פורום אוצר החכמה

קיבלתי בדוא"ל:

שְׁלוֹמִית בּוֹנָה סוּכָּה 
כְּשֵׁרָה כַּהֲלָכָה 
עִם שָׁלוֹשׁ דְפָנוֹת וּסְכָך
וְאֵין זוֹ סְּתָם סוּכָּה 
לְפִי הָהַלָכָה
שְׁלוֹמִית בּוֹנָה סוּכַּת גַּנּבַּ"ך

עוֹמֶדֶת אֵיתָנָה 
בְּרוּחַ מְצוּיָה 
מִתַּחַת לְעֶשְׂרִים אַמָּה 
שָׁם תֹּאכַל וְגַם תָגוּר
תֵּשֵׁב כְּעֵין תָּדוּר
וְגַם תִּתְפּוֹס אֵיזוֹ תְּנוּמָה 

וּכְשֶׁשְׁלוֹמִית תּאֹמַר:
אוֹי הַדִיקְטְ נִשְׁבַּר
וְיִּשָּׁאֶר כְּמִין צוּרַת גָאם 
תּוֹסִיף הִיא חֲתִיכָה 
טֶפַח הוּא אוֹרְכָּה
מִסִּינַי זֶה לְמֹשֶׁה נִיתָּן

וְאִם יֵשׁ מֵעָלָיו 
אִילָן עִם כָּל עָלָיו 
עָנָף מֵעַל סוּכָּה תָּלוּי 
תִּקְצוֹץ מֵהַמְחוּבָּר 
תְּנַעֲנֵעַ וְנִגְמָר
שֶׁלּא יִהְיֶה מִן הֶעָשׂוּי

וּכְשֶׁהִגְדִילָה תַּ'סוּכָּה
וְהַדּוֹפֶן הִתְרַחֲקָה
פָּחוֹת מֵאַרְבַּע שֶׁל אַמָּה
סְכָך פָּסוּל גַּם יַעֲזוֹר
לַסוּכָּה יִתֵּן מָזוֹר
כַּדִּין שֶׁל דוֹפֶן עַקוּמָה

וּכְשֶׁקוֹדְרִים עָבִים
קִישׁוּטִים אָז מִתְרַטְבִים 
וְנִרְאֶה שֶׁהַמִקְפָּה סָרְחָה
שְׁלוֹמִית לֹא תִישָׁאֵר
יֵשׁ פְּטוּר שֶׁל מִצְטַעֵּר
כְּמוֹ עַל פָּנֶיהָ הַכּוֹס נִשְׁפְּכָה

וְאִם בַּסְכָך נִפְעָר
וְרִיבּוּעַ אֲוִיר נִשְׁאַר
לֹא תַּחְשׁוֹב שֶׁהַמַצָב אָבוּד
שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים זֶה הַמַדָד
לָרֶוַוח שֶׁבַּגָג
וְאִם פָּחוֹת אָז זֶה נִקְרָא לָבוּד

רַבִּים הֵם הַדִּינִים
אַך לָזֶה יֵשׁ רַבָּנִים
וְהֶחָג אֵלֵינוּ מִתְקָרֵב
שְׁלוֹמִית הִיא בַּסוּכָּה
בַּחוּץ כְּבָר חַשֵׁיכָה
בְּקוֹל הִיא תְבָרֵך "לֵישֵׁב"

אָמְנָם דִּירַת עֲרָאִי
לֹא נוֹחַ לְוַדַּאי
אַך זֵכֶר לְעַנְנֵי כָּבוֹד
שִׁבְעַת יָמִים הִיא כָּאן
בַּחוּץ לְלֹא מַזְגָן
שְׁלוֹמִית אָכֵן כָּל הַכָּבוֹד!

לחן:נעמי שמר
מילים: Israel Hutzler 

וראה גם ה' גרשוני, '"היא לא תשכח לשים לולב והדסים": עיון היסטורי-הלכתי מן המאה ה-כ'", מדבר שקר, א (2313).

חמוד מאד!

מכל דקדוקי ההלכה של שלומית אני מבין שמדובר באיש, כפי שמצאנו גברים בשם שלומית בעזרא (ח י) ובדברי הימים (א' כג ט, יח, כו כה, כח), אבל מלשון השיר נראה שזו אשה, וי"ל..

לכן כתוב 'הלמדנית האשכנזית' לומר לך שאף שהיא אישה היא מחמירה לקיים מצוות סוכה לכל פרטיה ודקדוקיה ואף מברכת (בקול!) לישב בסוכה.

הבעיה היחידה בשיר הנאה הזה היא שאין הוא מתאים כ"כ למקצב של המנגינה..

אריך כתב:הבעיה היחידה בשיר הנאה הזה היא שאין הוא מתאים כ"כ למקצב של המנגינה..

וגם חריזתו, נו נו...
כמובן שאין בהערה זו כדי לוותר על היומרה היפה.
(שיר הלכתי מחורז שמראה שאפשר גם לחרוז טוב בלי לוותר על הלכה כזו או אחרת, הוא שירו של הראי"ה על הלכות חנוכה, שאאל"ט נכתב כשלמד בוולוז'ין).

נו חנוכה הולך ומתקרב, אולי כב' ימציא לנו את השיר וניאות מאורו.

לייטנר כתב:(שיר הלכתי מחורז שמראה שאפשר גם לחרוז טוב בלי לוותר על הלכה כזו או אחרת, הוא שירו של הראי"ה על הלכות חנוכה, שאאל"ט נכתב כשלמד בוולוז'ין).

וכמובן פיוטי ההלכות לר"י טוב עלם ואחרים.

אריך כתב:

לייטנר כתב:(שיר הלכתי מחורז שמראה שאפשר גם לחרוז טוב בלי לוותר על הלכה כזו או אחרת, הוא שירו של הראי"ה על הלכות חנוכה, שאאל"ט נכתב כשלמד בוולוז'ין).

וכמובן פיוטי ההלכות לר"י טוב עלם ואחרים.

כמדומני שהרב לייטנר שליט"א רצה להביא ראיה מהדורות הקרובים לדורינו
(ואגב זה, יעויין בדברי הגרמ"צ נריה בספר שיחות הראי"ה במהדורה הישנה עמ' קב-קד)

חבר החפץ בעילום שמו, שלח לי את השיר למי שאינו רוצה לפתוח את הקישור:

זכר חסדים ופלאי א-לוה,
בשנות קדם הביט מגבוה,
לתת עז להחליף כח,
לעם ממשך מגזע קדוש פורח,
חובה עלינו לעד להזכירה
חסד א-ל במעשה ואמירה.
בעשרים וחמשה לכסלו החדש
יום אדיר ברב טוהר וקודש,
שמונת ימים בו יבאו,
להודות ולהלל יקבעו,
להדליק נרות כברקים מזהירים,
ומדי יום יוסיפו המהדרים הבחירים,
גם כל נפשות בית ידליקו בגילה
איש נרותיו ויסלדו בחילה.
ושלש יברכו עת ידליקו
בברכת זמן רצון יפיקו,
ובכל הלילות אך שתים ברכות
מצות וזכר נסים יחד נערכות,
לבד אם שכח או שגה בהלכה
ולא ברך בראשון לזמן הברכה
אז מפי חכמים הדת נתונה
בכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה.
ואם להדליק נרות פס כחהו
ישא ברכה עת תחזינה עינהו
וברכת זמן ונסים יודה לא-ל
בראותו נרות מצוה בבתי ישראל.
ועובר אורח בארץ נכריה
אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,
וכדת היא נרות עורכת
גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת,
אז חובה עוד אין עליהו
להדליק נר במלון מגורהו.
ואם הגבר האורח יבא בגפו,
לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו.
והאיש אשר אין לו מקום קבוע,
הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע,
במקום אשר יאכל מאכלו,
שמה להדליק שפרה גורלו.
והדת על הכל מחכמים נתנה
כי אף לנשים היא למנה,
כי אף להן זאת יאתה,
כי מידי אשת חיל יד ד' נגלתה.
ואף איש נדכא עור עיניים
לפעלת צדק זאת יתן ידים,
ואם אין לאל ידו לערוך המערכה,
יעזרהו רעהו והוא יברך כהלכה.
אך אם עמדו תהי עזרתו
בעדו תעשה היא מצותו,
כי במצוה זאת חכמים אמרו
להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו.
אף תוכל אשה למלאות יד שליח,
אך מצוה לאיש יראת ד' הריח.
כי מצוה רבה היא בערכה נהדרה
מיין קידוש והבדלה היא יקרה.
רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו
כי גדול היום וקדוש לאדוננו.
אשרי ירא ד' בזמנה יקדימנה,
כבא השמש ומהר יעשנה,
אך אם אנה לידו דבר מפריע
ימהר עונתה שעה ורביע.
ורב שמן במנורה אז יציקו,
לזמן כחצי שעה בלילה עוד ידליקו.
אך יזהר ולא יחבק ידים
עד עת בשוק כלו רגלים
אך לעת זאת ליעקב עת צרה
אשר רק בביתו יתהדר במצוה היקרה
אז זמן המצוה נתאחר
ויכול לעשותה עד עלות השחר,
אם בכל ביתו עוד גלויי עינים
וחבלי שינה עוד לא סגרו להם עפעפים,
ומדת השמן בלבבו ישער
אם חצי השעה תהי לבער.
ובפתח הבית יערך נרהו
במזוזת שמאל למען המצוות יסובבוהו.
אם בלא מזוזה פתחו כמחתרת
אז משמאל הימין נבחרת.
אם על יד רחובות ביתו נפתחת
בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת.
ואם סביב לה יקיף החצר
אף אז מפתחה לא יבצר.
ואם משני עברים לביתו דלתים
בשתיהן ידליק למנוע מראה עינים.
אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה
ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה
זאת המצוה לא נשבתה,
כי בפנים הבית תקח עמדתה
להזכיר בני הבית לעורר לבותם
להלל לד' ולפארו במקהלותם.
אז אך במקום אחד יעמיד על כנם,
אף אם הפתחים יגדלו במנינם.
ואם במקום גבוה בעליה יהי נוהו,
אז יערוך בחלון נרהו
ואף הדר בבית ומעונתה שפלה
להדליק בחלון המצוה גדלה,
בעת אשר כדת בפתחהו
להדליק שמה לא תמצא ידהו.
אך אם בפתח הבית יציב לה יד
הזהיר במצוה ואת קדושים רד
ישפילנה למטה מטפחים עשרה
ואז לשם מצוה תהי נכרה,
ואם יותר מזה הגביה נרהו
לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו,
אך יותר מהנה תשמר נפש תמה
מלהגביה למעלה מעשרים אמה.
ולא יתן במקום אשר ישימו הכל
את נרות הבית אשר בחול.
בפנת הימין כמשפט התורה
ידליק את הנרות במנורה
להתחיל בשמאל לימין להפנות
כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות.
ומטרת המצוה אך ההדלקה
ובהנחה בלבד מצוה נעתקה,
ואף אם אחזה בידו בעת הדלקתו
אין בידו ידי חובתו.
ואם לפני זמנה היתה בוערת
יכבה אשה וידליקה לשם המצוה הנהדרת.
וישמר מאד להזהר בכבודה
ולא ישתמש מאומה מאור יקודה
אף דבר מצוה וחפצי שמים,
ואף בריחוק מקום מלא עינים,
אף מנר הראשון להדליק הנותרים
אשר אך להדר אינם מותרים.
ואם כבר בערה מדתה הקצובה
מני אז כנר חול היא חשובה.
ואם טרם זמן זה כבתה
אז אסורה היא ואוסרת תערובתה,
והשמן ידרש להתירו ששים כפלים,
ויזהר בלי לערבו בידים.
ואם כבו הנרות אחרי ההדלקה,
להדליק עוד פעם אין להזקיקה.
כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת
זולת אם חשב באמת
ובצדקה כי אינו מקבל שבת בהדלקה.
נר אשר יש לה פיות מהרבה עברים
אנשים כמספרם בה נפטרים,
ואם בעגילה שם פתילות בתוך הקערה
אף מצות אחת מהן נעדרה,
רק אם כלי עליה כפה
אז כל פתילה למצוה יפה.
וחרס ישן מחרסי אדמה
לא לכבוד המצוה הרמה.
ואם בבלי דעתו עליו הדליקו
בלי ברכה חכמים חקר העמיקו.
ובמוצאי שבת הבדלה או הבערה
מי להקדים עוד לא נחקרה.
רק לא עליו יברך על הנר בהבדלה,
כי אך למצוה ולא להנאה נגבלה.
שמן זית למצוה נבחרת,
כי אורה צלולה ומהודרת.
אף נרות חלב או שעוה יצלחו
והם יהדרו אם יארכו.
בהודות לד' והלל יגמרו
כל שמונת ימים אשר נבחרו
ולהזכיר בתפלה ובברכת הסעודה
חסד ד' לבית יהודה.
ואם שכח איננה נחזרת
אף שאינה יפה ומהודרת.
בתפלה בברכת הודאה
ובברכת המזון בהארץ נקבעה,
ולהרבות בסעודה ושתית יין
בהם מצוה אין.
רק דברי תורה ישימו להם פדות
מכלל סעודת רשות.
ויקראו בתורה פרשה קבועה
בחנכת משכן המקדש היא ידועה
שלשה אנשים במנין
והכהן יכפיל הענין,
וביום השבת בנביא יפטירו,
הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו,
ואם שבת שני בו יארע
בנרות שלמה במפטיר יקרא,
וקריאת ראש החדש תמיד קודמת
אך כבוד היום בחנכה נחתמת.

נו, גם כאן אי אפשר לומר שהחריזה מושלמת. "כח" ו"פורח" הם חרוזים חלשים מאוד, וכמותם גם "יבואו" ו"יקבעו".

סגי נהור כתב:נו, גם כאן אי אפשר לומר שהחריזה מושלמת. "כח" ו"פורח" הם חרוזים חלשים מאוד, וכמותם גם "יבואו" ו"יקבעו".

מושלמת, ודאי שלא.
'יבואו' ו'יקבעו' הוא חרוז בסדר. כמובן ש'פורח' ו'כח' חלש ביותר (יש עוד חרוז אחד שאני תוהה לגביו).
עבור נא עוד על שיר כה ארוך, ומצא עוד קושי בחרוזים.

לייטנר כתב:'יבואו' ו'יקבעו' הוא חרוז בסדר.

איך בסדר? הראשון מלעיל והשני מלרע.
אלא אם המלה היא יקְבָּעוּ (שלחת גירסה ללא ניקוד).

אולם באמת מסתבר שהשיר כולו נכתב בהטעמה אשכנזית מלעילית.

סגי נהור כתב:

לייטנר כתב:'יבואו' ו'יקבעו' הוא חרוז בסדר.

איך בסדר? הראשון מלעיל והשני מלרע.
אלא אם המלה היא יקְבָּעוּ (שלחת גירסה ללא ניקוד).

אולם באמת מסתבר שהשיר כולו נכתב בהטעמה אשכנזית מלעילית.

אכן, סביר להניח כך.
אגב, זה הניקוד למילה 'יִקָבֵעוּ'.

לייטנר כתב:אגב, זה הניקוד למילה 'יִקָבֵעוּ'.

אז אם הרב קוק דיבר בחולם-צירי הרוסי-ליטאי, "יבואו" ו"יקבעו" יוצרים חרוז מושלם ממש.

לפי"ז, זה יהיה נכון גם לגבי 'כח' ו'פורח'?

אכן! (עם חרוז קצת פחות מושלם)

סגי נהור כתב:

לייטנר כתב:אגב, זה הניקוד למילה 'יִקָבֵעוּ'.

אז אם הרב קוק דיבר בחולם-צירי הרוסי-ליטאי, "יבואו" ו"יקבעו" יוצרים חרוז מושלם ממש.

לייטנר כתב:לפי"ז, זה יהיה נכון גם לגבי 'כח' ו'פורח'?

גם רא"א קפלן האב חרז כך (הבן חרז במלעיל אשכנזי, אבל לא זכור לי שראיתי שחרז חולם וצירי).