היחס לס' 'תפארת ישראל' בימינו

[שיבר]

וידוע הסיפור שהביא הגרש"י זווין על הרב בעה"ת, שביקש מאחד ממקורביו לעיין עבורו במרכבת המשנה , אחר שלא רצה לעיין בו בעצמו בשל התנגדותו לחסידים, מששמע את דברי המחבר והוטבו מאד דבריו בעיניו, הפטיר באנחה, שכינתא בגלותא... כיו"ב מספרים על אדמו"ר מסאטמער בעל דברי יואל, שראהו מעיין במרכבת, משראה את פליאת סובביו, השיב, נו וואס קען איך טאהן, התקשיתי בביאור דברי הרמב"ם, פתחתי ב... ולא מצאתי שם, עיינתי ב... וגם הוא לא מדבר מזה. וממילא נזקקתי לרב מחעלמא.

איפה מספר את זה הגרי"ש זוין?

מה שכתב המרכבת המשנה בהקדמה כוונתו לרביים חסידיים? הלא הספר נדפס עוד בזמנו של הבעש"ט עוד לפני התפשטות החסידות וצדיקה?

[בר אוריין תנינא]

לא הבנתי, אני מתכתב פה עם הגר"א פרבשטיין? או עם אחד ששמע, מאחד ששמע, מהגר"א פרבשטיין, ועלי מוטל להאמין שהכל עבר כצורתו, הנוסח הנימה והניגון, ולמה לנו כל הדוחק הזה? כדי להשפיל כבודו של גדול בישראל ! משונה קצת לא?

איש ספר יקירי,
איני חפץ להתעמת איתך, בפרט כאשר מאמרך המצוין על מושא הערצתי הגרד"צ הילמן שצוטט באתר אחר... הוא אשר הביאני זה ימים אחדים להסתופף בירכתי הפורום המצויין הזה וליהנות עוד מדברי חכמתך.
ע"כ אסכם את דעתי במילים פשוטות והבוחר יבחר:
א. לא מדובר מאחד ששמע מאחד אלא מנכדו של הגרא"פ (הרב י.ש.) שבשיחה שהיתה אצל סבו בענין התפא"י סיפר הגרא"פ את הסיפור הנ"ל ממעשה שהיה אצל החזו"א. אגב, לדעתו של הגרא"פ ההתנגדות לתפא"י נבעה משמושו המוגבר בשפה הלטינית בבואו לפרש את לשון המשנה.
ב. גם אם נניח שהחזו"א היה מדבר בלשון צחות, יהיה מן התימה (בלשון המעטה) להניח כי סתם בלי שום סיבה
החזו"א הקדוש והטהור יתלוצץ על חשבון אחד מגאוני הדור שקדם לו.
משונה קצת לחשוב כך, לא?

[גלילי]

אני מצטרף לדברי איש ספר, לגבי "הסקת מסקנות" מסיפורים,
כבר מצינו כמה פעמים בגדולי ישראל שמסיפורים א"א להוציא מסקנות ואפילו מדבריהם שלא הורו בזה למעשה,
אגב, גם בחז"ל הגמרא דנה אימא לי גופא דעובדא כו', מכללא איתמר ופרכינן לראיה.

[איש_ספר]

בר אוריין מכובדי, המחמאות שלך שיחדו אותי להתחיל לחשוב שאולי אתה צודק.... בקיצור צריך לברר הענין אצל שאר בית מדרשו, בעז"ה אעשה זאת במידת האפשר.
אתה חושב שהתפא"י השתמש בלטינית ולא בגרמנית? (כי אם מדובר בגרמנית שפת מדינתו אז כמובן אין טענה) חשבתי לרגע להרים טלפון לרד"צ ולשאול הכל...

[בגולה]

עם התפארת ישראל יש עוד בעיה, הוא מביא בהקדמתו למשניות (על רבינו הקדוש) הוא מזכיר שם את רמבד"ן שהוא ראש המשכילים מנדלזון שר"י, וגם את תלמידו הירץ וויזל בפי' על החומש הוא מזכיר בהקדמתו מראה כהן על משניות נגעים

[תוך כדי דיבור]

אולי מוטב שלא להיכנס לעניינים אם לא יודעים בהם בין ימין לשמאל. וד"ל, וגם איש ספר בוודאי אינו חפץ לערבב כאן איזה דיון על יחס הגדולים לכאן ולכאן כלפי מנדלסון וחבריו.

[איש_ספר]

מצטרף לדברי תוכ"ד. רק אעיר שבמאמר שניתן למעלה על התפא"י מוזכר שהוא מביא את פירושו של וויזל ומבטלו בלשון תקיפה. לא יודע איך להגיד את הענין, אבל משהו מקומם בהשתלחות קלת מקלדת זו. ויותר לא אשוב לנושא זה.

[חסיד חבד]

כרגיל, גולשים וגולשים..

האם בימינו יש שנמנעים מלעיין?

[בגולה]

עוד נקודה יש וגם בזה בוודאי לא ירצו להיכנס, אודות בנו ר' ברוך יצחק, שגם לו חלק בהחיבור תפארת ישראל. ואכהמל"ה

[יצג]

ההקדמה "תולדות רבינו הקדוש" שנדפסה במשניות וילנא אינה מהתפא"י, אלא הועתקה מהספר "בית רבי" של ר' משה קוניץ.

[חסיד חבד]

ההקדמה "תולדות רבינו הקדוש" שנדפסה במשניות וילנא אינה מהתפא"י, אלא הועתקה מהספר "בית רבי" של ר' משה קוניץ.

אכן; ועל אישיותו ראה 'קולמוס' לחודש תמוז או אב של תשס"ט.

כמדומני שיצא בשעתו מכתב מר"נ קרליץ שליט"א נגד ההקדמה הזו בשל אישיותו (המפוקפקת) של מחברה.

[דראל]

.

[בור ועם הארץ]

לא, התכוונתי ששמעתי בעצמי. ואני נזכר שסיפר גם הסיפור שכל גרמני שהתקרב אליו וכו'.

[חיים]

חזרה לתפארת ישראל ולדרוש אור החיים.
מעניין מאוד שהמהרש"ם בספר תכלת מרדכי, תחילת פרשת בראשית, התייחס לדבריו ביחס לדינוזאורים: 

[יאיר]

מי יכול להביא בבקשה הפניה (לינק-קישור) לדרוש "אור החיים" של התפארת ישראל?..

[חכם באשי]

מי יכול להביא בבקשה הפניה (לינק-קישור) לדרוש "אור החיים" של התפארת ישראל?..

מדוע לא תנסה בשיטה הפשוטה "עשה זאת בעצמך".
דרוש זה נדפס בסוף מסכת סנהדרין.

[יאיר]

ניסיתי ולא מצאתי..

לא הצלחתי למצוא..אחרת לא הייתי מבקש..

[תולדות אדם]

בבקשה...
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9681&st=&pgnum=345

[יאיר]

תודה רבה!

(לא חשבתי על היברובוקס)..

[נראה לענד]

לכל המפלפלים בעניין שהחזון איש כיסה את התפא"י ואמר שלומד רק למעלה וכו'.
תמיד חשוב לדעת הרקע
אני כותב השערה.
כידוע רבי דוד פרנקל זצ"ל, היה מקורב ביותר לחזו"א, והיה נכד לבעל הדברי יחזקאל משינאווא, מי שהכירו באחרית ימיו, וכל להבין שבצעירותו היה בוודאי מספר לחזו"א על התנגדות זקנו לעיון בתא"י. יתכן ובזמן היות הגר"א פרבשטיין אצלו, היה נוכח גם ר' דוד, והחז"א באירוניה או מעין זה, הפטיר רני מסתכל רק למעלה.

[הבן הרביעי]

בליל שבועות שמעתי בשם הרב פישהוף, שהגרח"ק אמר לו על כך שבמראה כהן הובא פירושו של מנדלסון לתורה: "עברתי על כל הפירוש, ואין בו פסול".

[חד וחלק]

לפי זכרוני
הח"ח בהקדמה לאחד מספריו נותן דוגמה שילמדו בזה כמו שלומדים משניות ע"פ תפא"י  

זכרונו של מר פועל ללא דופי:

הקדמת החח לפירושו על התורת כהנים.PNG (12.5 KiB) נצפה 11089 פעמים

[בר בי רב דחד יומא]

עם התפארת ישראל יש עוד בעיה, הוא מביא בהקדמתו למשניות (על רבינו הקדוש) הוא מזכיר שם את רמבד"ן שהוא ראש המשכילים מנדלזון שר"י, וגם את תלמידו הירץ וויזל בפי' על החומש הוא מזכיר בהקדמתו מראה כהן על משניות נגעים

בשו"ת חקל יצחק סימן א' כתב: וראיתי בתפארת ישראל בפתיחתו לנגעים סוף אות ח' שכתב זאת מדעתיה דנפשיה, ולפלא שלא ראה שדבר זה מבואר בתורת כהנים וגם לא הרגיש מדברי רש"י והש"ס דמנחות הנ"ל, והגם כי עיניו כיונים על אפיקי הש"ס, מכל מקום אירע לו זאת, יען כי באותו הדיבור הביא דברי הביאור ימ"ש ובהדי הוצא לקי כרבא, ע"כ.

[גם זה הבל]

[בנוגע לדברי הרש"ש, העירני אחד שלכאו' דברי הרע"א שנשאר בצ"ע על פי' דברי הגמ' קשים הרבה יותר שלא רק שיש סתירה לבעלי הגילגולים הגמ' סותרת את עצמה. והכונה פשוטה הרש"ש אמר שמכאן סתירה ולא אמר שאין להאמין בזה.]

[אוצר החכמה]

לאיזה רע"א אתה מתכוון?

[אליהוא]

אגב, בספר מנחת עני זיצנהים כותב שבידו תשובת הרא"ש כת"י בענין הגלגול וכמדומני שכותב שם שבגמ' מבואר שלא כדעתם,
והנה בתשו' הרא"ש הנדפסת בענין זה בתשו' הרא"ש הנד"מ וזכרון יהודה הנד"מ לא כתוב כן אלא שאם קבלה נקבל.
מה פשר ענין זה?

[עט סופר]

גם רס"ג אמונות ודעות פ"ו כתב בחריפות נגד הגילגולים, ההתקפה על הרש"ש נבע מהשם 'בעלי דעת הגלגול', מזה משמע, כאילו מחלוקת הקדמונים בענין הקבלה היא עדיין שרירה וקיימת, ולא הוכרע כדעת הרמב"ן ותלמידיו. אגב גם הריב"ש כתב בשם מורו הר"ן שהרמב"ן תקע עצמו בחכמה זו יותר מדי. בכל אופן בחוגים מסומים רמז שיש מי שחולק על הקבלה גם בלי להביע עמדה אישית הוא כפירה בעיקר.
גם אני לא מביע דעה אישית משום שאין לי מושג האם באמת שייך לומר שמחלוקת כזו תוכרע, מצד אחד בקבלה ניתן לומר שיש נאמנות כאשר ארזי הלבנון כרמב"ן והחבריו קיבלו קבלה זו, והעידו שבא להם איש מפי איש מנאמנים ומוסמכים, ומי לנו גדול מהרמב"ן לברר דבר זה, ומה שאחרים [יהיה גדלותם אשר יהיה] לא ידעו אינו ראיה שהרי נמסר רק ליחידים, מאידך זה הלכתא למשיחא שלא שייך בו הכרעה.

[שמח תשמח]

שמעתי שהרמב"ם כותב (ואשרי מי שיביא מקומו) שבזמן התנאים\אמוראים הקברים היו 4 אמות שזה היה גובהם..

לא הבנתי, וכי היום הקברים הם פחות מ4 אמות?

[אוצר החכמה]

עניין הגובה תלוי במחלוקת הראשונים אם שלוש אמות כולל הראש או לא, כמו שהאריך בזה הסטייפלער בשיעורין דאורייתא

[יאיר.]

הערה נכונה. עיקר כוונתי היתה למודגש.

אך בכל זאת היה טוב לראות את הרמב"ם הזה בפנים ומה הוא כותב בדיוק.

[אוצר החכמה]

זה גמרא בב"ב שהכוכין ד אמות ויש שם מחלוקת רשב"ם ותוספות, והמנחת ברוך (הביאו הסטייפלער שהזכרתי למעלה, ויש שם טעות הדפוס בסימן) הביא מזה ראייה לעניין גודל האמה עיין כאן
http://www.otzar.org/crops/786179353707218659.html

[הבונה]

לאיזה רע"א אתה מתכוון?

אם הבנתי נכון כונתו לכל קטע ברעק"א המקשה מגמ' על גמ' ומסיק בצ"ע, וכיצד יתכן שיאמר שדברי הגמ' סותרים זה את זה.
אלא כונתו שלעינינו יש כאן סתירה.
כך לדעתו דברי הרש"ש שהוא רק אומר שיש כאן סתירה, ולא מחוה דעה.

[גם זה הבל]

ייש"כ

[איש_ספר]

אגב, בספר מנחת עני זיצנהים כותב שבידו תשובת הרא"ש כת"י בענין הגלגול וכמדומני שכותב שם שבגמ' מבואר שלא כדעתם,
והנה בתשו' הרא"ש הנדפסת בענין זה בתשו' הרא"ש הנד"מ וזכרון יהודה הנד"מ לא כתוב כן אלא שאם קבלה נקבל.
מה פשר ענין זה?

(תשו' הרא"ש נדפסה שנים רבות קודם בטעם זקנים של אשכנזי פפד"מ תרט"ו)
ר"ד זינצהיים שם כותב, אגב דיון באופן לימוד אגדות רז"ל:

גם יש בידי תשובה אחת שכתב ר"י בן הרא"ש לאביו על ענין הגלגול הנשמות לקהב הדבר אל השכל
והרא"ש אביו כתב כי אמונת הגלגול היא נגד דברי חז"ל והביא ראיות מדברי אגדה אשר בימינו בודאי אין מי שיפרשם לפי פשוטם

ואכן כך כתב הרא"ש שם: ומדברי רז"ל יראה הפך זה בכמה מקומות... ומסיים: לכן אם קבלה היא נקבל.
וממילא אין כאן שום תימה על דברי ר"ד זיצהיים.
-----------
לגבי נושא הגלגול, שאין כאן מקומו, כבר כ' במקו"א, דבר פשוט, שאין לזווג המתנגדים (כרס"ג, ר"א בהרמב"ם, ועוד) לגלגול קודם שהתפרסם ספר הזוהר, לבין הבאים אחריו. שכן עד ספר הזוהר היה הגלגול פתרון הגיוני (שיובא מן הנכרים שהכירוהו שנים רבות קודם לזה) שבא לפתור בעיות של שכר ועונש, צדיק ורע לו, ומיתת בנים קטנים, וע"ז ערערו שאין כאן תשובה לשאלות רבות, ואדרבה רעיון זה מוליד שאלות נוספות וקשות, אבל משהתגלה ספר הזוהר, (ולפני כן אצל חוגי המקובלים היחידים) האמונה בגלגול איננה עוד פרי הגיון , אלא קבלה (במובן של לקבל) ומסורה, וע"כ גם המתנגדים לו, התנגדותם נושאת אופי אחר לגמרי. 

[מעיין]

בזכרוני שבא' מספרי ר' צדוק כ' מענין שאין לחייב לקבל חובות המחודשות בחכמת הקבלה [תקנתי ע"פ מה שמצאתי] ... האם א' יכול להראות מקומו
מצאתי זאת ואולי זאת הוא וזכרוני מכזיב לי
והוא בספר הזכרונות מצוה ג
ויש לו שם אריכות נפלא, בעניני חכמת הקבלה [קבלת הרמב"ן קבלת הגאונים, מהר"י סרוג] והפילוספי,' אמונת היחוד, להדפיס חכמת הקבלה, ועוד
ובתוך דבריו כתב בענין מה שכתוב בספרי הקבלה בחובת כוונות ויחודים בתפלה

אבל דע, כי אין לנו חובות אחרות, זולת מה שחייבתנו תורה שבכתב ובעל פה בתלמוד המסור בידינו ממקבלי התורה שבעל פה. וכל מה שלא נמצא זכרונו בתורה שבכתב ושבעל פה המסורים בידינו, אם יבואו אנשים ויאמרו לנו כך קבלנו, אפילו יאמרו שקיבלו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, אין אנו אחראין לשמוע להם, מאחר שלא נמצא מזה בתלמוד, ששם פירשו לנו חכמים כל המקובל בידם מתורה שבעל פה. ואף על פי שנמצא בעניני פרטים בדיני איסור והיתר וכיוצא, הלכות מקובלות מהגאונים שלא נזכרו בתלמוד, ועיין בתבואות שור (סימן ל"ה ס"ק מ"ז), לא אמרו אלא בענינים פרטים, ולא בענין זה שהוא מעקרי עבודה לפי דעתו:
ועוד שהרי הוא כתב שקבלת הרמב"ן והנמשכים אחריו נמשכה מהראב"ד מה שקיבלו מפי אליהו, הוא ואביו ובנו עיין שם, והרי כי אין הדברים קבלה בידם מחכמי ישראל הקדמונים דור אחר דור, רק מפי אליהו. וזהו לענין גוף ידיעת הדברים ודאי ההתגלות מפי אליהו אין ספק בה, אבל לחדש חיובים אגברא, דברים אלו לא בשמים הוא, ואין בכח אליהו להגיד לנו הלכות מחודשות, שגם הגדותיו הם בכלל לא בשמים הוא, וכמו שאמרו בשבת (ק"ח.) וברש"י שם:

[ישבב הסופר]

-----------
לגבי נושא הגלגול, שאין כאן מקומו, כבר כ' במקו"א, דבר פשוט, שאין לזווג המתנגדים (כרס"ג, ר"א בהרמב"ם, ועוד) לגלגול קודם שהתפרסם ספר הזוהר, לבין הבאים אחריו. שכן עד ספר הזוהר היה הגלגול פתרון הגיוני (שיובא מן הנכרים שהכירוהו שנים רבות קודם לזה) שבא לפתור בעיות של שכר ועונש, צדיק ורע לו, ומיתת בנים קטנים, וע"ז ערערו שאין כאן תשובה לשאלות רבות, ואדרבה רעיון זה מוליד שאלות נוספות וקשות, אבל משהתגלה ספר הזוהר, (ולפני כן אצל חוגי המקובלים היחידים) האמונה בגלגול איננה עוד פרי הגיון , אלא קבלה (במובן של לקבל) ומסורה, וע"כ גם המתנגדים לו, התנגדותם נושאת אופי אחר לגמרי. 

דברים נכוחים ומתקבלים על הדעת, אבל יפלא קצת לקרוא 'קבלה' ו'מסורה' לדבר שלא ידע איש מנו לפני הגלות נגלות ספר הזוהר.

[חכם באשי]

ישבב,
איש ספר הקפיד לכתוב: "אבל משהתגלה ספר הזוהר, (ולפני כן אצל חוגי המקובלים היחידים)..."

[מעיין]

ועכשיו תעיין במה שהבאתי לעיל ציטוט מדברי רבי צדוק בספר הזכרונות מצוה ג'

שהרי הוא כתב שקבלת הרמב"ן והנמשכים אחריו נמשכה מהראב"ד מה שקיבלו מפי אליהו, הוא ואביו ובנו עיין שם, והרי כי אין הדברים קבלה בידם מחכמי ישראל הקדמונים דור אחר דור, רק מפי אליהו. וזהו לענין גוף ידיעת הדברים ודאי ההתגלות מפי אליהו אין ספק בה, אבל לחדש חיובים אגברא, דברים אלו לא בשמים הוא, ואין בכח אליהו להגיד לנו הלכות מחודשות, שגם הגדותיו הם בכלל לא בשמים הוא, וכמו שאמרו בשבת (ק"ח.) וברש"י שם:

ואולי תלוי בצורת התגלות אליהו בגוף או בנפש כידוע מדברי החת"ס בתשובתו

[ישבב הסופר]

ישבב,
איש ספר הקפיד לכתוב: "אבל משהתגלה ספר הזוהר, (ולפני כן אצל חוגי המקובלים היחידים)..."

צודק, לא שמתי לב.

[חד וחלק]

יש לשים לב שאין ר' צדוק [לפחות בקטע שצוטט כאן] מדבר, אלא על חידוש חיובים הלכתיים הלכה למעשה לאור דברי הזוהר. ואינו נוגע כלל לאלו שהסתייגו מהזוהר. ולהיפך, במפורש כתב שאין ספק בגוף ידיעת הדברים.