בור הגולה כתב:עי' רמב"ן עה"פ "ועשית הישר והטוב" (דברים ו' י"ח).
הר"ן בדרשותיו, דרוש האחד עשר, כתב:ולפיכך אני סובר וראוי שיאמן, שכמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתיקון הסידור המדיני, והם סיבה עצמית קרובה לחול השפע האלהי, כן משפטי התורה יש להם מבוא גדול, וכאילו הם משותפים בין סיבת חול הענין האלהי באומתנו ותיקון ענין קיבוצנו. ואפשר שהם היו פונים יותר אל הענין אשר הוא יותר נשגב במעלה, ממה שהם היו פונים לתיקון קיבוצנו, כי התיקון ההוא, המלך אשר נעמיד עלינו ישלים ענינו, אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם במשפט אמיתי צודק בעצמו, שימשך ממנו הידבק ענין האלהי בנו, יושלם ממנו לגמרי סידור ענינן ההמוני או לא יושלם. ומפני זה אפשר שימצא בקצת משפטי ודיני האומות הנ"ל, מה שהוא יותר קרוב לתיקון הסידור המדיני, ממה שימצא בקצת משפטי התורה. ואין אנו חסרים בזה דבר, כי כל מה שיחסר מהתיקון הנזכר, היה משלימו המלך. אבל היתה לנו מעלה גדולה עליהם, כי מצד שהם צודקים בעצמם, רוצה לומר משפט התורה, כמו שאמר הכתוב ושפטו את העם משפט צדק, ימשך שידבק השפע האלהי בנו.
יגל כתב:מה שמזכיר לי מה שאמר לי גאון חכם מובהק, על השאלה אם מותר לרמות את העירייה בהנחות לארנונה: 'תינח לגנוב, אבל לשקר????'
- רמב"ם, פירוש המשניות סנהדרין פ"ז.
וכבר שבחו קצת מן החכמים (שבת נג:) שהיה לו אשה שהיו בה מומין גלויים נראים, והוא לא היה יודע בהם, לפי שהיתה מחשבתו במה שמחשבים החסידים הטהורים בהיותו בשעת צרכו עמה, לא יכוין אלא מה שהיתה כוונת הטבע כחכמת האלהות, ואין זה חולק על מה שקדם ממאמרם כל מה שרוצה לעשות באשתו עושה, לפי שהענין האסור והמותר אינן בענין המרוחק והשנוא והמרוצה והאהוב ומה שראוי לעשות מדרך הצניעות ותכלית הפרישות
- הגהת רמ"א אהע"ז ס"ה.מ] כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים (איסור והיתר הארוך סימן נ"ט). ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי חיים (מהרא"י סי' ק"ס /ק"ה/). מא] ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 131 אורחים