יגל כתב:בכמה וכמה הזדמנויות שמעתי ממו"ר הגרי"ש זילברמן זללה"ה כי בכתבי המקובלים האר"י הגר"א רמח"ל וכו' מבואר שאין כלל שער החמישים לטומאה אלא לקדושה בלבד, וכי המקורות היחידים לדעה שיש שער נ' הם האוה"ח הק' ובליקוטי מוהר"ן, ומהם בכמה מספרי החסידות, וכמה פעמים חזר על כך שאין מקור לנודע שאלמלא יצאו ממצרים היו שוקעים בשער הנ' וכו'.
מתעמק כתב:ולגוף שער הנ', כבר הביא הר כסף לשונו של הלשם, שמצא הדבר כבר מפורש להרמ"ק, ולעומת לא מצא באריז"ל מפורש לשום צד.
באקראי ל
מדתי את הק
טע הבא בבית הלוי דרוש ב':
חזינן
מדברי הני
מדרשים הנזכרים לעיל דגאלם תוך הז
מן ודלג על החשבון, וכבר ביארו הרבה
מהדרשנים בחיבוריהם דיעה זו, דהגאולה היתה תוך הז
מן, ונתנו
טעם לדבריהם על פי הקבלה. וההסבר לזה,
משום דה
מצרים בשיעבודם לישראל הח
טיאו אותם באונס עד שגם הם היו
משוקעים בעבירות וב
טו
מאתן של
מצרים, עד שאם היו עוד ז
מן
מה ב
מצרים היו נשתקעים כל כך ב
טו
מאתן עד שלא היה נשאר בלבם שום רושם קדושה שירשו
מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב, והיו
מושרשים ב
טו
מאתם ככל הגוים אשר על פני האד
מה, ושוב לא היו
מתייחסים כלל אחרי אבותינו ו
ממילא לא היה
מקום לההב
טחה שא
מר לאברהם אבינו כי גר יהיה זרעך כו' ואחרי כן יצאו. דעיקר כוונת ההב
טחה הוא לגאול זרעו של אברהם אבינו ולא
מי שאינו נקרא זרע אברהם, וכ
מו דבני עשו ויש
מעאל אינם נקראים זרע אברהם כן היה חלילה בישראל. ולכך
מיהר לגואלם כשהיה עדיין קצת רושם קדושה
מורשה להם
מאבותיהם בפני
מיות הלב, והיו
מיוחסים עדיין זרע אברהם אוהבו, והיה
מקום לההב
טחה לחול.
והגם כי לא ראיתי הדברים כתובים כן על ספר, הנני מסביר לי כן מה שראיתי במחברים הביאו דברי קדוש ה' האר"י ז"ל שכתב שאם היו עוד במצרים היו נכנסים בשער החמישים של הטומאה ולא היו נגאלים לעולם, ואין אתנו יודע בנסתרות, והסברתי לי בנגלות כנ"ל.אצל איזה
מחברים ראה זאת הבית הלוי בשם האר"י הק'?
וש
מא אגב אורחא ל
מדנו
מהו היחס הראוי ל
מה שהביאו ה
מחברים בשם האר"י אף 'אם לא ראינו הדברים כתובים כן על ספר' כלשונו. ונוגע לכ
מה אשכולות שהיו כאן בעבר.
בשולי הדברים:
מעניין שבדרוש ו' כתב הבית הלוי רעיון הפוך לג
מרי, שאילו היתה הגאולה
מת
מה
מהת עוד, והיו ה
מכות נ
משכות על פרעה, היו ישראל
מזדככים לג
מרי עד שהיה
מגיע התיקון הג
מור של י
מות ה
משיח, וז"ל:
דגם ביציאתם עדיין נשאר אצלם קצת רושם
מטו
מאתן של
מצרים עד שזה גרם להח
טיאם שנית בעגל, ודבר זה נ
משך
משום שילוחם אז באותו עת, ואם לא היה
משלחם אז והיה
מוסיף לו עוד
מכות עד שלא יהיה נשאר בלבם שום רושם והיו נעשים כ
מו שהיו קודם ירידתן ל
מצרים שהיו כולם זרע קודש בלא שום סיג ופסולת, שב
טי יה עדות לישראל, לא היו נלכדים שוב בשום ח
טא לעולם, והיה אז התיקון הג
מור שאנחנו
מקוים לו בביאת ה
משיח. וזהו שנתכוין ב
מדרש וכו'.
והא דבאמת לא הכביד גם אחר מכות בכורות את לב פרעה, אין לנו לבקש טעם לדרכי ה' על מה לא היה אז גאולה קיימת והניח זה על גאולה האחרונה, והוא מכבשי דרחמנא אשר אין לבשר ודם להרהר בהם.[א
מנם אע"פ שהרעיון הפוך,
מ"
מ אין כאן סתירה, כי הנידון הראשון הוא על עצם התחלת תהליך הגאולה קודם הקץ, ואילו הנידון השני הוא על סיום התהליך בעשרת ה
מכות. אך לכאו' בספרים הידועים שהזכירו ענין שער הח
מישים דיברו ב
טעם היציאה עצ
מה ברגע האחרון ושלכן היתה בחיפזון וכו', [וכ
מו שהביא הלשם להקשות ע"ז], וא"כ לא עולים דבריו כאן עם דברי ה
מחברים בשם קדוש ה' האר"י, וצ"ע עוד בזה].