פרשיית היתר אשת איש חדשה

[אב בבינה]

ראיתי המכתב הכחשה של הג"ר שמואל קמנצקי לפניח חודש [הייתי בבית של אחד מגדולי הדיינים [בא"י] בעניני אלו, והיה מונח על שלחנו], וכמדומה שהוא מתאריך תמוז תשע"ה. כפי מה ששמעתי שהרב אהרן פלדמן הלך לרב שמואל לברר איך היתר כו', ומיד כתב רב שמואל הכחשה הנ"ל. ועוד שמעתי שהג"ר נטע גרינבלט אמר שהוא סידר קידושין ע"פ מה ששמע מהרב שלום קמנצקי בהסכמת אביו.

[אב בבינה]

מכתבו של ר' פלדמן ששלח לרבנים לצאת נגד ההיתר http://daattorah.blogspot.co.il/2015/11 ... ainst.html
מכתבי ר' גשטטנר בענין http://daattorah.blogspot.co.il/2015/10 ... demns.html
.

ולחתומים?

[יבנה]

daattorah.blogspot.co.il-Rav Aharon Feldmans letter against heter to Tamar Epstein to remarry without a Get.pdf

מכתב ר' פלדמן

(51.14 KiB) הורד 729 פעמים

[לוי]

הגר"א פלדמן עצמו כותב במכתבו שהגר"ש קמינצקי ובנו מכחישים שהסכימו להיתר.

[חובב_ספרים]

על פי ההלכה, זכות הבעל לעגן גם אם הוא רשע גמור.

זה לא נכון. יש לבעל כח לעגן אשתו אם אין כופין אותו לגרש אבל זה לא אמר שמותר לו. אפילו במורדת גמורה דעת הרמב"ם שכופין להוציא. לא ק"ל כן אבל עכ"פ צריך הבעל לקיים חיובי הבעל ואם הוא אינו מקיים אותם שלא באשמת האשה ולשא באונס יתכן שהוא חייב לגרשה.
הבעיה היא שהרבה פעמים הבעל כן מוכן לקיים חיוביו והאשה מסרבת. ואפילו במקרים כאלו הרבה פעמים הבעל מוכן ליתן גט אבל הוא רוצה לבטח זכותיותיו, כגון לראות בניו. ארגוני זכויות נשים בדעת שאשה רשאי לדרוש גט כל פעם שרוצה ולסחוט מהבעל כל מה דאפשר בלי להתחשב מה מגיעה לה ע"פ דין ובלי שישאר לו כלום, והם מסיתים נשים שלא להסכים לסידור נורמלי. ואח"כ צועקים בדמעות תנין שהוא מעגן אותה.

דרך אגב, הדרישה לשקיפות מצד המתירים אינה עולם בקנה אחד עם הדרך שייסד הרב שטרנבוך מפי הגרי"ז בסוף מכתבו...

דברי הגרי"ז הוא לגדולי הדור ולא לאיזה רב יחידי שעם כל חשיבותו אינו יותר משורה שנייה. [זה לא נכתב בתורת זלזול, גם שורה שנייה חשוב מאד. אבל יש הנהגה השייך רק לגדולים משורה הראשונה.] ובר מדין זה מיירי במקום שצריך להוציא פסק למנוע קלקול רק יש חשש שאם יפרסמו הנימוקים אנשים יבאו עם טענות משונות וירמה אנשים מהשורה שאינם יודעים להבחין בין תכלת לקלא אילן.

[יבנה]

מצורף מכתב ר' לנדסמן.
נשאר מכתב ר' גשטטנר שמנויי scribd יכולים להוריד, ולהעלותו כאן לתועלת החסומים.

[גימפעל]

מצורף מכתב ר' לנדסמן.
נשאר מכתב ר' גשטטנר שמנויי scribd יכולים להוריד, ולהעלותו כאן לתועלת החסומים.

כאן: http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=24608#p247378 הופיע כבר המכתב של הרב לנדסמן.

[מענה רך]

מכתבי הרב געשטעטנער

[ישבב הסופר]

מה שהביא בשם הגרי"ז, הוא לכאורה גמ' ערוכה בע"ז לה.
"אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר אבא גזרה חדשה היא ואין מפקפקין בה.... דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דלמא איכא איניש דלא ס"ל ואתי לזלזולי בה".
ופירש"י
"גזרה חדשה - מקרוב גזרו על הגבינה:
ואין מפקפקין בה - ואין מפרשין טעמה כדמפרש ואזיל מפקפקין לשון חטיטה בדבר סתום לפשפשו ובלע"ז פוריי"ד כמו (סוכה דף טו.) מפקפק ונוטל אחת מבינתיים:
לא מגלו טעמא - למה גזרו עליו:
דלמא איכא - דלית ליה ההוא טעמא ולא בדיל מיניה ומזלזל בה אבל השתא דלא מגלו טעמא דמלתא בדלי מיניה כ"ע דסברי קמו רבנן במלתא דאתי מיניה חורבא ואנן הוא דלא בקיאינן בטעמא:"

[ישבב הסופר]

מכתבי הרב געשטעטנער

דוגמא מצויינת לעכירת הדיון שלא לתועלת.
יש לציין, ואני כותב כך ללא גוזמא, שאין שום בי"ד בארה"ב שמתחשב בבי"ד של הרב גשטטנר. ולא ארצה להאריך בדבר, והרוצה להחכים יברר בעצמו.

[חובב_ספרים]

מכתבי הרב געשטעטנער

האם זה נחשב ב"ד נורמלי? הספקתי לקרות רק ההתחלה וזה דומה יותר לפשקוויל מלפסק דין.

[גימפעל]

כאן: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?177061& תראה את ספרו של הבי"ד של גשטטנר ותבין על מה מדברים כאן.

[מענה רך]

כאן: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?177061& תראה את ספרו של הבי"ד של גשטטנר ותבין על מה מדברים כאן.

אכן הרב געשטעטנער הוא לא נורמלי בהחלט, ואמת הדבר שאין שום בי"ד בארה"ב שמתחשב עם דעתו המופרזה, אבל הספר משפטי ישראל לא נכתב על ידו (הוא אפילו לא מסוגל לכתוב כ"כ יפה ומסודרת) אלא ע"י כמה אברכים שנפגעו בבתי דין בארה"ק, והסיבה ששמו מופיע שם היא מפני שהוא היחיד שמתחשב אתם, ולפי דבריהם הוא מפני שהבתי דין החרדיים בארה"ק מפחדים לומר דעתם בפרהסי' מחשש שיופקע זכותם לרישום נישואין וגירושין.

[ישבב הסופר]

אכן. ולכן הבאת 'תשובתו' בענין זה אין בו טעם.
סתם פשקוויל מכוער ומוגזם ביותר, שבמקום לטנף רחובות קריה כמנהג הפשקווילים, הוא מטנף מסכי מחשבים ברחבי העולם.

[מענה רך]

הבאתיו רק כדי להראות במי מדברים, והגיע הזמן שאידינסון יפסיק להביא ממנו.

[גימפעל]

זה רק מראה שיש צד אחד שעובד לטובת הבעל ולא נותן לעובדות לבלבל אותו, ולכן כל זמן שאין אנו שומעים את הצד של המתירים, שכו"ע מודים שהם גדולים בתורה ומומחים בגיטין, אין אנו יכולים לפצות פה בנושא זה.

[יוסף משה]

כבר כמה שנים שאיידנסון וגשטטנר עובדים ביחד. שידוך מוזר.

דוד איידנסון (אחיו ושותף שלו) כותב באתר שלו (באנגלית) "הרשע קמנצקי" (עפ"ל). אולי הגיע הזמן שנפסיק להביא מהם.

קישור:
http://torahhalacha.blogspot.co.uk/2015 ... m.html?m=1

[חובב_ספרים]

זה רק מראה שיש צד אחד שעובד לטובת הבעל ולא נותן לעובדות לבלבל אותו, ולכן כל זמן שאין אנו שומעים את הצד של המתירים, שכו"ע מודים שהם גדולים בתורה ומומחים בגיטין, אין אנו יכולים לפצות פה בנושא זה.

יש ליתן להמתירים זמן להציג הצד שלהם. אבל אחר מכתבו של הג"ר אהרן פלדמן שכפי מה ששמעתי הוא ת"ח מופלג[לא יצא לי לראות או לשמוע תורה ממנו באופן אישי], והרב לנדסמן שעל פניו נראה נורמלי ולענין, א"א להסתתר מתחת פסק דין כמוס. וזה שיש איזה ב"ד לא נורמלי שלקחו צד השני אינו פוטר אותם מלדון בדברים לגופם. לא נשמע כזה מעולם להוציא היתר תמוה בענין חמור כזה ע"פ פסק דין סודי ע"י איזה רבנים משורה השנייה, זולת אצל שלמה גורן.

[יבנה]

כאן: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?177061& תראה את ספרו של הבי"ד של גשטטנר ותבין על מה מדברים כאן.

היכן ראית בספר שזה קשור לר' גשטטנר?

[מענה רך]

כבר כמה שנים שאיידנסון וגשטטנר עובדים ביחד. שידוך מוזר.

גם בית דין חשוב בבני ברק ופוסק חשוב מירושלים שיתפו פעולה עמו בפרשה מסוימת, כנראה בארה"ק לא יודעים במי מדובר, כך אפשר ללמד זכות.

[יוסף משה]

תראה מה שהבאתי למעלה. הם כותבים באופן קבוע נגד גדולי ישראל בצורה פרועה ביותר. פעם זה היה נושא ההתעללות, עכשיו מצאו משהו אחר.

[יבנה]

תראה מה שהבאתי למעלה. הם כותבים באופן קבוע נגד גדולי ישראל בצורה פרועה ביותר. פעם זה היה נושא ההתעללות, עכשיו מצאו משהו אחר.

כנראה שאתה לא מתמצא בבלוג המדובר. הוא מטפל בבעיות רבות שקיימים בציבור שאינם מקבלים מענה על ידי הרבנים והעסקנים הרשמיים, שבהרבה מקרים אף מגינים על עושי העוולה במקום להגן על הקרבנות. לדוגמא כמו שכתבת הוא התעסק בנושא התעללות בילדים על ידי מלמדים בחדרים כו' שמשום מה הנוהג היה לא לעשות כלום נגד המלמד ולאפשר לו להמשיך במעשיו. היו בשני כרכי ישורון דיונים על כך בשם על דם רעיך שבו הובאו גישות גדולי הרבנים שגישתם שונה מרבנים בינוניים בענין ושצריך לפנות לרשויות במקרים מסוימים ושאסור לעמוד על דם הילדים. גם מתייעץ בכל ענייניו עם ר' שטרנבוך. הוא מתייחס בכבוד לרבנים, אך לא נמנע להגיד את דעתו אף שיש רבנים הסוברים להפך.
ר' גשטטנר הוא שכותב בצורה בוטה וכפי שכתב כאן, אבל רק בענייני גיטין שזה תחומו. הבנתי שיש בארה"ב הרבה ב"ד מושחתים, ובאיזה שהוא שלב כנראה מאבדים את הסבלנות.
וכבר אמרו בברכות יט:- "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב". וכך נפסק בשו"ע יו"ד סי' רמ"ב ס' כ"ב- "ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתני רבינו כך וכך. הגה: ואם רצה לעבור רק על איסור דרבנן אפילו הכי צריך למחות בידו. (ת"ה סימן מ"ג). הרואה רבו עושה מעשה, ויש לו להקשות על זה, אם הוא איסור דאורייתא יקשה לו קודם המעשה, ואם הוא איסור דרבנן, יניחו לעשות המעשה ואח"כ יקשה לו, הואיל ואינו יודע ודאי שעובר, אלא שיש לו להקשות על זה (תא"ו נתיב ב')."
במקרה הזה יש פסק תמוה מצד עצמו וכבר כמה רבנים חשובים יצאו נגד המתירים, ושמעו את דברי המתירים ועדיין סוברים שאין בהם ממש. ברור שבכה"ג אין לתקוף את מי שכותב את העובדות ומנסה למנוע את הגישה של הפקעת קידושין.
ובשו"ע שם ס' י' כתב רמ"א "יש מי שכתב שאסור לחכם להתיר דבר התמוה שנראה לרבים שהתיר את האסור". ובש"ך כתב דהיינו בסתמא אבל אם אומר לשואל טעם בדבר ומראה לו פנים או שמביא ראיות מתוך הספר מותר.
וכן אמרו והייתם נקיים מה' ומישראל, ושחוששים לחשד כו'. וא"כ יש לתמוה על המתירים שכבר עברו שנתיים מאז שהאשת איש הוכרזה כמותרת בלי גט, וכחודשיים מאז שר' גרינבלט חיתנה שנית, ועדיין לא ראו לנכון לפרש את דבריהם.

[יוסף משה]

אני מתמצא טוב מאוד בבלוג המדובר. בזמנו עזרתי לו במלאכת ההגהה על אחד מספריו. זה שהוא צודק בעניין מסויים אין בו כדי להצדיק את שאר פעולותיו.

גשטטנר הוא ראש וראשון למושחתים.

לא באתי ח"ו להחליש את מה שכתבו ר' אהרן פלדמן ור' שלמה מילר שליט"א נגד ההיתר.

[יבנה]

מכתב נוסף מר' שלמה מילר

[יוסף משה]

מזויף מתוכו.

[תוכן]

הדיון סטה לחלוטין. זה לא משנה מי מושחת ומי לא. מי מוציא ספרים ומי לא, ואיכות הספרים. הנקודה פה היא, שההיתר הזה, על פניו, הוא תמוה מאד מאד מאד... וכפי הנראה תמר עפשטיין היא אשת איש גמורה, ובניה שאולי יוולדו לה ממזרים גמורים. מה שראוי לדון פה הוא, איך יצא מכשול עצום כזה מתחת ידיו של אחד מחשובי הת"ח שבארה"ב. ומה יש לנו ללמוד ממשכול כזה, שמצטרף למכשול של אותו רב שמתיר איסורי נדה בשופי. באמת, יום עצוב ביותר...

[אוצר החכמה]

איך יצא מכשול עצום כזה מתחת ידיו של אחד מחשובי הת"ח שבארה"ב

אם הרב גרינבלט הוא אחד מחשובי הת"ח בארה"ב (אני כותב אם כי איני מכיר בארה"ב ולא בגלל שיש לי איזה צד ערעור בזה) כדבריך אולי מה שצריך ללמוד הוא לחכות קצת בסבלנות ולא לפסוק בכזאת קלות שכנראה פלונית היא אשת איש גמורה ובניה ממזרים כמו שאתה כותב, אלא להמתין ולראות אם יביאו נימוקים לדבריהם.

מה שחסר לי בכל מה שהביאו כאן הוא דיון הלכתי, שהאוסרים שהובאו כאן לא כתבו כמעט דיונים הלכתיים (אם שייך בכלל מיקח טעות בנישואין, למה בכל מיני מקרים לא התירו בש"ס ופוסקים משום זה ואולי כן היו שהתירו ומה החילוק בין שם לכאן כדרך כל התשובות), ואולי הטעם משום שאין יודעים טעם המתיר, אבל בכל אופן זה תמוה.

[גימפעל]

יש לציין שגם צד האוסרים מצויידים במכתבו של ר' אהרן פעלדמן שהוא בן אדם שקול ולא רב קנאי סהרורי שיוציא מכתב בלי לברר.

[צופר הנעמתי]

לפענ"ד גם אם המציאות היתה שברגע שנודע לה שאי אפשר לרפאות אותו החליטה סופית לעזוב אותו (דבר שכנ"ל אני מפקפק בו
מאד) יש לדון טובא בטענת הרה"ג שאין כאן סברה וקיבלה למפרע, דאע"פ שעל קנינים יש דין של מקח טעות, אבל סברה וקיבלה אי
אפשר לעקור ע"י טענת טעות, שמשנודע ללוקח על החסרון שיש במקח והסכים אליו, אדעתא דהכי סבר וקיבל ואי אפשר לטעון שוב
שלא ידעתי שלא אוכל לסבול את החסרון דאל"כ תמיד אין כאן סברה וקיבלה שיכול הלוקח לומרשלא ידעתי שאכל לסבול את החסרון,
וכן מוכח ממשנה כתובות עז א'.4

4 משנה כתבות עז א' שאשה שנישאה לבעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי וכו' ועל כולן אמר רבי מאיר אע"פ שהתנה עמה
יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל וחכ"א וכו' ויעו"ש שכל הנידון אם ע"י טענה זו של סבורה
הייתי וכו' כופין אותו ליתן גט אבל מעולם לא עלתה על הדעת שהקידושין בטלים למפרע. (הראה לי ראי' זו הגרשא"מ.)

לא הבנתי דבריו. משם אכן מוכח שאינה יכולה לומר כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה אבל כאן הרי טוענת שקבלה בטעות מפני שלא ידעה שאין רפואה למכתו והתגלה כאן מום חדש, ומה בין זה לכל מקח טעות שבתחילה קיבל עליו המקח איך שהוא ואח"כ נתברר המום וכן כאן בתחילה היתה סבורה שיש לו רפואה ועכשיו שנתברר שאין לו רפואה התחדש פה מום אפשר שיהיה מקח טעות.
ואם הראיה מדעת ר"מ שסובר שכסבורה הייתי וכו' היא טענה ואעפ"כ אינו אומר שהם קידושי טעות לכאורה פשוט שזה גופא החילוק שכסבורה הייתי אינה טענה שיהיה מקח טעות שהרי סברה וקיבלה אלא שלרבנן כיון שקיבלה מתחילה אינה יכולה לומר שמכל מקום עכשיו אינה יכולה לשבת תחתיו כיון שיש לו מום ולר"מ אין קבלתה מועילה שלא תוכל לטעון אח"כ איני יכולה לקבל כיון שיכולה לומר כסבורה הייתי אבל לקיים את הקידושין שהתרצתה בהם ודאי אין זו טענה.

[חובב_ספרים]

מה החילוק בין לא ידעה שאין לזה רפואה ללא ידעה שזה דבר שהיא אינה יכולה לסבול. בשניהם היא ידעה עיקר הדבר רק שנתברר לה אח"כ פרט שלא ידעה עליו מקודם.

[אוצר החכמה]

בסברא אפשר לחלק, כל מיקח טעות הדיון הוא עד כמה זה טעות, ואפשר בהחלט להבין שיש הבדל בין חוסר ידיעה בעובדה עצמה לבין חוסר ידיעתה בסבר וקיבל שלה.
דוגמה לדבר אם בא אדם ואמר לאשה שהוא פלוני הידוע (לדוגמה החפץ חיים) ונישאה לו על דעת כן, ואח"כ התברר שהוא שקר גמור והוא אדם אחר לגמרי ששיקר, אני משער שגם אתה מסכים שיש בין זה ובין סבר וקיבל חילוק..

אני לא אומר שכאן זה דומה לזה, אני רק רוצה לחדד את הטענה על ההבדל.

[תוכן]

בכלל, יש לדון, שמי ערב לנו שמום זה לא החריף אחרי החתונה, ובזמן חתונתו היתה במצב של סברה וקיבלה. בכל מקרה, כל הדיון ב"היתר" הזה נראה לי מיותר, כי מתקבל הרושם שיש ל"היתר" זה תוקף כל שהוא, בעוד שהאמת הוא, שהוא מופרך מכל וכל, ואפילו בצירוף כל הקולות שבעולם, תמר עפשטיין היא אשת איש גמורה.

[ברזילי]

בכלל, יש לדון, שמי ערב לנו שמום זה לא החריף אחרי החתונה, ובזמן חתונתו היתה במצב של סברה וקיבלה. בכל מקרה, כל הדיון ב"היתר" הזה נראה לי מיותר, כי מתקבל הרושם שיש ל"היתר" זה תוקף כל שהוא, בעוד שהאמת הוא, שהוא מופרך מכל וכל, ואפילו בצירוף כל הקולות שבעולם, תמר עפשטיין היא אשת איש גמורה.

הדיון בזה באמת מיותר כל עוד המדיינים מדמיינים את הרקע העובדתי (אפשר לדון על העקרונות, אבל לבקר את ההיתר בטענות עובדתיות מדומיינות, או כאלה שמצוטטות מצד הבעל ותומכיו, מיותר לגמרי). אם מצבו של הבעל החריף או לא, אפשר וצריך היה לברר. יש מקום לדיון על נאמנות רופאים בכה"ג וכו' וכו' אבל כל זה צריך להידון (ומן הסתם נידון) על סמך המצב העובדתי והבירורים הנ"ל, שאינם לפנינו וממילא אין שום דרך לדעת אם יש ממש בטענה שמצבו החריף לאחר הנישואין או שצריך לחשוש לזה. הטענה של "שמא סברה וקבלה" או "שמא המום נולד לאחר הנישואין" יכולה עקרונית להטען בכל מקח טעות, והכלל הוא שלא חוששים לזה במקום מום גדול שלפי האומדנא שלנו לא מסתבר שלא היה קודם (או שיש ראיות שהיה), ולפי ראות עיני המורה לא סביר היה שתקבל.

כללו של דבר, חלק מן המתנגדים להיתר אולי(*) יודעים על מה מדובר וחולקים עליו (וגם אז יש דרך לחלוק לדינא בדרך ארץ, גם אם בתוקף). המתנגדים האוטומטיים, שבלא ידיעת העובדות כבר בטוחים שזה "היתר" של "רב", הנובע מאג'נדות של עקירת התורה הקדושה, קעקוע חומות הדת וכו' וכו' כיד הקלישאות הטובה עליהם, חשודים באג'נדה משלהם. אצל חלק מן המעורבים רגליים לדבר שזו עמדה הלכתית של התנגדות עקרונית לשימוש למעשה בטענת מקח טעות בקידושין (בזמננו עכ"פ), וגם את בניה של האשה שהתיר ר' משה הם בעצם מחשיבים כממזרים או ספק ממזרים (עמדה לגיטימית, אבל למה להסוות אותה?). במקרים אחרים, יש טעמים אחרים בדבר.

(*) כאמור לעיל, יש מי שאמר שנכתב פסק מפורט להיתר שהיה לעיני פוסקים אחרים, ואחרים התלוננו שלא נכתב כזה.

[צולניק]

לענ"ד החוליה היותר חלשה בפסק היא ההתייחסות למצבו של הבעל כיום, עושה רושם שמצבו אינו כה גרוע עד שנאמר שאישה לא נוח לה בכל דהו כזה.

[יוסף משה]

יש פס"ד מאת הרב מימון נהרי (אב"ד האזורי חיפה) בעניין "ביטול נישואין עקב מקח טעות" מלפני שנה, שנוגע בכמה מהנקודות שהועלו פה. שם מדובר בזוג שכבר נולדה להם בת אבל לבעל יש פגם נפשי הרבה יותר רציני, וגם האשה עזבה מיד אחרי שנודע לה שבעלה סובל ממחלת נפש (וזה גם מקרה של עיגון גמור בשל היות בעל במצב צמח).

קישור:
http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1138

פה מדובר במי שעדיין עובד במשרה בכירה בבית הנבחרים בארה"ב, כפי שאפשר לראות בפרופיל שלו ב"לינקדאין", כך שתמוה ביותר להחליט ששום אשה נורמלית לא הייתה מסכימה להתחתן אותו.

[אוצר החכמה]

צודק ברזילי בקשר לעובדות.
אולי אם יש רצון לכותבים כאן כדאי באמת לברר את העיקרון הכללי.
האם יש תשובות ומעשים שהתירו נשים משום מיקח טעות בקידושין לאורך הדורות, ובאיזה תנאים, כלומר האם גם אחרי שחיו יחדיו אם לא.

[צופר הנעמתי]

מה החילוק בין לא ידעה שאין לזה רפואה ללא ידעה שזה דבר שהיא אינה יכולה לסבול. בשניהם היא ידעה עיקר הדבר רק שנתברר לה אח"כ פרט שלא ידעה עליו מקודם.

מה הדמיון בכלל.
כאן התברר דבר עובדתי שלא ידעה קודם, וא"כ הרי התברר לה שיש לו מום חדש שלא ידעה עליו קודם, כי מה בין לא ידעה שהוא חולה והתברר שהוא חולה ללא ידעה שהוא חשוך מרפא והתברר שהוא חשוך מרפא? אטו מפני שידעה משהו שקשור לזה ישתנה הדין?
משא"כ גבי כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל שאין כאן שום טעות עובדתית, והמציאות היתה ברורה לה קודם ואחר כך אלא שהיתה סבורה שהיא יכולה לקבל ועכשיו אומרת שאינה מקבלת וא"כ מה שהשתנה זה שקודם היתה מוכנה לקבל את המום ועכשיו אינה מוכנה, ולא שייך כאן בכלל טענה של מקח טעות כי אין כאן שום טעות אלא שמקודם חשבה שזה מתאים לה ועשתה מעשה על סמך זה ועכשיו מתחרטת וודאי שאינה יכולה לבטל מעשיה הראשונים. ולא נאמר הדבר אלא לענין מה שיכולה לטעון עכשיו שאינה יכולה לקבל ואי אפשר לטעון לה שעל דעת כן נשאה כי נשאה על דעת שיכולה לקבל.
כך נראה בפשטות מסברא בלא עיון בסוגיא.

[מקורות]

האם יש תשובות ומעשים שהתירו נשים משום מיקח טעות בקידושין לאורך הדורות, ובאיזה תנאים, כלומר האם גם אחרי שחיו יחדיו אם לא.

עד כמה שיכולתי לברר, בדרך כלל התשמשו בהיתר מקח טעות רק להתיר יבמה לשוק, ולא לגבי אשת איש.

ועיין בשו"ת אבן יקרה מהד' תל' סי' נ"ג שסבר שמעיקר הדין בנדון דידיה (בנכפה שצווחה גם קודם הקידושין אלא שנשבעו בני משפחתו לשקר להכחיש המציאות) היו ודאי קידושי טעות, ואעפ"כ לא סמך על זה למעשה, שסיים "אך אם אמנם דבר זה ברור בעיני, חלילה לי לסמוך על דעתי, וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ויען אינני זוכר פסק זה מפורש יוצא בדברי מי שקדמוני ואין כחי אתי כעת לחפש בדברי גדולי המורים, וגם דברי התייר הגדול בעל ח"ס בתשובה הנ"ל [נראה שר"ל אה"ע ח"א סי' קט"ז] נראה שלא העיר בזה שום מחבר לבטל קידושין בענין כזה דאל"כ בודאי הי' הזכירו, וקטונתי לסמוך על עצמי בדבר חמור כזה". ולכן התיר רק כפיה.

רק לעתים נדירים סמכו על זה להתיר אשת איש כמו בשו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קנ"ט, שהזכיר הרב לנדסמן בהערה שבסוף תשובתו.

[בברכה המשולשת]

לגבי המאמר שאליו ציינתי לעיל- מצאתי את ההפניה הבאה באתר של הקדוש הרב איתם הנקין הי"ד:


ביטול קידושין משום מקח טעות: השגות על מאמר – ותגובה נוספת

בתחומין כרך כ"ד (תשס"ד) פרסם הרב דוד בס שליט"א (המכהן בין השאר כדיין בבית הדין לגיור) מאמר שעסק בשאלת ביטול קידושין למפרע מדין מקח טעות, כפיתרון למקרים מסויימים של עגינות. על המאמר הזה כתבתי בזמנו שורה של השגות, שבמרכזן הטענה כי דעות הפוסקים הוצגו במאמר באופן מגמתי. לאחר גלגולים שונים התפרסמו ההשגות בשנה הקודמת ב'תחומין', כשרצופה אליהן תשובתו של הרב בס על הדברים. להלן יובאו תחילה ההשגות שלי על הרב בס כפי שפורסמו ב'תחומין'; את תשובתו שם – שאין לי רשות עליה – לא אוכל להביא כאן, אך אני ממליץ לקוראים ללכת ולעיין בה. מכל מקום, על דברי התשובה שלו כתבתי תגובה נוספת, שאף היא תובא כאן.

מאמר ההשגות פורסם בתחומין כרך ל"א (תשע"א), עמ' 282-290. הגירסה שפורסמה עברה כרגיל עריכה אגרסיבית למדי בידי עורכי 'תחומין' (כולל קיצור מופלג בתיאור שיטת הראי"ה קוק, השמטת הערה המתארת את הרקע לתשובת האיגרות משה, ועוד), כך שרצוי בהחלט לקרוא את הדברים במקורם כפי שיצאו מתחת ידי; את המאמר המקורי ניתן למצוא כאן.

[ברזילי]

האם יש תשובות ומעשים שהתירו נשים משום מיקח טעות בקידושין לאורך הדורות, ובאיזה תנאים, כלומר האם גם אחרי שחיו יחדיו אם לא.

קשה למצוא בפוסקים קדמונים היתר אשה בלא גט בטענת מק"ט, מלבד האו"ז שהביא בהר צבי. באחרונים יש מקורות רבים לגבי מקרים בהם יש מומים גדולים אצל הבעל ובמקום עיגון, עי' בפסק הדין של הרב מיימון נהרי שהוזכר לעיל: http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1138 .

מאידך יש גם דעות השוללות בכלל טענת מקח טעות מצד האשה, או המזקיקות עכ"פ גט מדרבנן, וטענה חזקה בפיהם - שלא מצאנו כן בכל הדורות, וכמ"ש הרי"א הנקין למשל "שאין לנו שום דין של ביטול קידושין מאיזה מום שהיה, ולא נהגו כך בכל הדורות".

ובשו"ת מנחת אשר א,פה דן בכעין זה, וסיכם "וקולא גדולה היא (הכרעת האג"מ והרע"י לבטל קידושין בטענת מק"ט משום מחלת נפש) כי רוב הגדולים שלפניהם לא הקילו אף בזה אלא בצירוף צדדים וספקות נוספים... אמנם הרוצה לסמוך על גדולים אלה ודאי שיש לו על מי לסמוך". אלא שלאחר מכן דן שם בבירור העובדתי על מצבו של הבעל במקרה שלו, והסיק שאין בירור גמור שהיה חולה בזמן הנישואין, וגם העיר שבזמננו כל סטיה מנורמה התנהגותית, שבעבר היתה מכונה "מידות רעות" מקוטלגת כהפרעת אישיות ולא ייתכן להפקיע קידושין של כל אלה.

כפי שכותב הרמ"נ, המחלוקת תלויה גם בשאלה אם טב למיטב טן דו הוא עקרון מוחלט (כמו שמקובל לצטט משם הריד"ס) או "שכל עניין טב למיתב הוא רק סברא ולא קבלה, וסוף סוף זה תלוי במסיבות ובאומד דעת חכמי הדור" וממילא יש מקרים בהם ניתן לומר אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נתקדשה. כמובן, אם נניח שהדבר פתוח לאומדנות, מסתבר שהשאלה היא תלוית מצב חברתי במידה מסויימת, וזה עשוי להסביר חלקית מדוע בדורות אחרונים רבו יותר הדעות המתירות וסרה תלונת הריא"ה (אם כי רוב המתירים לא אמרו בפירוש דבר כזה, אך עי' קובץ תשובות לריש"א שנקט שגם השבו"י שכתב דאמרינן טב למיתב עם בעל כל דהו ואפילו רק לחו"נ יודה שבזמננו אינו כן).