מן הגנזים - קובץ רביעי

[איש_ספר]

הופיע עתה הכרך הרביעי מתוך הסדרה היחודית מן הגנזים, תוכן העניינים מלמד על קובץ עשיר ומגוון במיוחד.
ברכות לראש המערכת, החה"ש רבי שלום לבית הלל שליט"א, על התמדת פעולה וכשרון המעשה.

תוכן 11.jpg (172.52 KiB) נצפה 4858 פעמים

תוכן2 (2).jpg (246.67 KiB) נצפה 4858 פעמים

תוכן3 (2).jpg (203.73 KiB) נצפה 4858 פעמים

[צונאמי]

דרוש התנינים מזכיר לי משום מה את נתן העזתי, יכול להיות?

[צופר הנעמתי]

דרוש התנינים מזכיר לי משום מה את נתן העזתי, יכול להיות?

לקחת את הצד הלא נכון בויכוח בין ג"ש לר"ר מרגליות...

[צונאמי]

דרוש התנינים מזכיר לי משום מה את נתן העזתי, יכול להיות?

לקחת את הצד הלא נכון בויכוח בין ג"ש לר"ר מרגליות...

מה "הצד הנכון" בויכוח על ספר החזיונות?

[איש_ספר]

מה ענין ספר החזיונות לכאן
עיין באוצר בספר סיבת התנגדותו וכו' בעמוד האחרון.
תיכף אעלה את הפתיח למאמר.

[איש_ספר]

מה ענין ספר החזיונות לכאן
עיין באוצר בספר סיבת התנגדותו וכו' בעמוד האחרון.
תיכף אעלה את הפתיח למאמר.

פתיח התנינים.pdf

(3.8 MiB) הורד 1027 פעמים

[לוצאטי]

האמור בפיסקה השנייה מהפתיח מתייחס כנראה להערה בספר קבלת האר"י, עמ' 1029 למטה.

[בריושמא]

יפה עושים הרבנים למשפחת הלל שליט"א שלומדים ביסודיות את הספר קבלת האר"י ונוטלים ממנו מלוא חופניים. מדפיסים הם מאמרים על תלמידי האר"י, מהדירים חיבורים על פי כתבי יד, יודעים הם שמותיהם של סופרים ומעתיקים - ואת כל אלה הם לומדים מהספר קבלת האר"י ומכל אשר התברר בו ונרשם בו באריכות ובפרוטרוט כנודע.
ויפה עושים הרבנים למשפחת הלל שליט"א שעתים הם מצטטים את הספר בשם קבה"א ועתים אינם מצטטים אותו כלל. ולעולם אינם מזכירים את שם מחברו, שמא ישביעו אותם זקני בית הדין ואלה יפרשו ויבכו ואלה יפרשו ויבכו, ויימצאו דמעותיהם זולגות לשווא. שהרי דוגמא יפה מונחת לפניהם, הלא היא כתובה לדורות, וכבר אמרו חכמים כי מעשי אבות סימן לבנים.
הנה זה עתה יצא לאור דרוש התנינים, כולו מחמדים, מיוסד על כתבי יד נאמנים. ראשון להם מעשה ידי ר' אברהם סכנדרי מן הזקנים, ואחריהם כתבי יד נוספים, כולם רשומים ומפורטים בספר קבה"א, וחוזרים ובאים כמפי רוח הקודש בהקדמתו של המהדיר הרב משה הלל שליט"א, ויפה ההדיר ויפה הניח לפני חכמים את דרוש התנינים מן הגנזים.
וכיוון ששני נוסחים לו לדרוש עמד המהדיר והודיע שכמו מאליה הועלתה השערה והרי היא בטלה מעיקרה. אלא שלא השערה הועלתה, וממילא לא בטלה בשישים ולא במאה ואחד. מסקנה הוסקה, ולא מאליה צצה אי שם אלא נכתבה על ידי יוסף אביב"י בספרו קבלת האר"י, עמ' 1029, ולא בטלה היא אלא שרירה ותקפה, והרי היא עומדת על תילה ונימוקיה עמה.
בגלל קוצר המצע נכתבה המסקנה בספר קבלת האר"י ורק מקצת מן ההוכחות עמה. את אשר נחסר מן הספר נשלים כאן:
א. הנוסח הקצר נעתק בשנות הש'. על ידי ר' אברהם סכנדרי, שישב במצרים והעתיק דרושים אחדים של ר' יוסף אבן טבול, אף הוא מיושבי מצרים.
נוסח זה נכלל גם בספר שערך ר' אפרים פנצירי שישב בדמשק, ובספר שערך ר' יצחק הלוי איש מנטובה. כל אלה נערכו ונסדרו לפני שנת ש"פ, כלומר עוד בחיי ר' יוסף אבן טבול מחברו של דרוש התנינים.
לעומת זאת נמצא הנוסח הארוך בכתב יד אחד בלבד, שנעתק בשנות הת"ק באיטליה.
ועתה צא וערוך נוסח אחד שנעתק בזמנו של המחבר, במקומו שלו, ונעתק בכמה כתבי יד, לעומת נוסח אחר שנעתק מאתים שנה לאחר זמנו של המחבר, בארץ שאינה מקומו של המחבר, ורק בכתב יד אחד.
ב. בנוסח הארוך נכתב: 'והטעם מורה לסוד התיקון, טעם בירור חלומות'. המעתיק כתב תחילה 'חלומות', ואחר רשם מעל האות וא"ו הראשונה נקודה, כלומר וא"ו זאת מיותרת. אלא שעדיין נותרה המלה 'בירור' בעינה, והמשפט כולו חסר מובן. הנוסח הנכון נמצא בנוסח הקצר: 'והנקודה מורה לנקודה של מות, והטעם מורה לסוד התיקון, טעם בריר חלמות, וסי' זה למעלה וזה למטה, והמשכיל יבין'. 'טעם בריר חלמות' אמר איוב: 'היאכל תפל מבלי מלח, אם יש טעם בריר חלמות' (איוב ו ו). ר"י טבול דרש פסוק זה לעניין התיקון: הנקודה היא מעולם התוהו, והטעם, שהוא מעולם התיקון, מברר אותה. ברור אפוא כי מעתיקו של הנוסח הארוך לא הבין את אשר כתב.
ג. בנוסח הארוך נמצאים משפטים אלה: 'וסוד זה התנין ממש הם שיוכלו להשיג ולפרש בסוד התנין הגדול בקדושה', 'בודאי מעט הם בדור שיודעים לרמוז סוד התנין הגדול בבריאה ובקדושה, כמו שראינו פירושים משונים זה מזה, וכולם רומזים בדבר הקליפה, האמת שהנמשל הוא בקליפה'. משפטים אלה אינם נמצאים בנוסח הקצר, הקדום והמקורי, אלא רק בנוסח הארוך והמאוחר.
והיודע לקרוא ולהבין דבר מתוך דבר - ידע גם ידע מה מקורם של משפטים אלה ומנין באו, וישכיל ויבין פשר דבר - מדוע יימצאו משפטים אלה רק בנוסח הארוך והמאוחר ולא בנוסח הקצר והקדום. ואו אז צדקת תלמידי האר"י כשמש תזרח וכצהריים תאיר.

והריני מוסר כאן מודעה. ברי לי שתבוא תגובה, בכינויא עתיקא או בכינויא דבר בי פורומא דחד יומא, ועמה האמירות שייתכן שכך וייתכן שכך ואפשר הנה ואפשר הנה, וירבו העצים וייעלם היער, וייערמו הספקות וייקברו ההוכחות, עד שינוד הקורא בראשו הנה והנה ויאמר מי ילד לי את אלה. על כן הריני מודיע כי לא אוסיף מאומה על אשר כתבתי הנה ולא אגרר לסחרורי תגובות. כל אשר עמי כתבתי הנה, והקורא יקרא, יבחן וישפוט.

[גם זו לטובה]

ולעולם אינם מזכירים את שם מחברו, שמא ישביעו אותם זקני בית הדין ואלה יפרשו ויבכו ואלה יפרשו ויבכו, ויימצאו דמעותיהם זולגות לשווא. שהרי דוגמא יפה מונחת לפניהם, הלא היא כתובה לדורות, וכבר אמרו חכמים כי מעשי אבות סימן לבנים. .

האם הגרשז"א לא עמד לימינו של קבה"א?

[ברקים רב]

והיודע לקרוא ולהבין דבר מתוך דבר - ידע גם ידע מה מקורם של משפטים אלה ומנין באו, וישכיל ויבין פשר דבר - מדוע יימצאו משפטים אלה רק בנוסח הארוך והמאוחר ולא בנוסח הקצר והקדום. ואו אז צדקת תלמידי האר"י כשמש תזרח וכצהריים תאיר.

שמא תאיר את עינינו - שאיננו בקיאים כלל ועיקר - בסודות שאתה רומז כאן?
האם כוונתך לומר שאלו מונחים שבתאיים המלמדים על איחורו של כתב היד הארוך?

[לוצאטי]

המכשלה הזאת באה מתחת ידי אף שלא כיוונתי לה, כפי שהוכחתי לשני הצדדים. שהרי יכולתי בקל להיסתר בכמה דרכים ונמצאת שלהבת עולה מאליה. ובהיות שאני עומד עם שני הצדדים בקשרי ידידות ועבודה, כידוע למכירי, מה לי להכניס ראשי בצרה הזאת.
בין כך ובין כך נתבררו הדברים.
המאמר הנדפס הוא חלק מנספח לספר גדול שעתיד לצאת לאור, ושם נזכר הספר קבלת האר"י בשמו בפירוש, בכל מקום ומקום כפי הראוי.
במקום זה במאמר לא נזכר הספר מפני הכבוד, מאחר שבאו דבריו כדי לדחותם.
לגוף המחלוקת נשאר כל אחד ואחד בשיטתו ובדעתו.
ותשקע האש.

[סכינא חריפא]

דרוש התנינים מזכיר לי משום מה את נתן העזתי, יכול להיות?

לקחת את הצד הלא נכון בויכוח בין ג"ש לר"ר מרגליות...

ר' ראובן מרגליות ויצחק רפאל טענו שהר"ר יהונתן אייבישיץ זי"ע מתכוון למאמר הזוהר וקורא אותו בשם דרוש התנינים - מילתא דלא מסתברא - ואילו כאן מדובר על באמת 'דרוש התנינים' אלא שאינו מתייחס לר' נתן העזתי אלא לר' יוסף טובול, ועיין כאן במאמר שכותבים להציע שר' יהונתן נתכוון לדרוש זה.