דרשות חת"ס: ספר ירמיה שלפנינו שלטו בו ידי מגיהים?!

[ישבב הסופר]

בתלמוד בבלי במסכת תענית דף כ"ח: "הובקעה העיר בי"ז הוה והכתיב (ירמיה נ"ב ו'-ז') בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה ותבקע העיר וגו' אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו:"
אבל בירושלמי כאן תירצו לדעה אחת שבאמת גם בחורבן בית מקדש הראשון הובקעה העיר בי"ז בו, אלא שמפני חמת המציק וחרדת מות לא דייקו איזה יום היה, וחשבו בני ירושלים שזה היה בט' בתמוז, ובאמת נתחלף להם ט' בי"ז, (וגם הקדימו את יום החורבן מט' באב לראש חודש אב.)
ורבינו החת"ס [דרשות חת"ס דרוש לז' אב שנת תקי"ף והספד על הג"ר עמרם חסידא זיע"א בד"ה 'ובירושלמי". (אין לי גישה עדיין לתת קישור, וברוך המביא).] הקשה איך יתכן שירמיה הנביא יטעה בחשבונו ויכתוב כן בנבואתו שהובקעה העיר בט' בתמוז?! עוד הקשה, שאף אי תימא שיכול להיות שטעה ירמיה בחשבונו ח"ו, והלא שפיל לדברי הכתוב ביחזקאל שחרבה ירושלים בראש חודש אב, ואיך יתכן שנתבלבל גם יחזקאל הנביא שהיה בין הגולים בבבל, ומה הגיע לו להחליף את הזמנים?
ותירץ רבינו החת"ס שם ליישב את הירושלמי באנפין חדתין: שיחזקאל הנביא קרא ליוד באב "א' לחודש אב" כי זה היה התחלה חדשה אחרי החורבן, וכפרת עוונותיהם של ישראל, כמו שראשי חדשים ניתנו להם לישראל זמן כפרה לכל תולדותם. ולזה כיוון יחזקאל באמרו שהחורבן היה בא' מנחם אב. אבל בני בבל לא הבינו את הרמז, ודרשו את נבואתו כפשוטו, ולפי שהיה להם חשבון שארך כ"א יום משהובקעה העיר ועד שבית קדשינו היה לשריפת אש, אז יצא להם עפ"י חשבונם שבט' בתמוז הובקעה העיר.
וכשבא הפליט וסיפר שהתאריכים שלהם אינם נכונים, ובאמת הובקעה העיר בי"ז בתמוז ונחרב ההיכל בט' באב, לא שעו לדבריו ותמכו יסדותם בנבואת יחזקאל שבראש חודש אב נחרב ההיכל.
ומוסיף רבינו החת"ס ואומר, שלפי כל הנ"ל לא טעה ירמיה בחשבונו כלל, ובאמת כתב ירמיהו בספרו שבי"ז הובקעה העיר, אלא שלקחו בני בבל הרשות לעצמם והגיהו וכתבו ט' במקום י"ז, בהסתמך על נבואת נביאם יחזקאל שבר"ח אב נחרב הבית! (ולא שיחזקאל ציווה לתקן, אלא בני בבל מנפשייהו עבידו.) וכן הוא לפנינו.
האנוכי היחיד כאן שמשתאה על חידוש בסגנון הזה, מרבינו החת"ס זצ"ל?

[נוטר הכרמים]

לפני כמה ימים שמעתי מאאמו"ר שליט"א את דברי החת"ס הללו, ואף הוא השתומם עליהם.

על עצם הנושא של התאריכים ט' וי"ז בתמוז, ראיתי הבוקר בספר לששון ולשמחה של הגרי"פ גולדווסר שליט"א בסופו מאמר יפה.

[דראל]

בספר ירמיה שלטו ידי מגיהים?!

הרי שינויי הקרי והכתיב בו רבים, עד כדי דברי האברבנאל שירמיה לא ידע לכתוב.

[ישראל הר כסף]

לעל עצם הנושא של התאריכים ט' וי"ז בתמוז, ראיתי הבוקר בספר לששון ולשמחה של הגרי"פ גולדווסר שליט"א בסופו מאמר יפה.

הנה המאמר-

לששון ולשמחה.pdf

(656.54 KiB) הורד 446 פעמים

[ישבב הסופר]

דראל: אינני צריך להודיע לך שדברי האברבנאל הללו שנויים במחלוקת ואין הדעות שוות לענין זה, עד כדי שאם יש מכל הנ"ל להוכיח שהחת"ס לא סלד מלומר כדברי האברבנאל, די לנו בחידוש גדול שכזה.
ועוד, שאין דברי האברבנאל שהבאת השוואה אמיתית, כי אף אי נימא שאכן באו מגיהים ותיקנו את 'טעויותיו' של ירמיה בכתיב, לא העיזו להשתיל את תיקוניהם בגוף הספר אלא כקרי בעלמא, אבל שמרו על הספר להשאירו כאשר יצא מתחת ידי ירמיהו נביא ה'.

[דראל]

דראל: אינני צריך להודיע לך שדברי האברבנאל הללו שנויים במחלוקת ואין הדעות שוות לענין זה, עד כדי שאם יש מכל הנ"ל להוכיח שהחת"ס לא סלד מלומר כדברי האברבנאל, די לנו בחידוש גדול שכזה.
ועוד, שאין דברי האברבנאל שהבאת השוואה אמיתית, כי אף אי נימא שאכן באו מגיהים ותיקנו את 'טעויותיו' של ירמיה בכתיב, לא העיזו להשתיל את תיקוניהם בגוף הספר אלא כקרי בעלמא, אבל שמרו על הספר להשאירו כאשר יצא מתחת ידי ירמיהו נביא ה'.

אתה מוכן לומר שהיה מי ש"תיקן" את תאריך הבקעת העיר, אבל לא את השינויים הלשוניים הזוקקים עיון/תיקון?!
יש לומר שכל הגנה על התייחסות שכזו אינה אלא דומה לדברי מבקרי המקרע.

[ישבב הסופר]

הפוך, אני מסכים שזה חידוש שנוטה מאוד לדרך המבקרים,ועל זה באתי כאן להתמיה. אני רק ציינתי שאף האברבנאל לא אמר שהגיהו את המילים אלא אופן הגייתם, ולא בפנים הספר. חידושו של החת"ס הוא שאף בפנים הספר הגיהו מפני דברי נביא אחר, והוא יותר מחודש מדברי האברבנאל.

מדבריך הראשונים היה. משמע שאינך מתפלא על דברי החת"ס לאור דברי האברבנאל, אז הערתי שאין שני החידושים זהים, אלא החת"ס מחודש יותר.

[איש_ספר]

מענין לענין, דבר יפה מהחת"ס בסוגיא זו, לבאר למה הזכיר מרן בשו"ע, ט' באב קודם י"ז בתמוז.

ללא שם.JPG (82.1 KiB) נצפה 9447 פעמים

[דראל]

מדבריך הראשונים היה. משמע שאינך מתפלא על דברי החת"ס לאור דברי האברבנאל, אז הערתי שאין שני החידושים זהים, אלא החת"ס מחודש יותר.

חבל שלא הובנתי נכונה בראשונה.

[שבטיישראל]

עי' בגליון קולמוס של חודש תמוז דהאי שתא מאמר יפה בענין הסתירה בתאריכים השונים, ויישוב הסתירה בין דברי חז"ל ולהבדיל דברי יוסיפין

ולענין החת"ס יצויין שהחת"ס מונה את חודש מנ"א כאילו יש ב' חדשים, דהיינו חודש "אב" עד ת"ב וחודש "מנחם" אחר ת"ב

[היא שיחתי]

ולענין החת"ס יצויין שהחת"ס מונה את חודש מנ"א כאילו יש ב' חדשים, דהיינו חודש "אב" עד ת"ב וחודש "מנחם" אחר ת"ב

ישנה אגדה ידועה (בשם החזו"א?) שהחת"ס כתב בכתובות וגיטין עד ט' אב ומי' מנחם אב
ושכך הוא מופיע בתשובותיו

אכן כבר הופרכה אגדה זו בכמה דוכתי וכן בתשובותיו אינו כן

[היא שיחתי]

ולענין החת"ס יצויין שהחת"ס מונה את חודש מנ"א כאילו יש ב' חדשים, דהיינו חודש "אב" עד ת"ב וחודש "מנחם" אחר ת"ב

ישנה אגדה ידועה (בשם החזו"א?) שהחת"ס כתב בכתובות וגיטין עד ט' אב ומי' מנחם אב
ושכך הוא מופיע בתשובותיו

אכן כבר הופרכה אגדה זו בכמה דוכתי וכן בתשובותיו אינו כן

ודומני שדיברו מזה בהערות של הרב שוורץ לנחלת שבעה הוצאת אוצה"פ
וכן באיזה ספר מנהגים לחת"ס שיצא לאחרונה באיזו שמחה לבית ערלוי

[היא שיחתי]

ומוסיף רבינו החת"ס ואומר, שלפי כל הנ"ל לא טעה ירמיה בחשבונו כלל, ובאמת כתב ירמיהו בספרו שבי"ז הובקעה העיר, אלא שלקחו בני בבל הרשות לעצמם והגיהו וכתבו ט' במקום י"ז, עפ"י דברי נביאם יחזקאל! וכן הוא לפנינו.
האנוכי היחיד כאן שמשתאה על חידוש בסגנון הזה, מרבינו החת"ס זצ"ל?

יש להוסיף לחידוש זה שיחזקאל שינה דברי ירמיהו שדברי הנביאים האחרים לא כולם נכתבו על ידי עצמם
ראה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א
"ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו"
ומה שנתבאר בגמ' שירמיה כתב ספרו צ"ל עיקר ספרו מלבד שינוי זה וכמבואר לעיל מינה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
"משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה"
דאף שיהושע כתב שמונה פסוקים מ"מ נקרא שמשה כתב ספרו ע"ש עיקר הספר
או דבכל אופן הבבלי פליק אירושלמי בזה ויל"ע אם הוא ברייתא

[ישבב הסופר]

ומוסיף רבינו החת"ס ואומר, שלפי כל הנ"ל לא טעה ירמיה בחשבונו כלל, ובאמת כתב ירמיהו בספרו שבי"ז הובקעה העיר, אלא שלקחו בני בבל הרשות לעצמם והגיהו וכתבו ט' במקום י"ז, עפ"י דברי נביאם יחזקאל! וכן הוא לפנינו.
האנוכי היחיד כאן שמשתאה על חידוש בסגנון הזה, מרבינו החת"ס זצ"ל?

יש להוסיף לחידוש זה שיחזקאל שינה דברי ירמיהו שדברי הנביאים האחרים לא כולם נכתבו על ידי עצמם
ראה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א
"ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו"
ומה שנתבאר בגמ' שירמיה כתב ספרו צ"ל עיקר ספרו מלבד שינוי זה וכמבואר לעיל מינה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
"משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה"
דאף שיהושע כתב שמונה פסוקים מ"מ נקרא שמשה כתב ספרו ע"ש עיקר הספר
או דבכל אופן הבבלי פליק אירושלמי בזה ויל"ע אם הוא ברייתא

לא לא! יחזקאל לא ציווה לעקור דבר מדברי ירמיהו! יחזקאל אמר נבואתו שבא' אב נחרב ביהמ"ק, והם הלכו מעצמם והגיהו בכל מקום שנכתב אחרת, והם לא ידעו שלא כיוון יחזקאל אלא לענין מסויים. במטו מינך עיין שוב בדבריי לעיל, או דברי החת"ס בפנים. הם הגיהו בלי הורמנא, רק הסתמכו על נבואת נביאם יחזקאל.

[היא שיחתי]

ומוסיף רבינו החת"ס ואומר, שלפי כל הנ"ל לא טעה ירמיה בחשבונו כלל, ובאמת כתב ירמיהו בספרו שבי"ז הובקעה העיר, אלא שלקחו בני בבל הרשות לעצמם והגיהו וכתבו ט' במקום י"ז, עפ"י דברי נביאם יחזקאל! וכן הוא לפנינו.
האנוכי היחיד כאן שמשתאה על חידוש בסגנון הזה, מרבינו החת"ס זצ"ל?

יש להוסיף לחידוש זה שיחזקאל שינה דברי ירמיהו שדברי הנביאים האחרים לא כולם נכתבו על ידי עצמם
ראה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א
"ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו"
ומה שנתבאר בגמ' שירמיה כתב ספרו צ"ל עיקר ספרו מלבד שינוי זה וכמבואר לעיל מינה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
"משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה"
דאף שיהושע כתב שמונה פסוקים מ"מ נקרא שמשה כתב ספרו ע"ש עיקר הספר
או דבכל אופן הבבלי פליק אירושלמי בזה ויל"ע אם הוא ברייתא

לא לא! יחזקאל לא ציווה לעקור דבר מדברי ירמיהו! יחזקאל אמר נבואתו שבא' אב נחרב ביהמ"ק, והם הלכו מעצמם והגיהו בכל מקום שנכתב אחרת, והם לא ידעו שלא כיוון יחזקאל אלא לענין מסויים. במטו מינך עיין שוב בדבריי לעיל, או דברי החת"ס בפנים. הם הגיהו בלי הורמנא, רק הסתמכו על נבואת נביאם יחזקאל.

אנא הבא לשון החת"ס כדי שנוכל לראות גם כן

[ישבב הסופר]

לשון החת"ס "ונבוא אל המכוון בעזה"י דאנשי בבל שמעו מהנביא שלהם ביום לחדש 'שמח צור במפלת ירושלים' והם לא הבינו כי ט' באב נקרא א' בחודש על כי 'תם עוונך ע"כ, חשבו כפשוטו כי ביום ר"ח אב נחרב בהמ"ק וחשבו כ"א יום למפרע לבקיעת העיר ויהיה ביום ט' תמוז. ויען כי הם ישבו בבבל שלוים ושקטים ולא היה להם ומכ"ש לנביא יחזקאל שום בלבול דעת ע"כ האמינו זה אמת נכון כי כך היה המעשה. ושוב ביום ה' טבת שאחריו בא הפליט הראשון מירושלים ואמר הוכתה העיר, כשאמר להם שנבקעה בי"ז בתמוז ונחרבה בט' באב לא האמינו להפליט כי אמרו אתם טעיתם בחשבון כי הייתם בצרה וצוקה, ואנן על נביא שלנו נסמוך, ואפי' אח"כ כשהגיע להם ספרי ירמיה ושם בודאי היה נכתב י"ז בתמוז נבקע היו מגיהים בו בט' לחדש הרביעי, כי הם תלו בכל בקלקול חשבונות - אבל באמת. לפי מה שידענו כי תם עוונך בת ציון וט' באב נקרא א' לחדש מנחם אב אין כאן קלקול ולא טעות ואמת נכון כי בי"ז נבקעה העיר ובט' נחרב הבית. " עכ"ל החת"ס.

[שבטיישראל]

ומה שנתבאר בגמ' שירמיה כתב ספרו צ"ל עיקר ספרו מלבד שינוי זה וכמבואר לעיל מינה תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
"משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה"
דאף שיהושע כתב שמונה פסוקים מ"מ נקרא שמשה כתב ספרו ע"ש עיקר הספר
או דבכל אופן הבבלי פליק אירושלמי בזה ויל"ע אם הוא ברייתא

אליה רבה סי' תרס"ט סקי"ז:

כדי לקרות (וכו') הפרשה עם גדול וכו'. ולפי זה אנחנו נוהגין שקורין גדול עם כל הנערים א"צ לחזור ולקרות מעונה וכו' עם חתן תורה. אך ראיתי במהרי"ל [עיין סדר תפלות סוכות אות יד] ומעגלי צדק שכתבו לקרות עם כל הנערים עד מעונה ובחתן תורה מתחיל מעונה, אלמא דיש טעמא להתחיל מן מעונה. והיה נ"ל על פי מה שמצאתי בכלבו הלכות קריאת מועדים [סי' כ, יב ע"א] זה לשונו, ח' פסוקים שבסוף התורה שהם מן ויעל משה עד ויהושע יחיד קורא אותן ע"כ, והיינו טעמא כדאיתא בש"ס מנחות דף ל' [ע"א] דלר"ש משה כתבן בדמע ואישתני משאר ס"ת ולר' יהושע כתבן, וא"כ לכך מתחילין מן מעונה שהם ג' פסוקים מגוף התורה קודם ויעל. ואף דבתוס' שם [ד"ה שמונה] שכתבו שלא יקרא זה ד' וזה ד' או זה ה' וזה ג' משמע קצת שא"צ להתחיל קודם, מכל מקום עדיפא לן להתחיל (ומסיים) [למסיים] התורה ג' פסוקים מגוף התורה כנ"ל. אך תימה דרש"י פירש במנחות שם ובב"ב דף י"ד [ע"ב ד"ה ושמונה] ח' פסוקים מן וימת עד סוף הספר, הרי דמן ויעל עד וימת שהם ד' פסוקים הן מגוף התורה. וכן מבואר בש"ס שם דקאמר שם וימת משה, אפשר משה חי וכתב וימת משה, אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע, משמע דמתחילים מוימת. ותוס' במגילה דף כ"א [ע"ב ד"ה תנא] כתבו לא יהיו שנים מפסיקים וקוראים באותן ח' פסוקים שמתחילים מן ויעל לפי שהוא תחילת הפרשה ע"כ, ולכאורה תמוהין. עיין מהרש"א וקיקיון דיונה שהאריכו בזה ודבריהם דחוקין. ולענ"ד אפשר דסבירא להו ככלבו שח' פסוקים מתחילים מן ויעל, וכתב טעמא דמסתבר דמתחילים מתחלת הפרשה ולא מן וימת דמסתמא לא היה מתחיל יהושע באמצע הפרשה, וש"ס הנ"ל דקאמר עד כאן היינו עד תחילת הפרשה של וימת, והא דנקט וימת משום דמזה מוכח שאמרו יהושע. עוד ראיתי בכלבו דף (י"א) [י ע"ד] שכתב יש מפרשים יחיד קורא אותן המיוחד שבהן דהיינו הגדול שבכולן, מפני כבודו של משה כשמזכירים פטירתו ע"כ. וצ"ע דאם כן מאי פריך במנחות שם וב"ב דף ט"ו על הא דיחיד קורא כמאן אזלא דלא כר"ש דאמר משה כתבן, הא אכתי משום כבודו יחיד קורא אותן וצ"ע:

[אברהם]

הם הגיהו בלי הורמנא, רק הסתמכו על נבואת נביאם יחזקאל.

חס ושלום!

כבר בתחילה הרגשתי בנימת דבריך (שלטו בו ידי מגיהים וכדו') שכוונתך שעשו כן בלא הורמנא, ונרעדתי, אבל לא רציתי להטפל לסגנון הדיבור [סברתי שמא כתבת בלשון חריפה כדי לעורר המגיבים כדרך החכמים דפה], אבל כעת כתבת כן בפירוש להטיל סרה באדונינו משה כאילו אמר שאין התורה המסורה בידינו אמת אלא משובשת בידי מגיהים, חלילה חלילה.

וראשית אקדים, שנראה לי שפיספסת את ה'עוקץ' בדברי החת"ס, דהנה לדעת הבבלי נבקעה העיר בח' בתמוז ואילו לדעת הירושלמי נבקעה בי"ז בו, וע"ז קאמר דהבבלי הלא נתחבר בידי בני בבל ועל פי מסורתם והם הרי דרשו דברי יחזקאל נביאם כפשוטו שנחרבה העיר בא' אב [אע"פ דשריפת בהמ"ק עצמו אירע בט' באב, וצע"ק לשון החת"ס בתו"ד] וממילא ס"ל שנשתבשו הספרים לבני ארץ ישראל מתוך הצרות וצ"ל שנבקעה העיר בח' תמוז, אבל הירושלמי אזיל כשיטת בני ארץ ישראל שהם החזיקו מסורתם בידם שנבקעה העיר בי"ז ואין הספרים משובשים וממילא צריך לדרוש מה שניבא יחזקאל שהוא ע"ד תם עונך בת ציון.
וזהו כוונת החת"ס בביאור דעת בעלי הירושלמי דס"ל שבידי בני בבל נפלה הטעות, אבל כמובן שלדעת הבבלי לא כן אלא אדרבה נכון עשו שהגיהו הספרים וכמוש"נ. וא"כ בודאי שעיקר ההלכה כהבבלי, דבט' נבקעה העיר והספרים הוגהו אל נכון.

יהיה איך שיהיה, בודאי לא נתכוין החת"ס חלילה שהגיהו כן בלא הורמנא, ולא הזכיר מזה כלום, ובודאי היו הם רבותינו חכמי ישראל החרש והמסגר מי שקבעו נוסח חתימת הספרים, וכל ביאורו אינו אלא למה לדעת הירושלמי אינו כן, וכדרכה של תורה. וכל דברי הנביאים המסורים בידינו הכל אמת, ופשוט.

וכמובן שבזה אתי שפיר מה שהקשה דראל למה לא הגיהו הכתיב חלילה חלילה, ואין צריך לפנים.

[היא שיחתי]

כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א

(פט) כהשלמה להאמור למעלה אזכיר פירוש נפלא שמבאר הגאון ר' שלמה ז"ל מווילנא את הכתוב ביחזקאל ל"ג - כ"א: ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר. והיא לו בספרו בנין שלמה בתיקונים והוספות סי' ל"ה. הוא עומד שם על קושי הכתוב דראוי להבין דהיאך אפשר דבמשך /זמן/ רב כזה דהוא קרוב לחמשה חדשים, מט"ב עד ה' בטבת, לא נתוודע לבני הגולה דנחרב הבית והוכתה העיר ובפרט חורבן בהמ"ק בעו"ה דתקיפא מילתא טובא ובודאי היה לזה פרסום גדול בכל העולם והיאך לא נתודע זה לבני הגולה אשר בבבל דאינה רחוקה מירושלים כ"כ, ובפרט דלפי הנראה מהכתובים דסוף ירמיה משמע דתיכף בשעת החורבן הגלה נבוזראדן עם רב מיהודה לבבל והוא גלות צדקיהו הנזכר בגמ' ובמדרש איכה, וא"כ למה לא נתוודע להם מבני הגולה תיכף, ודוחק לומר דשהו הרבה בדרך ולא באו עדיין לבבל, ועוד תימא גדולה על לשון הכתוב דתולה השמועה על מה דהוכתה העיר ולא הזכיר מהא דנשרף בהמ"ק דהוא פורעניות יותר גדולה מחורבן העיר, ושבק לעיקר ונקט לטפל. והתמיהות המה חזקות ומפליאות.

לכן כותב הבעל בנין שלמה לבאר כוונת הכתוב בכזאת: דודאי כבר ידעו משריפת בית המקדש וחורבן ירושלים אבל לא ידעו רק דנחרב בהמ"ק וירושלים של מטה אבל סברו דבהמ"ק של מעלה וירושלים של מעלה עדיין הם עומדין במקומם וא"כ אין על מה להתאבל, וסברו שמהרה יחזור ויבנה כיון שבהמ"ק וירושלים של מעלה במקומן עומדין ושכינה ג"כ במקומה בירושלים של מעלה שהוא מכוון כנגד ירושלים של מטה, וא"כ כיון שהשכינה על מקומה אין זה חורבן כלל. והנה בתוס' על החומש פ' לך כתבו בשם הפרקי דר"א פרק כ"ז דפליט זה דהגיד ליחזקאל דהוכתה העיר הוא מיכאל השר הגדול והוא שר של ישראל וכמו דכתיב והנה מיכאל שרכם ולמה נקרא שמו פליט שפלטו הקב"ה מידו של סמאל וכת שלו, דבעת שהפיל הקב"ה לסמאל כת שלו אחז בכנפיו של מיכאל להפילו עמו ופלטו הקב"ה מידו וכו', וא"כ י"ל דמיכאל הגיד ליחזקאל דהוכתה גם העיר של מעלה דזה דבר שאינו יודע רק מלאך, והיינו דהשכינה ג"כ בגלות וכמו דאמרינן בתענית (ד' ה') דנשבע הקב"ה שלא יבוא בירושלים של מעלה עד שיבנה ירושלים של מטה, וזה הגיד ליחזקאל דשכינה ג"כ גלה ממקומה והוכתה העיר של מעלה וכו' והיא נקראת בשם עיר סתמא וכדכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, ואמרינן בתענית שם דקאי על ירושלים של מעלה. ע"כ, ומסיים שם דהביאור הוא כפתור ופרח בלשון הכתוב, ומוסיף עוד לבאר עפי"ז דמה שתקנו רבותינו אנשי כנה"ג לומר בתפלת י"ח ולירושלים עירך ברחמים תשוב, קאי ג"כ על ירושלים שלמעלה שנשבע הקב"ה שלא יבוא בתוכה, ואנו מבקשים שישוב לתוכה, וזהו שכיוונו לומר עירך ולא ירושלים עירנו והיינו שכיוונו על ירושלים של מעלה, ועירך דייקא. וכוונת התפלה היא שכיון שישוב לירושלים עירו ממילא ע"כ יבנה ירושלים של מטה מתחלה, וזהו דמסיים ובנה אותה בקרוב בימינו עיי"ש. והפירוש הוא מפליא.


ולפי דברים אלו יש לפלפל בזמן הובקעה העיר דאפשר שהיה זמן שהובקעה למעלה וזמן שהובקעה למטה
גם יובן לפי"ז איך טעו בזמן ההבקעה דאיירי אלמעלה

[בדיעבד]

עכ"ז עדיין קשה ממה שכ' ירמיה הנביא בעצמו בספר מלכים:

וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃ וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־ה'...

ולמה לא הגיהו שם? ואיך נכנס נבוזראדן לעיר בז' ושרף בא'? הרי מכאן מוכח שהחורבן היה מאוחר מזה?

ובאמת אין כל השאלות נוגעות לנו כ"כ. השאלה האמיתית היא: אחרי הכל, לפי הירושלמי, נאמר שמה שכתוב בספר ירמיה שהעיר הובקעה בז', כאמור, אינו בדקדוק?! חס מלהזכיר! ואיך נברך על הפטרה בירמיה "ורצה בדבריהם הנאמרים באמת"? וכאשר הרגישו בשליחות יד זו, למה לא חזרו ותקנו כנוסחה הצודקת? ואיפה שתפנה, הדבר צריך ביאור.

ואציע לפני רבותי מה שיראה לע"ד הביאור בזה.
הנה קיימים, בין ספר דברי הימים לשאר ספרי קודש, הרבה דברים שנראים סותרים זה את זה. וע"ז אמרו ז"ל ש"לא נתנה ספר דברי הימים אלא לידרש". זאת אומרת, שכל מקום שמכחישין זה את זה, תופסין את הכתוב בספר שמואל או מלכים כעיקר, והמקרא בדברי הימים לדרשה. למרות שאמרו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" מ"מ בדה"י, כיון שלא ניתנה אלא לידרש, לא מיקרי זה שיצא מידי פשוטו, רק זהו עיקר פשט הפסוק.

וכן נראה באלו הפסוקים שנראות מכחישות זו את זו. שחז"ל ראו באלו הפסוקים, לדרוש מהם גודל היגון שהגיע לבני יהודה על חורבן ירושלם, עד שקלקלו בחשבונות. ולזה קיימו את התאריך ה'מוגהה'. כדי לדרוש ממנה. ואין זה 'שיבוש' או 'הוספה מאוחרת מתלמיד טועה' כי הוא אמת ל אמתו לדרשה. ככל ספר דה"י.
וזהו כוונת החת"ס. דו"ק

[איש_ספר]

במשנה בפ"ג דתענית חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.
ולכאורה למה הובקעה העיר מנו לאחד, וחרב הבית מנו שתיים, והרי זה מתאים עם דברי תלמוד שלנו, שי"ז בתמוז הובקעה העיר רק בשניה ולא בראשונה, אבל לירושלמי שקלקול חשבונות יש כאן ובשניהם נבקעה העיר בי"ז קשה. האם עמדו ע"ז?

[ישבב הסופר]

הקפצה

[עט סופר]

המלבי"ם ביאר הענין של הקרי והכתיב בירמיהו, מחמת שהם נבואות סתומות של גלות, נמסרה הנבואה בצורה כזו.
דברי האברבנאל שלא ידע לכתוב מרומזים בדבריו של ירמיהו 'לא ידעתי לדבר כי נער אנכי', אלא מאי שפשוט שאנחנו לעומת נביא בחשך ואפילה מסך אחר מסך ולא יודעים לפצות פה והרבה מעבר לכך, ובכל אופן כלפי הדיבור הבהיר של נביא אמר ירימיהו שאינו יודע לדבר, ואלו הם דברי האברבנאל.
לא נראה לי כלל שהאברבנאל הוא כפשוטו, אלא בדיוק כפי שאנחנו מפרשים את דברי ירמיהו לא ידעתי לדבר, אם ע"פ המלבי"ם אם בכל אופן שהוא, נפרש את דברי האברבנאל והחת"ס, וחידושו של האברברנאל הוא רק שלכן הנביא מלא בקרי וכתיב, כי נבואת הגלות חתומה וסתומה.
מי שמחפש ביקורת המקרא ומחפש להוכיח כי הנביאים היו אנשים כמונו יוכל למצוא כאן ראיות, ומי שמאמין שאם ראשונים כמלאכים וכו', ירד לעומק הענין.
ועל כך כבר נתנבא הושע הנביא, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

[צביב]

שמעתי ביאור בזה
שבעשרה בטבת בגיע נ"נ לירושלים וישב שם ש' ומחצה
היינו עד ט' תמוז
בסוף רצה לחזור עד שמדד את החומה [איכה רבתי פתיחתא ל']
וראה ששוקעת כל יום טפחיים ומחצה

וכיון דכתיב הובקעה העיר [ירמי' ל"ט]
נראה שבקע בעצמו
וא"כ בבית ראשון נבקעה פעם אחת בידי שמים ופעם אחת בידי אדם
ואפשר שהשניה היא ביום י"ז
וחשבו שהעיקר הוא מה שהיה בידי שמים

אבל בבית שני נבקעה העיר פעמים ביום י"ז
בימי יונים [יוסיפוס-מור וקציעה]
ובחורבן
וא"כ התברר למפרע שהגורם הוא יום י"ז ולא יום ט'

[ישבב הסופר]

הקפצה מעניינו של יום

[מה שנכון נכון]

במשנה בפ"ג דתענית חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.
ולכאורה למה הובקעה העיר מנו לאחד, וחרב הבית מנו שתיים, והרי זה מתאים עם דברי תלמוד שלנו, שי"ז בתמוז הובקעה העיר רק בשניה ולא בראשונה, אבל לירושלמי שקלקול חשבונות יש כאן ובשניהם נבקעה העיר בי"ז קשה. האם עמדו ע"ז?

ביפה מראה כתב דע"כ התנא דמתניתין לא סבר כירושלמי [כמובן צ"ב] מדתני שבט"ב נחרב הבית בראשונה, ואלו לירושלמי נחרב בא' אב.
ובעלי תמר כתב שלכו"ע נחרב הבית בט"ב ע"ש. ועל הקושיא הנ"ל שלא אמרו ביז בתמוז הובקעה העיר בראשונה ובשניה, כתב דהירושלמי יפרש שהתנא כתב לפי מה שהיו סבורים וקלקול החשבונות, וכמו הנביא.

[יורה_דעות]

מעני הכותרת: עי' בשאילת יעבץ ח"א לג "באמת מעשים אשר לא יעשו בישראל כאלו כבר ידענו בגדולה מזו והמה בכתובים שבדברי נבואה הקדושה שלטו ידי מעתיקים אנשים בוערים חרשי משחית פוחזים ריקים. כידוע וכנראה ג"כ אצלנו בספר יהושע סי' כ"א יעויין ברד"ק", וז"ל רד"ק "יש ספרים מוגה בהם וממטה ראובן את בצר ואת מגרשיה את יהצה ואת מגרשיה את קדמות ואת מגרשיה ואת מופעת ואת מגרשיה ערים ארבע ולא ראיתי שני פסוקים אלו בשום ספר ישן מדוייק אלא מוגה במקצתם וראיתי כי נשאל רבינו האיי ז"ל בזאת השאלה והשיב אף על פי דהכא לא חשיב להו בדברי הימים חשיב להו נראה מתשובתו כי אינן כתובים בספריהם".
בא"ע ר"פ תרומה ויש שבוש בדברי הימים שהזכיר תחת הקערות מזרקים, ורמב"ן כ' אין שבוש אלא בדברי ר' אברהם.

[סכינא חריפא]

viewtopic.php?f=17&t=14310&hilit=%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%A4%D7%A8&start=240#p170507