פורום אוצר החכמה

מכבר נודע כי השיר ׳׳ירושלים של זהב׳׳ ע׳׳י נ.ש. אינו תוצאה גמורה מכשרון מזימתה, כי מאחרים קחה הלחן. ואשתקד מצאתי כי גם יפי התיבות לאו דילה, כי פייט מארצות המערב (אשר אינני זוכר כעת שמו) יצק החן בתחלה, ראש דבריו זכרתי – ׳׳ירושלים של זהב של תפארת הר המור׳׳, וכן כל החרוזים הנאים משם המה, וכל שינוי שעשתה לאו עלויי קא עלי ליה. ויחר לי, כי תחת תשבחות האמת שהמשיל הפייט ההוא, היא החליפתם להלל ציון כאנטוכיא, ועיר האלקים משפלת עד שאול תחתיה. אז נחה עלי הרוח לאמר:

{יתד ושלש תנועות, יתד ושלש תנועות, יתד ותנועה}

׳׳יְרוּשָׁלַיִם נְוֵה הַיְשֻׁבֵי כְּשָׁרֵר
הֲלֹא כִּנּוֹרִי בְּשִׁיר עָלַיִך אֲעוֹרֵר
מְעַט צָרִי הֵן לְנֶגֶד בּוּז אוֹיְבַיִך:

׳׳מְשַׂנְאַיִך שׁוֹרְרַיִך פָּצוּ לְעָרֵר
כְּבוֹדֵך דִימוּ בְּמוֹ פִּיהֶם הַמְּאָרֵר
לְהָמִיר לִהְיוֹת כְּעָרֵי הַמַחְרְבַיִך:

׳׳כְּאוֹתָהּ אִשָּׁה מִבְּנוֹת הַמוֹרֶה וְסוֹרֵר
בְּלָשׁוֹן רָפָה וְרוּחַ זָרָה תְּשׁוֹרֵר
וְחֵלֶק הַטּוֹב הֲלֹא הוּא מֵאֹהֲבַיִך:

׳׳וְלוּ יַחְפּוֹץ אִישׁ לְזַמֵּר שִׁירֵך לְבָרֵר
יְבַקֵּשׁ יָפְיֵך וְאֶת חִנֵּך הַמְּשַׁבְרֵר
וְכֹּה יֵאָמֵר אֱלֵי פִּסְגַת סוֹבְבַיִך:

{יתד וארבע תנועות}

׳׳יְרוּשְׁלֶם שֶׁל זָהָב
מְקוֹם פּוֹרַת שֶׁנְהָב
אֲשֶׁר הָקֵל יָהַב
לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

׳׳וְעַתָּה עִיר אַהַב
תְּפָסָהּ אִישׁ רַהַב
וְהִבְעִיר בָּהּ לַהַב
בְּמָרְדֵנוּ בַּקֵל: ׳׳

לא ברור מה רצונו, היא הושפעה מכמה מקורות וגם הודתה בזה. 'אני כנור לשיריך' מופיע אצל ריה"ל ואולי יש עוד כמה מקורות למטבעות לשון, והלחן מאיזה שיר באסקי כמפורש בויקי ועוד. השיר שצירפת רחוק יותר. גם לא ברור מדוע בעיניך שירה הוא שיר של רהב, קרני ראם קרניו לחנם ינגח.

פלגינן כתב:לא ברור מה רצונו, היא הושפעה מכמה מקורות וגם הודתה בזה. 'אני כנור לשיריך' מופיע אצל ריה"ל ואולי יש עוד כמה מקורות למטבעות לשון, והלחן מאיזה שיר באסקי כמפורש בויקי ועוד. השיר שצירפת רחוק יותר. גם לא ברור מדוע בעיניך שירה הוא שיר של רהב, קרני ראם קרניו לחנם ינגח.

אשכילך פן לא שמת אל לב, כי לא השגתי כלל על עצם ההעתקה, כי אם על השינויים לגריעותא לעומת שיר הקדש המקורי.
אכן, ההבדל בין העתקת עצם רוח השיר והרבה מהחריזה – בלי להודות בכך – לבין שימוש במטבעות לשון נודעות כשל ריה׳׳ל, אשר אדרבה נותן תבלין לשיר, גלוי הוא. אגב, מה ׳׳רחוק׳׳ בשיר שכתבתי?
– שירה מיוסד על רהב וגאות ונטילת עטרת חכמים, ומה לי שהודתה בכמה מהם?
ונגה כאור תהיה קרנים מידי לו.

כשמצטרף חבר חדש לפורום, הוא מתבקש להראות את כוחו בדרך יפה ונקיה, ולא להתחיל מיד עם דברי גנאי.

פתח דבריך - יאיר!

דרומי כתב:כשמצטרף חבר חדש לפורום, הוא מתבקש להראות את כוחו בדרך יפה ונקיה, ולא להתחיל מיד עם דברי גנאי.

פתח דבריך - יאיר!

יישר.

למה לנו לקבל דברי רהב מזה אשר חושב שקרני ראם קרניו.

לא הבאת מאיזה שיר לקחה את חרוזיה ואת שמו בכלל שכחת,
ובכל זאת תחפוץ שנאמין לחרוזיך.

ואפילו אם אמר המשורר (מי?) מיטב השיר כזבו,
לא כל דברי כזבי בת צור יאמנו עלינו
רק כי תתפאר בחריזת דבריה ביתידות ותנועות.

בושה!
במקום להתפעל מכישרון עצום כזה מעילוי צעיר עול לימים מתחילים להקניטו.
ולראם אומר לך בכחך זה ובהם תנגח את ארם.
ידידך לספסל הקודשים.
בן הנזיר.

זקני דרום כתב:בושה!
במקום להתפעל מכישרון עצום כזה מעילוי צעיר עול לימים מתחילים להקניטו.
ולראם אומר לך בכחך זה ובהם תנגח את ארם.
ידידך לספסל הקודשים.
בן הנזיר.

ומי גילה לך מספר שניו, שמא בן גילך וכבוד נגד זקניו?
ואולי גם קנקנך חדש מלא ישן, או שמא שני ניקיכם הם מאותו הכבשן?

אביגדור כתב:

זקני דרום כתב:בושה!
במקום להתפעל מכישרון עצום כזה מעילוי צעיר עול לימים מתחילים להקניטו.
ולראם אומר לך בכחך זה ובהם תנגח את ארם.
ידידך לספסל הקודשים.
בן הנזיר.

ומי גילה לך מספר שניו, שמא בן גילך וכבוד נגד זקניו?
ואולי גם קנקנך חדש מלא ישן, או שמא שני ניקיכם הם מאותו הכבשן?

הזקן אינו אני, ואנכי איני הוא, ולואי זכיתי לכך. מכירים אנו משכבר הימים...
פנה הנה לאלו הדלתיים, שמם קראתי "חומר חותם", דוק היטב ותשכח הפלא ופלא:
אחלה פניך קלי אהובי -
כי תדמני באהביך,
כי תודיעני יראתך
כתאר יין עידותיך,
כי בה אבין מדתיך:

מאריה דאברהם!!!
לכל מי שכבר הספיק להזדעזע מתגליתו של הראם, ימחל לקרוא את השיר 'המקורי'.
כל מילה מיותרת. אקוה כי יזדרז למחוק דבריו.

משה, שפיר קאמרת!
ואולם משנה ראשונה בל אזיז ממקומה, כי מ"מ עיקר הענין - שמשבחת לירושלים בפארי זרים - עודנו במקומו.

המעיין כתב:ואפילו אם אמר המשורר (מי?) מיטב השיר כזבו,

נמצא כמה פעמים בשו"ת הרדב"ז.

מענין האשכול. העתקתי מכאן: https://www.yeshiva.org.il/midrash/34697

שירו של הרב נריה ״ירושלים של קודש״ (נדפס בספרו 'צניף מלוכה' עמ' 161 ולאחר מכן בחוברת "יום העצמאות ויום ירושלים מפי הגר"ד ליאור שליט"א" מהדורת תשס"ט).
בתו הרבנית צִלה בר-אלי מספרת על הולדתו של השיר:
"לאחר שחרור ירושלים, היה עם ישראל כולו כינור לשירת "ירושלים של זהב", שכתבה והלחינה המשוררת נעמי שמר. גם השיר "ירושלים של ברזל" של הצנחן מאיר אריאל השלים עוד נדבך לסיפורה של ירושלים. אבא, שנפעם לשמע השיר, ביקש להעלותו בקודש, והוסיף את "ירושלים של קודש" (לפי הלחן המקורי). בתי השיר נצטרפו ליצירה פיוטית מקיפה הסוקרת את רבדיה המגוונים של עיר הנצח. בין יום כיפור להושענא רבה (תשכ"ח) הושלם הפיוט. הפזמון "ירושלים של קודש, תקוות דור ודור, שמך לנו תמיד שיר מזמור" התנגן בבית בימים אלה - ומלווה היה בתחושה של התרוממות רוח. לימים זכה השיר ללחן ולעיבוד משלו" (שנכתב על ידי יוסי קירש).
שִׁיר הַזָּהָב עָדִין נִיבוֹ
חָבִיב יָקָר מִפָּז.
הָפַךְ כִּינוֹר, נוֹגֵן זְהָבוֹ
- לָעִיר שֶׁכֻּלָהּ רָז.
וְכַבַּרְזֶל חָזָק מִצוּר
שִׁירוֹ שֶׁל הַלּוֹחֵם,
אַךְ עוֹד הַשִּׁיר אֵינוֹ גָמוּר
- בְּעֹמֶק-לֵב פּוֹעֵם.
כִּי קֹדֶשׁ-נֶצַח זֹאת הָעִיר
חֲזוֹן כָּל אַחֲרִית,
וּלְעֻמָתוֹ מַתְחִיל הַשִּׁיר
- מִ"סֵּפֵר בְּרֵאשִׁית".
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
עֵת בְּשָׁלֵם עָמְדָה סֻכָּה
יֵין מַלְכִּי-צֶדֶק מְשֻׁמָּר,
זָהַר הָאָב כַּאֲבוּקָה
- נוֹהֵר אֶל זֶה הָהָר.
עִם בֵּן יָחִיד מִנִּי חֶבְרוֹן
צָעַד בַּחֲרָדָה.
שָׂגִיב קָדוֹשׁ הַזִּכָּרוֹן
- שֶׁל קִדְמַת עֲקֵדָה.
עוֹמֵד הָאָב בְּדַחַל-אַהַב,
אֵיתָן בְּהַר-הַמּוֹר,
וּבְרוּחוֹ עוֹלֶה בְּלַהַב
- יִצְחָק לִקְרַאת הָאוֹר.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
מֻצָּב סֻלָּם בְּדוּמִיָה,
מַרְקִיעַ לַשְּׁחָקִים.
מַצֶּבֶת-אֶבֶן-שְׁתִיָּה
- יַעֲקֹב מֵקִים.
הָהָר הַטּוֹב מִשְׁכַּן-אָרוֹן
אֵלָיו מֹשֶׁה עָרַג,
בּוֹ יַעֲלֶה הָעָם בְּרוֹן
- בְּהִתְקַדֵּשׁ כָּל חָג!
בִּמְרוֹם צִיּוֹן, יְרוּשָׁלַיִם
- מִגְדָּלוֹ בָּנָה דָּוִד.
הָיִיתְ לָנוּ לְעֵינַיִם
נִכְסַפְנוּ לָךְ תָמִיד.
בַּחֲנֻכַּת הֵיכָל וּדְבִיר
שְׁעָרִים נָשְׂאוּ רֹאשָׁם
תְּפִלָּה נָשָׂא בְּהַלֵּל וָשִׁיר
- הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם.
מִירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה
שְׁכִינָה מֵרוּם-עוֹלָם
- יָרְדָה שָׂמָה מַאֲהָל-לָהּ
"עֵינַי וְלִבִּי שָׁם"!
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
קָרְנוּ בְּזֹהַר כֹּהֲנַיִךְ
- מִפָּז מְנוֹרָה, שֻׁלְחָן,
בָּקַע עָלָה קוֹל לְוִיַיִךְ
- נוֹגְנִים עַל הַדּוּכָן.
וְשִׁיר לְשִׁיר יַבִּיעַ אֹמֶר
קוֹל עוֹלֵי רְגָלִים,
מִבִּכּוּרִים, מִקְּצִיר הָעֹמֶר
- הֲמוֹן כַּהֲמוֹת גָּלִּים.
עִיר עָז-לָנוּ לְתִפְאֶרֶת
- מָשׂוֹשׂ לְכֹל עָרִים,
קִרְיַת מֶלֶךְ מְעֻטֶּרֶת
- לָהּ סָבִיב הָרִים.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ עַם עָמַד
מוּל עֶזְרַת-כֹּהֲנִים,
כֹּהֵן-גָדוֹל פָּסַע, צָעַד,
נִכְנַס לִפְנַי-לִפְנִים.
בְּהוֹד נִרְאָה, מֵאָז נִזְכֹּר:
שַׁעַר-מִזְרָח - נוֹצֵץ, נִצָּב,
דַּלְתוֹתָיו שֶׁל נִיקָנוֹר
נְחֹשֶׁת כַּזָּהָב.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
וְעֵת מִקֹּדֶשׁ שׁוֹמֵם וָרֵיק
- רָאָה יוֹצֵא שׁוּעָל.
רַבִּי עֲקִיבָא אָז שִׂחֵק,
הֶאֱמִין צָפָה אֶל-עָל.
כִּי עוֹד יַעֲלֶה, יָחֹג עַם-רָב,
בִּמְקוֹם שׁוּעָל וָתַן.
יְרוּשָׁלַיִם-שֶׁל-זָהָב
- לְרַעְיָתוֹ נָתַן.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
מֵאָז גָלִינוּ מִקִּנֵּנוּ
- "אֵיכָה יוּעַם זָהָב"
חַי חֲזוֹנֵךְ בְּקִינוֹתֵינוּ
- בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב.
בְּהִגָּדַע זְרוֹעַ עֻזֵּךְ
אֱמוּנִים נִשְׁבַּעְנוּ לָךְ:
"יְרוּשָׁלַיִם אִם אֶשְׁכָּחֵךְ,
גַּם יְמִינִי תִּשְׁכַּח!"
עַם גּוֹלֶה אֲסִיר-תִּקְוָה
לְצִיּוֹן דָּרַשׁ
וּבְעֵת טֻלְטַל - תָּמִיד קָבַע
- זֵכֶר לַמִקְדָּשׁ.
וְכָל עוֹד זִכְרֵךְ בָּעַר-יָקַד
בְּעִמְקֵי לֵבָב
עַל נִצְחֵךְ הָעָם נֶעְקַד
שְׁמֵךְ לֹא-נָשָׂא-לַשָּׁוְא.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
עַתָּה בָּאנוּ שׁוּב אֵלַיִךְ,
חֻבַּרְנוּ לָךְ יַחְדָּו,
בְּעֹז הֶעְפַּלְנוּ מִגְדָּלַיִךְ
- בְּסַעֲרַת הַקְּרָב.
דַּם נְעוּרִים צָלוּל מִיָּיִן
זָרַם בִּפְרוֹץ כָּל קִיר
יְתוֹם וּשְׁכוֹל וְדִמְעוֹת עַיִן
- לְמַעֲנֵךְ הָעִיר.
צוֹנְחֵי צַהַ"ל - טוּבֵי בָּנַיִךְ,
הֶאְדִּירוּ שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים.
הָפְכוּ יְשׁוּעָה חוֹמוֹתַיִךְ
- תְּהִלָּה בַּשְּׁעָרִים.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
מֵאַחַר כָּתְלֵנוּ יוֹשֵׁב-תְּהִלּוֹת
- מֵעוֹלָם מִשָׁם לֹא זָז -
שׁוּב מַאֲזִין קוֹשֵׁב תְּפִלּוֹת
כְּבַמִּקְדָּשׁ מֵאָז.
וְלֵב-הַכֹּתֶל לַעֲגוּמִים
לְכֹל אוֹבֵד, נִדָּח.
שֶׁפַע עֹז וְנִחוּמִים
- כְּמַעְיָן יְפַךְ.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
וּמוּל דְּבִיר קֹדֶשׁ לִבְרִית-וָאוֹת
עַם תְּפִלִּין עוֹטֵר
וּלְעֻמָתוֹ מִטֹּטָפוֹת
קוֹל מְבַשֵׂר וְאוֹמֵר:
עוֹד יָקוּם לְתַלְפִּיּוֹת
בֵּית-תְּפִלָּה לְכָל עַמִּים,
כִּבְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת
מִקְדָּשׁ-כְּמוֹ-רָמִים.
וְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָחִיתָ
עַם הַסְּגֻלָּה
יַעֲלֶה יָבוֹא עַם-זוּ-קָנִיתָ
לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה.
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.
תְּבִיאֵם וְתִטָּעֵם
בְּנַחֲלַת הָהָר
עוֹד תְּנַשְׂאֵם וְתַשְׁמִיעֵם
- בִּתְקֹעַ קוֹל שׁוֹפָר.
יָבוֹא גוֹאֵל לְשָׁבֵי-פֶשַׁע
בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה,
קוּמִי אוֹרִי בִּפְדוּת וָיֶשַׁע
צִיּוֹן - הַלְלִי-יָהּ!
פזמון: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ.
תִּקְוַת דּוֹר וָדוֹר
שְׁמֵךְ לָנוּ תָּמִיד -
שִׁיר מִזְמוֹר.