הודעהעל ידי קרית מלך » ד' יולי 31, 2024 7:03 pm
עוד בענין זה מאחד מצדיקי הדור שליט"א.
איתא בגמ' (יבמות סד.) 'אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים'. ויש להבין מהו ביאור דבריהם ז"ל דמאחר שהקב"ה נתאוה לתפילתן של צדיקים לכן היו האבות הק' עקורים, בפרט להמבואר בחז"ל (סנהדרין לח:) 'מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו', ואם כבר ראה אדה"ר את כל הדורות שעתידים לבוא, מהו טעם הדבר שבתחילה מנע השי"ת מהאבות הק' את הולדת הבנים, ורק לאחר שהתפללו לפניו ית' נפקדו.
וי"ל דהנה הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א הקשה (פרי הארץ, מכתב לב מהרה"ק רבי אברהם מקאליסק זיע"א) מהו ביאור הכתוב (תהלים קמה, יט) 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם', דלכאורה הוא כפל הלשון. וגם בעיקר ענין התפילה יש להבין מדוע כשיהודי נמצא במיצר הוא מבקש מהשי"ת שירחם עליו ויושיע אותו, וכי יש לו רחמנות יותר מרחמנותו ית"ש שהוא מקור הרחמים עצמו, הרי אם השי"ת הביאו למיצר הזה שהוא נמצא בו בודאי זהו הטוב ביותר עבורו, ואיך מתפלל לפניו ית' שיעשה ההיפך מרצונו, וא"כ יש להבין מ"ש "רצון יראיו יעשה", דמשמע שיש להם רצון עצמי, וכי מבקשים שהשי"ת ישנה את רצונו.
עוד הוסיף הרה"ק ר"א מקאליסק זיע"א (שם) דהרי גם אם היו כוללים באדם אחד את מדת הרחמנות שטבועה בכל הנבראים כולם יחד, הרי זה כאין וכאפס כנגד מדת רחמנותו ית"ש, ואם למרות מדת רחמנותו ית"ש עלה במחשבה לפניו להתנהג כן עם האדם, איך מסוגל עובד ה' להתפלל לפניו ית' שישנה את רצונו גם אם נכמרו רחמיו עד מאד.
וי"ל דהנה מה שהצדיקים מתפללים, וכן מה שכלל ישראל מבקשים תפילות ובקשות, הביאור הוא שתפילה הוא מלשון "צמיד פתיל", לשון של דביקות והתחברות, ע"ד הכתוב (בראשית ל, ח) 'נפתולי אלקים נפתלתי', ופירש"י שהוא לשון תפילה 'בקשות החביבות לפניו נתקבלתי ונתעתרתי כאחותי, נפתלתי, נתקבלה תפלתי', כי התפילה הוא הזמן שבו יהודי מתחבר ומתקשר בהשי"ת, בתפילה נעשה יהודי דבוק בהשי"ת, "חבורים מאת המקום, נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים", כך בשעת התפילה מתקשר ומתחבר היהודי עם השי"ת ודבוק בו ית', התפילה זהו המקום שבו יהודי שב להדבק במקור מחצבתו קודש, ובזה מתקשר בהשי"ת.
זהו ביאור מאמרם ז"ל "מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", דבודאי מתחילה כבר נקבע סדר הדורות העתידים לבוא, וכפי שהראה השי"ת לאדם הראשון, ואין כל שינוי ברצונו ית"ש ח"ו, ומה שבתחילה היו האבות הק' עקורים הוא כדי שיתעוררו באתערותא דלתתא ע"י תפילתם ויתחברו ויתקשרו בהשי"ת, ולזה מתאוה השי"ת לדביקות הצדיקים בו ית', לדביקות של כלל ישראל בו ית', וזהו סיבת כל מיצר וצער הבא על האדם, כדי שיתפלל לפני השי"ת ויזכה להתקשר ולהדבק בו ית"ש.
וי"ל דזהו הרמז בכתוב (תהלים צ, ג) 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם', דהשי"ת מביא את האדם למצב של "עד דכא", עד דכדוכה של נפש בעולם הזה, כי רצונו הוא "ותאמר שובו בני אדם", שישובו ויחזרו להיות דבקים וקשורים למקורם טהור, שישובו להיות חטיבה אחת בדבקות שלמה עם השי"ת (עי' יושר דברי אמת, קונטרס הראשון אות יב).
והוא כמ"ש (בראשית ב, ה) 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה', ואמרו בגמ' (חולין ס:) 'מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים'.
דלכאורה יש להבין וכי אם אין מי שיבקש על הגשמים אין העולם צריך להתקיים, וכי מבלעדי בקשת האדם אין לעולם זכות קיום, אך להאמור יובן, דמאחר שתכלית הבריאה הוא שהאדם יתקרב להשי"ת, לכן אם אין אדם שיבקש רחמים בתפילתו ובאמצעות התפילה יתקרב להשי"ת וידבק בו, אכן אין קיום לעולם ואין טעם בכל הבריאה.
בזה ביאר מ"ש "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם", דמדוע השי"ת עושה את "רצון" יראיו שיהיה להם מבוקש להתפלל לפניו ית', ואיך בכלל יכולים לבקש ולהתפלל לפניו ית', כי "ואת שועתם ישמע ויושיעם", מאחר שנתאווה לתפילתן של צדיקים, מאחר שהשי"ת מצפה שכלל ישראל ישובו אליו, ורצונו ית' הוא שיתפללו ויתקשרו אליו.
זהו סיבת הדבר שיש לאדם רצון לתפילה, כשיש לאדם איזה צער או מיצר ח"ו, הרי זה כדי להזכירו ולעוררו שעליו לשוב להשי"ת, אך בודאי שאין ח"ו כל שינוי רצון אצלו ית"ש, אלא כל מאורעות העולם מסודרות לפניו ית' באופן הזה שיש סיבות בעולם הגורמות ליהודי להתפלל אליו, כדי להשיב נפשו להשי"ת, "ותאמר שובו בני אדם" - הכל הוא בכדי שבנ"י ישובו ויחזרו להשי"ת.