ראיתי מביאים
המשנה באבות אומרת, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
רבי ירוחם הלוי זצ"ל שאל, איך ייתכן שאדם יבלע את רעו חי? הרי עם הנגיסה ושתיתת הדם הוא יצעק, ומי יכול לעמוד בזה ולהמשיך לאכלו?
וסיפר שהרבה זמן חי עם השאלה במשנה, עד שראה אמא הולכת ואוחזת ביד בתה שהיתה כבת שמונה. ופגשה האמא את שכנתה והתחילה לספר לה מענייני גידול אותה בת, וכאילו הבת אינה שם. והבת שומעת ופניה מסמיקות, והאם אינה חשה במה שקורה וממשיכה. ואמר רבי ירוחם שאז הובנה לו המשנה. אפשר לאכול את רעהו חי, ולשוב ולנגוס בו בעודו מפרפר וצועק, בגלל שאינו רואה מה קורה לרעהו ואינו שומע את הצעקות.
א' אשמח לדעת מה המקור של דברי ר' ירוחם הנ"ל
ב' לגופם של דברים המסר ודאי נכון
ג' בעיקר דברי המשנה- כמד' שרוב בני אדם מלבד אחוז קטן לא צריכים את מוראה של מלכות, אולם יתכן שהכוונה שמספיק אחוז אחד כדי לשבש את כל מערכת החיים. - ולפ"ז מסולקת קושית ר' ירוחם דהרי אותו אחוז קטן הוא באמת רע לב כגנבים והשודדים המלאים את בתי הכלא בכל העולם.
ד' ברור שהמשנה נקטה במליצה, אולם יתכן שר' יורחם שאל גם על המסר של המליצה