ביאור בקטע של מלבושי יו"ט

[עורך ספרים תורניים]

במלבושי יו"ט סימן תרמ"ג כתב וז"ל:
דרך העולם לישב שני בעלי בתים ויותר בסוכה אחת וממתינים זה על זה בקידוש מפני הכבוד לא יפה הם עושים דאדרבה לא יקדשו ביחד דתרי קלא לא משתמעי.

האם מישהו יכול להסביר לי את הקטע?

[תוך כדי דיבור]

האם יש כאן משהו לא מובן מהבחינה המילולית, או שאתה שואל על תוכן המנהג?

[לייטנר]

לא מבין את הקושי. זה הביאור:

שני בעלי בתים שבנו סוכה אחת, נהגו להמתין אחד לשני (מפני כבוד הדדי) עד ששניהם יקדשו יחד. וע"כ אומר המלבושי יו"ט כי הדבר לא תקין, מפני שתרי קלא לא משתמעי, ויוצא שאדם הרוצה לשמוע את הקידוש, כלל לא יוצא י"ח בקידוש (שעל כרחנו נעשה במשותף).
לכן, לא ימתינו, אלא כל אחד יקדש בזמן אחר.

[עורך ספרים תורניים]

אבל הוא אומר שממתינים זל"ז בקידוש שמשמע שבקידוש עצמו היו ממתינים א' לשני ולפי דבריך הול"ל עד הקידוש וכדו'.

[תוך כדי דיבור]

"ממתינים זה על זה בקידוש" פירושו כנראה שהיו מקדשים בעת ובעונה אחת, וגם משתדלים לברך בו זמנית ולכן אם אחד היה ממהר בלשון הקידוש, היה עוצר לפני הברכה וממתין לחברו עד שיסיים ויברכו יחד.

[עורך ספרים תורניים]

זה כבר יותר מניח את הדעת מהביאור הקודם,
אך עדיין לא מובן איזה כבוד יש שמסיימים יחד את הברכה [זה נראה מלכתחילה קצת מגוחך בפרט שתרי קלי וכו']

[תוך כדי דיבור]

שלא יענו הכל אמן על ברכתו לפני חבירו.

[סעיף]

לפי דבריך זה ענין הלכתי ולא ענין של כבוד ויש להקשות למה המלבושי יו"ט כותב בגלל כבוד

[עורך ספרים תורניים]

שלא יענו הכל אמן על ברכתו לפני חבירו.

מה הבעיה?

ומצאתי עכשיו גם בשו"ע הרב נוסח דומה בסי' תפח סעיף ד':
ומטעם זה אין למחות בב' וג' בעלי בתים האוכלים בבית אחד וממתינים זה על זה בקידוש היום ומקדשים כולם כאחד ובני ביתם שומעים מהם ויוצאים ידי חובתם לפי שהקידוש הוא חביב עליהם ונותנים דעתם יפה לשמוע אותו ומכל מקום יותר טוב שלא ימתינו זה על זה

[אוצר החכמה]

הפשטות הוא כפירושו של לייטנר וכוונת ממתינים זה לזה בקידוש הוא ממתינים בעניין הקידוש וכן משמע גם דברי שו"ע הרב וא"צ לתוספת של תוכ"ד.

[לייטנר]

שלא יענו הכל אמן על ברכתו לפני חבירו.

מה הבעיה?

ומצאתי עכשיו גם בשו"ע הרב נוסח דומה בסי' תפח סעיף ד':
ומטעם זה אין למחות בב' וג' בעלי בתים האוכלים בבית אחד וממתינים זה על זה בקידוש היום ומקדשים כולם כאחד ובני ביתם שומעים מהם ויוצאים ידי חובתם לפי שהקידוש הוא חביב עליהם ונותנים דעתם יפה לשמוע אותו ומכל מקום יותר טוב שלא ימתינו זה על זה

מסתבר שכאן קיים הדיון האם 'תרי קלי לא משתמעי' קיים גם במקרה של 'איידי דחביבא ליה', אך ברור שגם לפי שו"ע הרב עדיף שלא יעשו כן.

[עורך ספרים תורניים]

בשערי תשובה (סי' רעא ס"ק כג) מצאתי מעין מה שכתב תוך כדי דיבור וז"ל:

וכתב בפמ"א ח"ב סי' ה' שנים שמברכין על כוס של קידוש יחד דרכם להמתין שאחד מברך בפה"ג וחבירו עונה אמן, ושוב מברך השני בפה"ג אין לראשון לענות אמן דהוי הפסק בין ברכה לטעימה ואסור לעשות כן ע"ש