הרמב"ם ביטל תפילת לחש בכל ארצות המערב מפני חילול ד'

[נוטר הכרמים]

כתב במרכבת המשנה (חעלמא) הלכות תפילה ונשיאת כפים פ"י ה"ח בתוה"ד:

ובבואי לק"ק קושטא רבתי וראיתי שע"פ רוב מתפללים עם הש"ץ בקול רק פעם אחת, הייתי חושש דעיר גדולה לאלקים כזו וכמה גאוני ארץ רבניה וחכמיה איך לא השגיחו שאין הבקיאים יוצאין ידי חובתן בזה. שוב ראיתי שהש"ץ בקול רם אחר שגומר הקדושה אינו אומר לדור ודור כמנהג אשכנז אלא אומר אתה קדוש וכו' והא המיימוני בסדר תפלה כתב נוסח לדור ודור וכו' והספרדים שנגררים אחריו למה ישנו נוסח המיימוני. אין זה אלא דמ"ש רבינו בסדר תפלה לדור ודור וכו' זה היה בתחלה כשהיו העם מתפללין תפלת לחש] ואח"כ כשביטל רבנו תפלת לחש בכל ארצות המערב כנודע [מפני חילול השם בפני חשובי ישמעאל שראו שהם מספרים זה עם זה בשעת חזרת הש"ץ] ממילא הוכרח רבנו להנהיג שיאמר הש"ץ נוסח אתה קדוש שיצאו הבקיאים ידי חובת תפלת לחש וזה ברור.

מה נודע בענין זה?

[מה שנכון נכון]

ראה תשובות הרמב"ם בלאו סימנים רנו רנח רצא.
בדברי ר"א בנו שהדפסו בריש מעשה רוקח.
ובשו"ת הרדב"ז ח"ד סימן צד שדן אם מותר בזמנו לבטל את תקנת הרמב"ם ולומר חזרת הש"ץ.

[לייבעדיג יענקל]

ראה גם במצ"ב. במבוא של דנה מציין לתשובות הרמב"ם מהדו' פריימן לה לו לח לט.

[בברכה המשולשת]

וכידוע יש מקהילות יוצאי תימן בלאדי הנוהגות כן עד יום (וכן נהגו בחלק מקהילות יוצאי מרוקו במוסף של שבת)

[מה שנכון נכון]

אין קהלות תימן הנוהגות כן בכל התפלות, למעט הדרדעים לבדם.

המנהג היה רק בתפלת מוסף [ויש גם במנחה] של שבת, וגם זה לא מטעמי הרמב"ם.

[מקורות]

מתוך ספר מנהגי מצרים, מהדורת מכון ירושלים-אור המזרח

[נוטר הכרמים]

יישר חילם של כל המגיבים, החכמתוני כדרככם הטובה.

[בברכה המשולשת]

אין קהלות תימן הנוהגות כן בכל התפלות, למעט הדרדעים לבדם.

המנהג היה רק בתפלת מוסף [ויש גם במנחה] של שבת, וגם זה לא מטעמי הרמב"ם.

מה שאמר לי גבאי של ביהכ"נ תימני בלאדי גדול (לא דרדעי כלל) שהם עושים כן רק בשבתות בדיוק מטעמיה דהרמב"ם, כי ביום חול מגיעים רק יראי שמים שלא ידברו ובשבת מגיעים גם מסורתיים, וכך אמר לי גם גבאי של ביכ"נ בלאדי אחר

[מה שנכון נכון]

המנהג [במאות האחרונות בלבד] היה קיים בתימן כשלא היו שם מסורתיים שמגיעים רק בשבת... והמנהג אינו קיים בשחרית של שבת.
כמו"כ יש שנהגו כן במנחת יום חול.
יש מקורות לענין קצת יותר ברורים מספורי הגבאי...
החשש הוא ממש"כ בשו"ע שאין אם עשרה מכונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה, ובתפלות הנ"ל היה קיים חשש זה כשמצד אחד קרובים ליציאה מבהכ"נ, ומאידך עיפים מהשהות הממושכת [עוד מהלמוד לפני התפלה].
חשש זה אינו מוזכר ברמב"ם, ולדידו אין כאן ברכה לבטלה כי כך תקחז"ל. החששות שהזכיר הם חלול ה בעיני הגויים, ושאלו שאינם בקיאים לומדים מאלו ששחים שהחזרה היא תפלה מיותרת וממילא אינם יוצאים יד"ח.
[לענין מנחה של חול יש קצת סתירה בפעולת צדיק ח"ג סימנים מט קלז אם נהגו כן אף כשאין השעה דחוקה, וכנראה בגלל שלפעמים השעה עוברת פשט המנהג להתפלל כן תמיד. וכן היה נהוג עד לא מזמן בהרבה ישיבות ליטאיות גם במנחה גדולה].
ה"נוהגים" שלא לחזור התפלה תמיד כיום ע"פ הרמב"ם ומטעמו הם הדרדעים לבדם.
[אם יש מקום להביא ממנו הוא רק שאפשר לבטל החזרה במקום שנזקה גדול מתועלתה, אלא שבמקורות לא הביאו את דבריו כמקור למנהג, אלא את דברי הרא"ש בשו"ע קכד, והוזכר רק לענין איך הוא אופן התפלה בתפלה אחת].

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי.
בשו"ע מדובר על תפילה קצרה וברמב"ם מדובר על ביטול החזרה
מה שהם נהגו זה ביטול החזרה ולא תפילה קצרה

[מה שנכון נכון]

בשני האופנים לא מתקימת תקחז"ל שהיתה שש"ץ יתפלל מתחילה בלחש ושוב יתפלל בקו"ר, כי מה שמתפלל בקו"ר הוא תפלת עצמו לצאת יד"ח. ההבדל הוא אם אומר רק עד האל הקדוש בקו"ר ומכאן ואילך הכל בלחש, או שמתפלל הכל בקו"ר [ונ"מ גם לענין נש"כ].
הסיבה שנהגו שם להעדיף את האופן השני על הראשון [שגם לו יש מקור בראשונים וכמובא ברמ"א קכד,ב ובב"י רלד] היא דברי הרמב"ם בענינו שבזה יש גם כעין ב תפלות ע"י ענית האמן ע"ש בפעול"צ.
הנדון לעיל היה מאיזה טעם וכח מבטלים תקחז"ל, ובזה אין טעמי הרמב"ם שיכים אצלם, ואין טעמם שייך לדעת הרמב"ם וכנ"ל לעיל, והוא משום הרא"ש המובא בשו"ע קכד,ד.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ. אברר שנית עם ת"ח תימני שליט"א שעסק בסוגיות אלו

[מחצד חקלא]

במנהג אלג'יר הישן, היתה חזרת הש"ץ בשחרית רק בשבת ויו"ט וכו', כתקנת הרמב"ם הנ"ל. ובשנת תקי"ט כשרצו שם לשנות את המנהגים הישנים, היה פולמוס גדול, ונכתבו תשובות הלכתיות בעד ונגד. ראה קובץ "מקבציאל" (הוצאת ישיבת חברת אהבת שלום ירושלים) כרך ל"ט סיון תשע"ג עמ' ל"ג ואילך. ובין הדברים דנו שם בענין זה, ראה שם עמ' מ'
http://www.otzar.org/aspcrops/176647_39 ... 322015.asp
וכן ראה שם עמ' מ"ח הערה 42-43, ועוד שם בהמשך באריכות.