בכתבה קצרה בעיתון מוריה, י"ד סיון תרע"ד, עמ' 2, מסופר:
ישיבת הר"ר דובר מנישביץ ז"ל
כמו שהודענו בזמנו עזב המנוח הר"ר דובר מנישביץ מסיסנסינטי בעזבונו סך מסוים להספקת מספר אברכים גדולי תורה שילמדו במשך השנה בקבוץ יחד. באלה הימים כפר נפתחה הישיבה הזאת שאליה נתקבלו חמשה עשר אברכים גדולי תורה מכל הישיבות בעירנו. חמשה יקבלו עשרים פרנק לשבוע, ועשרה - עשרה פרנק, מלבד המשגיח. האברכים לומדים בבית הכנסת של ה' דובר הורנשטין. הישיבה מתנהלת על ידי בן המנוח ה' צבי מנישביץ בעירנו. ההוצאות למשך השנה הזאת מונחות משלם במוזמן על פי הצואה, ואפשר שהישיבה תתקים גם לאחרי השנה אם האחוזים מרוחי העסק שהקדיש המנוח בעד ירושלם יספיקו להוצאותיה.
בכתבה נוספת בהצופה תשי"א מודגש: "מלחמת העולם [הראשונה] עשתה שמות בישוב היהודי שבירושלים ופגעה לרעה ביתר שאר בהישיבות הירושלמיות ואז כל הישיבות המיוחדות למצויינים בטלו, פרט לישיבת מנישביץ הקיימת עד היום". הישיבה נזכרת בפתח חוברתו של ר' פנחס גרייבסקי "מגנזי ירושלים" כה, סיון תרצ"ב, המוקדשת גם לזכרו של דב מנישביץ, ובה סקירה על חייו, משפחתו ומפעליו.
לפי המאמר בראש קובץ "בית התלמוד" - מאסף תורני שנתי, אליו קישר לפני שנים במקו"א הרב מן הגורן (חוברת זו, אגב, נדירים עותקיה; אינה רשומה במפעל הביבליוגרפי וכנראה שאינה בספה"ל), מחזור הלימודים בישיבה היה שלוש שנים, ובכל מחזור הוגבל מספר התלמידים לעשרה. נראה שהמלגה הייתה מכובדת וייחודית.
בנשיאות הישיבה עמדו הראי"ה קוק, הרב מנחם מנדל כשר (חלק מהתלמידים עבדו לצידו בסידור "תורה שלמה" - ראו נעם, כה, עמ' קעד; וקול קריאת הרמ"מ בסוף "היכל התלמוד" הנ"ל) והרב זרח ראובן ברוורמן.
ראש הישיבה היה הרב אליהו ברוך פרלמן. ראו עליו כתבה בשלושים לפטירתו בשנת תשט"ו.
תקצוב הישיבה נראה שהיה בלעדי למשפחת מנישביץ. כך מצאנו בברכה שפרסמו "לומדי ישיבה הרוממה ישיבת הרב הצדיק ר' דובער מאנישעוויץ" לרגלי יציאת הבן ר' צבי הירש לארה"ב בריש חורף תר"צ, בה מברכים אותו "על דרישתו תמיד לטובתינו וצבי וחמיד ורגיל להטיב מצבינו ושוקד להרחיב תמיד ישיבתינו ישיבת מר אביו הרב הצדיק" (כאן). העובדה שהמוסד לא נזכר ברשימות המוסדות הירושלמים, רשימות שנועדו לתרומות מעבר לים וכד', גם היא מלמדת משהו.
לפי הקובץ הנ"ל, עד שנת תרצ"ב יצאו ממנה הרבנים טוביה רויז (ועוד), בן ציון זמל, יעקב קרינקר, מרדכי אוסטרובסקי (שבהמשך היה מנהל הישיבה, ראו כאן), רפאל קצנלבוגן, יוסף ויינשטוק, משה ויינשטוק (האם זה?), חיים רבינוביץ, רפאל רבינוביץ, שמעון גילרנטר, ליפא וולפא, זאב רוגוזניצקי, שמעון רוגוזניצקי, חיים יהודה יעקבסון (מלמד ותיק בעץ חיים, מח"ס חינוך), דוד ורנר, מתתיה דייויס, יהודה חזן, יעקב אליאך, זלמן לעווי, רפאל חיים גולדמן, יהושע יונתן רובינשטיין (מח"ס), משה ברוך למברגר (ראו משה עבדי, עמ' קכו) ויצחק פילמר.
ובשנת תרצ"ב למדו בה עשרת הרבנים חיים זבולון חרל"פ (מעניין שלמד בירושלים בהיותו רב המושבה ראשל"צ), אלחנן שיפמן, מנדל וייספיש, שלמה סובל, בצלאל גולדשטיין (ראו סיפורים ירושלמיים א, עמ' 19), יוסף רוזנבוים, דב בער אליעזרוב (ספר דב"ר אמת לזכרו), שמעון כשר, יהושע לודמיר וחנוך זונדל גרוסברג. בשנת תרצ"ח מצאתי שלמד בישיבה עוד בן של רמ"מ כשר, הרב משה שלמה כשר.
עוד פרטים על הישיבה, ועל טוביה רוז הנז', בחוברת זו.
מי מכיר ויוכל להוסיף פרטים נוספים, מסמכים, תיקונים וכו'?