יאיר כתב:מה שנכון נכון כתב:דברים רבה ג,ח
הים ראה וינוס מה ראה רבי נהוראי אמר שם המפורש ראה חקוק על המטה ונקרע.
ויש דפוסים שכ"ה ברש"י במדבר כא,יח.
וע"ע
כאן.
תוח.PDF
זה מזכיר מאוד את הגמ' בב"ב ריש פרק ה':
"אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא ומחינן ליה
באלוותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה ונייח".
אכן. ועוד יותר כדרכו של מוהר"ן מברסלב שמסתתר בין השורות של ה'תורות' שלו הרבה יותר מההבנה הפשוטה ידוע. ושם בליקו"מ סימן א', מדבר ממעלת התורה הקדושה, ומביא את הגמ' הזו, וכותב כך:
ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והתורה היא בחינת וא"ו. כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו (בבא בתרא יד.). וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו', היינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו, והוי"ו הוא צורת מקל, והיא כולה שמותיו של השם יתברך, היינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משוגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.):
'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. וכמו שהמשגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו, בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', עכ"ל.
ומצינו מדרש מאוד דומה לזה (שמות רבה פ"ג פי"ז): ואת המטה הזה תקח בידך, אמרת לא איש דברים אנכי, בדברים לא יוסר עבד (משלי כט), מה עושין לעבד, רודין אותו במקל, כך אתה קח את המטה שתייסרנו בו, הה"ד ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות:
ואת ההקבלה של בעל עבירה לעבד, קל מאוד לראות, כנאמר על על חם: ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. וכל בעל עבירה הוא בבחינת עבד כידוע.