האם מותר לאברך להדר במצוה ביותר משליש?

[קלונימוס הזקן]

ידוע דינו של רבי זירא בבבא קמא ט: 'בהידור מצוה עד שליש במצוה', והוסיפו בשמו במערבא: 'עד שליש משלו מכאן
ואילך משל הקב"ה'. נאמרו בכך מספר פירושים. והנה רבנו חננאל בפירושו השני מפרש:

מכאן ואילך משל הקב"ה, שאם בא להדר המצוה ביותר משליש בדמיה, כל זה מיגיעו שחייו קודמין להידור מצוה, אבל
אם זימן לו הקב"ה ממון שלא מיגיעו ובקש להדר המצוה ביותר משליש הרשות בידו

מספר נקודות בדבריו טעונות עיון:
א. לכאורה עולה שמדמים שהשיג ביגיעו אין לו רשות להדר ביותר משליש. נמצא נפקותא גדולה לדינא, ולכאורה יש
לעיין מעתה מהו הבסיס שנחשב 'מוצא שתי ספרי תורות לקנות' (לשון רש"י), או בתקופה זו שני אתרוגים, האם הדבר
נקבע לפי הסוחר אצלו הוא רגיל, או ע"פ השוק כולו. ב'אוצר מפרשי התלמוד' ב"ק שם (אוצ.168) הע' 10 מציינים
ל'מטה יהודה' סי' תרנ"ו שדן בשאלה זו. ושו"ר שתמה ע"כ הגאון בעל מועדים וזמנים שליט"א, ומ"מ הדבר צ"ע.

ב. המונח 'חייו קודמין' מתייחס דרך כלל לצרכי האדם והוצאותיו, ולא להכנסתו ולפרי עמלו, כאן מבואר שיש במסירת
עמל יגיעו משום מסירת חייו, ו'חייו קודמין להידור מצוה (ביותר משליש)'. האם מצינו מקורות נוספים להתייחסות זו. כי
שמא נוכל לקבוע לפי מקורות אחרים אם סברא זו נאמרת רק ביחס ליגיע כפים ולא לכל עבודה.

ג. האם מלגת אברך הלומד תורה ונתמך כספית בידי הציבור ונדיבי עם נחשבת כשכר יגיע כפים, או שכיון שאין
השכר על לימוד התורה, ואדרבה עוד מחזיק הוא את הרבים בזכויותיו, הרי זה כמי שזימן לו הקב"ה ממון שלא מיגיעו.
וה"ה לכל מלמד תורה שאינו נוטל שכר על עצם הלימוד 'מה אני בחינם...' אלא שמשלמים לו שכר בטלה וכדו' אם
נחשב 'שכרו' כיגיעו הקודם להידור מצוה.

[אוצר החכמה]

ג. האם מלגת אברך הלומד תורה ונתמך כספית בידי הציבור ונדיבי עם נחשבת כשכר יגיע כפים, או שכיון שאין
השכר על לימוד התורה, ואדרבה עוד מחזיק הוא את הרבים בזכויותיו, הרי זה כמי שזימן לו הקב"ה ממון שלא מיגיעו.
וה"ה לכל מלמד תורה שאינו נוטל שכר על עצם הלימוד 'מה אני בחינם...' אלא שמשלמים לו שכר בטלה וכדו' אם
נחשב 'שכרו' כיגיעו הקודם להידור מצוה.

זה נראה ברור להיפך, ההבדל הפשוט בין יגיעו ללא יגיעו הוא שדרך האנשים שמתייגעים לצרכם, ויגיעתם מספקת צרכיהם, וממילא אם מגיע ממון חוץ ליגיעו הוא ממון שהזדמן לו משמים ועושה בו משהו מעבר לצרכיו, ולכן יכול וראוי להדר בו. אבל ממון שמקבל כמילגה כדי שיוכל לחיות (בדוחק עפ"ר) מה שלא ביגיעו יש בזה.

[מאיר סובל]

מי מאתנו גדול מהחפץ חיים זיע"א?
הוא כידוע גער באברך שרכש תפילין מהודרות בממון רב, גם הוא בעצמו הידר רק לפי הדין מה שמחוייב לפי עוניו, ואחז שהוצאות מעבר לכך גורמים בהכרח ביטול תורה, ואסורים.

[קלונימוס הזקן]

זה נראה ברור להיפך, ההבדל הפשוט בין יגיעו ללא יגיעו הוא שדרך האנשים שמתייגעים לצרכם, ויגיעתם מספקת צרכיהם, וממילא אם מגיע ממון חוץ ליגיעו הוא ממון שהזדמן לו משמים ועושה בו משהו מעבר לצרכיו, ולכן יכול וראוי להדר בו. אבל ממון שמקבל כמילגה כדי שיוכל לחיות (בדוחק עפ"ר) מה שלא ביגיעו יש בזה.

הרב 'אוצר' שליט"א מבטא הרגשה בסיסית הנרגשת גם אצל הכותב שהוא עצמו מקבל מילגה כו', אך לבד מעצם חידושו שהדין נקבע לפי האידיליה שיגיעי כפים עובדים רק כדי חייהם ותל"מ, שזה בפני עצמו חידוש גדול מאד. הנה גם זאת שמחדש ש'יגיעו' נהפך למילה נרדפת ל'כדי חייו' וממילא סרה גם הערתי באות ב', ותשו"ח. אך דומני שאין בכ"ז כדי לבאר בפשיטות את דברי רבנו חננאל, עד כדי לתמוה בפשטות שכיון שמלגתו של אברך מצומצמת כדי חייו, הרי ודאי שהיא נחשבת 'ביגיעו'.

[ברזילי]

"חייו קודמין" הוא לאו דווקא כדי חייו במשמעות של הצורך המינימלי המחוייב, אלא רמת החיים הרגילה שלו, שכדי לספק אותה הוא עובד כסדר. לעיתים מזדמן לאדם רווח (או מניעת הפסד) באופן בלתי צפוי, ואת העודף הזה הוא יכול להוציא למצוה (מעבר לשליש).

[קלונימוס הזקן]

"חייו קודמין" הוא לאו דווקא כדי חייו במשמעות של הצורך המינימלי המחוייב, אלא רמת החיים הרגילה שלו, שכדי לספק אותה הוא עובד כסדר. לעיתים מזדמן לאדם רווח (או מניעת הפסד) באופן בלתי צפוי, ואת העודף הזה הוא יכול להוציא למצוה (מעבר לשליש).

זה חילוק מצויין וברור. אך למה עירב רבנו חננאל כאן את החלוקה של יגיעו / לא יגיעו, הרי הדברים אמורים לדברי כת"ר גם כשלפתע קיבל הזמנה גדולה וכדו' שיגע עליה הרבה אך בסופו של יום יש לו רווח גדול יותר מרגילות רמת חייו, (וכ"ש במקרה של מניעת הפסד, שגם לשיטת כת"ר לא יובן, אטו משום שרמת חייו היתה אמורה לרדת לאונסו, נהיה רשאי להורידה לצורך מצוה יותר משהיה רשאי קודם?

[ברזילי]

אני הבנתי שהוא דיבר כדרך העולם, שיגיעו (כלומר ההתנהלות הרגילה של עסקיו) הוא כדי חייו, וכל חריגה מזה אפשר להוציא למותרות בעבר לרגילותו ובכללם הידור במצוות. אולי בא להוסיף כאן עוד הדגשה, שכשאדם רואה השגחה פרטית מעבר לרגיל אצלו יכול (וראוי?) להוסיף בהוצאות המצווה, ובזה אולי יש לחלק לפי מידת הניסיות שבממון שלו זכה ועד כמה הוא מחוץ למהלך הרגיל של עסקיו.

[החזן]

מי מאתנו גדול מהחפץ חיים זיע"א?
הוא כידוע גער באברך שרכש תפילין מהודרות בממון רב, גם הוא בעצמו הידר רק לפי הדין מה שמחוייב לפי עוניו, ואחז שהוצאות מעבר לכך גורמים בהכרח ביטול תורה, ואסורים.

אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה. הרי שנינו בגמרא: "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". אין מעלתו של התלמוד אלא משום שהוא מביא לידי מעשה. אבל אם תלמוד גורם בהכרח לכך שיתבטל מפניו המעשה, חזר הדין ושוב אין התלמוד גדול.