א.
אבל מעבר לכך הרב מינצברג היה זה שהוביל את המהלך לכניעה ולהצלת 1800 יהודים מטבח, הוא זה שלחץ דרש וי"א הבטיח עולם הבא למפקד הרובע רוסנק זל כששכנעו לתת לו לצאת ולחתום על כניעה בניגוד להוראות המטה הראשי, ולא היה זה דבר פשוט "סירוב פקודה" בעת מלחמה אחת דינו..
. .וגם שנים רבות לאחר מכן רוסנק [ כן, אחיו של רוסנק כובעים - מגאולה] ומעשי ההצלה שלו הוסתרו. שכן מעשהו נגד את מורשת הגבורה "למות בעד ארצנו".
בדיעבד התברר שהשמועות על חוסר התלהבות [בלשון המעטה ] של הפיקוד העליון לעשות את המירב האפשרי להצלת הרובע ואנשיו יש להם על מה להתבסס. ראו להלן.
- IMG-20230509-WA0067.jpg (275.85 KiB) נצפה 2856 פעמים
...מפקד הרובע היהודי שהציל אלפים, ונשכח כי לא התאים לאתוס וגם לא היה שייך למחנה הנכון, כאשר היה רוסנק בן 24 שנים בלבד, נקלע במקרה לתפקיד מפקד הרובע היהודי בזמן מלחמת העצמאות ועליו הייתה מוטלת הבחירה הגורלית: להילחם עד טיפת הדם האחרונה או להיכנע ולהציל נפשות.
בנובמבר 1947 הגיע משה רוסנק במסווה של רופא ובליווי בריטי לרובע היהודי בירושלים. רוסנק היה בחור צעיר שבגיל 17 הצטרף לאצ"ל בהמשך עבר לארגון הלח"י ובשנת 1945 עבר לארגון ה"הגנה" שם עבר קורסים פיקודיים שונים והפך לקצין צעיר.
ברובעי העיר העתיקה באותה עת, מלבד 2,000 התושבים היהודיים, חיו גם 20,000 תושבים ערביים. אוכלוסיית היהודים בעיר העתיקה הלכה והתדלדלה לאורך השנים. בעוד שבשנת 1880 גרו קרוב ל-20,000 יהודים ברובעי העיר, לאחר הטבח בחברון בשנת 1929 ומאורעות 1936, עברו היהודים להתגורר אך ורק ברובע היהודי, שם היו מוגנים יותר מאשר ברובעים האחרים. רבים מתושבי העיר היו זקנים....
למרות שהבריטים הציעו לפנות יהודים מהרובע, מטה ההגנה שפיקד על ההערכות הצבאית באזור ירושלים אסר על התושבים לעזוב. ה"הגנה" ידעה כי יש חשיבות סימבולית לרובע היהודי אך לא רצתה להקצות כוחות רבים להגנתו מפני שלא הייתה לו בעיניהם חשיבות אסטרטגית. גם ירושלים על מאה אלף תושביה הייתה בצרות צרורות, ....
ב.
לקראת סוף חודש ינואר 1948 נותרו רק 33 אנשי הגנה ו-29 אנשי האצ"ל והלח"י. כ- 60 איש נשארו להגן על הרובע היהודי המנותק, כשמולם נערכו מאות לוחמים ערביים .... על מפקד הרובע, צעיר שזה עתה מלאו לו 24 שנים, שנקלע במקרה לתפקיד, הייתה מוטלת הבחירה הקשה - להילחם עד טיפת הדם האחרונה, כפי שעשו יהודים רבים בעבר, או להיכנע ולמסור את הרובע היהודי של ירושלים לאויב.
מחרת היום ב-26 במאי (י"ז אייר) שודרה לתושבי הרובע - המרוכזים במלבן של 100X200 מטרים ב"בתי מחסה" - קריאת אולטימטום להיכנע תוך שבע שעות. אנשי הרובע ביקשו לצאת ובידיהם דגל לבן,...
בקרב הנצורים עדיין קיוו אותו יום שאור ל-27 בחודש (י"ח אייר) תגיע תגבורת מחוץ לחומות וכאשר נתברר, עם עלות השחר, שזו לא הגיע הייתה המועקה והחרדה נחלת הכל. האויב הגביר את הסתערויותיו. ..
עדיין ניסו המגינים להחזיק את עמדת בית-הכנסת "החורבה" שברחוב היהודים, אבל גם משם נאלצו לסגת. הערבים הניפו עליו את דגלם וכעבור זמן קצר פוצצוהו. יום המחרת היה יומו האחרון של הרובע. בשעות הבוקר עדיין ניטשו קרבות אחרונים, "אולם החזית כבר גססה. 15 מטרים הפרידו עתה בין האויב והאוכלוסייה בבתי-מחסה". היינו בין החיים למוות !
יש לקחת בחשבון את החרדה האמיתית של תושבי הרובע , שכן רק מספר ימים לפני כן ב 13/5 לאחר כיבוש גוש עציון נרצחו באכזריות 133 תושבי הגוש ... [ ואת המאמציםהמעטים להצלתם מכך].
הגיעה שעת ההכרעה. לאחר שחזרה משלחת הרבנים מפגישתם עם מפקדי הלגיון ומסרו את התנאים לכניעה מידית וללא תנאי "פיקוד הרובע - לרבות נציג אצ"ל ונציגי האוכלוסייה - החליטו להיכנע", אף כי "ספק הוא אם המלה 'כניעה' הולמת את המציאות ששררה ברובע.
...חתם רוסנק יחד עם ההנהגה האזרחית על הסכם הכניעה, ויצא לשבי הירדני. לאחר מספר חודשים שוחרר מהשבי. למרות שמשה רוסנק לא מופיע לספרי הלימוד ודי נשכח מזיכרון הלאומי, הוא גיבור וקיבל את ההחלטה הנכונה.
בתמונה הרבנים מינצברג והרב חזן , וכך תיאורו-
"התנדבנו - ר' בן ציון חזן, ראש ישיבת פורת יוסף, ואני - לצאת עם דגל לבן לשטח הערבי. כשהגענו לעמדה הקיצונית, ליד בתי מחסה, לא הרשו אותנו בחורי ההגנה לעבור. חזרנו אל המפקד, והוא הלך איתנו, ואז יצאנו לשטח ההפקר. נפנפנו כמה וכמה פעמים בדגל הלבן, ....".
- 376px-רבני_הרובע_וחיילי_הלגיון.jpg (37.79 KiB) נצפה 2854 פעמים
ג.
כעת מותר כבר לספר על ...
הדחיה. הניכור. ההשתקה. והמוות הפתאומי.
רגעים קשים. התמודדות עם מצבי מלחמה בלתי אפשריים, הבגידה והקורבנות. ובעיקר - ההשתקה. דוד בן גוריון עצמו אינו מוכן להסביר ולגלות את האמת.
והלילה הדרמטי האחרון של משה רוסנק - בו לראשונה רוסנק מגלה את כל האמת ונאסף אל אבותיו שעות...דקות... לאחר מכן.... רק בשנת 2005 ולאחר לחצים רבים של בני ממשפחתו הוענק לרוסנק תואר יקיר ירושלים.
משה רוסנק נפטר בכ"א בתמוז ה'תשס"ו (2006) ונטמן בהר הזיתים בסמוך לקבר האחים לחללי הרובע היהודי ושל לוחמי העיר העתיקה במלחמת העצמאות.
וכך נכתב על קברו: “והאיש משה ענו מאד”
בינואר 2010 החליטה וועדת השמות העירונית בירושלים על קריאת כיכר החורבה ברובע היהודי שבעיר העתיקה על שמו של משה רוסנק.....
ערב י"ט באייר - יום נפילתו של הרובע היהודי בירושלים בתש"ח - זה הזמן !
- 316807191_6156938354330008_7605029666236029525_n.jpg (157.26 KiB) נצפה 2799 פעמים
ד.
לקרוא ולא להאמין....
רבות הגרסאות לסיבות נפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים / תש"ח. ..
מי שהיה מטובי הלוחמים הצעירים והאמיצים שלחמו ברובע תחת פיקודו של משה רוסנק (ז"ל) - אהרון לירון (ז"ל) מורה והיסטוריון,
מי שכתב את הספר החשוב "ירושלים העתיקה במצור ובקרב" - מיטיב לתאר .. את התהליך בשבועות אחרונים לחייו של הרובע, את התנהלות מפקדת ההגנה בראשות דוד שאלתיאל – מפקד מחוז ירושלים, החטיבות שסרו למרותו, את שיקוליו של דוד בן גוריון ועוד רבים וטובים (יותר ופחות) - עד לנפילתו של הרובע בידי הליגיון הירדני בי"ט באייר התש"ח (28.5.1948) - היום לפני שבעים וחמש שנים בדיוק.
מעיד אהרון לירון (בהשמטות ובתוספות חלקיות נ.מ.):
בשבי הירדני תיעדתי את המערכה ברובע היהודי בתש"ח, והחומר פורסם בספרי "ירושלים העתיקה במצור ובקרב", ..
כאשר ספרי יצא לאור כתבתי לדוד בן-גוריון כי מי שיקרא בו בין השיטין עשוי להגיע למסקנה שהרובע היהודי הופקר במתכוון. בתשובתו מיום 3 באוקטובר 1957 (מצ"ב צילום) התעלם דוד בן-גוריון מהערתי זו, וכתב תשובה המסתיימת במילים המדהימות:
"...יש דברים שחייבים תמיד להגות בהם, מבלי לדבר עליהם אף פעם, עד עת קץ".
אחרי שובי מהשבי הזדמן לידי ספרון ושמו "להבות בשמי ירושלים" שכתב העיתונאי אביעזר גולן, ובספרון מצאתי כי מפקד מחוז ירושלים אמר יום אחרי נפילתנו בשבי כי: "החבר'ה ברובע היהודי לא הבינו את התפקיד שהועידה להם ההיסטוריה – שם הייתה צריכה להיות מצדה שניה, צריכים היו לֵהָרֵג כולם". [גם אם אחוז קטן מהציטוט נכון המשמעות איומה N.].
ה.
ועוד מתיאורו של אהרון לירון מלוחמי הרובע.
...מתוך כ-235 הלוחמים שלנו נהרגו 39, נפצעו 154 ורק 42 נשארו שלמים בגופם. לאחר שהתברר מצב התחמושת הרשה מפקד הרובע למשלחת של שני רבנים לצאת אל קווי הלגיון בדגל לבן. המשלחת נצפתה ממגדל כנסיית הדומיציון על ידי מפקד מהפלמ"ח, שדיווח למפקד מחוז ירושלים מטעם ה"הגנה", דוד שאלתיאל,
ואז אסר דוד שאלתיאל על המטה שלנו לנהל משא ומתן על הפסקת אש ללא רשותו. כיוון שברור היה למפקד הרובע, משה רוסנק, שהמצב אבוד, כינס ישיבה משותפת של המטה ונציגי התושבים, ובה נתקבלה החלטה להיכנע פה אחד, בהימנעותו של איסר נתנזון, מפקד מחלקת האצ"ל.
למחרת הכניעה אמר עלינו דוד שאלתיאל, מפקד המחוז מטעם ה"הגנה", למרדכי רענן, מפקד כוחות האצ"ל בירושלים: "הם לא הבינו את היעוד שהטיל עליהם הגורל. הם היו צריכים להיהרג עד האחרון שבהם." ....
יותר מאוחר נודע לי שאחרי כניעתנו הילכו בירושלים שמועות שבן גוריון רצה מצדה בעיר העתיקה. אז גם הבנתי מדוע לא פינו אותנו מהעיר העתיקה אחרי ששער ציון נפרץ על ידי הפלמ"ח....
ו.
זה לעומת זה
בין יהודי הרובע היה רבני העדה החרדית: ר פנחס אפשטיין שהטמין את חידושיו באדמה - ולאחר ששת הימים מיהר לחפשם לשווא. וכן היה ביניהם הר דוד יונגרייז , ומספרים שגם בעת חרדת השבי והמוות כששיירת הזקנים הילדים והנשים הורשו לצאת מהחומה ,וכל אחד דאג לחייו לרכושו וכדומה,
לא כך ר דוד - דאגתו היתה להיות אחרון בשיירה ולא לתת לאף אישה להיות מאחוריו כדי שלא יתעוררו שאלות הלכתיות של שבוייה, ובעת הצורך הוריד את הקפטן לכסות אישה שהצטרכה להתפנות ולא נתן לה ללכת לפינה \ מסתור כלשהו !
הרב מן ההר שדאג לוודא שאם תיכנס השבת מותר לענוד שעון\תכשיט אבל לא תפילין שאסור בהוצאה וטלטול , היפך המחשבה של אנשים מבוהלים הנמלטים על חייהם.
בתו מספרת .. ביום הכניעה, הרב שלמה מן ההר מחליט להיכנס אל תוך בית כנסת בוער ומציל שני ספרי תורה. אחד מהם הוא ספר תורה שהגיע בהזמנת אשתו, והשני שייך לסבו, אליעזר ברגמן.
"את ספר התורה הביא אבא הביתה לאמא שלי", מספרת אסתר, "אמי טמנה את ספר התורה בילקוט של נעמי, אחותי הגדולה. היא ארזה בסדין גם כמה סדינים, טיטולים, בגדים ואת הפמוטים שלה, וכך הם יצאו לעיר החדשה. כשהגיעו לשער יפו השבת נכנסה והיא הניחה את הצרור בשער....
ועוד רבים הם הסיפורים על ימי האימה במצור , על רבי חשין שלימד את תלמידיו בביתו ונרצחו הוא הם ובתו הכלה הי"ד.
והעלילות בשבי הירדני של זקני חסידי ברסלב שהיו שם . והכול תועד נרשם ונמצא בספרים
- משה-רוסנק-כניעת-הרובע.jpg (33.28 KiB) נצפה 2800 פעמים