מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

דרישה במצות ישוב ארץ ישראל ומשמעותה המעשית, וחקירה בסוגיית מדינת ישראל, סמליה וחגיה במשנת חכמים

איילער
הודעות: 55
הצטרף: ה' ספטמבר 23, 2010 11:18 pm

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי איילער » ה' דצמבר 13, 2012 7:58 pm

וכי יש לנו את היכולת להבין את אותם רמי מעלה? וכי היינו בזמנם? וכי ידענו איך נתפסה בלפור אז? (וסליחה מראש - ) איך נתפסה הציונות אז?

הרי אפילו שלושים שנה אחרי, כשכולם ידעו מהותה של ציונות, חגגו בחוגי אגודה את יום העצמאו (עיי' מקטוביץ' עד ה' אייר של הרב צבי ווינמן שליט"א) וכ"ש לבלפור.

סמל אישי של המשתמש
בית שביעי
הודעות: 310
הצטרף: ב' יולי 16, 2012 8:04 pm

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי בית שביעי » ה' דצמבר 13, 2012 8:41 pm

איילער כתב:וכי יש לנו את היכולת להבין את אותם רמי מעלה? וכי היינו בזמנם? וכי ידענו איך נתפסה בלפור אז? (וסליחה מראש - ) איך נתפסה הציונות אז?

הרי אפילו שלושים שנה אחרי, כשכולם ידעו מהותה של ציונות, חגגו בחוגי אגודה את יום העצמאו (עיי' מקטוביץ' עד ה' אייר של הרב צבי ווינמן שליט"א) וכ"ש לבלפור.


מה זה "אפילו" שלושים שנה? האם לא ידעו בקום המדינה וגם לפני שהוקמה שהיא ע"י חופשיים? ידעו וגם ידעו מהותה של ציונות מראשיתה, ובכ"ז ידעו לקבל גזירותיו של מלך, ו"בהדי כבשי דרחמנא למה לך" ו"זנתה תמר כלתיך" ועוד ועוד מושגים פשטיים וסודיים שיש בתהליך הזה, ושני העולמות החרדים לגישת הענין (נגד ובעד) יש מקום בתורה, וביד כל אדם להיות מרמי המעלה גם היום.

גדליה
הודעות: 37
הצטרף: ב' יוני 04, 2012 10:53 pm
יצירת קשר:

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי גדליה » ב' דצמבר 17, 2012 12:18 am

בית שביעי
נהנהתי מאד לקרוא דבריך בעניין בלפור

אבל הערה קטנה לי אלייך

אתה כל הזמן מציין שזהו דבר ה' והנהגתו -המדינה וכו'

ומי שחולק הוא עמלק וכד' [כי כולם ניסים..]

השאלה היא מי אמר שזה הנהגת החסד ולא דין?

הרי גם כשנפוליון רצה לשחרר את עם ישראל מהגטו
נרעש הבעל התניא ואמר שעדיף שישארו בגטו עניים בגשמיות ולא יתערבו בגויים והפוך -כידוע הסיפור

והרי גם פה-במדינה-המצב הוטב בגשמיות כלפי הגלות
אבל ברוחניות...
וגדול המחטיאו..

לייטנר
הודעות: 5598
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי לייטנר » ב' דצמבר 17, 2012 12:49 am

גדליה כתב:
והרי גם פה-במדינה-המצב הוטב בגשמיות כלפי הגלות
אבל ברוחניות...
וגדול המחטיאו..


לפני עשר שנים (האם היה זה ב'יתד' או ב'המודיע'?) קראתי שהאמת ניתנה להיאמר שמעולם לא היתה פריחה כזו בעולם הישיבות.

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ב' דצמבר 17, 2012 9:15 am

גדליה כתב:בית שביעי
נהנהתי מאד לקרוא דבריך בעניין בלפור

אבל הערה קטנה לי אלייך

אתה כל הזמן מציין שזהו דבר ה' והנהגתו -המדינה וכו'

ומי שחולק הוא עמלק וכד' [כי כולם ניסים..]

השאלה היא מי אמר שזה הנהגת החסד ולא דין?

הרי גם כשנפוליון רצה לשחרר את עם ישראל מהגטו
נרעש הבעל התניא ואמר שעדיף שישארו בגטו עניים בגשמיות ולא יתערבו בגויים והפוך -כידוע הסיפור

והרי גם פה-במדינה-המצב הוטב בגשמיות כלפי הגלות
אבל ברוחניות...
וגדול המחטיאו..


יעויין בהסכמתו של מרן הגרצ"פ פרנק, רבה של ירושת"ו, לספר משפט הצבא בישראל

סמל אישי של המשתמש
בית שביעי
הודעות: 310
הצטרף: ב' יולי 16, 2012 8:04 pm

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי בית שביעי » ב' דצמבר 17, 2012 5:44 pm

אין ענין להרחיב בענינים שיגרום לסגירת אשכול, ובעצם אולי תמצא מרגוע בחד מהתגובות בהאשכול הנעול "מדינת ישראל באספקלריית התורה"

האשכול מיועד ל"עובדות" על הצהרת בלפור והתייחסות יראי ה' אליה.

סמל אישי של המשתמש
בית שביעי
הודעות: 310
הצטרף: ב' יולי 16, 2012 8:04 pm

היום, י"ח בטבת יום השנה ה-63 לפטירתו של רבי משה הכהן כלפון ז

הודעהעל ידי בית שביעי » ב' דצמבר 31, 2012 3:32 pm

"ביום בו החליט האו"ם למסור את ארץ ישראל לידי מנדט בריטי, (ועידת סן רמו) ראה בכך הרב משה כלפון הכהן זצ"ל רבה הראשי של ג'רבה, את תחילת הגאולה. הוא כינס את כל אנשי העיר ג'רבה לבית הכנסת, לאמירת הלל ולתקיעת שופר. את הדרשה שנשא באותו מעמד פרסם כ"הדרוש החמישי לאתחלתא דגאולה" בספרו "מטה משה" וכך כתב: "מעתה אין ספק כי זהו ראשית והתחלת הגאולה, וראוי לכל איש ישראלי לתת אלפי תודות לו ברוך הוא על הגאולה ועל התשועה, כי פקד ה' את עמו והוציאנו משעבוד לגאולה"

ראה יותר כאן

סמל אישי של המשתמש
בית שביעי
הודעות: 310
הצטרף: ב' יולי 16, 2012 8:04 pm

טרומן נשיא ארה"ב בזמן הקמת המדינה - "כורש"

הודעהעל ידי בית שביעי » ג' מרץ 05, 2013 8:41 pm

דבר נפלא היא שגורל הקמת המדינה היה גם ביד לבו, וכששאלו אותו "הלא אינך אוהב יהודים, אז איך נתת אישור? ענה שכל חייו ראה בכורש את המודל הניתנת לחיקוי כיון שנתן רשות לכל דת להתנהג על פיה, וכשבא לידו פרשת הקמת המדינה ליהודים, ראה בזה סימן מן השמים שימשיך בדרך כורש שנתן רשות ליהודים לחזור לארצם [ולבנות בית המקדש]

"גם ההרצאה של יורם אטינגר על התשתית היודו-נוצרית החזקה בארה"ב נותנת תמונה רחבה על היבט זה כפוטנציאל תמיכה של ארה"ב בישראל. די להזכיר את הסיפור על הנשיא טרומן, שכאשר החמיאו לו בפורום יהודי לאחר סיום נשיאותו על תמיכתו בהקמת מדינת ישראל, הגיב כנעלב ואמר "אני רק עזרתי? הרי אני כורש!". אלו המונחים בהם חושבים חלק מן הנשיאים בארה"ב."

"בשנת 1948 בהכרזה על הקמת מדינת ישראל וההחלטה של האומות המאוחדות להצטרפותה של ישראל לאו”ם , נערכו ויכוחים בממשל האמריקאי, האם לתמוך בהצבעה או לדחותה . הנשיא טרומן, שלמד את התנ”ך בע”פ בגיל 14, החליט לבסוף, ב-14 במאי 1948, ערב לאחר הכרזת בן גוריון , לתמוך בהקמת מדינת ישראל , והיה לראש המדינה הראשון שהצהיר על הכרתו בישראל. טרומן ייחס לעצמו את המקבילה ההיסטורית של המחווהמאת כורש מלך פרס שהעניק חופש ליהודי ממלכתו ,לקיים את מצוות הדת היהודית ועזר ליהודי ממלכתו לשוב לארץ ישראל."


ולמי שמבין השפה הטמאה
"I am Cyrus"
Harry Truman's support for the creation of the State of Israel was rooted in his interpretation of Scripture.
Paul Charles Merkley | posted 8/08/2008 08:06AM

1 of 3

ADVERTISEMENT

In November 1953, just a few months after leaving the presidency of the United States, Harry S. Truman was brought to the Jewish Theological Seminary in New York to meet a group of Jewish dignitaries. Accompanying him was his good friend Eddie Jacobson, a comrade from his Army days and former business partner in a short-lived men's haberdashery 30 years earlier. Jacobson introduced his friend to the assembled theologians: "This is the man who helped create the State of Israel." Truman retorted, "What do you mean, 'helped to create'? I am Cyrus. I am Cyrus."

Truman was the only president of the 20th century who did not have a college education. In his generation, however, a secondary school education included the study of the Bible and ancient history, and therefore his audience would have known what few graduates of university history departments today know—that Cyrus II ("the Great") was the Persian king who overthrew the Babylonian empire in 539 B.C. and subsidized the return to Jerusalem of the Jewish population that been held captive in Babylon for 70 years. Cyrus's successors permitted the rebuilding of the Jerusalem Temple and city walls. Throughout the two-and-a-half millennia of historical calamities that followed, Cyrus served as the symbol of the righteous gentile ruler who would make possible the ultimate and irreversible return of the Jewish people to the Land of Israel—the restoration of their nationhood and security against their enemies.

Truman's self-identification with Cyrus had nothing to do with self-glorification. It followed from his understanding of history and of the Bible. His Sunday School teachers had taught him that someone, someday, would be called upon to be a second Cyrus.

Truman had joined a Baptist church in Kansas City at the age of 18 and maintained membership in a Baptist church throughout his life. At the time of his baptism, he wrote out a prayer on a card that he carried in his wallet for the rest of his life:

Oh! Almighty and Everlasting God, Creator of Heaven, Earth, and the Universe: Help me to be, think, to act what is right, because it is right; make me truthful, honest and honorable in all things; make me intellectually honest for the sake of right and honor and without thought of reward to me. Give me the ability to be charitable, forgiving, and patient with my fellowmen—help me to understand their motives and their shortcomings—even as Thou understandest mine!
Truman regarded himself (with justification) as a well-read man. Although he never went to college, he had as good a grounding in classical literature and the Bible as any other president in the 20th century—and in fact better than most. He was thoroughly convinced of God's direction of his own life, and of everyone else's. He pondered the extraordinary circumstances that had brought him into the Oval Office. He studied soberly his own strengths and weakness—fully at peace about the fact of his humble origins. And he came to the perfectly calm conclusion that he was Cyrus.

Keeping Britain's promises

Few Americans were prepared for the sudden death of President Roosevelt on April 12, 1945, and fewer still for the succession to his office of the little-known vice-president Harry Truman. Buried within the enormous pile of projects on Roosevelt's desk when he died was the matter of how to dispose of Britain's Mandate over Palestine. Truman knew that the United Nations would inherit the promise of the League of Nations and Great Britain expressed in the Balfour Declaration of November, 2, 1917: "That His Majesty's Government view with favour the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people …" Truman knew, too, that Prime Minister Lloyd George and Foreign Secretary Arthur Balfour, the British statesmen who devised this formula, and President Woodrow Wilson, who endorsed it fully, understood that they were fulfilling the mandate that religious Jews associated with Cyrus.

The Balfour project had been compromised, however, in the 1930s. The local Arab population had proved unwilling to accept a Jewish state in its midst. It had been necessary for Britain to keep a substantial military presence there, precisely as Hitler's war was putting Britain's own continued existence in doubt. To appease the Arabs, the British government had retreated from the Balfour pledge and by the mid-40s were threatening to walk away entirely from the region. To deal with the vacuum of power, the U.N. General Assembly decided on November 29, 1947, that Palestine should be divided into a Jewish State and an Arab State. The Jews reluctantly agreed to the arrangement, but the Arabs vowed never to accept the existence of a Jewish state. And so, on the very day that Israel declared its independence, armies representing the entire Arab world descended upon it.

On Truman's desk the day he had entered office was a pile of memos from the State Department, the War Department, and other advisers counseling him that the Balfour pledge should be abandoned—and that if the Jews persisted in their suicidal intention to declare statehood, they should be left to face the consequences. This advice was, indeed, based on realistic calculation of the facts: The Arabs vastly outnumbered the Jews and were better armed. Great Britain had already attached herself to the Arab cause through sales of arms and provision of military advisers.

But at a crucial meeting, Clark Clifford, the President's Counsel, had the task of presenting the argument in favor of recognizing Israel. He rehearsed the history of the Jewish diaspora since the destruction of the Second Temple, the Balfour Declaration, the recent Holocaust, and the present desperate situation of displaced persons. He even introduced restorationist texts from Scripture, notably Deuteronomy 1:8: "See, I have set the land before you; go in and possess the land which the Lord swore to your fathers—to Abraham, Isaac, and Jacob—to give to them and their descendants after them."

Defying the experts' advice and confident in the rightness of the Zionist cause, Harry Truman exerted his presidential prerogative and directed his U.N. delegation to lobby America's friends and clients to support the Partition Resolution in November 1947. Then, on May 14, 1948—again defying the uniform advice of his State and War Departments—he issued a de facto recognition of the State of Israel within hours of its declaration of independence.

Truman's decision came from a profound conviction that Israel belonged in the world as surely as the United States of America belonged in the world. Moreover, in this matter he had reason to believe that popular opinion would sustain him, and so it did.

The man and his motives

Some revisionist historians, pointing to a few swaggering one-liners and racial epithets in Truman's papers, have argued that he did not really like Jews or Zionists. "The Jews claim God Almighty picked 'em out for special privilege," he once remarked. "Well I'm sure he had better judgment." But as his close friendship with Harry Jacobson demonstrates, Truman got along famously with Jews of his own social milieu. When contemplating the self-important, highly-placed spokesmen for American Jewry, however, he was moved by the same instinct to puncture and deflate that he felt towards Roosevelt's big business cronies. In this mood, he wrote to Eleanor Roosevelt (then a member of his delegation to the U.N.) in 1947, "I fear very much that the Jews are like all underdogs. When they get on top they are just as intolerant and cruel as the people were to them when they were underneath." A little thought will show that this is not an anti-Semitic remark but a sensible and demonstrably correct comment on human history.

Truman explained his attitude toward the State of Israel to Israel's Foreign Secretary, Moshe Sharett, who visited the president in 1952. Sharett reported that Truman's view was "the result of his knowledge and study of Israel's history from the days of Abraham" and rested on the promises made to the Jewish people in the First World War (that is, the Balfour Declaration), which "must be kept." Furthermore, Truman believed that there was a certain philosophical affinity between Israel and America. Israel, he said, "had already been once an example of democracy in antiquity. Were not the judges of Israel the first rulers anywhere in the world to have been elected by the people?"

Of course, many other less grand motives operated in Truman's policy-making with regard to Palestine and the Jews. These included his calculation that most American citizens, and not least American Jews, would reward at the polls a president who undertook to bless America by blessing the Jews. But given that in preferring the cause of the Jews he acted in defiance of the diplomatic, military, and economic advice available to him, we must assume that personal commitment tipped the balance.

Presidents Wilson and Truman are the only American presidents who explicitly identified themselves with the symbol of Cyrus, and who ought therefore to be called "Christian Zionists." But all presidents of the United States in the last century have been made to understand that large segments of the American public believe that there is a connection between the nation's willingness to "bless Israel" and God's willingness to bless America.

Paul Charles Merkley is the author of three books on Christian attitudes towards Israel, the most recent is American Presidents, Religion and Israel (Praeger, 2004).

סמל אישי של המשתמש
בית שביעי
הודעות: 310
הצטרף: ב' יולי 16, 2012 8:04 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בל

הודעהעל ידי בית שביעי » ד' אפריל 24, 2013 8:57 pm

סיפור הצהרת בלפור: [http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=578091]הבריטים היו חייבים לוייצמן[/url]
שיחה עם ציפי שליסל מחברון שחקרה וכתבה את סיפור הצהרת בלפור. הבריטים היו אסירי תודה לחיים וייצמן על פיתוח האצטון שסייע להם במלחמת העולם הראשונה, אך את ההצהרה עצמה מסרו לליונל רוטשילד שהיה כבשה שחורה ומוזרה במשפחת רוטשילד שנהג לנהוג בכרכרה הרתומה ל- 4 זברות. הרב קוק קרא לשמאלנים שהתנגדו להצהרה: בוגדים ומוסרים.
תיקון: הצהרת נפוליאון היתה 118 שנה לפני הצהרת בלפור (ולא כפי שנאמר בהקלטה)


הצהרת בלפור/ציפי שליסל

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את יסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותפעל במיטב מאמציה להקלת השגתה של מטרה זו"

מאמצים רבים של פעילים ציוניים קדמו את הצהרת בלפור. הצהרה כזאת היתה מושא כמיהתה של התנועה כבר עשרות שנים, והיא מהווה ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. היא הכירה בשאיפות הציוניות להקמת מדינה יהודית ואושררה בקבינט הבריטי. הצהרת בלפור היוותה גם את הבסיס לכתב המנדט הבריטי שהוביל להקמתה של המדינה.

אנגלים בני דת משה ניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מהצהרת בלפור.

זמן קצר אחר בואו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ללונדון הוציא הרב כרוז בכל בתי הכנסת. הקורא ל"כל אחינו המנהלים והחברים של בתי הכנסיות בכל מלכות אנגליא, לתת בזריזות מהירה את הסכמתם אל התביעה את ארצינו הקדושה , ואשר אנו מבקשים מאת הממשלה האנגלית שהיא תעזור לנו בדרישתנו לשוב אל ארצינו הקדושה בתור בית-עמנו הנצחי" בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה.

גילוי דעת זה חזק את עמדתם של מצדדי פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה בפרלמנט הבריטי, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים המתבוללים, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!"

באותו הזמן פרסם הרב קוק בשם ועד הרבנים, גילוי דעת על דבר הבגידה הלאומית. וביקש שתקרא בבתי הכנסת בשבת פר' בהעלותך לאחר קריאת התורה.

"בכוח הקדוש של שלמות היהדות אנחנו מוחים נגד כל הבוגדים, המוסרים ודוברי הריק מכל המינים....את גזלתנו אנחנו תובעים בשלמות, העוולה הצועקת שמים, מוכרחת היא להתקן כולה. ארצנו הקדושה, היקרה, מלאת ההדר והפלאות, גאותנו, זכות-אדם וערך-אדם שלנו, זכויותינו אזרחיות והלאומיות בכל הארצות, מוכרחות להחזר אלינו לגמרי"

בתחום הדיפלומטי פעל חיים וייצמן שהגיש לממשלת בריטניה את ההצעה שניסח עם נחום סוקולוב לנוסח ההצהרה. כאן הועילה מאוד ההשפעה העצומה שקנה לו וייצמן בצמרת המימשל בלונדון.

עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה, זינק הביקוש לאצטון בבריטניה ובמדינות אחרות. הסיבה היתה שאצטון היה דרוש לייצור קורדיט (Cordite) – תערובת בעירה שיוצרה בניטרוגליצרין וחומרים אחרים, ושימשה בפגזים ובתחמושת אחרת. כבר בסוף המאה ה-19 עבר הצבא הבריטי לשימוש בקורדיט במקום אבק השריפה הישן, משום שהיה יעיל ממנו (חימם פחות את התותחים, ואיפשר תדירות ירי גבוהה יותר), ובעיקר – בעירת הקורדיט לא ייצרה עשן, ולא חשפה את מיקום התותחים. כדי לייצר קורדיט יש צורך להמיס כמה מרכיביו באצטון.

וייצמן נענה לקריאה של משרד המלחמה הבריטי, והציג את התהליך שפיתח ואת החיידק שבודד. הוא גם ניאות למסור לממשלה את הזכויות על הפיתוח בלי תשלום, והסתפק בתמלוגים. עד מהרה מונה וייצמן למנהל המעבדות של הצי המלכותי, וניצח על ייצור תעשייתי של אצטון שחילץ את בריטניה ממשבר הפגזים של ראשית המלחמה, ותרם תרומה של ממש לניצחון של בעלות הברית. החיידק שעמד במרכז ייצור האצטון קיבל את השם הרשמי "חיידק וייצמן" (The Weizmann Organism).

חיים וייצמן קיבל תמורה מדינית על תרומתו לתעשיה הצבאית של בריטניה. ב-31.10 אישרה הממשלה נוסח מצומצם ומרוכך של ההצעה, אבל עדיין מכיל את ההבטחה שלה נכספה התנועה הציונית: הכרה בזכותו של העם היהודי להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל. כדי לעמעם עוד את הרשמיות נשלחה ההצהרה לוולטר ליונל רוטשילד, ולא לתנועה הציונית עצמה. ולמה?

הזואולוג הבריטי וולטר ליונל רוטשילד, הוא בן דודו של הנדבן הידוע אדמונד ג'יימס רוטשילד (הוא הברון שנתן חסות להתיישבות היהודית בא"י), היה מעין כבשה שחורה במשפחת הבנקאים. הוא התעניין בכספים הרבה פחות מאשר בבעלי חיים, ובילה את רוב זמנו בגן החיות שהקים לעצמו, כשהוא עוסק בעיקר בהגדרת מינים לא מוכרים של ציפורים וחרקים. הוא גם נודע במנהגו לסייר ברחובות לונדון בכרכרה רתומה לארבע... זברות. ליונל רוטשליד לא נשא שום תפקיד בתנועה הציונית, אבל היה מזוהה עמה מאוד, ונחשב במידה מסויימת לנציג העם היהודי בבריטניה. הוא גם היה ידידו הקרוב של חיים וייצמן, שהיה באותה תקופה נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה.

התאריך על המכתב 2.11.1917 הפך יום חג בספר תולדותיהן של הציונות ומדינת ישראל.

המסמך המקורי שניסח שר החוץ הבריטי דאז הלורד בלפור בדבר הצורך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בא"י נשמר בספרייה הלאומית של בריטניה ולא עזב מעולם את תחומה

מסמך הצהרת בלפור המקורי, מלפני יותר מ-95 שנים, יובא בפעם הראשונה לישראל ויוצג בתערוכת הפתיחה מחדש של בית העצמאות בתל אביב עם השלמת שיפוצו, בעוד כשנתיים.



נוסח עברי של ההכרזה

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

בכבוד רב,

ארתור ג'יימס בלפור

הליגה הערבית גינתה את החלטת הספרייה הלאומית של בריטניה להעביר לישראל את מסמך "הצהרת בלפור" המקורי, כדי שיוצג בבית העצמאות בתל אביב.

בהודעת הליגה הערבית נאמר כי המסמך הניח את הבסיס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, גבה את חייהם של רבים ושלל מהעם הפלסטיני את זכויותיו.

נסיים בדברי הרב קוק שנכתבו בגילוי דעת על דבר הבגידה הלאומית. הדברים מתייחסים על סיום מלחמת העולם הראשונה אך אקטואלים גם היום:

"ועתה... כאשר רשעת העמים הנוראה החריבה כל טוב וכל שלום, בעת שהאדמה מזדעזעת ומתנודדת בחטאיה הכבדים, בעת שרעיונות עמים וכסאות מלכים מתפוצצים...חובה גדולה ונוראה להודיע לכל האנושיות, ביחוד לעמים התרבותיים הלוחמים, כי אם עולת עולות תשאר על קוקודם, אם לא יתרחצו מהרצח והגזל שעוללו לנו, הם עושים את עצמם אומללים עוד יותר ממה שהם ממיטים אסונות עלינו."

אריאל דוד
הודעות: 40
הצטרף: ד' אפריל 24, 2013 8:19 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בל

הודעהעל ידי אריאל דוד » ד' אפריל 24, 2013 9:15 pm

התאריך הוא ט"ו במרחשון

זבול
הודעות: 92
הצטרף: ד' אוקטובר 16, 2013 12:38 am

האם אנו באתחלתא דגאולה, ואם כן, מתי זה התחיל-שלש שיטות בדבר

הודעהעל ידי זבול » א' אוקטובר 20, 2013 9:33 pm

יש חילוקי דעות האם אנו באתחלתא דגאולה, יש אומרים שכעת המצב שאין כאן כלום מאתחלתא דגאולה ויותר מזה מי שחושב שאנו באתחלתא גאולה הוא בגדר אפיקורס וכדומה ומרחקים אותו מבית המדרש ● נראה להביא ראיה מן הגמרא שהעיקר כדעה שרק אחרי השואה היתה אתחלתא דגאולה, וממילא זה הקמת המדינה ● הסכנה לקרות לזה אתחלתא דגאולהיש חילוקי דעות האם אנו באתחלתא דגאולה, יש אומרים שכעת המצב שאין כאן כלום מאתחלתא דגאולה ויותר מזה מי שחושב שכן אנו באתחלתא גאולה הוא בגדר אפיקורס וכדומה ומרחקים אותו מבית המדרש.

ויש אומרים שאתחלתא דגאולה היה בהקמת המדינה שנת תש"ח (דעת הרב יהודה ליב מיימון), ויש אומרים שזה היה בהצהרת בלפור (כנראה בשעה שקיבל אישור ע"י חבר מדינות בסן רימו בשנת תר"פ (19-4-1920) וזה דעת הרב יצחק אייזיק הרצוג), ויש אומרים שזה בעליה ראשונה שנת תרמ"ב (דעת הרב יוסף שלמה כהנמן הרב מפונביז), (בספר "אתחלתא היא" מהרב יצחק דדון, תשס"ח, בשם הרב מאיר וינדר, למד בפוניבז', מחבר סדרת האינציקלופדיה מחכמי גליציה. שהעיד על ג' דעות אלו באסיפה שהרב מפוניבז' הזמין את הרב מימון והרב הרצוג בבתי פוניביז').

וי"א מעליית תלמידי הגר"א והבעש"ט כמו הרב ישראל משקלוב בעל פאת השולחן והרב מנחם מנדל ויטבסק.

ונראה להביא ראיה מן הגמרא (ר"ה לב:) שעיקר כדעה שרק אחרי השואה היתה אתחלתא דגאולה, וממילא זה הקמת המדינה.

תלמוד בבלי (מסכת ראש השנה דף לב עמוד א): משנה: אין מזכירין [מלכות זכרונות ושופרות] של פורענות.

גמרא: (דף לב עמוד ב) מלכיות חַי אָנִי נְאֻם א-דֹנָי יְקֹוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם, ואף על גב דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן, וליפרוקינן. כיון דבריתחא אמור - אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן.

הובא גם בגמרא סנהדרין (דף קה עמוד א) ושם כתב רש"י כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם - שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו.

ונראה מזה שהגאולה היא כהמשך של החימה שפוכה, והיינו שיש תנאי של הגאולה בגאולת בעתה כשלא זכו, שצריך לעבור מקודם החימה שפוכה ועי"ז תבוא הגאולה, ומש"ה היה הוה אמינא שגם פסוק של חמה שפוכה ניתן לומר במלכיות ואין זה נחשב פסוק של פורעניות, משום שהרי זה מביא את הגאולה, וכל מה שאסור לומר פסוק של פורעניות, זה כשזה לא מביא את הגאולה, מ"מ כיון שבראש השנה אין מזכירין ריתחא, ממילא כיון שפסוק זה נאמר בריתחא, אין לומר אותו בראש השנה, אף שזה מביא את הגאולה.

וביאור ענין של יד חזקה וזרוע נטויה וחמה שפוכה מבואר ביותר אריכות ביחזקאל בהמשך (פרק כ):

(לג) חַי אָנִי נְאֻם א-דֹנָי יְקֹוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם:

(לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה:

(לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:

(לו) כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲ-דֹנָי יְקֹוִק:

(לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית:

(לח) וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

הנה בפסוקים ביחזקאל מבואר כל מה שקרא בשואה, וזה מתאים מאוד מה שנאמר שם (לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: (לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:

מדבר העמים זה אושויץ ושאר מחנות השמדה, שנקבצו מן הארצות במקום הסתר בגדר מדבר העמים ולא הגיעו לאדמת ישראל, והרי אף שהיו הרבה צרות ושמדות על כלל ישראל בכל הדורות ונשמדו קהילות שלמות, מ"מ תמיד כשהרגו את היהודים, הרגו אותם במקומם, ולא היה דבר כזה שמקבצים יהודים מהרבה ארצות למקום אחד ושם הורגים אותם, וזה נתקיים אך ורק בשואה, וכן מה שנאמר כאן (לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, שזה ענין ספירה מדויקת כמו במעשר בהמה (ויקרא פרק כז לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט, זה נתקיים במילואו במחנות ריכוז שספרו את היהודים כל יום בצורה אכזריות, וא"כ ברור שנבואת יחזקאל כאן מדבר על השואה. (רמז קטן, מדבר העמים עם המילים בגימטריה אושויץ).

וא"כ כיון דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן, וליפרוקינן. וא"כ רואים שאחר מה שקרא כאן התחיל הגאולה ולא מקודם, וא"כ המאורע הגדול אחרי השואה היתה הקמת המדינה שזה יסוד של קיבוץ גלויות, והרי קיבוץ גליות הוא חלק של הגאולה כמבואר ברש"י (מגילה יז:) שבברכת קיבוץ גליות בשמונה עשרה מתחיל גאולה הכללית וכן אומרים זה בתפילת הכרזת ראש חודש הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, והרי הקמת המדינה הוא הכרזה על קיבוץ גלויות דרך חוק השבות שכל יהודי יכול להגיע לא"י, וא"כ זה אתחלתא דגאולה.

וכן למדים מכאן שעיקר תועלת השואה היתה כדי להביא את הגאולה, ובגלל זה היו יסורים נוראים שלא היתה כדוגמתה מעולם.

ומה שנעשה המדינה ע"י חילונים, זה מבואר בפסוקים יחזקאל (ט"ז מפסוק נ"ג ואילך) שבגאולה בעיתה שעם ישראל לא זוכים, אז קיבוץ גלויות נעשה ע"י אנשים שמכונים אנשי סדום ורק תחתיהם הם אנשי יהודה, שהם בגדר המכונים שומרי תורה, והטעם שנעשה כך מבואר שם בפסוקים כדי שאנשי יהודה יצעקו על אנשי סדום על החטאים שלהם ואז יאמרו להם אתם ג"כ חטאתם, ומכם תובעים יותר כיון שהתורה אצלכם, ע' מלבי"ם שם.

יחזקאל (פרק טז פסוק נג): וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה: ומציאות הזאת שהוא כיבוש א"י כשאנשי סדום בראש, הוא בכלל זכירה לטובה שכן מזכירים בראש השנה, שהרי כך נאמר בהמשך שם ופסוק ס' אומרים בזכרונות.

יחזקאל (שם פסוק נט): כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי יְקֹוִק וְעָשִׂיתִי אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אֲשֶׁר בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית: (ס) וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם: (סא) וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ: כאן מבואר כיבוש א"י בלי זכות כמ"ש התרגום ורש"י. (סב) וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק: (סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲ-דֹנָי יְקֹוִק:

וא"כ נתברר לנו שהשואה היתה הריתחא המבואר בגמרא שרב נחמן ציפה לזה כדי שעי"ז תבוא הגאולה, וכן היה באמת התחלה לזה ג' שנים אחרי השואה.



הסכנה לקרות לזה אתחלתא דגאולה

אולם צריך לבאר כאן, שעל אף האמת שבדבר, מ"מ טמון ג"כ סכנה גדולה בזה, וזה ענין הסכנה ללמוד ממעשה אנשי סדום, שיכולים לטעות ח"ו ולומר כיון שתהליכי גאולה עוברים דרך אנשי סדום, א"כ ניתן ללמוד מהם דברים נגד התורה, וזה סכנה עצומה, וזה היה כנראה התנגדות של כמה גדולי ישראל שלא להזכיר עניין של גאולה בהקמת המדינה, ולכן יש צורך גם למתנגדי דעה של אתחלתא דגאולה.

ואולם יש עוד ענין של החשש להזכיר אתחלתא דגאולה, שמושג של גאולה נתפס ברוב רובם של כלל ישראל ענין של שלימות, הן בגשמיות והן ברוחניות, ומכיון שכמו שהגיענו כעת לא"י בודאי הענין רחוק מאוד משלימות, בין בגשמי ובין ברוחני, וא"כ אם אומרים לשון גאולה, יכולים לטעות שכעת כבר הושלם התיקון, ועל כן יש מקום לומר שאין ראוי להזכיר ענין של גאולה.

וכן יש שחושבים שכל ענין של גאולה הוא הופעת המשיח, וחושבים שזה מוכרח לבוא דרך ניסי וכעת זה עדיין לא קרה, ומביאים מקורות לזה.

אולם אם מסבירים שגאולה הוא תהליך ארוך, ובגאולה בעיתה כשלא זכו אינו מתחיל במשיח, אלא בקיבוץ גליות, וזה ע"פ סדר התפילה בשמונה עשרה שתקנו לנו חז"ל שביאת המשיח הוא רק בסוף, ומה שמתחדש כעת הוא רק ענין של קיבוץ גלויות והתחדשות של מלחמת מצוות וכיבוש א"י, אבל המשך התהליך הוא ארוך, ולכן בברכת השמונה עשרה יש אחרי ברכת קיבוץ גליות עוד ברכות ותפילות, והן הקמת שופטים הגונים וביעור הרשעים והרמת קרן הצדיקים ובנין ירושלים היינו בית המקדש, והקמת מלכות בית דוד, ואנו רק בהתחלה של קיבוץ גליות, וכל מה שמופיע בחז"ל צורה אחרת של גאולה, איירי בגאולה של אחישנה שזה כשזכו, אבל אנו במצב שלא זכו, ועל כן תהליכי הגאולה הולכים ע"פ המסלול של תקנת חז"ל של ברכת שמונה עשרה, כמבואר מגילה (י"ז:), וא"כ אין זה סותר למושג של גאולה, שגם התחלה של קיבוץ גליות הוא התחלה של גאולה, והמצב של הקמת שופטים הגונים עדיין לא נתקיים וכן שאר הדברים.

התועלת בהזכרה שאנו בתהליכי הגאולה, הוא שאנו צריכים לדעת שהכל הולך בנסים מלובשים בטבע, שזה מחייב השתדלות מצדנו והקב"ה עוזר בתוך ההשתדלות הזה, וכמו שקיבוץ גליות הולך בהשתדלות טבעי, שהנסים של זה מלובשים בטבע, כך גם ההמשך הולך בהשתדלות טבעי בגדר נסים המלובשים בטבע, ולכן כל הברכות של השמונה עשרה שאחרי ברכת קיבוץ גליות, צריך לעשות השתדלות, והקב"ה עוזר בתוך ההשתדלות הזה.

נכתב בעה"י ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א, י"ד תשרי תשע"ד
נערך לאחרונה על ידי זבול ב א' אוקטובר 20, 2013 9:43 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

חשבונות רבים
הודעות: 797
הצטרף: ד' אפריל 17, 2013 11:10 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בל

הודעהעל ידי חשבונות רבים » א' אוקטובר 20, 2013 9:40 pm

אתחלתא דגאולה היתה ביום שבו נחרב בית המקדש כמבואר במדרשים.

דוד נ.א.
הודעות: 277
הצטרף: ו' מרץ 11, 2016 11:56 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי דוד נ.א. » ב' מרץ 27, 2017 2:38 pm

שמעתי בשם הרב וולבא שהגרי"ז התבטא על ההצהרה שהיא "חיוך של ההשגחה העליונה".

כמו כן שמעתי על ביטוי חיובי כלשהו בשם הגרי"ח זוננפלד.

יש לדברים הללו מקור?

מה שנכון נכון
הודעות: 11661
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ב' מרץ 27, 2017 2:46 pm

דוד נ.א. כתב:שמעתי בשם הרב וולבא שהגרי"ז התבטא על ההצהרה שהיא "חיוך של ההשגחה העליונה".

יש לדברים הללו מקור?

viewtopic.php?f=7&t=17518&#p167042

דוד נ.א.
הודעות: 277
הצטרף: ו' מרץ 11, 2016 11:56 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי דוד נ.א. » ב' מרץ 27, 2017 2:58 pm

מה שנכון נכון כתב:
דוד נ.א. כתב:שמעתי בשם הרב וולבא שהגרי"ז התבטא על ההצהרה שהיא "חיוך של ההשגחה העליונה".

יש לדברים הללו מקור?

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 8&#p167042


תודה. האם יש מקור אם זה נאמר ביחס למדינה או ביחס להצהרת בלפור?

לייטנר
הודעות: 5598
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי לייטנר » ב' מרץ 27, 2017 3:51 pm

נכתב בטעות
נערך לאחרונה על ידי לייטנר ב ב' מרץ 27, 2017 4:34 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

מה שנכון נכון
הודעות: 11661
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ב' מרץ 27, 2017 4:23 pm

דוד נ.א. כתב:
מה שנכון נכון כתב:
דוד נ.א. כתב:שמעתי בשם הרב וולבא שהגרי"ז התבטא על ההצהרה שהיא "חיוך של ההשגחה העליונה".

יש לדברים הללו מקור?

viewtopic.php?f=7&t=17518&#p167042


תודה. האם יש מקור אם זה נאמר ביחס למדינה או ביחס להצהרת בלפור?

למדינה, כאמור בקישור הנ"ל.

סמל אישי של המשתמש
ארזי ביתר
הודעות: 2273
הצטרף: ב' פברואר 04, 2013 2:25 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי ארזי ביתר » ה' אפריל 27, 2017 5:27 pm

דוד נ.א. כתב:שמעתי בשם הרב וולבא שהגרי"ז התבטא על ההצהרה שהיא "חיוך של ההשגחה העליונה".

אדמו"ר בעל 'נתיבות שלום' מסלונים זיע"א אמר זאת, על יום ירושלים - שחרור הכותל ['א שמייכל'].
נערך לאחרונה על ידי ארזי ביתר ב ה' נובמבר 02, 2017 6:41 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

דוד נ.א.
הודעות: 277
הצטרף: ו' מרץ 11, 2016 11:56 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי דוד נ.א. » ו' אפריל 28, 2017 12:38 pm

האם יש למישהו מידע אודות אמירות חיוביות של גדולי ישראל שהתייחסו להצהרת בלפור?

ברוז
הודעות: 1671
הצטרף: ו' מאי 12, 2017 12:10 am

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי ברוז » ב' אוקטובר 30, 2017 11:54 pm

ישעיהו לוריא כתב:
צאנזער כתב:אגב, לפני כעשור ראיתי מכתב של ר' חיים ליב אויערבאך (כעשרים עמודים מוקלדים במכונת כתיבה וחתומה בחתימת ידו ממש) שכתב לרב מימון בענין הקמת הסנהדרין בא"י, שנחלקו אז הדעות בין הרבנים בא"י, ודעתו של הגרחי"ל היתה לחיוב והוא עודד את הרב מימון לקדם את הרעיון.


אולי אפשר להראות זאת או לציין מקור שנראה. תודה מראש.

כאן הקונטרס במלואו, בסוף הקונטרס ניתן ללמוד את דעתו על מדינת ישראל.
קבצים מצורפים
חידוש הסנהדרין הרב אוירבך.pdf
(2.07 MiB) הורד 250 פעמים

איש ימיני
הודעות: 215
הצטרף: א' אפריל 10, 2016 12:40 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי איש ימיני » ג' אוקטובר 31, 2017 12:39 am

דוד נ.א. כתב:האם יש למישהו מידע אודות אמירות חיוביות של גדולי ישראל שהתייחסו להצהרת בלפור?

להלן ציטוט מהרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל בספרו"ארץ ישראל נחלת עם ישראל"

יישרת לבו של הקולונל פ. מ. סקוט העמידה אותו על האמת, בהערכתו את הצהרת בלפור בדברים נכונים כאלה: ״בחלקה של אנגליה נפל כבוד גדול:
קרענו מן התנ״ך דף שחרותה עליו הנבואה העתיקה ביותר — ועל השטר של הא־ל־ה־י״ם הוספנו את ערבותו של העם האנגלי. לחתימה כזו אין האומה יכולה להתכחש״

לייטנר
הודעות: 5598
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי לייטנר » ג' אוקטובר 31, 2017 7:25 am

ואך למותר לציין את מכתבו של הראי"ה לבלפור.

סמל אישי של המשתמש
חלמישצור
הודעות: 2513
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי חלמישצור » ג' אוקטובר 31, 2017 10:10 am

על כל העניין ראו מאמרו של קראוס, 'התגובות התיאולוגיות על הצהרת בלפור', בתוך ספר השנה של אוניברסיטת בר אילן, תשס"א, עמ' 81-101 (http://www.lilmod.cet.ac.il/CETHandler. ... &id=169804). אמנם לא מוזכר שם רחי"ל אוירבך, אבל נידונים רבים נוספים.

שייף נפיק
הודעות: 2762
הצטרף: ה' יוני 22, 2017 10:11 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי שייף נפיק » ג' אוקטובר 31, 2017 10:23 am

נראה לי שבתקופה הגדולה לרב כשר יש חומר בענין

ברוז
הודעות: 1671
הצטרף: ו' מאי 12, 2017 12:10 am

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי ברוז » ב' מרץ 05, 2018 10:21 am

.
קבצים מצורפים
1.png
1.png (559.69 KiB) נצפה 6563 פעמים

סמל אישי של המשתמש
חלמישצור
הודעות: 2513
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי חלמישצור » ב' מרץ 05, 2018 12:28 pm

כרוזיו התמהוניים של משה נתן רוטמן זה בספר מן המקור ב, עמ' 59-62 (הכרוז הנ"ל שם בעמ' 59). וראה עוד כאן (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=6C9BC834) וכאן (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=42A0C89A). אולי הוא הנזכר כאן (http://www.israelalbum.org.il/%D7%99%D7 ... 7%9E%D7%9F) ובעוד מקומות.

בראנסוויל
הודעות: 409
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 11:54 pm

Re: הגה"ק ר' חיים לייב אוירבך זצ"ל - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי בראנסוויל » ד' נובמבר 04, 2020 8:24 pm

בניו יארק
קבצים מצורפים
The_Brooklyn_Daily_Eagle_Fri__Mar_13__1931_.jpg
The_Brooklyn_Daily_Eagle_Fri__Mar_13__1931_.jpg (1.76 MiB) נצפה 5778 פעמים

הראל דביר.
הודעות: 68
הצטרף: א' פברואר 21, 2021 10:58 pm
שם מלא: הראל דביר

Re: ר' חיים לייב אוירבך - יום שמחה שנתי להצהרת בלפור

הודעהעל ידי הראל דביר. » ב' יולי 26, 2021 12:06 am

ברוז כתב:
ישעיהו לוריא כתב:
צאנזער כתב:אגב, לפני כעשור ראיתי מכתב של ר' חיים ליב אויערבאך (כעשרים עמודים מוקלדים במכונת כתיבה וחתומה בחתימת ידו ממש) שכתב לרב מימון בענין הקמת הסנהדרין בא"י, שנחלקו אז הדעות בין הרבנים בא"י, ודעתו של הגרחי"ל היתה לחיוב והוא עודד את הרב מימון לקדם את הרעיון.


אולי אפשר להראות זאת או לציין מקור שנראה. תודה מראש.

כאן הקונטרס במלואו, בסוף הקונטרס ניתן ללמוד את דעתו על מדינת ישראל.


נדפס זה מכבר: תשובה בענין הסנהדרין, סיני כו (תשרי-אדר תש"י) עמ' קמד-קנו. לא השוויתי מילה במילה לראות אם יש הבדלים. מצ"ב.
קבצים מצורפים
סיני כו 2.PDF
(3.17 MiB) הורד 172 פעמים


חזור אל “דרישת ציון”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 22 אורחים