ישנו מעשה בענין בנין הישיבה
האם יש הידוע מקור אמין יותר מעיתון?
כך נכתב בעיתון הנ"ל שם
עוד כשהיה הבנין (שושנים לדוד) בהוסדו, קודם שהועמד על תילו, היו לנים בבית המדרש כמה מגבאי בית המדרש, וכמנהג יהודין גובראין היו הללו משיירים לעצמם קיתון של מים לשם נטילת ידים של שחרית. והאומנין שאינם מבני ברית, שהיו מתעצלין מלטרוח ולשאוב מים מן הבאר שבחצרות השכונה לשם גיבול הסיד, היו משכימין ובאים בעלות השחר ומריקין את מימי הנטילה אל דליהם ומגבלין בהם את הסיד שבו סיידו והטיחו את קירות בית המדרש.
חובשי בית המדרש, מארי דרזין, שלא ידעו כלל מהנעשה, הופתעו לגלות בבית המדרש כל מיני מרעין בישין ושאר רוחות רעות, ששכנו בבית המדרש, הטרידו את הלומדים ועשו בו כרצונם.
באחד מן הימים, באו כמה משוכני בית המדרש בחשכת הליל אל רבי יעקב סופר, שהיה עוסק באותה שעה בלימודו בעליית בית המדרש, וביקשוהו שישמש עבורם כמסדר חופה וקידושין!
עם תום קטס החופה, הגישו לפניו מעט תקרובת ופירות וביקשוהו שיתכבד מהם, אך רבי יעקב מיאן להיענות לבקשתם, שלא יהא כאחד מהם. ברם הם הפצירו בו והבטיחוהו נאמנה כי באם יטעם מתקרובתם, יכתירוהו הם לרב על עדתם. ומשסירב לכך בכל תוקף, ביקשוהו שלא יסרב שימרחו על כפות ידיו מן ה"חינא", ומשסירב אף לכך, נטלו מעט מן ה"חינא" וזקפוהו בשיפולי גלימתו.
לאחר מאורע זה, עמד רבי יעקב והרהר בפשרן של דברים, עד שמצא את סיבת הדבר – מימי הנטילה שהיו משופעין ברוח רעה שניטלה עם נטילת הידים של גבאי בית המדרש, שהיו מגובלין בסיד בית המדרש, הם הם שגרמו לשכנותם של הרוחות הרעות ומרעין בישין בבית המדרש. ומכיון שכן ציוה רבי יעקב על אתר, לקלף את קירות הבית ולטוחו מחדש. מני אז, פסקו אותן מרעין בישין מלבוא לבית המדרש "שושנים לדוד".
וכבר המליצו על זה "ומנוצר הקנקנים - נעשה נס לשושנים"..