובודאי לא לצבע הרקיע. וידעתי שאף בזה י"ל דלא בעינן ממש דומה לים ולרקיע, אלא דמיון רחוק הוא להסביר שע"י התבוננות בציצית התכלת יבא האדם ע"י הפעלת כח הדמיון להזכר בכסא הכבוד. אך מה מאלץ אותנו להדחק, ולמה לא נאמר בפשטות דכיון שאין צבעו דומה לים ולרקיע ע"כ שאין זה תכלת, הלא זה כאלף שנה חיכו אבותינו עד שתתגלה התכלת, ואף אנו נחכה כמותם עד שיעלה רצון לפניו ית"ש.
ועוד דאופן הפקת התכלת כתוב בגמ' (מנחות מ"ב ע"ב) "א"ל אביי לרב שמואל בר"י, הא תכלתא היכי צביעיתו לה, א"ל מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה, ושקילנא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא". וכעי"ז ברמב"ם פ"ב מציצית ה"ב – ג', ולא הזכירו שרק ע"י חשיפה לאור השמש מקבלת צבע זה גון התכלת, ומהי"ת לומר אפוא שהארגמון הוא התכלת, ללא כל מסורת חז"ל.
והנה המצדדים בחלזון הפורפורא מביאים ראיה ממה שמצינו בדברי האחרונים שכתבו דחלזון התכלת הוא הפורפר. כ"כ החות יאיר בספרו מקור חיים (סימן י"ח סק"ג) וכ"כ היעב"ץ במטפחת סופרים (פרק ד') מחכמי אומות העולם וכ"כ במנחת עני (להגר"ד זינצהיים בעל יד דוד, ח"ב דף קי"א ע"א בענין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהור) "וכ"כ המספרים שהוא חומט ונקרא פורפור מושעל".
ותמיהני הלא גדולים אלה מעולם לא ראו לא את הפורפור ולא את התכלת ולא עסקו בשאלה זו הלכה למעשה, ולא כתבו אלא על סמך שמועות וסיפורים והסתמכו גם על דברי חכמי האומות. ועוד דמאן יימר שהפורפור שהזכירו הם הוא הפורפורא שאנו מכירים, ושמא יש מינים שונים ותת זנים שכולם בכלל פורפור.
ואדרבה יש לשאול אם גדולים אלה ידעו מהו חלזון התכלת למה לא עשו כל השתדלות לקיים מצוה זו, ולמה נניח שלא היה בידם להשיג צבע זה אם ידעו בבירור מהו. אלא נראה מזה דפשוט היה בעיניהם שאין כל ודאות מהי התכלת ואין גם אפשרות לברר זאת, ואין לחדש מצוה זו ללא מסורת ברורה ולא כתבו דבריהם להלכה כלל אלא כדרך המפרשים בלבד.
תמצית הדברים, לא ראיתי בזה אפילו שמץ ראיה לקבוע בבירור שיודעים אנו מה הוא חלזון התכלת.
ועוד כתבו המצדדים דהלא כל הסימנים שמצינו בחז"ל ישנם בפורפורא, והם: א. החלזון מצוי בחוף זבולון בארץ ישראל (מגילה ו' ע"א). ב. תקוע בקרקעית הים וז"ש "ספוני טמוני חול" (פירוש הראב"ד ספר יצירה בהקדמה לנתיב ח'). ג. דרך צידתו ע"י רשתות (שבת ע"ד ע"ב) ד. מת ע"י פציעתו (שבת ע"ה ע"א). וכל הסימנים הללו נמצאים בפורפורא.
חוזר אני ותמה, אף אם נכון הדבר, הלא אלפי מיני דגים ושרצי המים ישנם תקועים בקרקעית הים, רבים מהם שוכנים לחוף א"י כמו בשאר הימים שבעולם, וכולם ניצודים ע"י רשתות, ומן הסתם כולם מתים ע"י פציעתם, ומי לידנו יתקע שדוקא מין זה הוא חלזון התכלת.
ומה שטענו שלא מצינו מין אחר מן החלזונות שמפיקים ממנו צבע כחול, איך נוכל לקבוע בבירור שאין מינים אחרים או תת מינים שגם מדמם אפשר להפיק צבע כחול ע"י תהליכים כימיים. ועוד דבאמת אין זו טענה כלל, הלא ידוע שבמאה השנים האחרונות נכחדו מאות זנים של חיות ושרצים שהיו מצויים בשופי ונעלמו לגמרי, ובודאי ישנם מינים לאין ספור שהיו מצויים לפני אלפי שנים ונכחדו, ואפשר שכך קרה גם לחלזון התכלת. (וביותר נראה כן ממה שמצינו בספרי ובכתבי האר"י שבאמת נגנזה התכלת וכמבואר לקמן אות ב').
ועוד חוכך אני, הלא תהליך הצביעה של תכלת בימינו אינו דומה כלל למה שכתב הרמב"ם בהל' ציצית (פ"ב ה"ב), ואפשר שע"י תהליכים שונים אפשר להפיק צבע כחול גם ממינים נוספים, ומהי"ת שזו היא התכלת.
ובאמת עיקרי הסימנים של חלזון התכלת שמצינו בחז"ל ובראשונים אינם דומים כלל לפורפורא כמבואר לעיל, והן הם הסימנים שעל פיהם תקום התכלת ותפול, ואין כל חשיבות למקום המצאותו ודרך צידתו של החלזון, דדברים אלו משותפים להמון יצורי בראשית.
תמצית דברינו, הסימנים המיוחדים שבהם נבדל חלזון התכלת משאר החלזונות הדגים, ושרצי המים אינם נמצאים כלל בפורפורא, והסימנים הכלליים המשותפים להמון חיות הים הם לבדם נמצאים במין זה.
ומה שהוכיחו מממצאים ארכיאולוגיים, שנמצאו קונכיות ושרידי בדים הדומים לפורפורא ולצבע המופק ממנו, הבל הוא ואין בו ממש, דאטו בימי קדם צבעו את כל הבגדים שבעולם בתכלת בלבד, והלא ברור שהתכלת מעט מן המעט היה ורק בגדי מלכים נצבעו בצבע זה, וזה לעומת זה בגדי כהונה וציצית. וצבע התכלת היה חשוב ויקר בדמים כמבואר במנחות מ"ד ע"א וא"כ ברור הדבר שמסתבר דכל הממצאים הנ"ל נועדו לצרכים אחרים ואינם תכלת כלל. ועדיין לא נמצא פך תכלת חתום בחותמו של כהן גדול שנוכל להביא ממנו ראיה למהות התכלת.
ב
והנה איתא בספרי (וזאת הברכה פיסקא שנ"ד) "א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד, אמרתי לו פרנסתך במה, א"ל מחלזון, אמרתי לו וכי מצוי הוא, א"ל השמים שיש מקום בים שמושל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו. אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא ספוני טמוני חול". וכעי"ז איתא גם במדרש רבה (שלח י"ז ה') "אימתי כשהיה תכלתועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז". וכעי"ז בתנחומא (פרשת שלח אות ט"ו) "ועשו להם, תעשו שלא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה בהם ציצית אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה, אימתי כשהיה תכלתועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז, מצוה בלבן".
ויתירה מזו כתוב בכתבי האר"י (פרי עץ חיים שער ציצית פ"ד) "ואלו הם בחי' הציצית, שהיו נוהגין בזמן שבהמ"ק היה קיים, שהיה כל הציצית מן ז' חחוטין לבנים, וחוט א' היה תכלת. אבל לאחר החורבן, הם הכל חוטי לבנים ואין לנו תכלת, לפי שכל הציצית הד' של אח"כ, הם בחי' ד' מוחין דבינה דאמא, ואין שם תכלת כמ"ש".
וראיתי מי שפלפל שאין למדין הלכה מן המדרש. ודבר זה טעות גמורה, דלא הלכה באנו ללמוד מן המדרשים אלא את מציאות הדברים שהתכלת נגנז. ודבר חמור הוא לזלזל במדרשי אגדה ולהתעלם מהם, והלא כולם ניתנו מרועה אחד, ומהספרי, המד"ר, התנחומא, ודברי רבינו האר"י החי למדנו פשר התעלומה שבמשך כאלף שנה ויותר אין תכלת בישראל, והלא דבר הוא.
וכ"ז ברור ופשוט.
הרי לן להדיא דהתכלת עתידה להגנז ולא תתגלה אלא לעתיד לבא. וגם בזה כתבו דוחקים גדולים, ומלמד אני זכות עליהם שמרוב חיבת המצוה עיקמו את הישר, ואהבה יתירה מקלקלת את השורה, ואכן ביודעי ומכירי מדובר, חיבת המצוה ויראת שמים הן שמביאים רבים לצבוע את ציצותיהם בצבע זה, אך באמת הדברים ברורים בפשטותם שאין לנו תכלת זה דורות רבים, ואין אנו יודעים תכלת זו מהי.
קרוב הדבר שמין החלזון נשכח ונעלם ושמא נכחד, וכל זאת מן השמים היתה וכפי שמצינו בדברי חז"ל. ומין הפורפורא אין בו סימנים שמצינו בחז"ל בחלזון התכלת ואין כל ראיה ברורה שמין זה הוא חלזון התכלת.
ובאמת פשוט דרק ע"י מסורת ברורה נוכל לדעת חלזון זה מהו, וכיון שלא נתברר שחלזון זה הוא חלזון התכלת אף ספק אין כאן אלא השערה בעלמא, ואין כל מצוה לצבוע את הציצית בצבע מסויים שמא פן ואולי תכלת הוא.
כל זה נראה לענ"ד, ויה"ר שלא ניכשל בדבר הלכה.


כבוד האברך היקר והמופלא
הרה"ג ר'… ני"ו
יקרתו הגיעני במועדו ועקב רב טרדותי לא יכולתי להשיבו דבר עד עתה.
ראשית אודה למע"כ על דבריו המחכימים והבהירים, שהחכמתי מהם. אך דעתי להלכה עומדת במקומה, ואבאר.
כתב כבו' דאף אם אכן יש מבוכה בקשר לסימני חלזון התכלת, אבל יש סבירות עצומה שהפורפורא הוא חלזון התכלת, שהרי נמצאו במקומות שונים בא"י מצבורים עצומים של קונכיות פורפורא, ולפי כל הסימנים הארכיאולוגיים שימשו חלזונות אלה בתעשיות הצבע. ומאידך לא נמצאו בשום מקום מצבורים של קונכיות או של חיות ים אחרות, וכמה רחוק לומר שלא נשאר זכר של תעשיית התכלת, ולעומת זאת יש ממצאים אחרים של תעשיית צבע אחר.
ובפרט שגם במקורות זרים מזוהה הפורפורא כחלזון התכלת.
עוד טען מע"כ שלא מצינו בכל עולם החי חיה, דג או שרץ אחר שמגופו אפשר להפיק צבע עמיד אלא מן הפורפורא, ומשום כ"ז יש להסיק לדבריו שאכן חלזון זה הוא חלזון התכלת.
ואען ואומר. יודע אני שדרך חשיבה זו אכן מקובלת בתחומי מדע שונים, ובעיקר בארכיאולוגיה. שהרי בתחום זה אין אנו דנים במדע מדויק, אלא בהשערות בלבד. וכאשר מוצאים ממצאים עתיקים מנסים לשער עפ"י ההגיון, הדמיון וההשערה מה שימשו ממצאים אלה. ההשערה הסבירה ביותר והמתיישבת ביותר על הלב היא המסקנה המתקבלת.
אך לא כך מחשבת ההלכה ולא זו שפתה. וההשערה אינה ראיה כלל ועיקר. וכנגד כל השערה לעולם אפשר להעלות השערות אחרות. אפשר שמשום גזירת הרומיים נגד ייצור התלת השמידו את כל הממצאים שעלולים להפליל את היהודים שעשו את התכלת במסירות נפש, אפשר שדוקא הרומיים הם שהשמידו את המעבדות של התכלת, ואפשר עוד שהרומיים פיתחו תעשייה אדירה של "מעין תכלת" כדי להתחרות ביצרני התכלת היהודים. ואפשר עוד כהנה וכהנה. וגם אם לא יעלה דמיוננו השערות כל שהן, אין להשערות אלה כל משמעות במחשבת ההלכה ובדרכה של תורה.
וגם העובדה שלא מצאנו לא בספרות ולא בטבע חיה או דג שאפשר לייצר מגופו צבע עמיד אין לו כל משמעות, וכפי שכתבתי דאפשר שחלזון התכלת נכחד, ובפרט שיש מקורות רבים שאכן התכלת נגנז. ואפשר שמן השמים היה שהתכלת תישמר רק לדברי קדושה ונמנע מרוב הגויים לעשות בה שימוש, וכדומה השערות מהשערות שונות, שכיוצא בדבר נמצאים לרב בספרי הדרוש והאגדה.
וגם מה שתמה כבו' אם יש חלזון שניתן להפיק מדמו צבע הדומה לתכלת למה חששו חכמים שיחליפו תכלת בקלא אילן, ולמה לא חששו שיחליפו תכלת בצבע הפורפורא, יש לדחות בפשטות, דבאמת הצבע המופק מהפורפורא באמת לא דומה לצבע התכלת, שהרי באמת אין צבעו דומה כלל לא לים ולא לרקיע. ולעומת זאת כנראה שצבע הקלא אילן היה דומה יותר לצבע התכלת.
ומה שכתב שקלא אילן הוא האינדיגו ואכן צבעו דומה לצבע המופק מן הפורפורא. תמה אני, וכי גושפנקא דמר בר רב אשי חתום על הקלא אילן – אינדיגו, וכי איך יש בידנו לדעת שהקלא אילן שלפני אלפיים שנה זהה לחלוטין לצבע כלשהו שבידנו.
ומש"כ להוכיח מפשטות חז"ל בתוספתא (מנחות פ"ט) "תכלת אינה כשרה אלא מן החלזון". הרי דאי אפשר שהיה בזמנם חלזון נוסף שאפשר לצבוע מדמו ופסול הוא לתכלת, דא"כ בודאי היו מפרטים מאיזה חלזון התכלת כשרה ומאיזה חלזון פסולה. שתי תשובות בדבר.
דכבר כתבתי את הנלענ"ד, דאפשר דאכן הצבע המופק מהפורפורא אינו דומה כלל לצבע התכלת ומשו"כ לא היה צורך להוציאו מן הכלל.
ואפשר עוד דבימי חז"ל באמת לא הפיקו צבע מהפורפורא, וכל המצבורים הגדולים שמצאו הם מתקופה יותר מאוחרת. ואף אם יסכימו כל החוקרים שממצאים אלה מימות חז"ל המה, אין לדבריהם כל תוקף בהלכה. והלא החוקרים שבעולם קובעים נחרצות שיש ממצאים ארכיאולוגיים מלפני מליון שנה, אף שלדברי חז"ל (ר"ה ל"א ע"א עבו"ז ט' ע"א סנהדרין צ"ז ע"א) שית אלפי שנין הוי עלמא, ואכמ"ל בזה.
ומה שכתב מע"כ דיש לדון בזה מדין סימנים דאורייתא, כבר ביארתי דהשערה אין בו שמץ דמיון לסימן, ואין גדר סימן אלא מעין סימני אבידה, סימני דגים ובהמות טהורים, סימנים בעגונה ובגט וכדומה, שהם סימנים בגוף הדבר שאנו דנים בו, וכעין הסימנים של מין החלזון בגמ' מנחות, אך מה ענין השערות הנ"ל לדין סימנים.
סוף דבר, על אף שנהניתי למקרא דבריו משנה לא זזה ממקומה.
בהוקרה מרובה,
אשר וייס

[מלח הארץ]

ייש כחך.
טענותיו משונות מאד ואין בי כח להאריך.
כדוגמא אציין את הבנתו התכלת היא 'תעשייה יהודית', ושאר כל העולם השתמש בתכלת אחרת זולה, הנה מלבד מה שמגוחך לחשוב כן עוד זאת שהוא מתעלם מהעובדה הפשוטה שדרך צידת הפורפור הינה יקרה מאד לשלותה מקרקעית הים וזאת אפי' בימינו על אחת כמה וכמה בתנאי הימים ההם.
גם מה שכתב שאולי אינדיגו היינו הפורפורא זהו חוסר ידע משווע שהאינדיגו הוא שם הצמח שממנו מפיקים צבע זה, והוא שם הנמשך במסורת רציפה בהרבה שפות, והרי זה כמו לטעון אולי הכבש איננו מה שאנו קוראים כבש.

[לוצאטי]

אין כאן קושיות אלא תירוצים, ואידך זיל גמור.

[ניים ושכיב]

ייש כחך.
טענותיו משונות מאד ואין בי כח להאריך.

לא מצאתי בדבריו את מה שכתבת בשמו:

כדוגמא אציין את הבנתו התכלת היא 'תעשייה יהודית', ושאר כל העולם השתמש בתכלת אחרת זולה, הנה מלבד מה שמגוחך לחשוב כן עוד זאת שהוא מתעלם מהעובדה הפשוטה שדרך צידת הפורפור הינה יקרה מאד לשלותה מקרקעית הים וזאת אפי' בימינו על אחת כמה וכמה בתנאי הימים ההם.

הוא כתב אחרת, שזה שמצאנו שצבעו בפורפורא לא אומר שצבעו בזה תכלת לציצית. ("ומה שהוכיחו מממצאים ארכיאולוגיים, שנמצאו קונכיות ושרידי בדים הדומים לפורפורא ולצבע המופק ממנו, הבל הוא ואין בו ממש, דאטו בימי קדם צבעו את כל הבגדים שבעולם בתכלת בלבד, והלא ברור שהתכלת מעט מן המעט היה ורק בגדי מלכים נצבעו בצבע זה, וזה לעומת זה בגדי כהונה וציצית. וצבע התכלת היה חשוב ויקר בדמים כמבואר במנחות מ"ד ע"א וא"כ ברור הדבר שמסתבר דכל הממצאים הנ"ל נועדו לצרכים אחרים ואינם תכלת כלל. ועדיין לא נמצא פך תכלת חתום בחותמו של כהן גדול שנוכל להביא ממנו ראיה למהות התכלת").

גם מה שכתב שאולי אינדיגו היינו הפורפורא זהו חוסר ידע משווע שהאינדיגו הוא שם הצמח שממנו מפיקים צבע זה, והוא שם הנמשך במסורת רציפה בהרבה שפות, והרי זה כמו לטעון אולי הכבש איננו מה שאנו קוראים כבש.

הוא כתב אחרת, שאולי אינדיגו זה לא קלא אילן. ("ומה שכתב שקלא אילן הוא האינדיגו ואכן צבעו דומה לצבע המופק מן הפורפורא. תמה אני, וכי גושפנקא דמר בר רב אשי חתום על הקלא אילן – אינדיגו, וכי איך יש בידנו לדעת שהקלא אילן שלפני אלפיים שנה זהה לחלוטין לצבע כלשהו שבידנו").

[המתקיף]

אין כאן קושיות אלא תירוצים, ואידך זיל גמור.

מדבריך הסתומים לא נדע כלפי מי נאמרו הדברים, אבל לעצם העניין הדברים נכונים לשני הצדדים באותה מידה, ודוק.

[ברזילי]

כדוגמא אציין את הבנתו התכלת היא 'תעשייה יהודית', ושאר כל העולם השתמש בתכלת אחרת זולה, הנה מלבד מה שמגוחך לחשוב כן עוד זאת שהוא מתעלם מהעובדה הפשוטה שדרך צידת הפורפור הינה יקרה מאד לשלותה מקרקעית הים וזאת אפי' בימינו על אחת כמה וכמה בתנאי הימים ההם.

הוא כתב אחרת, שזה שמצאנו שצבעו בפורפורא לא אומר שצבעו בזה תכלת לציצית. ("ומה שהוכיחו מממצאים ארכיאולוגיים, שנמצאו קונכיות ושרידי בדים הדומים לפורפורא ולצבע המופק ממנו, הבל הוא ואין בו ממש, דאטו בימי קדם צבעו את כל הבגדים שבעולם בתכלת בלבד, והלא ברור שהתכלת מעט מן המעט היה ורק בגדי מלכים נצבעו בצבע זה, וזה לעומת זה בגדי כהונה וציצית. וצבע התכלת היה חשוב ויקר בדמים כמבואר במנחות מ"ד ע"א וא"כ ברור הדבר שמסתבר דכל הממצאים הנ"ל נועדו לצרכים אחרים ואינם תכלת כלל. ועדיין לא נמצא פך תכלת חתום בחותמו של כהן גדול שנוכל להביא ממנו ראיה למהות התכלת").

יש תיעוד מפורט של דרכי צביעת הבד בימי קדם (למשל אצל פליניוס) - התכלת שבה השתמשו הרומאים, כולל המלכים, הופקה מפורפור, (כמו עוד גוונים שהופקו ממנו), ועל מין זה של פורפור גזר יוסטיניאנוס איסור. לכן ההשערה שהיה מין אחר שבו השתמשו המלכים בימים ההם אין בה ממש. כמו כן, אין שום זכר לסוג אחר של תכלת, שאינו חשוב ויקר בדמים.

גם מה שכתב שאולי אינדיגו היינו הפורפורא זהו חוסר ידע משווע שהאינדיגו הוא שם הצמח שממנו מפיקים צבע זה, והוא שם הנמשך במסורת רציפה בהרבה שפות, והרי זה כמו לטעון אולי הכבש איננו מה שאנו קוראים כבש.

הוא כתב אחרת, שאולי אינדיגו זה לא קלא אילן. ("ומה שכתב שקלא אילן הוא האינדיגו ואכן צבעו דומה לצבע המופק מן הפורפורא. תמה אני, וכי גושפנקא דמר בר רב אשי חתום על הקלא אילן – אינדיגו, וכי איך יש בידנו לדעת שהקלא אילן שלפני אלפיים שנה זהה לחלוטין לצבע כלשהו שבידנו").

לא מר בר רב אשי, אבל הערוך מפרש קלא-אילן אינדיקו ואחריו עוד רבים. המונח אינדיגו משמש בשפות הלועזיות ברציפות, לפחות מזמן הערוך. יש להדגיש כי המונח אינדיגו משמש גם כשם צבע (שכיום מכסה מנעד מסויים של גוונים בין כחול לסגול), גם כשמו של צבען מסויים (מולקולה ספציפית עם תכונות צבע מוגדרות וידועות), וגם כשם צמח מסויים ממנו הפיקו את הצבע הזה לראשונה (כנראה), Indigofera tinctoria. חלק מן המערערים על זיהוי הקלא-אילן נסמכים על מקורות בהם מוזכרת הפקת צבע תכלת מאיסטיס (פיהמ"ש לרמב"ם למשל), ואמנם גם מאיסטיס Isatis tinctoria ניתן להפיק את צבע האינדיגו (חומר צבע זהה, ממקור צמחי שונה). אם כן, יש אמנם אי בהירות מסויימת ביחס לשאלה לאיזה צמח קראו חז"ל קלא-אילן (אם זה בכלל שם צמח, ולא שם צבע). אבל, לדיון ההלכתי השאלה החשובה היא לא מהו הצמח, אלא מהו הצבען שנקרא אינדיגו בזמן חז"ל (שממנו נוכל ללמוד על צבע התכלת הכשרה). על זה אין שום פקפוק של ממש (לקוראי אנגלית http://en.wikipedia.org/wiki/Indigo_dye) בין אם הצמח הוא אינדיגו ובין אם הוא איסטיס.

[אב בבינה]

לא ראיתי את האשכול הזה לשעבר, אבל פעם עיינתי בסוגיא דב''ת הרבה, וכתבתי כמה הערות על התשובה של הרב משה שטרנבוך. ואשמח לשמוע איזה הערות על מש''כ.
ההערות הם רק על מש''כ הראב''ד בענין בל תוסיף, אבל לענין שאר דברים אודות זיהוי החלזון לא הערתי.
אמנם הערה אחת יש לי והוא שכתב הרב אשר וייס (מנחת אשר ח''ב סי' ב') "אלא שלאחרונה גילו דכאשר חושפים את הצבע לאור נהפך הוא לכחול, אבל כחול עמוק הוא ואינו דומה כלל לתכול הים ובודאי לא לצבע הרקיע" עכ''ל.
ואילו רב משה שטרנבוך כתב "ועוד שברמב"ם מבואר דצבע התכלת הוא כחול כהה ביותר שדומה לשחור, וכמו שכתב הרמב"ם להדיא (הלכות ציצית פ"ב ה"ח) "היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין, חוץ מן השחור מפני שהוא נראה כתכלת" (ומה שכתב הרמב"ם פ"ב דציצית ה"א שהתכלת דומה "לדמות הרקיע הנראית לעין בטוהרו של רקיע", כוונתו שדומה לכפי שנראה הרקיע בשעה שנטהר הרקיע מהאור שאז הרקיע משחיר). ולפי הידוע בפורפורא הנ"ל לא הצליחו להפיק ממנו צבע כחול כהה ביותר שיוכלו לטעות בינו לשחור" עכ''ל.
ואין כאן אלא סתירה, שרא''ו ס''ל שלא הצליחו אלא לצבוע כחול עמוק ותכלת בהיר, ואילו לדעת רמ''ש א''א לצבוע מפורפורא אלא בהיר ותכלת יותר נוטה לשחרות, ומהסתירה מוכח שעכ''פ אחד מהם טעה בבירור המציאות. והאמת יורה דרכו ששניהם אינם נכונים כפי ששמעתי מת''ח שהם עצמם צבעו התכלת, שבאמת שייך לעשות או בהיר יותר או קרוב לשחור ותלוי בכמות הדם.

[שש משזר]

בלי לנקוט עמדה לגבי זהות חלזון האמיתי, זה ברור לי שאלו הטוענים שהם יודעים בודאות, "ידעו" עוד לפני שהם החליטו שבכחם לברר מהו החלזון האמיתי.

זה לא נכון כלל, ובמקרים רבים זה בדיוק הפוך... אם תלמד את הנושא היטב בלי דעות מוקדמות מראש כלל, מסתמא נראה גם אותך הולך עם תכלת כפי שעשו ועושים רבים גם בציבור שלנו.
(האמת שזה תלוי עד כמה אתה מתחשב בחברה...)

כמה שזה נכון.
בסביבתי הקרובה עסקו כמה שבועות בבירור התכלת. 'כולם' הגיעו להתוצאה שכמעט א"א לומר שהתכלת שבימינו איננה התכלת האמיתית. 4 חברים החליטו לעשות מעשה והתלבשו בציציות מתכולתות [מלה חדשה?...], כעבור כמה שבועות נשאר רק אחד [והפיקנטי שבהם] עם התכלת.
'חברה' כבר אמרנו?!...

[שש משזר]

ואחזור גם אני על הטענה הנדושה, אך אמיתית.
האם גם הגר"ח קנייבסקי לדוגמא מתחשב בחברה ולכן לא הולך עם תכלת? (וכמוהו מאות ת"ח עצומים שמדקדקים בכל מצוה עד הקצה האחרון).
וכבר היו פה אשכולות גדולים ואדירים על התכלת. ודרוש וקבל שכר. אבל למעשה עדיין לא הביאו פסק מהגדולים שלאורם הולכים רוב בית ישראל, שיש לאדם להדר ללבוש ציצית עם תכלת.

לאור הדברים הנ"ל נראה לתקן שזה תלוי עד כמה מתחשבים במקובל. ז"א טוענים שעד כמה שבאים לברר בצורה עצמאית ובלתי תלויה במוסכמה או הנחה מוקדמת מגיעים להחלטה חיובית לאמץ את התכלת. {אין לי הקטן עמדה או דעה בענין}

כעת מה נכלל ב'מקובל'? אצל האנשים הפשוטים זה מה שמקובל בחברה. אצל הגרח"ק שליט"א זה מה שמקובל מהחזו"א. בבית בריסק - מה שמקובל אצלם, וכן בחוגי החסידים, ועל זה הדרך.

בוודאי שלא נכון. במצוות התלויות בארץ הגיעו לכאן בלי מסורת ובדקו לבד. החזו"א חלק על הרבה דברים שהיו מקובלים כאן לפניו וכן הגרי"ז ובוודאי שהת"ח הגדולים שבדור לא עוצמים את העינים ונמנעים ממצוות בגלל ש"מקובלנו מהחזו"א או מהבריסקער רב" כי בזמנם עדיין לא היה ידוע המורקס.

ויש לדחות, שבמצוות התלויות בארץ לא חידשו הגרח"ק וכו' כלום, רק סמכו והוסיפו על דברי חזו"א, והחזו"א אכן לא סמך על מישהו ספציפי לפניו בהיותו איש החשיבה המקורית. אבל הבריסקער רב לדוגמא, סמך על אביו הגר"ח [שאכן הוא היה המקורי והחדשני שעליו נשען בריסק], ולא עשה דברים מחודשים. ולכן דברי נוטר הכרמים נראה לי עיקר, ודו"ק.

[אש משמים]

לפני שרשמתי את בני לת"ת זילברמן הבהרתי להנהלה שאיני רוצה בשום אופן לראות את בני חוזר הביתה עם תכלת בבגדו. (או תפילין בראשו ובזרועו).

יש בעיה ללבוש תפילין??

[בתבונה]

לפני שרשמתי את בני לת"ת זילברמן הבהרתי להנהלה שאיני רוצה בשום אופן לראות את בני חוזר הביתה עם תכלת בבגדו. (או תפילין בראשו ובזרועו).

יש בעיה ללבוש תפילין??

יש בעיה ללבוש תכלת??

[ירח מלא]

דבריוש ל הרגר''מ אכן לא משכנעים (ואדרבא משכנעים ללבוש).
אמנם שמעתי מנכדו, שסבו שמע בשם רבינו חיים עוזר שהתבטא על התכלת: הם עוד יעלו להר הבית להקריב קרבנות. (משהו כזה). מסתמא לכן מתנגד לזה.

וזה סיכום פרשת התכלת לדעתי (אחר שבינותי בספרים):
לפי הלכה - יש ללבוש. לפי השקפה - לא!

(בעבר הייתי כותב יותר בפורום זה, אמנם זה שנים מספר שכמעט ואין לי גישה לרשת ולכן מסתמא אני מנוע מלהגיב הלאה ולהשתתף בכל הדיונים).

[נקדש את שמך בעולם]

דבריו של הרגר''מ אכן לא משכנעים (ואדרבא משכנעים ללבוש).
אמנם שמעתי מנכדו, שסבו שמע בשם רבינו חיים עוזר שהתבטא על התכלת: הם עוד יעלו להר הבית להקריב קרבנות. (משהו כזה).

ה' ירחם, קרבנות ?!!, רח''ל.

[משולש]

לפני שרשמתי את בני לת"ת זילברמן הבהרתי להנהלה שאיני רוצה בשום אופן לראות את בני חוזר הביתה עם תכלת בבגדו. (או תפילין בראשו ובזרועו).

יש בעיה ללבוש תפילין??

אינו נושא האשכול, בוודאי שלא ראוי להניח תפילין כל היום. אלא רק בזמן תפילת שחרית.

[בברכה המשולשת]

לפני שרשמתי את בני לת"ת זילברמן הבהרתי להנהלה שאיני רוצה בשום אופן לראות את בני חוזר הביתה עם תכלת בבגדו. (או תפילין בראשו ובזרועו).

יש בעיה ללבוש תפילין??

אינו נושא האשכול, בוודאי שלא ראוי להניח תפילין כל היום. אלא רק בזמן תפילת שחרית.

ואדוננו הגר"א לא ידע את זה?

[משולש]

האם ידוע לך על מי מתלמידי הגר"א שנהג להניח תפילין כל היום?
האם הגר"א הורה כן באיזה מקום?

עכ"פ רוב ככל גדולי ישראל הליטאיים ראו את עצמם הולכים בשיטתו של הגר"א בכל דבר ולא הניחו תפילין כל היום.

[אב בבינה]

האם ידוע לך על מי מתלמידי הגר"א שנהג להניח תפילין כל היום?
האם הגר"א הורה כן באיזה מקום?

עכ"פ רוב ככל גדולי ישראל הליטאיים ראו את עצמם הולכים בשיטתו של הגר"א בכל דבר ולא הניחו תפילין כל היום.

זה שהגר"א הלך עם תפילין כל היום לא היה הנהגה לעצמו בלבד, אלא בפירוש אמר שהוא רוצה שכל עם ישראל ינהוג כן.
וז"ל הכתר ראש (אות טו) בשם הגר"ח מוואלאזין:
"עוד אמר בשם רבו הגר"א ז"ל שהצטער הרבה על הדור הזה שמבטלין עיקר המצוה דתפילין שמצותה כל היום, כידוע בעל הסמ"ג היה מסבב העולם להזהיר לכל ישראל שילבשו ד' כנפות עם הציצית, כך אילו היה בכוחותיו היה סובב את העולם להחזיר עטרה ליושנה שיניחו ישראל תפילין כל היום, והעיקר להזהר שלא לישן בהם ושלא להפיח ח"ו, ובנקל יכול ליזהר ולקיים המצוה... וליוהרא לא חיישינן והלוואי שגם הרואים יעשו כן, ואמר בשם רבו הגר"א ז"ל דבזמן הזה אינו שייך יוהרא ואדרבא נכון לפרסם…"
הרי שהגר"א בפירוש רצה שכולם ינהגו כן, ואין זה רק ממידת החסידות שנהג לעצמו. ועי' עוד במשכנות יעקב סי' מט שג"כ עורר על זה.

[בברכה המשולשת]

ויעויין עוד ברשימה שבסוף ספר צבי לצדיק מהדורת מרן הגר"ש דבליצקי שליט"א

[ארזי ביתר]

לפני שרשמתי את בני לת"ת זילברמן הבהרתי להנהלה שאיני רוצה בשום אופן לראות את בני חוזר הביתה עם תכלת בבגדו. (או תפילין בראשו ובזרועו).

תתפלל חזק שההבהרה תשפיע למעשה...

[נקדש את שמך בעולם]

מאמרים שהתפרסמו בעבר בנושא זה,

[ישא ברכה]

האם ידוע לך על מי מתלמידי הגר"א שנהג להניח תפילין כל היום?
האם הגר"א הורה כן באיזה מקום?

עכ"פ רוב ככל גדולי ישראל הליטאיים ראו את עצמם הולכים בשיטתו של הגר"א בכל דבר ולא הניחו תפילין כל היום.

תלמידי הגר"א שהולכים כדבריו בכל ענין כן לבשו תפילין כל היום, כך הם ישבו בקולויז של הגר"א, וכך גם כשעלו לארץ, וזה המקור של גדולי ירושלים שהיו לובשים תפילין כל היום.

[יוצא פוניבז']

שמועות מתהלכות כי הגר"מ חזר בו מתקיפותו בענין התכלת, ויש אף המוסיפים לספר שהוא עצמו מתעטף בטלית עם תכלת מדי פעם (או לפי נוסח אחר: כל יום אחר שחרית).
יש התולים את התפנית בעקבות מה ששמע בשבעה של הגר"ש דבליצקי זצ"ל על מנהגו בקודש להטיל תכלת בט"ק, ואז הבין כי הענין רציני מכפי שסבר בעבר.
האם יש בשמועות אלו מן האמת?

[דרופתקי דאורייתא]

שמועות מתהלכות כי הגר"מ חזר בו מתקיפותו בענין התכלת, ויש אף המוסיפים לספר שהוא עצמו מתעטף בטלית עם תכלת מדי פעם (או לפי נוסח אחר: כל יום אחר שחרית).
יש התולים את התפנית בעקבות מה ששמע בשבעה של הגר"ש דבליצקי זצ"ל על מנהגו בקודש להטיל תכלת בט"ק, ואז הבין כי הענין רציני מכפי שסבר בעבר.
האם יש בשמועות אלו מן האמת?

כנראה שקרוב לומר להד"ם.

הוא מורה ובא כתמיד. שאין בזה כל ממש.

אם כי, אחד מבניו שליט"א, כנראה שאוחז מהתכלת ומידי פעם נותן לו, ולו אינו מתנגד בנחרצות.

[ומלאה הארץ דעה את ה]

תבדוק טוב לפני שאתה אומר להד"ם וכדאי לך לדבר עם *כל* הנכדים...

[מלבב]

שמעתי מאחד מנכדיו שאמר לו שרק פעם אחת לבש תכלת, ומאחד ששמע מבנו אמר שכמה פעמים לבש תכלת ושניהם אמרו שמתנגד פחות מפעם, כמו שכתב הגר״ע אופמן הכל הולך קימעא קימעא, גם רב אלישיב בסוף ימיו הסיר התנגדותו אחר ששמע טעם המחייבים, ומסתבר שאם היה מאריך ימים יותר היה בסוף משתכנע לגמרי, וחבל על דאבדין ווי להאי שופרא דבלי בארעא.

[יוצא פוניבז']

שמועות מתהלכות כי הגר"מ חזר בו מתקיפותו בענין התכלת, ויש אף המוסיפים לספר שהוא עצמו מתעטף בטלית עם תכלת מדי פעם (או לפי נוסח אחר: כל יום אחר שחרית).
יש התולים את התפנית בעקבות מה ששמע בשבעה של הגר"ש דבליצקי זצ"ל על מנהגו בקודש להטיל תכלת בט"ק, ואז הבין כי הענין רציני מכפי שסבר בעבר.
האם יש בשמועות אלו מן האמת?

כנראה שקרוב לומר להד"ם.

הוא מורה ובא כתמיד. שאין בזה כל ממש.

אם כי, אחד מבניו שליט"א, כנראה שאוחז מהתכלת ומידי פעם נותן לו, ולו אינו מתנגד בנחרצות.

לפי בירור שעשיתי, אכן לאחרונה שינה את גישתו לענין, ואינו מתנגד כבעבר, ולבישת התכלת המדוברת לא נבעה לרצות את בנו. אם הבנתי נכון לא נתן כעת הכרעה בענין.
(ואכן, כפי שרימזו כאן, זה תלוי איזה בן שואלים).

[אפרקסתא דעניא]

אגב, שמעתי שהג"ר חיים קלופט שליט"א, ממשפחת המלוכה, מטיל תכלת אק"ק.