איננו יודעים מדוע התפעל 'אוהב ציון' הנכבד ושאר כותבים מקונטרס כנף איש יהודי על כך שהרי הוא לא חובר ע"י ילדים שאינם יודעים כיצד לברר הלכה.
רכשנו את קונטרס כנף איש יהודי והוא שטחי במיוחד, והרי מעט דוגמאות: בעמ' 176 הביא דברי היעב"ץ וז"ל
"ויושבי צור וצידון היו צדים אותו ועושים בו סחורה בַיְאוֹר (?) אחר שחרבה ארץ ישראל"
ונתקשה מה ענין היאור (-נילוס) אצל יושבי צור, ולכך סימן מילה זו בסימן שאלה.
פשוט ששגה בעל ה'כנף' בהבנת הנקרא בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, שסדר הקריאה כך הוא: "ועושים בו סחורה, (פסיק!) בִּיאוּר (ב בחיריק, מלשון לבאר) אחר שחרבה ארץ ישראל וכו'".
בעמודים 157 – 156 הגיב למה שהבאנו בקונ' כי החת"ס, קרבן העדה, התפא"י והנשמת אדם כתבו שהחילזון איננו אלא בא"י וז"ל
"המעיין בלשונם יראה, שלא אמרו כי זהו המקום היחיד בעולם שבו הוא נמצא. החת"ס ביאר לגבי נבוזארדן וז"ל: 'דאלו כורמים ויוגבים ממש לזה לא היה מניח אפי' דלי עם הארץ אלא הי' מגרש אותם והביא לשם נכרים. אע"כ, מלקטי אפרסמון שאיננו גדל אלא בא"י כמבואר בס' יוסיפון וכן ציידי חלזון. ובמלאכות הללו לא הורגלו ולא למדו בהם אלא דלי עם הארץ בא"י ושארי הארצות אינם בקיאים במלאכה זו', עכ"ל. הרי בא לבאר מדוע נבוזארדן השאיר מהם בא"י ולא לקח מארצות אחרות, ופשוט שבמקומו של נבוזארדן בבבל לא היה חלזון התכלת"
הנה ציטט דברי החת"ס ושוב לא שם לב לדברי החת"ס "שאיננו גדל אלא בא"י ... וכן ציידי חלזון ובשאר הארצות אין בקיאים במלאכה זו".
ומש"כ "ופשוט שבמקומו של נבוזארדן בבבל לא היה חלזון התכלת". אילו ידע מעט תנ"ך היה יודע כי יש יכולת ביד המלכים לערבב האומות (כמעשי סנחריב), ולכן יכול היה נבוזארדן להביא קבוצת אנשים מספרד וכדו' לצורך צידת החילזון, ולאו דווקא מבבל. וכמו שכתב במפורש החת"ס "והביא לשם נכרים".
וגבי הקרבן העדה כתב וז"ל
"וכן הקרבן העדה שם מדבר לגבי כך שלא היה לישראל במדבר תכלת משום שרק בא"י היה"
האם מישהו מבין קוראי הפורום הנכבד מבין את כוונתו?.
וגבי הנשמת אדם כתב וז"ל
"ובספר נשמת אדם המעיין יראה שאדרבה חולק וסובר כי לבני ישראל במדבר היה צמר צבוע בדם חלזון התכלת"
לא שם לב הכותב כי הנשמת אדם (שהקשה על הקרבן העדה שכתב שלא היה להם תכלת מא"י אלא הביאו התכלת ממצרים) בכל קושיותיו לא מקשה שהיה החילזון גם מחוץ לא"י. אלא נראה שכוונת הנשמת אדם שהיה תכלת במדבר לפי שניתן לייבא תכלת מא"י וכמו שכתב בפירוש הבית אפרים סי' כ"ב.
ומה שכתב ה'כנף' לתרץ דברי התפא"י דבריו דחוקים ופשוט.
ובעמ' 157 כתב ה'כנף':
"יש שהסבירו ששם לא היה צבע התכלת אלא הביאו את הצבע מא"י לאיי אלישה, ושם צבעו את הבגדים ואח"כ הביאום לספינות צור. אבל מדוע לקחת לשם את הצבע ולצבוע שם ואח"כ להביא את הבגדים לצור. שיביאו את הבגדים לצור ובצור יצבעו".
אמנם ידוע לכל בר דעת כי קודם צובעים את הצמר ורק אח"כ שוזרים אותו לחוטים ותופרים ממנו בדים. ועוד, שאפילו תאמר כדבריו שהביאו את הבגדים לצור ושם צבעו, הרי עדיין הצבע הוא מא"י וכמו שהוכחנו שם, ואין מובן כלל מה רצה.
ובענין מש"כ בעמ' 107 גבי מפרכס קודם מיתתו, הנה לשונו מועתקת כמעט מילה במילה מקונט' כלילת יופי עמ' 37, וכבר נדחה בקונטרסינו בעמ' מ"ז.
ובעניין מש"כ עמ' 119 דאילו יראו אדם רודף עם חרב אחרי אדם אחר ויכנסו שניהם לחורבה ואח"כ ימצא הנרדף הרוג והרודף עם חרב נוטפת דם הרי מתנגדי הארגמון (שמכנה אותם שם "מצדדי השמא") יאמרו כי שמא לא הרודף רצחו וכדו'.
אמנם הנה מצדדי השמא הם סנהדרין עצמם אשר אם יראו ב' עדים אדם נכנס לחורבה וכנ"ל, לא יוכלו לחייבו מיתה שמא לא הוא רצחו...
ובמש"כ בעמ' 89 (גבי אלו שפירשו שעולה אחת לע' שנה הכוונה שהוא נדיר)
"מי אלו שטענו זאת? ראשונים? אחרונים?"
האם התכוון להביע זלזול ברב הרצוג שטען כך?
ומש"כ בעמ' 77 (גבי הטענה שסימני הגמ' הובאו להלכה ברמב"ם):
"משם ראיה להיפך! כתב הרמב"ם: "וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באיסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית" עכ"ל. ואם כוונת הרמב"ם בסימניו, לומר שישנו דין שרק חילזון מסוים כשר כלולב ואתרוג, למה נתן טעם מצד פסול בצבעו? היה לו ליתן טעם מצד פסול במינו כארבעת המינים שהצפצפה פסולה כי אינו המין, מוכח שהסימנים הם כדי שנוכל לזהות את החילזון הידוע, אבל אין דינו במין אלא דינו בענין אחר"
הנה הוסיף בעל ה'כנף' מדעתו שני מילים בנוסח הרמב"ם "או בשחור" כדי שישמע כהבנתו, אך המילים שציטט אינם מופיעים בלשון הרמב"ם כלל, ושכח הכותב כי מילת משחירין פירושה צובעים בצבע כהה ולא צובעין בשחור, וכמש"כ בעל ה'כנף' עצמו בעמ' 142. ואדרבא הרמב"ם כתב מפורש להיפך מדבריו שצבעי המשחירין כעין הרקיע.
ומש"כ בעמ' 85
"מדוע לא הביא הרמב"ם את הסימן דומה לדג, יתכן משום ששיטת הרמב"ם להתחיל כל דבר מראשיתו, ורצה הרמב"ם לומר שאינו חילזון שביבשה אלא שבים"
אמאי חזר הרמב"ם על דבריו? הרי כבר כתב זאת הרמב"ם בפירוש באומרו "בים המלח הוא מצוי" וא"כ אמאי צריך תרתי?
טענות אלו ועוד רבות מראות שקונטרס זה נכתב בצורה שיטחית ולא הבנו מה התרגש כ"כ 'אוהב ציון' מדבריו. אתמהה!!
ולענין מש"כ 'מרחביה' בשם החכם:
מרחביה כתב: על ידי מרחביה » ב' יוני 12, 2017 11:57 pm
חכ"א שאין לו ניק כאן ביקשני לכתוב כאן תגובתו:
אם תואיל להבהיר ש:
א, הגרז"ן קרא בעיון ואף שוחח עמם בארוכה, ועם כל זה לא כותב שהם צודקים, אלא שהקונטרס יעזור לקורא להתבונן לפני שיחליט. זת"ד. והוא הרי לא הוריד תכליותיו. מצד שני, הוא היה לובש גם קודם לגילוי הארגמון, את מה שהיה אז.
ב, הגר"ש פישר לא כותב שקרא את הדברים ואכן לא קרא. הוא רק מחזק את ידיהם כמי שמכירם ואת שיגם, וכמי שמאז הופץ התכלת (בציבורנו) לפני 24 שנה ניסו לשכנעו ולא סבר ולא קיבל, עד היום הזה.
ג, ותיקי לובשי התכלת אשר חקרוהו שנים הרבה, קיבלו לעיונם את הקונטרס לפני זמן רב ותגובתם היא כי כמעט אין שם תגליות מרעישות ו/או נידונים שלא נידונו. ואם יש מעט הערות חדשות, הרי שאין בהם ממש ואינם ראויים לפרכון.
ד, מאידך, ידוע על כמה שהורידו התכלת מכנפותיהם בעקבות הקו'. אך הם כאלה שלא מכבר לבשוהו, כך שיותר קל להם לקבל שטעו תקופת מה, לעומת הלובשים שנים רבות.
תודה.
א. הגרז"נ גולדברג אמר לנו בפירוש יותר מפעם אחת במהלך שיחתינו כי לובש תכלת כיוון שהביאו לו בחינם (וציין את שם הנותן) ולא יהיה אלא לבן. ובע"ה אולי נעלה לכאן בקרוב חלקים משיחתנו עמו.
ב. אין לנו מושג מנין "ידיעותיו" אודות מרן הגר"ש פישר שליט"א. מו"ר הגר"ש שליט"א הוא זה שהורנו לכתוב את הקונטרס ועודדנו להוציאו לאור, ורבות דנו איתו בנושא, ואף שלח אנשים שדברו עימו בנושא זה אלינו. ועבר על כל הקונטרס והערותיו והארותיו מצויים לרוב במרחבי הקונטרס ופעמים רבות אף בשם אומרם.
ג. ומש"כ לגבי ותיקי חוקרי התכלת אין מה להוסיף חוץ מהעובדה כי שלחנו לכמה ת"ח מותיקי הלובשים (שמפני כבודם לא נזכיר את שמם) והבטיחו לנו תשובות אך עד היום לא התקבלה כל תשובה. ויותר קל לומר שאין כאן שום חדש מלהודות על האמת.
ד. במש"כ "אך הם כאלה שלא מכבר לבשוהו, כך שיותר קל להם לקבל שטעו תקופת מה, לעומת הלובשים שנים רבות". אכן צדק בדבריו. ככה"נ קשה לותיקים להודות שטעו ומכאן מגיעה כל ההתייחסות הזלזלנית שזכינו לה.
ומש"כ 'נקדש את שמך בעולם':
שוב עיינתי קצת בסוגיא זו, ומצאתי גמ' מפורשת בחולין קכ''ו ע''ב:
ת"ר מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים ששמו עכבר ודין הוא טימא בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה מין הגדל על הארץ אף עכבר מין הגדל על הארץ או כלך לדרך זו טימא בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה כל ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר אפי' עכבר שבים ששמו עכבר ת"ל "על הארץ"
(אם באמת כוונת המשנ''א כפי שהבינו בקונטרס הרי שקשה עליו מגמ' מפורשת, וצע''ג).
אדרבא, מראייתו יש ראיה לדברינו, הרי אם כל שבים טהור למה הוצרכה הגמ' ללמוד מפסוק, הרי כבר ישנו כלל שכל שבים טהור.
מנין כתב:חידוש נוסף ראיתי בקונטרס הנ"ל.
אחת מטענות מצדדי הארגמון היא שלא מסתבר שכותבי הטבע העתיק כגון אריסטו ופליניוס נעלם מהם ה"חילזון השני" הכשר לציצית, [אחר שהוא שימש גם לבגדי חולין כמבואר בעירובין צו:].
על כך משיב הקונטרס הנ"ל, שלא נעים לפליניוס להודות ברבים שהוא לא מכיר את החילזון שבו צובעים היהודים.
לא הבין דברינו וכוונתנו הייתה שהוא עצמו לא יאמין לדבר ולא מפני הבושה, וממילא כל מה שכתב אחריו 'בתבונה' טעות וליצנות.
ומש"כ 'ומלאה הארץ דעה את ה':'
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:כמה בעיות יסוד בקונטרס:
1) הם עצמם הודו לי בשיחה פרטית שיש לכל הפחות 20 אחוזים שהתכלת המורקס הוא הנכון. ביקשתי מהם לכתוב את זה אבל לבינתיים לא מצאו מקום לזה.. מה שהיה קורה אילו היו כותבים את הנ"ל הוא: שנכון שיש צד שלא אבל יש גם צד שכן. ואז ניתן להחליט על צד ספק. ולזה הם לא נותנים מקום בכל הקונטרס...וחבל.
2) בהסכמת הרב וייס מנוה אחיעזר נכתב בזה"ל: ולצערנו צריך לקבוע שלא נתגלתה התכלת בימינו.. לקבוע? הרי כל הקונטרס הוא מי יימר אחד גדול.. אז כמו שלא ניתן לקבוע שזה כן התכלת כך גם לא ניתן לקבוע ההיפך. הם אמרו לי שבהוצאה הבאה יבקשו מהרב למחוק את המשפט הנ"ל. כי גם הם מבינים שמדובר בכמה צעדים רחוק.
3) הם קובעים שסברת הרב טבגר בנוגע לתכלת שהיתה אצל אומת העולם היא סברה ולא ראיה, ולכן כמעט ולא ראויה להתייחסות. שאלתי היא: הרי בחז"ל מוצאים כמה פעמים למה לי קרא סברא הוא, וגם: אי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא. כל הכח הניתן בידי האדם ללמוד תורה הוא בכח הסברא. אז איך ניתן כך לזלזל בסברא שרבים סמכו עליה? זה אמור להדליק נורות אדומות ההתייחסות הזאת..
4) ועוד לא נגעתי בבעית הליצנות.. שזה בעצם לפרק טענה טענה בפני עצמה בלא להסתכל על המכלול.. אני רוצה להמשיך ולהציג מה בדיוק ההשלכות של הנושא החמור הנל, אך מכיוון שדיברתי איתם על זה אסתפק במה שכתבתי וד"ל. אבל שכל אחד יתבונן בטענות האם לדעתו יש בהם מן הליצנות או שלא..
אם אלו כל בעיות היסוד הבנין נשאר קיים וד"ל.
ולגוף דבריו:
א. שכח להוסיף כי כששוחחנו עמו הודה לנו כי לבעיות שהעלנו בפרק ט' בקונטרס אין לו תשובה ויתכן ועדיפות על ה 20% של הסיכוי. וחבל שאת זה שכח לציין. ומלבד זאת כבר העירו לנו כי מכל לשון הקונטרס וממה שכתבנו בסוף פרק ח' משמע כי עד עתה היה הארגמון חלזון התכלת בוודאות של 100% ועתה הוא בספק של 80% לחיוב, וא"כ איננו מבינים מה רצה מכך שלא ציינו במפורש 20% בקונטרס, הלא אז לא היה משמע כלל ש80% לחיוב.
ב. תגובת גאב"ד נווה אחיעזר הגרי"י ווייס שליט"א: בהתאם להמלצת הגרז"נ גולדברג שליט"א בהסכמתו 'הקוראים יכריעו בחכמתם מי צודק במצוה החשובה מאוד'. עברתי על כל הקונטרס, ובמיעוט הבנתי הגעתי למסקנה שכתבתי: 'יש ריעותות מרובים בכל מה שהעלו החוקרים עד כה, ועל כן לדאבון לב צריך לקבוע כי עדיין לא זכינו לגילוי התכלת האמיתית'. – כלומר, להבנתי המושג 'גילוי התכלת' הוא לא מצב של
'כמו שלא ניתן לקבוע שזה כן התכלת כך גם לא ניתן לקבוע ההיפך'. אלא
גילויה הוא כשנגיע למצב שלפחות כמה גדולי ישראל יודיעו שמוכנים להשבע בנקיטת חפץ שהגדיל הצבוע בארגמון או במשהו אחר הוא התכלת שנצטוינו בה, מאחר ולדעתם יושבו כל הבעיות. ולא שיאמרו למרות הקושיות כדאי להלביש ארגמון. ולהבנתי אמנם ימצאו רבים שילבישו תכלת כי אם לא יועיל לא יזיק, ועושה ללובש הרגשה טובה שאני הצעיר והקטן זוכה למה שלא זכו הרמב"ם והרשב"א האריז"ל וכו'. אבל לא ימצא אדם ירא שמים שיסכים להשבע על כך. ואפילו הרב טבגר. אם כן בצדק כתבתי 'צריך לקבוע כי עדיין לא זכינו'.
ג. הרי כל הסברא היא שלא מצינו חילזון אחר ולא מצינו אינה ראיה.
ד. ומש"כ גבי הליצנות, כמדומה שכך היא דרך כל המתווכחים, וידועים דברי הגר"ח כי כאשר לג' קושיות יש תירוץ אחד או ג' תירוצים יש להעדיף את התירוץ האחד. והקוראים יכריעו דברי מי נקראים ליצנות...
ומש"כ קו ירוק
קו ירוק כתב:אבל ספרי 'ילדים' מוכשרים ככל שיהיו - כנראה לא עומדים בקריטריונים של ויכוח..
ומש"כ קו ירוק כי ספרי ילדים לא ראויים ליחס כלל, האמת היא שדבריו עצמו אינם ראויים ליחס אך לכבוד הקוראים הנכבדים בפורום הבאנו כמה דוגמאות למה קורא 'קו ירוק' "ספרי ילדים" כשאין לו מה להשיב (ובאיזה ספרי ילדים כן מתעניין קו ירוק). לכו נא ונווכחה אם בקונטרס 'תכלת מאיי אלישה' הופיעו חצאי ציטוטים שהוצאו מהקשרם וכמו שהחותם של זהב (עמ' 11 במהדו' תשע"ה) ציטט כראיה את דברי המנחת עני (עמ' קי"א במהדורת מכון ירושלים) "וכן כתבו המספרים (- כוונתו ככה"נ לבוכרט וגעזניוס) שהוא חומט ונקרא פורפור מושעל". וגירע את המשך המשפט "אמנם נראה דהוא חלזון אחר, לפי מה שהביא הערוך" עיי"ש. וכמו הלבוש הארון (עמ' 57 במהדו' תשע"ה) שהביא את דברי הארצות החיים (למלבי"ם, המאיר לארץ ט' ו' אות מ"א) "ולפי"ז יש לומר דגם בסדין בציצית יש חשש שמא ילמדו" ולא הביא כולו שמדבר רק לדעת הרדב"ז, וז"ל הארצ"ח: "ועי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ב ס' תרפ"ה) הקשה עמ"ש בשבת (דף ע"ד) שכן ציידי חילזון קושרין ומתירין "מהיכן היה להם חילזון הא לא נמצא אלא בחלקו של זבולון וכו' ואפשר שגם היום הוא מצוי אלא שאין יודעים לצודו" עכ"ד ולפ"ז י"ל דגם בסדין בציצית יש חשש דשמא ילמדו" ואדרבה מוכח מדברי הארצות חיים נגד חידוש התכלת וכמ"ש בקונטרסינו בעמ' ע"ד.
האם בספרי ילדים נמצאו סתירות כאשר נמצא בחותם של זהב (עמ' 43 במהדו' תשע"ה) שכתב "והגם שכיום יש שצדים אותו בצלילה, מ"מ בד"כ היו נצרכים לשם כך לאמצעי צלילה מיוחדים שלא היו בזמנם". עכ"ד. וסתר דברי עצמו שכתב (עמ' 22 במהדו' תשע"ה) "ובפרט כי צידתו קשה (אף ברשתות) כיוון שא"א לזהותו ... לידע מקומו בלי צלילה". ועוד כתב (עמ' 37 במהדו' תשע"ה) "ובדברי חכמי אוה"ע מסופר שהיו הציידים מסכנים את חייהם בצלילתם לתהומות לצודו".
האם ספרי ילדים הגיהו כל קושיא אשר לא נסתדרה עמם כאשר עשה הלולאות התכלת שהגיה (עמ' 124) את דברי הברייתא דציצית מ'דומה לרקיע' ל'דומה לים' וכן (עמ' 24) מ'חיל פרסים' ל'חיל רומאים'.
האם הילדים נפגעו כאשר משהו בירר במקור אחר אשר לא נגוע כמותם כמו הלולאות התכלת בקונטרסו להבדיל בין תכלת לארגמן (עמ' 237 בקובץ והיה לכם לציצת שנה י' – משיכיר) שציטט לשון קונטרס בין תכלת לארגמן שכתב "ושאלתי מומחה גדול ליונית ורומית עתיקה (יהודי יר"ש)" והקשה עליו "ומה אנן קטלי קניא? ומאיפה למד המומחה שלו אם לא מאותם מקורות שלמדנו אנו".
וצדקו דברי חכמינו באבות 'איזהו חכם הלומד מכל אדם' ומכלל הן אתה שומע לאו...
נ.ב.
תכלת בציצית כתב:אפשר להשיג בכתובת המופיעה בראש הקונטרס.
פתחנו נקודות הפצה גם בבני ברק ברחוב נחמיה 21 משפ' שימל. וברח' בן זכאי 39 משפ' בודה.