כותב המג"א לאחר שהזכיר את המנהג (או"ח רסג, ס"ק יב): "אבל אין חכמה לאשה וכו',דלא חלקו חכמים...".
המג"א רומז בציטוטו לתגובת התנא ר' אליעזר בן הורקנוס לאישה ששאלה אותו שאלה בנוגע לעונשים השונים שניתנו על חטא העגל (ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ד). ר' אליעזר השיב לה כך: "אין חכמתה של אשה אלא בפילכה". לבנו, שהעיר לו על תגובתו הבוטה, הסביר: יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים!
חשוב להעיר: המקבילה לסיפור זה בתלמוד הבבלי מתחילה במילים: "שאלה אשה חכמה את ר' אליעזר..." (בבלי יומא סו, ע"ב).
נוסף לכך יש לציין שהן בתלמוד הבבלי, הן בירושלמי מתוארות תשובותיהם של חכמים לשאלתה של האישה (בירושלמי התשובה מצוטטת מפי ר' אליעזר עצמו), כך שחכמים ראו כנראה חשיבות בבירור השאלה שהיא העלתה.
זאת ועוד, במחלוקת התנאים בשאלה האם מותר לנשים ללמוד תורה, חולק בן עזאי (משנה סוטה פרק ג, משנה ד) על גישתו של ר' אליעזר בן הורקנוס ("אין חכמה לאשה...), שאליה רומז המג"א בדבריו, וקובע כי חייב אדם ללמד את בתו תורה.[vi]
מכל שנכתב עולה כי מסקנתו של המגן אברהם, כי טעם "אין חכמה לאישה" מצדיק את ההימנעות מללכת בדרכה של מרת בילה ביחס לאופן הדלקת נרות יום טוב - עומדת על קרקע רעועה. ברוח זו כתב ר' שם טוב גאגין, רבה הספרדי הראשי של אנגליה בראשית המאה העשרים, בחיבורו "כתר שם טוב" (עמ' קעז, בהערה): "ואיך כתב המגן אברהם: אין חכמה לאשה וגו', כי זהו בנשים בעלמא, אבל לא בנשים חכמניות, ובנות צלופחד יוכיחו".
+++++חוסר הבנה שלה בדברי המג"א, היא מבינה בנחיתותה כי רבה שהמג"א חולק משום שמקור הדין זו אשה, ואין צורך לבאר את גודל השטות שבזה.
ועוד, היא לקחת את מטבע הלשון של המג"א ומנסה לערער את תוקפו ובכך לשמוט את הקרקע תחת פסק המג"א. אך גם אם נלך בדרכה המטופשת, נראה כי טעתה.
א) היא מניחה שהמג"א לקח את לשונו מהירושלמי, ואז היא בונה מזה מחלוקת בבלי וירושלמי, שהרי במקבילה הבבלית יש הקדמה, שהשואלת היא 'אשה חכמה', הוי אומר שהבבלי חולק על תשובתו של רבי אליעזר וסובר שיש חכמה לאשה מלבד בפלכה. ולא היא, הן משום שגם בבבלי יש את תשובתו של רבי אליעזר 'אין חכמה לאשה', ובעיקר משום שרק בבלי יש את תשובה זו, בירושלמי נוסח קצת שונה (אין חכמתה של אשה וכו'), וברור שהמג"א כוונתו לצטט את הבבלי, ומדוע בכלל שיחפש במרחק לחמו. ואחר שאנו רואים שאותה גב' ידעה גם ידעה על המקבילה הבבלית, ואף דייקה בלשונה, אין לנו לומר אלא שבכוונה הציגה את הירושלמי כמקורו של המג"א, כנסיון ליצור מחלוקת בבלי וירושלמי.
ב. אם יש תשובה לשאלה שהאשה העלתה, הוי אומר שרבי אליעזר והמג"א אינם צודקים? (ושוב, בהנחה שהמג"א התכוון ליותר ממליצה בעלמא)
ג. בן עזאי חולק. נו, והמג"א פוסק דלא כבן עזאי (ושוב, לא נגע ולא פגע, הכל להבנתה השגויה בדברי המג"א).
אבל מי אני שאתווכח עם אשת הלכה המסיימת את הקטע: 'מכל שנכתב עולה כי מסקנתו של המגן אברהם, כי טעם "אין חכמה לאישה" מצדיק את ההימנעות מללכת בדרכה של מרת בילה ביחס לאופן הדלקת נרות יום טוב - עומדת על קרקע רעועה'.
