גילוי כתב:ב"ק ד: פרש"י ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו: ע"כ ודבריו צ"ת דהא הוי סוגיא ערוכה גיטין נב: האם מנסך היינו מנסך ממש או מערב יין כשר ביין נסך., ובאחרונים כתבו כמה תירוצים וכולם אינם אחא על דרך פלפלול דרש ורמז וכו'
ולכ' יתכנו ב' אפשריות או דהוי ט"ס או דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
גילוי כתב:ב"ק ד: פרש"י ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו: ע"כ ודבריו צ"ת דהא הוי סוגיא ערוכה גיטין נב: האם מנסך היינו מנסך ממש או מערב יין כשר ביין נסך., ובאחרונים כתבו כמה תירוצים וכולם אינם אחא על דרך פלפלול דרש ורמז וכו'
ולכ' יתכנו ב' אפשריות או דהוי ט"ס או דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
גאולה בקרוב כתב:וידוע מש"כ בספר "מח ולב" לגרח"ש זצ"ל (היום היורצייט?)
גילוי כתב:דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
יין המשמח כתב:גילוי כתב:דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
כבר נודע בשער בת רבים שכל מה שכתבו המחברים (הגדולים באמת) עד המהרש"א והמהרש"ל [ולפי נוסחא אחרת: הש"ך והט"ז], הכל הי' ברוה"ק.
וממילא לא מתאים לומר כן על גדול פשטני התלמוד אשר על כל תג וקוץ מחיבורו ניתן לדרוש תילי תילים של הלכות.
עשוי לנחת כתב:גילוי כתב:ב"ק ד: פרש"י ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו: ע"כ ודבריו צ"ת דהא הוי סוגיא ערוכה גיטין נב: האם מנסך היינו מנסך ממש או מערב יין כשר ביין נסך., ובאחרונים כתבו כמה תירוצים וכולם אינם אחא על דרך פלפלול דרש ורמז וכו'
ולכ' יתכנו ב' אפשריות או דהוי ט"ס או דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
כשכתבת 'ביקורת ספרים' מחוכמת על ספרים כמו ארחות שבת או שש"כ ועוד כהנה וכהנה עוד היה מקום לשתוק, אבל כשזה מגיע לרש"י כדאי שכבודו יתחיל להזהר קצת יותר בחרצובות לשונו.
אתה הקטן לא יכול לומר לעולם על רבן של ישראל בכל הדורות ששכח גמרא מפורשת, ישנם כאלו לשונות בראשונים [ואולי גם בגדולי האחרונים], אבל אתה לא יכול לומר דבר כזה.
בסוף זה עוד יתדרדר ל'גילוי' פנים בתורה שלא כהלכה... נשמע ממך על בעיות שהיו לריש לקיש רח"ל.
אוצר החכמה כתב:גילוי כתב:ב"ק ד: פרש"י ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו: ע"כ ודבריו צ"ת דהא הוי סוגיא ערוכה גיטין נב: האם מנסך היינו מנסך ממש או מערב יין כשר ביין נסך., ובאחרונים כתבו כמה תירוצים וכולם אינם אחא על דרך פלפלול דרש ורמז וכו'
ולכ' יתכנו ב' אפשריות או דהוי ט"ס או דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
בכל מקרה התירוצים של האחרונים למשל של היד דוד ועוד שרש"י דיבר כאן על הדאורייתא, הרבה יותר סבירים מהתירוץ המבריק שלך שרש"י שכח את הגמרא.
(מעבר לזה הרי ברור שהמהרש"א ושאר האחרונים לא חשבו שהתירוץ האמיתי הוא אשתמיטתיה, ואע"פ שידועים דברי הגינת ורדים בענין, צריך גם קצת שיקול הדעת)
אTKH כתב:אני מסכים לחלוטין עם דברי עשוי לנחת.
אמנם כיון שעסוקים באותו ענין, זכורני שיש ב"י שאמרו עליו שנשכח ממנו גמ' מפורשת בקידושין (אינני זוכר מה כמובן)
וע"ז אמר הסטייפלער דבא זה לידו כדי ללמד זכות על אחרים ששכחו גמרות
גילוי כתב:ריטב"א ערובין ג: כך פי' לי מורי הרב נר"ו דלאו דוקא גפן יחידי ובאמת הוא מחלוקת ב"ש וב"ה כלאים ד ב.
לפעמים קרה שהפוסקים הקשו קושיא שנשאלה כבר בתלמוד,
הט"ז (או"ח קכח') שואל את שאלת התלמוד (תענית כט.) ומסיים "לא ראיתי מי שהתעורר בזה".
הש"ך הדרישה והט"ז שלשתם (ביו"ד שכא') מקשים את קושיית התלמוד בכורות כא:
החתם סופר (או"ח קעג') שואל את שאלת התלמוד זבחים קא.
הרדב"ז (תשובות ללשונות הרמב"ם לז') שואל את שאלת התלמוד שבת קכ
גילוי כתב:עשוי לנחת כתב:גילוי כתב:ב"ק ד: פרש"י ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו: ע"כ ודבריו צ"ת דהא הוי סוגיא ערוכה גיטין נב: האם מנסך היינו מנסך ממש או מערב יין כשר ביין נסך., ובאחרונים כתבו כמה תירוצים וכולם אינם אחא על דרך פלפלול דרש ורמז וכו'
ולכ' יתכנו ב' אפשריות או דהוי ט"ס או דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
כשכתבת 'ביקורת ספרים' מחוכמת על ספרים כמו ארחות שבת או שש"כ ועוד כהנה וכהנה עוד היה מקום לשתוק, אבל כשזה מגיע לרש"י כדאי שכבודו יתחיל להזהר קצת יותר בחרצובות לשונו.
אתה הקטן לא יכול לומר לעולם על רבן של ישראל בכל הדורות ששכח גמרא מפורשת, ישנם כאלו לשונות בראשונים [ואולי גם בגדולי האחרונים], אבל אתה לא יכול לומר דבר כזה.
בסוף זה עוד יתדרדר ל'גילוי' פנים בתורה שלא כהלכה... נשמע ממך על בעיות שהיו לריש לקיש רח"ל.
השאלה הייתה האם שייך לומר? כבודו משיב הראשונים והאחרונים סבורים שיש מקומות שרש"י שכח גמרא, ואעפ"כ אנחנו לא יכולים מעצמינו להעלות כזו אפשרות , דבריך צ"ת וכי יש כאן דיון על "יכולת" צריך כאן "סמכות" "כח",
גילוי כתב:אוצר החכמה כתב:גילוי כתב:ב"ק ד: פרש"י ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו: ע"כ ודבריו צ"ת דהא הוי סוגיא ערוכה גיטין נב: האם מנסך היינו מנסך ממש או מערב יין כשר ביין נסך., ובאחרונים כתבו כמה תירוצים וכולם אינם אחא על דרך פלפלול דרש ורמז וכו'
ולכ' יתכנו ב' אפשריות או דהוי ט"ס או דרש"י שכח לפי שעה גמרא מפורשת.
בכל מקרה התירוצים של האחרונים למשל של היד דוד ועוד שרש"י דיבר כאן על הדאורייתא, הרבה יותר סבירים מהתירוץ המבריק שלך שרש"י שכח את הגמרא.
(מעבר לזה הרי ברור שהמהרש"א ושאר האחרונים לא חשבו שהתירוץ האמיתי הוא אשתמיטתיה, ואע"פ שידועים דברי הגינת ורדים בענין, צריך גם קצת שיקול הדעת)
דברי הגינת ורדים אינם ידועים לי אשמח לדעת למה כוונתך
אוצר החכמה כתב:[
הגינת ורדים כותב שאין זה גנאי לומר אפילו על גדול שבגדולים שאישתמטתיה לפי שעה.
עימוד ועיצוב כתב:מצטרף לדברי 'גילוי' שאי"ז תלוי ביכולת
כיון דהנידון כאן הוא רק להניח אפשרות ולא לקבוע מסמרות, בהנחה ששאר התירוצים דחוקים מאוד.
אמנם כאן לא נראה לומר כן, ושאני מאיזה משנה בזרעים או בטהרות שלא היה עיקר עיסוקם משא"כ הכא סוגיא עיקרית בגמ' על הנושא.
לייטנר כתב:כלומר, רוה"ק חולקת על עצמה?!
גם מה שנאמר "נכתב ברוה"ק", הכוונה היא משהו מעין השראה וקדושה.
יין המשמח כתב:לייטנר כתב:כלומר, רוה"ק חולקת על עצמה?!
גם מה שנאמר "נכתב ברוה"ק", הכוונה היא משהו מעין השראה וקדושה.
על יש שבעים פנים בתורה שמעת?
ועל אלו ואלו דברי אלקים חיים שמעת?
החילוק הוא בפסיקה בפועל ולא בקדושה שבדברים.
גילוי כתב:אוצר החכמה כתב:[
הגינת ורדים כותב שאין זה גנאי לומר אפילו על גדול שבגדולים שאישתמטתיה לפי שעה.
היכן דברי הגינת ורדים?
עימוד ועיצוב כתב:מצטרף לדברי 'גילוי' שאי"ז תלוי ביכולת, כיוון דהנידון כאן הוא רק להניח אפשרות ולא לקבוע מסמרות, בהנחה ששאר התירוצים דחוקים מאוד.
גילוי כתב:אTKH כתב:אני מסכים לחלוטין עם דברי עשוי לנחת.
אמנם כיון שעסוקים באותו ענין, זכורני שיש ב"י שאמרו עליו שנשכח ממנו גמ' מפורשת בקידושין (אינני זוכר מה כמובן)
וע"ז אמר הסטייפלער דבא זה לידו כדי ללמד זכות על אחרים ששכחו גמרות
עשוי לנחת כתב שהראשונים והאחרונים סבורים שרש"י יכול לשכוח גמרא ואתה מסכים עם דבריו א"כ למה על הב,י אתה צריך לומר תירוץ מפולפל כדי ללמד זכות וכו', האם מה שמותר לרש"י אסור לב"י?
אוצר החכמה כתב:וודאי שאתה צודק שזה התירוץ הנאמר רק במצב של אין ברירה, ולשים אותו בכל מקום זה סוג של הקלת ראש.
מלבד זה יש כאן עוד עניין אחר. שתירוץ כזה אין בו שום תועלת וקידום הבנה. כוונתי שאם מישהו אומר תירוץ הכולל בתוכו הסבר חדש או סברא חדשה, אע"פ שלפעמים נאמר כדי לחדש דבר כזה צריך כתפים אבל סוף סוף עצם העלאת האפשרות פותחת פתח לסברא או ראייה חדשה. אע"פ שלא נקבל את זה. אבל כאן לומר אישתמיטתיה, או להשאר בקושיה, זה היינו הך מבחינתינו. כי מה התירוץ על הקושיה? שרש"י טעה? מה זה מוסיף להסבר? ובשלמא הראשונים או האחרונים שחלקו על אותו מאן דאמר, השתמשו בטענה הזו כדי להצדיק מחלוקתם, כלומר שהטענה היא, יש לי ראייה נגדו וממילא אני חולק עליו, בדין או בהסבר, ומה שתתמה איך אני חולק והלא וודאי היתה לו תשובה, הטענה היא אישתמיטתיה ואכן אין תשובה. אבל מי שאין בכוונתו או בכוחו לחלוק, מה טעם שיאמר אישתמיטתיה?
עימוד ועיצוב כתב:אוצר החכמה כתב:וודאי שאתה צודק שזה התירוץ הנאמר רק במצב של אין ברירה, ולשים אותו בכל מקום זה סוג של הקלת ראש.
מלבד זה יש כאן עוד עניין אחר. שתירוץ כזה אין בו שום תועלת וקידום הבנה. כוונתי שאם מישהו אומר תירוץ הכולל בתוכו הסבר חדש או סברא חדשה, אע"פ שלפעמים נאמר כדי לחדש דבר כזה צריך כתפים אבל סוף סוף עצם העלאת האפשרות פותחת פתח לסברא או ראייה חדשה. אע"פ שלא נקבל את זה. אבל כאן לומר אישתמיטתיה, או להשאר בקושיה, זה היינו הך מבחינתינו. כי מה התירוץ על הקושיה? שרש"י טעה? מה זה מוסיף להסבר? ובשלמא הראשונים או האחרונים שחלקו על אותו מאן דאמר, השתמשו בטענה הזו כדי להצדיק מחלוקתם, כלומר שהטענה היא, יש לי ראייה נגדו וממילא אני חולק עליו, בדין או בהסבר, ומה שתתמה איך אני חולק והלא וודאי היתה לו תשובה, הטענה היא אישתמיטתיה ואכן אין תשובה. אבל מי שאין בכוונתו או בכוחו לחלוק, מה טעם שיאמר אישתמיטתיה?
לענ"ד יש כאן הרבה יותר מקידום הבנה, ואבאר דברי.
כאשר ישנו אחד המפרשים שאומר דברים מוקשים מאוד, ובפרט כאשר שאר רבותינו פירשו שלא כדבריו.
וישנם ב' אפשרויות:
א. לומר פלפולים של הבל ועקמומיות ולנסות ליישב את המפרש המוקשה.
ב. לומר שדברי המפרש מוקשים ואינם מתיישבים עם דברי הגמ'. ובלשון אחרת: אשתמיטתיה, אלא שלנו אין נפק"מ אם אשתמיטתיה או לאו ואין זה מקדם אותנו, ומה שמקדם אותנו הוא שדברי המפרש נשארים מוקשים וממילא אין אנו תופסים העיקר כדברי שאר המפרשים ואיננו נכנסים לדחוקים.
בקיצור הקידום הוא בהבנת דברי הגמ' על אשורם בלי פלפולי הבל.
כמובן שצריך שיקול דעת רחב מאוד איזה קושיא של תוספות והראשונים על רש"י עלינו לנסות ליישב את הרש"י, ובאלו קושיות עלינו לנקוט שבאמת דברי רש"י נדחו.
ובאמת כמדומני שרואים בפוסקים שבדר"כ כשיש רש"י או מפרש שראשון אחר מקשה עליו קושיות חמורות, פוסקים ההלכה כמו הראשון המקשה, ומדוע לא נאמר שהרי לרש"י בוודאי היה תירוץ על הקושיא אז למה שאנו נעדיף בפסק את דברי הראשון החולק, אלא ע"כ שלא לכל קושיא יש תירוץ ולפעמים התירוץ דחוק מאוד ואין לנו אלא מה שעיננו רואות.
יורה_דעות כתב:גילוי כתב:ריטב"א ערובין ג: כך פי' לי מורי הרב נר"ו דלאו דוקא גפן יחידי ובאמת הוא מחלוקת ב"ש וב"ה כלאים ד ב.
לפעמים קרה שהפוסקים הקשו קושיא שנשאלה כבר בתלמוד,
הט"ז (או"ח קכח') שואל את שאלת התלמוד (תענית כט.) ומסיים "לא ראיתי מי שהתעורר בזה".
הש"ך הדרישה והט"ז שלשתם (ביו"ד שכא') מקשים את קושיית התלמוד בכורות כא:
החתם סופר (או"ח קעג') שואל את שאלת התלמוד זבחים קא.
הרדב"ז (תשובות ללשונות הרמב"ם לז') שואל את שאלת התלמוד שבת קכ
ושכח כת"ר לציין מאין לקח רצף מלים זה
..
לענ"ד יש כאן הרבה יותר מקידום הבנה, ואבאר דברי.
כאשר ישנו אחד המפרשים שאומר דברים מוקשים מאוד, ובפרט כאשר שאר רבותינו פירשו שלא כדבריו.
וישנם ב' אפשרויות:
א. לומר פלפולים של הבל ועקמומיות ולנסות ליישב את המפרש המוקשה.
ב. לומר שדברי המפרש מוקשים ואינם מתיישבים עם דברי הגמ'. ובלשון אחרת: אשתמיטתיה, אלא שלנו אין נפק"מ אם אשתמיטתיה או לאו ואין זה מקדם אותנו, ומה שמקדם אותנו הוא שדברי המפרש נשארים מוקשים וממילא אין אנו תופסים העיקר כדברי שאר המפרשים ואיננו נכנסים לדחוקים.
בקיצור הקידום הוא בהבנת דברי הגמ' על אשורם בלי פלפולי הבל.
כמובן שצריך שיקול דעת רחב מאוד איזה קושיא של תוספות והראשונים על רש"י עלינו לנסות ליישב את הרש"י, ובאלו קושיות עלינו לנקוט שבאמת דברי רש"י נדחו.
ובאמת כמדומני שרואים בפוסקים שבדר"כ כשיש רש"י או מפרש שראשון אחר מקשה עליו קושיות חמורות, פוסקים ההלכה כמו הראשון המקשה, ומדוע לא נאמר שהרי לרש"י בוודאי היה תירוץ על הקושיא אז למה שאנו נעדיף בפסק את דברי הראשון החולק, אלא ע"כ שלא לכל קושיא יש תירוץ ולפעמים התירוץ דחוק מאוד ואין לנו אלא מה שעיננו רואות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 83 אורחים