פורום אוצר החכמה

הבן שלי סיפר שבגן לימדו שבתיה בקשה מכל המשרתות שלה ללכת להביא את התיבה, וכאש אף אחת לא רצתה, אז בתיה שלחה את ידה, ונעשה נס והיא נתארכה.
יתכן שזה צ'וסטל שלו, אבל אולי יש לכך מקור אחר?

סוטה יב:
ונערותיה הולכות וגו' - א"ר יוחנן: אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר: הנה אנכי הולך למות. ותרא את התיבה בתוך הסוף - כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה, אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם, מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה - בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך! בא גבריאל וחבטן בקרקע. ותשלח את אמתה ותקחה - ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: ידה, וחד אמר: שפחתה. מ"ד ידה, דכתיב: אמתה; ומ"ד שפחתה, מדלא כתיב ידה. ולמ"ד שפחתה, הא אמרת: בא גבריאל וחבטן בקרקע! דשייר לה חדא, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ידה! הא קמ"ל, דאישתרבב אישתרבובי, דאמר מר: וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה.

אפרקסתא דעניא כתב:עוד בפרשה:

דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך...

ובכן, יוכבד לא הניחה את התיבה על מי היאור, אלא בסוף על שפת היאור, וכמו שמפרש רש"י, קנים הצומחים ליד שפת היאור. גם בהמשך מפורש בתורה "ותרא את התיבה בתוך הסוף".

מכל מקום זיפתה את התיבה כדי שלא יחדרו מים המצויים גם בין קני הסוף אל תוך התיבה.

סוטה יב.
ותשם בסוף - רבי אלעזר אומר: ים סוף, רבי שמואל בר נחמני אמר: אגם, כדכתיב: קנה וסוף קמלו.

זלמניו כתב:אחת הטעויות הנפוצות שרבים גדלים עליה, היא הידיעה הברורה :) שאת שמן הזית למנורה היו מפיקים רק מהזיתים שבראש העץ, ורק מהטיפות הראשונות....

האם אין זה משניות מפורשות במנחות פרק ח וסוגיית הגמ' מנחות פו.?

שברי לוחות כתב:

זלמניו כתב:אחת הטעויות הנפוצות שרבים גדלים עליה, היא הידיעה הברורה :) שאת שמן הזית למנורה היו מפיקים רק מהזיתים שבראש העץ, ורק מהטיפות הראשונות....

האם אין זה משניות מפורשות במנחות פרק ח וסוגיית הגמ' מנחות פו.?

בדיוק זו הטעות. עיין שם היטב. [אמנם רשי מצטט רק את המילים מגרגרו בראש הזית, אבל יש שם גם וכו'!!!!]

שברי לוחות כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:עוד בפרשה:

דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך...

ובכן, יוכבד לא הניחה את התיבה על מי היאור, אלא בסוף על שפת היאור, וכמו שמפרש רש"י, קנים הצומחים ליד שפת היאור. גם בהמשך מפורש בתורה "ותרא את התיבה בתוך הסוף".

מכל מקום זיפתה את התיבה כדי שלא יחדרו מים המצויים גם בין קני הסוף אל תוך התיבה.

סוטה יב.
ותשם בסוף - רבי אלעזר אומר: ים סוף, רבי שמואל בר נחמני אמר: אגם, כדכתיב: קנה וסוף קמלו.

גם לרבי אלעזר היא הניחה על שפת הים, שהרי מפורש כך בפסוק. כל המחלוקת האם המילה סוף שכתובה כאן מדברת על ים סוף (ולא הנילוס) או על הקנים שעל יד הנילוס.

עיינו רמב"ן פסוק ה.

זלמניו כתב:

שברי לוחות כתב:

זלמניו כתב:אחת הטעויות הנפוצות שרבים גדלים עליה, היא הידיעה הברורה :) שאת שמן הזית למנורה היו מפיקים רק מהזיתים שבראש העץ, ורק מהטיפות הראשונות....

האם אין זה משניות מפורשות במנחות פרק ח וסוגיית הגמ' מנחות פו.?

בדיוק זו הטעות. עיין שם היטב. [אמנם רשי מצטט רק את המילים מגרגרו בראש הזית, אבל יש שם גם וכו'!!!!]

אנא הסבר את עצמך מהו ה"וכו'" ומה יש שם לעיין היטב?

אפרקסתא דעניא כתב:

שברי לוחות כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:עוד בפרשה:

דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך...

ובכן, יוכבד לא הניחה את התיבה על מי היאור, אלא בסוף על שפת היאור, וכמו שמפרש רש"י, קנים הצומחים ליד שפת היאור. גם בהמשך מפורש בתורה "ותרא את התיבה בתוך הסוף".

מכל מקום זיפתה את התיבה כדי שלא יחדרו מים המצויים גם בין קני הסוף אל תוך התיבה.

סוטה יב.
ותשם בסוף - רבי אלעזר אומר: ים סוף, רבי שמואל בר נחמני אמר: אגם, כדכתיב: קנה וסוף קמלו.

גם לרבי אלעזר היא הניחה על שפת הים, שהרי מפורש כך בפסוק. כל המחלוקת האם המילה סוף שכתובה כאן מדברת על ים סוף (ולא הנילוס) או על הקנים שעל יד הנילוס.

יש הרבה מפרשים שמפרשים שלרבי אלעזר היינו בתוך הים, ומקרא מלא הוא כי מן המים משיתוהו (הגם שיכולים לתרץ ראיה זו, וכן מה שמצינו שמשה לא היה רשאי להכות את היאור מפני שניצול על ידה), והם מתרצים שלפי זה על שפת היאור היינו בשפת היאור הסמוכה לים סוף (עיין תרומת הדשן הספרדי ועוד), ואמנם כנראה יש גם מפרשים שמפרשים כהבנתך שגם לר"א היה בקני הסוף, וצ"ע.
גם באוצר המדרשים מביא מדרש שהתיבה שטה על המים, וכ"ה בתורת המנחה פרשת נח

שברי לוחות כתב:אנא הסבר את עצמך מהו ה"וכו'" ומה יש שם לעיין היטב?

שלשה זיתים , ובהן שלשה שלשה שמנים . הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות . הזית השני מגרגרו בראש הגג , וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות . הזית השלישי , עוטנו בתוך הבית עד שילקה , ומעלהו ומנגבו בראש הגג , וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות :






--------------------------------------------------------------------------------

זלמניו כתב:

שברי לוחות כתב:אנא הסבר את עצמך מהו ה"וכו'" ומה יש שם לעיין היטב?

שלשה זיתים , ובהן שלשה שלשה שמנים . הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות . הזית השני מגרגרו בראש הגג , וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות . הזית השלישי , עוטנו בתוך הבית עד שילקה , ומעלהו ומנגבו בראש הגג , וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות :






--------------------------------------------------------------------------------

ייש"כ, ומ"מ איתא שם גם במשנה שהראשון שבראשון אין למעלה הימנו, ובביאורי הגרח"ק שליט"א לירושלמי יומא פ"ג ה"ו שהראשון שבראשון היה למנורה והשאר למנחות, ועיין גם רא"ם ויקרא ב, ד.

שברי לוחות כתב:

זלמניו כתב:

שברי לוחות כתב:אנא הסבר את עצמך מהו ה"וכו'" ומה יש שם לעיין היטב?

שלשה זיתים , ובהן שלשה שלשה שמנים . הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות . הזית השני מגרגרו בראש הגג , וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות . הזית השלישי , עוטנו בתוך הבית עד שילקה , ומעלהו ומנגבו בראש הגג , וכותש ונותן לתוך הסל . רבי יהודה אומר , סביבות הסל . זה ראשון . טען בקורה , רבי יהודה אומר , באבנים . זה שני . חזר וטחן וטען , זה שלישי . הראשון למנורה , והשאר למנחות :






--------------------------------------------------------------------------------

ייש"כ, ומ"מ איתא שם גם במשנה שהראשון שבראשון אין למעלה הימנו, ובביאורי הגרח"ק שליט"א לירושלמי יומא פ"ג ה"ו שהראשון שבראשון היה למנורה והשאר למנחות, ועיין גם רא"ם ויקרא ב, ד.

אבל גם "הראשון שבראשון" שנאמר שם - איננו הטיפה הראשונה בלבד, אלא "שמן ראשון" - כל השמן היוצא ע"י כתישה, ולא היוצא ע"י הטעינה או הטחינה.

כמו שכתב עזריאל: שתי טעויות בסיסיות ישנן. והעיקרית שרק הטיפות הראשונות כשרות [וכל אחד מתפלא איך בכ"ז הצליחו להשיג שמן...]
אבל באמת כל שמן שיוצא ע"י סחיטה בלבד [כתית כל' הכתוב ובלי שבירת הגרעינים שגורמת לשמרים] שע"י כך הוא נקי מאד, כשר.

והטעות הנוספת שרק מראש העץ וגם זה לא נכון כ"א לכתחילה.

זלמניו כתב:והעיקרית שרק הטיפות הראשונות כשרות [וכל אחד מתפלא איך בכ"ז הצליחו להשיג שמן...]

רש"י שמות פרק כז

כתית - הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן,
וכבר נשתברו כמה קולמוסין מנין לקח רש"י שרק הטיפה הראשונה כשירה, יש שנקטו שדברי רש"י דווקא ויש שלאו דווקא.
סוף דבר שלפי הרבה דיעות לכתחילה היו לוקחים הטיפה הראשונה שבראשונות.

שברי לוחות כתב:

זלמניו כתב:והעיקרית שרק הטיפות הראשונות כשרות [וכל אחד מתפלא איך בכ"ז הצליחו להשיג שמן...]

רש"י שמות פרק כז

כתית - הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן,
וכבר נשתברו כמה קולמוסין מנין לקח רש"י שרק הטיפה הראשונה כשירה, יש שנקטו שדברי רש"י דווקא ויש שלאו דווקא.
סוף דבר שלפי הרבה דיעות לכתחילה היו לוקחים הטיפה הראשונה שבראשונות.

מי דן בדברי רש''י האלה?

צריך לחפש בפרש"י הוצאת "אריאל"

אגב מילתא,
ידוע שדנים במדרש בן סירא לפעמים לצד חיוב (אמבטי' ועוד). אבל גם דנים בו לצד שלילה בכללות.

ע"כ, האם הסיפור דדוד המלך עם הצרעה -- שלידיעתי הקלושה, רק מופיעה שם במקורות [ומשם לספרו של אייזנשטיין, וד"ל] -- ניתן להאמין בו כמסורת (שכבר הובאה במסורת הגננות ועוד)? מה הקו המידה בכ"ז בכלל?

גם, דומני כמעט ברור שדוד המלך עם העכביש [על-אף שהובאה גם בב"ס] מופיע גם במקורות שלנו. היכן?

סליחה על בורות שלי בכה"ג. גם אצטרך לענות למישהו בקרוב על אלו, ואין עיתותי לחפש כעת.

בן_אליעזר כתב:גם, דומני כמעט ברור שדוד המלך עם העכביש [על-אף שהובאה גם בב"ס] מופיע גם במקורות שלנו. היכן?

תרגום תהלים נז, ג
והמדרש בן סירא הובא בדבש לפי מערכת ב אות ב בשם חז"ל, ומובא בעוד הרבה ספרים
מובא גם באלשיך תהלים לא, וכן בגר"א על לדוד בשנותו. מגיד מישרים סוף פרשת תצוה בסוגר, ערוגת הבושם לרבי אברהם ב"ר עזריאל ח"ג עמ' 53, ועיי"ש חלק ד עמ' 174 דשמא היה זו גירסא גם בגמ' שבת עיי"ש, פירוש נביאים ראשונים לרבי אברהם ב"ר שלמה עמ' רסט, גם הרשב"ץ הביאו במגן אבות
להבדיל אא"ה בין טומאה לטהרה מובא אגדה זו גם באגדות הישמעאלים, עיין הצופה לחכמת ישראל י עמ' 137

שברי לוחות כתב:

בן_אליעזר כתב:גם, דומני כמעט ברור שדוד המלך עם העכביש [על-אף שהובאה גם בב"ס] מופיע גם במקורות שלנו. היכן?

תרגום תהלים נז, ג
והמדרש בן סירא הובא בדבש לפי מערכת ב אות ב בשם חז"ל, ומובא בעוד הרבה ספרים
מובא גם באלשיך תהלים לא, וכן בגר"א על לדוד בשנותו. מגיד מישרים סוף פרשת תצוה בסוגר, ערוגת הבושם לרבי אברהם ב"ר עזריאל ח"ג עמ' 53, ועיי"ש חלק ד עמ' 174 דשמא היה זו גירסא גם בגמ' שבת עיי"ש, פירוש נביאים ראשונים לרבי אברהם ב"ר שלמה עמ' רסט, גם הרשב"ץ הביאו במגן אבות
להבדיל אא"ה בין טומאה לטהרה מובא אגדה זו גם באגדות הישמעאלים, עיין הצופה לחכמת ישראל י עמ' 137

ייש"כ!

ירח מלא כתב:

מרוה לצמה וארא.jpg

מדהים שהכותבת לא מצליחה לכתוב במילים פשוטות "אמת טעיתי" [גם ללא נתבאר שם למה משפחות כהנים נשארים בביתם כשנפטר צדיק]

גם זו לטובה כתב:

ירח מלא כתב:

מרוה לצמה וארא.jpg

מדהים שהכותבת לא מצליחה לכתוב במילים פשוטות "אמת טעיתי" [גם ללא נתבאר שם למה משפחות כהנים נשארים בביתם כשנפטר צדיק]

'תודה על הערתכם הנכונה', לא מספק אותך?

ארזי ביתר כתב:

גם זו לטובה כתב:

ירח מלא כתב:

מרוה לצמה וארא.jpg

מדהים שהכותבת לא מצליחה לכתוב במילים פשוטות "אמת טעיתי" [גם ללא נתבאר שם למה משפחות כהנים נשארים בביתם כשנפטר צדיק]

'תודה על הערתכם הנכונה', לא מספק אותך?

ממש לא!
הם מתארים שם כאילו לכהן אסור להטמא בשרץ, וזה שקר גמור, אפילו בזמן המקדש!

ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

נראה לי שהתקבל מנהג שרק הזכרים שותים מיין ההבדלה, וכאשר איזו ילדה רצתה לשתות אז אמרו לה שלא תשתה כדי שלא יצמח לה זקן.
מניין התקבל המנהג?
כנראה מהדעה שנשים לא חייבות בהבדלה וכו' ואכמ"ל כלל.
(בשולחן ערוך הרב כותב שלא מחלקים מיין הבדלה לשומעים כלל "אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו". אמנם ראיתי הרבה מקומות ששותים כל השומעים הזכרים).

ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

אולי מכאן.

וראה עוד כאן. ובארחות רבינו ח"א אות קכ.

ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

מהגנוז עמדי:
המנהג
הנשים נהגו שלא לשתות מכוס הבדלה, אא''כ מבדלת לעצמה שצריכה לשתות, מובא במג''א סימן רצ''ו סק''ד ובא''ר סק''ד ובתוספת שבת ובמ''ב סקל''ב בשם השל''ה, וטעם השל''ה דעץ הדעת גפן היה וכעונש חטא זה ניתן להם דם נידות להבדלה מן האדם ע''ש.
סיפר הר''ר ישראל יוסף שפירא זצ''ל שהיה נוכח אצל רבינו החזון אי"ש בצאת השבת בעת שהבדיל על היין, והיו הילדים עומדים בתור, והיה החזו''א משקם יין מכוס ההבדלה, והעידו שלא היה קורה שילד לא קיבל! היתה במקום ילדה קטנה של אחד מן הת''ח מתלמידי החזו"א שנדחקה אף היא לשתות מן היין. ואמר לה אביה: "אם תשתי, יגדל לך זקן!"... החזו''א ששמע את הדברים חייך ואמר: ''לעולם יש טעות", לא מי ששותה גודל לו זקן, אלא מי שגודל לו זקן הוא שותה..." (מבנו הג''ר משה אריה שפירא שליט''א, מעשה אי"ש ח"ה)
כתב בספר ''ארחות רבינו'' על מרן הסטייפלר זי''ע: בשנת תשל''ג אמר מו''ר זצוק''ל שאינו רוצה שרבים יבואו לשמוע אצלו הבדלה. והוסיף מו''ר, שבכל מוצ"ש באים אליו כשלושים עד חמישים בחורי ישיבה, ומסתכלים על תנועותיו כמו על ''רבי'', והוא אינו רבי רק זקן, ומה רוצים ממנו, לכן כשיבואו להבדלה, לא יבדיל אלא יחכה עד שילכו, או שיכנס לחדר לבד ויבדיל לעצמו. וכן אמר שלא יתן לשום נכד לשתות את היין, רק ישתה בעצמו. ואף שקשה לו, יטביל מזונות ביין וישתה.
במוצש''ק פרשת שלח תשל''ג, כשחזרו עמו מהתפלה בחורי ישיבה להבדלה, ביקש מאחד מנכדיו שיבדיל לכולם, ומו''ר לא הבדיל ולא יצא יד''ח הבדלה ממנו, ורק לאחר מכן הבדיל מו''ר בעצמו, והיה שם אחד הנכדים ונתן לו לשתות, ואמר לו "שהוא נותן לו היות שהוא במקרה נמצא שם, אבל לא שיקבע חזקה בכך".
בעניין שתית נשים מכוס הבדלה, מו''ר החזיר את הנשאר בכוס הבדלה לבקבוק היין, זאת לאחר ששפך מעט מהבקבוק לכוס כנהוג כדי שלא יהא פגום. שאלתיו, "הלא נשים לא שותות מכוס הבדלה, והרי על היין שבבקבוק מקדשים וישתו", ענה לי: "הנשים אומרות שאם שותות מכוס הבדלה יגדל זקן". אמרתי לו הרי בשל''ה הקדוש כתב שנשים לא ישתו, ענה לי אפשר שאין כונתו לאיסור, ועוד שזה מתבטל ברוב הבקבוק. ועל אף ששיחתנו היתה לפני ששפך לבקבוק, אעפ''כ שפך את היין שנשתיר בכוס בחזרה לבקבוק כנ''ל, ולא הקפיד. אח''כ לאחר זמן ראיתי, שגם מהיין שנשפך לצלחת, ושבתוכו מכבים את נר ההבדלה, שפכו לשיריים שבכוס, ואת הכל שפך מו''ר לבקבוק.
כתב הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א בעמח"ס "שלחן ערוך המקוצר" ח' חלקים ורבם של יהודי תימן: בענין אשה בשתיית יין הבדלה ע''פ הדין וע''פ הסוד והנפק''מ לדינא, נשים נוהגות לא לשתות מהיין, מפחידים אותם ואומרים אשה שתשתה יקרה לה כל מיני דברים, יצמח לה זקן, לא תוכל להוליד וכל מיני שמועות. כנראה אמרו להן כך רק כדי להפחיד אותן. אני חושב שלדברים האלו אין מקור, אבל מקור הדבר הזה כנראה יש לו יסוד. על פי הדין מותר לאשה לשתות מהיין של ההבדלה, אבל יש בזה ענין עמוק ע''פ הקבלה בגלל שחווה רצתה להיבדל מאדה''ר. נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש. בעל הבית יעקב כתב על פי סוד גדול שלא ליתן לנשים מכוס של ההבדלה עי''ש וכן בשל''ה, לכן נהגו לא לתת להן. אבל פה יש נפקא מינא וברצוני להעמיד את הדברים על דיוקם. יש ענין על פי הסוד מה שמפחידים אותם, אולי יש להם כוונה טובה, אבל צריכים לדעת שכנראה זה לא נכון, אבל יש לפעמים מצבים שאשה חייבת לעשות הבדלה, כגון מי שאין לה איש שיעשה לה הבדלה, וממילא אם היא תפחד לעשות יצא שבסוף היא לא תעשה הבדלה ולא תצא ידי חובתה, ולפי שיטת הרמב''ם חיוב הבדלה לנשים הוא מן התורה כמו אנשים, דהיינו כמו שקידוש הוא חיוב מן התורה לפי הרמב''ם גם הבדלה זה חיוב מן התורה וממילא גם נשים חייבות אם כן היא חייבת לעשות הבדלה ולשתות ולכתחילה מלוא לוגמיו. אז לכן שלא תפחד שח''ו יקרה לה אסון, ותמנע מלעשות הבדלה ולשתות. מישהו סיפר לי על סבתא שלו שלא היתה חוששת לשתות מההבדלה, והיתה אומרת "מה פתאום, זה לא מזיק ולא יקרה שום דבר", בסופו של דבר לא רק שלא היתה עקרה, אלא אפי' הולידה תאומים. {סגולה חדשה?} לא צריכים לפחד מזה! דהיינו לכתחילה לא לשתות, אבל אשה שנמצאת במצב שחייבת לעשות הבדלה, ואין מי שיעשה לה הבדלה, צריכה לעשות הבדלה בעצמה ולשתות בלי שום חשש, ואדרבה, שומר מצוה לא ידע דבר רע, שלא יקרה שבגלל החששות האלה בסוף יגידו "חמירא סכנתא מאיסורא" ויוותרו על ההבדלה... כי זה לא נכון.
כתב הגרמ"מ קארפ, אם בכל זאת חוששת מלשתות, תבדיל על חמר מדינה, בהיות שטעם השל''ה משום דעץ הדעת גפן היה, בחמר מדינה לא שייך טעם זה, ולכן יאמרו לה להבדיל על חמר מדינה שבזה לא שייך את טעם השל''ה ולא תיבטל ממצות הבדלה.

מה שנכון נכון כתב:

ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

אולי מכאן.

וראה עוד כאן. ובארחות רבינו ח"א אות קכ.

מציין שם ל"עבודת ישראל" - מה מובא שם?
ומה כתוב בשל"ה?

יישר כח על הדברים החשובים שהובאו כאן (חשבתי שזה בכלל ע"פ נגלה - בגלל הפסק בין ברכת הגפן לשתיה בברכה שאינן חייבות בה לפי חלק מהדעות).

בשלה"ק איתא שזה בגלל חטא חוה שגרמה מיעוט הירח וגם הבדלה קשורה לזה

עזריאל ברגר כתב:

מה שנכון נכון כתב:

ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

אולי מכאן.

וראה עוד כאן. ובארחות רבינו ח"א אות קכ.

מציין שם ל"עבודת ישראל" - מה מובא שם?

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 24&hilite=
רק העקרון. לא מדובר שם לענין הבדלה, אלא לענין סעודה שלישית.

מה שנכון נכון כתב:http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 24&hilite=
רק העקרון. לא מדובר שם לענין הבדלה, אלא לענין סעודה שלישית.

ציטוט משם בערך:

הואיל ואין לנשים דיקנא, לכן פטורות מסעודה שלישית שעניינה סעודתא דדיקנא.

לפי זה נשים אינם שייכות בי"ג מידות הרחמים, שהם תיקוני דיקנא כידוע.
{תמיהני כיצד ניתן לעקור הלכה מפורשת בשו"ע או"ח סימן רצ"א סעיף ו', וכן מובא בשו"ע הרב}

צונאמי כתב:ציטוט משם בערך:

הואיל ואין לנשים דיקנא, לכן פטורות מסעודה שלישית שעניינה סעודתא דדיקנא.

תמיהני כיצד ניתן לעקור הלכה מפורשת בשו"ע או"ח סימן רצ"א סעיף ו', וכן מובא בשו"ע הרב

הרב צונאמי - למה כתבת את זה בקטן?
זה צ"ע גדול, ונפלאים בעיני דבריו, אשר מעולם לא שמעתי שיש מי שמיקל לנשים בסעודה שלישית, וצ"ע אם לא נפלה שם טעות-מעתיק וכיו"ב.
הוא מציין שם לכתבי האר"י - האם מישהו יודע מה כוונתו?
אולי מדבר על סעודה רביעית?

גם יש מסורת אצל הגננות שמרדכי היה דודו של אסתר למרות שבמקרא מפורש שאסתר היתה בת-דודו ולא בת-אחיו.

ר_חיים_הקטן כתב:גם יש מסורת אצל הגננות שמרדכי היה דודו של אסתר למרות שבמקרא מפורש שאסתר היתה בת-דודו ולא בת-אחיו.

כמדומני שיש ליחיאל בן נון מאמר בנושא שגיאות מסוג זה (כמו המחשבה שכתנתו של יוסף היה דומה לפיג'מה של יהודים מסויימים) באסופת מאמריו 'ארץ המוריה - פרקי מקרא ולשון'.

ר_חיים_הקטן כתב:גם יש מסורת אצל הגננות שמרדכי היה דודו של אסתר למרות שבמקרא מפורש שאסתר היתה בת-דודו ולא בת-אחיו.

פעם מצאתי באחד המפרשים הנדפסים במקראות-גדולות (אולי ראב''ע, אינני זוכר בבירור) שכותב בערך כך: כי הגידה אסתר מה הוא לה - שהוא דודה.

אכן כך כתוב שם בראב"ע "מה הוא לה. שהוא דודה". אבל בפשטות כוונתו שהוא בן דודה ולא דק בזה.

אבל בתרגום (אסתר ז, ו) "ואתעבידת ההוא יקרא למרדכי צדיקא אחוהי דאבא". ובילקוט מעם לועז (ח, א) "דודי אחי אבי הוא". וכן מובא בכמה ראשונים.

עזריאל ברגר כתב:

ר_חיים_הקטן כתב:גם יש מסורת אצל הגננות שמרדכי היה דודו של אסתר למרות שבמקרא מפורש שאסתר היתה בת-דודו ולא בת-אחיו.

פעם מצאתי באחד המפרשים הנדפסים במקראות-גדולות (אולי ראב''ע, אינני זוכר בבירור) שכותב בערך כך: כי הגידה אסתר מה הוא לה - שהוא דודה.

אה"נ כ"כ האבן עזרא (אסתר ח:א) וכ"כ הרמב"ם http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 547_75.pdf ולכאורה לא דק.

מפורש במגילה שאביחיל אביה היה דוד מרדכי ובכל אופן אפשר לומר את הביטוי אחי אבי, כשם שיעקב אמר לרחל שהוא אחי אביה רחל שהיתה בת לבן אחי אמו ככתוב כמה פסוקים קודם.

לעיל אי'
בתמונות של חיות הנכנסות לתיבה שמחלקים בת"ת ובתי יעקב יש רק שתי ג'ירפות הגם שג'ירפה טהורה בלי ספק. [אין לזלזל בכך. פעם ילד קטן שלי התעקש שג'ירפה טמאה וכשאני שאלתי אותו למה הוא חושב שילד כמוהו בגיל הגן יודע מספיק לחלוק על אביו הלומד כל היום, והוא ענה משום שכן הוא בתמונה שהוא קבל מהרבה בחדר.]
האמת שברש"י כתב שבעה שבעה: כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו. וכתב בכלי יקר : אין זה טעם מספיק שהרי לא כל הטהורים ראויין להקרבה כצבי וכאיל..
א"כ נח לא הקריב מן הג'ירפות ולכך לתיבה נכנסו רק שתים ולא שבעה.
גם לטעמו של הכלי יקר שהכניס שבעה כי רגילים לאכול מהם הרבה- גם יש לדחוק כי הפסול היחיד שמצאו בג'ירף הוא שאין עליו כלל מסורת ולא הי' נאכל כלל. הרבה וודאי שלא.
אך האמת שבגמרא בזבחים אי' ( זבחים יט') שבני נח הקירבו גם חיות.. וצ"ע.

הרמב"ן (פרק ו' פסוק כ') כותב שנח הקריב מכל הבהמות הטהורות לאכילה, כי לבני נח היו כולם כשרים לקרבן. ורק בני ישראל נצטוו לאחר זמן שלא להקריב אלא מן הבקר והצאן ומתורים ובני יונה. אם כן, גם מן הג'ירפות הקריב נח.

והמקור לדברי הרמב"ן הוא בגמ' זבחים דף קט"ו סוף ע"ב ששם נאמרו הדברים במפורש, ונלמדו מהפסוק האמור אצל נח. [אולי זה מה שהתכוונת לציין מגמ' זבחים, אף הציון לדף י"ט הוא טעות].