האם דנו במדרש זה כבר?

דרישה במצות ישוב ארץ ישראל ומשמעותה המעשית, וחקירה בסוגיית מדינת ישראל, סמליה וחגיה במשנת חכמים
שומע ומשמיע
הודעות: 969
הצטרף: ג' ינואר 19, 2016 9:57 pm

האם דנו במדרש זה כבר?

הודעהעל ידי שומע ומשמיע » ה' אפריל 20, 2017 1:25 am

ראיתי מדרש בשיהש"ר רבה:
למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים,
ובאו ואמרו לה: באו בניך.
אמרה: מה איכפת לי תשמחנה כלותי.
כיון שבאו חתניה, אמרו לה: באו חתניך.
אמרה: מה איכפת לי, תשמחנה בנותי.
אמרו לה: בא המלך בעליך.
אמרה: האי חדותא שלימה, חדו על חדו.
כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים:
(ישעיהו ס) בניך מרחוק יבואו, והיא אומרת להם: מה איכפת לי.
(שם) ובנותיך על צד תאמנה, אמרה: מה איכפת לי.
כיון שאמרו לה: (זכריה ט) הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע.
אמרה: הא חדותא שלימה.
דכתיב: (שם) גילי מאד בת ציון.
וכתיב: (שם ב) רני ושמחי בת ציון.
באותה שעה היא אומרת: (ישעיהו סא) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי.

האם יש לו משמעות אקטואלית?

נקדש את שמך בעולם
הודעות: 138
הצטרף: ד' נובמבר 30, 2016 3:47 am

Re: האם דנו במדרש זה כבר?

הודעהעל ידי נקדש את שמך בעולם » ה' אפריל 20, 2017 2:37 pm

יש קטע מעניין במלבי"ם בישעיהו שקצת דומה למדרש שציטטת.

ספר ישעיהו - פרק מ״ט - י״ב: הִנֵּה־אֵ֕לֶּה מֵרָח֖וֹק יָבֹ֑אוּ וְהִֽנֵּה־אֵ֙לֶּה֙ מִצָּפ֣וֹן וּמִיָּ֔ם וְאֵ֖לֶּה מֵאֶ֥רֶץ סִינִֽים : רָנּ֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְגִ֣ילִי אָ֔רֶץ (יפצחו) וּפִצְח֥וּ הָרִ֖ים רִנָּ֑ה כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ וַעֲנִיָּ֖ו יְרַחֵֽם׃: וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי׃: הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ׃:


פירוש מלבי''ם באור המילות: הנה אלה, פה מתחיל ענין חדש. רוצה לצייר כי קיבוץ גלויות יוקדם לבנין ציון, וכי בעת תתקבץ הגולה מארבע רוחות עוד תהיה ירושלים שממה, וצייר זה בציור נפלא מאד, מצייר בצד אחד, איך כל הגלויות מתקבצות מארבע פנות העולם, וכל העולם וכל הטבע, שמים וארץ והרים רוננים ושמחים ומספרים החידוש הזה הנפלא, בצד אחר מציין את ציון איך היא יושבת בעת הזאת כאשה אלמנה גלמודה מתכסית בצעיף אלמנותה ומתאבלת כי בעלה עזבה ושכח בה, וכי ציון אינה יודעת מכל השמחה אשר התפשטה בכל העולם מאומה, עד שפתאום תשא עיניה ותראה את הישועה. יאמר, ראה נא, הנה אלה גולי המזרח מרחוק יבאו (כי עשרת השבטים שגלו למזרח גלו למקום רחוק כנ''ל (מ''ג ה'). ואלה גולים צפון ומערב, באים מצפון ומים. ואלה גולי דרום, באים מארץ סינים, ראה נא כל הגולה מתקבצת, השמחה התפשטה על כל הטבע, עד כי. רנו שמים וגם גילי ארץ ואף ההרים הפרטים כבר פצחו רנה כי הגיעה הבשורה עד יושבי ההרים לאמר, כי נחם ה' עמו וכי ראה ענים ורחם עליהם. הכל רוננים, רק לבד. ותאמר ציון, ציון עדן אומרת עזבני ה' ציון אינה יודעת מכל זה, ומתאבלת בעת ההיא לאמר, איך עזבני ה', ולא לבד שעזבני מלפני החטא, כי גם נדמה לי כאילו ה' שכחני ואינו זוכר בי עוד. (כי העזיבה תהיה מפני החטא, ואז עדן זוכר בהנעזב אבל השכחה היא מפני המיאוס ואז לא יזכור בו עוד כלל) :

בזמנינו התיאור הזה כ"כ אקטואלי, אחרי קיבוץ גלויות ובניין הארץ וביותר אחרי שחרור ירושלים ומקום המקדש, למרות שעברו מאז כמעט חמישים שנה והמצב הכללי בארץ די טוב, עדיין נראה שכמעט לא זז כלום בנושא המקדש והשראת השכינה, מי שקשור לציון מרגיש כביכול וה' שכחני, והרגשה זו כמובן מעיבה על השמחה הגדולה בקיבוץ גלויות ובניין הארץ.

המלבי"ם שם ממשיך על הפסוקים הבאים

הֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד: מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ׃:

הן על כפים חקתיך אנכי חקותי את שמך על כפי ידי, אשר מדי אשתמש בידי אזכור את שמך (והנמשל שכל פעולותיו ומעשיו הם אמצעיים מובילים אל התכלית הגדול שהיא התשועה המובטחת), וגם את חומתיך (חקתי) נגדי תמיד, הם חקוקים נגד פני לאות ולטוטפות, ולא לבד עתה רק תמיד, ר''ל מה שחקתי אותך על כפים, ואת חומתיך נגד פני זה היה תמיד מעת הגלות עד עתה. ומה שעזבתי אותך עגונה אלמנה זה ימים רבים, לא היה זה מחמת שכחה, ולא אני אשם בדבר, רק בניך בעצמם הם סבבו זאת, כי אם. מהרו בניך, אם היו בניך ממהרים לשוב בתשובה אז מהרסיך ומחריביך ממך יצאו כבר היו יוצאים אויביך אשר הרסו אותך ממך זה מימים רבים, אם היו בניך רוצים, ואם מהרו לשוב מחטאתיהם.

יושב ירושלים
הודעות: 288
הצטרף: ד' ינואר 18, 2017 6:33 pm

Re: האם דנו במדרש זה כבר?

הודעהעל ידי יושב ירושלים » ה' אפריל 20, 2017 7:25 pm

נקדש את שמך בעולם כתב:יש קטע מעניין במלבי"ם בישעיהו שקצת דומה למדרש שציטטת.

ספר ישעיהו - פרק מ״ט - י״ב: הִנֵּה־אֵ֕לֶּה מֵרָח֖וֹק יָבֹ֑אוּ וְהִֽנֵּה־אֵ֙לֶּה֙ מִצָּפ֣וֹן וּמִיָּ֔ם וְאֵ֖לֶּה מֵאֶ֥רֶץ סִינִֽים : רָנּ֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְגִ֣ילִי אָ֔רֶץ (יפצחו) וּפִצְח֥וּ הָרִ֖ים רִנָּ֑ה כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ וַעֲנִיָּ֖ו יְרַחֵֽם׃: וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי׃: הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ׃:

דברי המלבי"ם מיוסדים על דברי הפסיקתא רבתי וז"ל:
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא - ותאמר ציון

דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן הענין רנו שמים וגילי ארץ כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (שם /ישעיהו/ מ"ט י"ג), כיון שראתה ציון שמזכיר עמו וענייו ולא הזכיר לא לציון ולא לירושלים התחילה אומרת עזבני ה' וה' שכחני, מיד השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לה כשם שאי אפשר לאשה לשכח עולה כך איני יכול לשכח אתכם התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (שם שם /ישעיהו מ"ט/ ט"ו), אמרה לו רבש"ע היאך איפשר, (אוסיף) [אין סוף] לרעות שעשיתי, גרמתי לבית מקדשך שיתחרב והרגתי הנביאים, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי אמר לה הקדוש ברוך הוא רעותייך אני שוכח וטובותייך (אני) [לא] אשכח, גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם /ישעיה מ"ט/) גם אלה אלהיך ישראל (שמות ל"ב ד') שכחתי, אנכי ה' אלהיך (שם /שמות/ כ' ב') לא אשכח.

ושמעתי מהר"ח קוק לבאר על פי זה המשך הפסוקים "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך" שעונה לה הקב"ה שאם תתבונן תבין שכל ההתקבצות היא לך - בשבילך ואין כאן שום שכחה ח"ו. ודפח"ח.


חזור אל “דרישת ציון”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים