עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:איש_ספר כתב:אשכול מעניין.
מן התועלת שבאשכול אם ימצאו החברים על דעה הידועה כיחידאית, שבאמת יש לה חברים.
עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בחידושיו בע"ז דע"ג ובתמים דעים ז, לו, דלהלכה יש לפסוק דקמא קמא בטיל אפי' אם כעת נתרבה האיסור יותר מכדי נתינת טעם בכל התערובת. ועי' בד' הראש' בע"ז שם דפליגי עליה, והאריכו בראיות.
ראיתי שהמאירי בע"ז כותב על שיטת הראב"ד כך -
חלב ודם בתבשיל ויין במים וכיוצא באלו מאיסורין הנמוחים הבטלים בששים רוב מפרשים מסכימים בהם שכל שלא נפל אסור לתוך התר בבת אחת בכדי נתינת טעם ראשון ראשון בטל אפילו כל היום שכיון שנתבטל אינו חוזר ונעור ולא עוד אלא שמצטרף להתר לבטל האיסור
יש לציין עוד דהתוס' בכמה מקומות הביאו את שי' ר"ת דס"ל דבקילוח אחד אמרי' חוזר וניעור ואילו כשיש הפסק באמצע העירוי אמרי' קמא קמא בטיל. וא"כ יוצא
אאל"ט דשי' ר"ת היא כהראב"ד.
עוד נראה, דהנה בדברי הר"מ בהל' מאכ"א פט"ז ה"ל ג"כ מבו' דס"ל כהראב"ד, דשייך קק"ב אפי' כשהגיע לשיעור נו"ט.
לא די בזה, אף השו"ע בסי' קלד ס"ג העתיק את דברי הר"מ,
אלא שנפלה בדבריו שם מבוכה רבה בין האחרונים, וכבר העיר שם הרמ"א דדבריו סותרים זה את זה, וא"כ יל"פ היטב בד' הנו"כ ביישוב הסתירה, ובזה נדע האם השו"ע פסק כהרמב"ם.
ואולי כבר קרבנו מעט להבין את מש"כ המאירי על "רוב מפרשים"...
בזכות אשכולינו הנכבד אני מוסיף למצוא עוד ראש' דס"ל כדעת הראב"ד דאמרי' קמא קמא בטיל והאיסור אינו חוזר וניעור.
בדרכ"מ סו"ס צט הביא כן מד' המרדכי בכמה מקומות, ב"ק סי' קיט, ע"ז סי' תתנח, חולין סי' תשנ, וסי' תרצד. ומקור ד' המרדכי בזה הוא מד' הראבי"ה סי' תיט, ושם הביא דהראב"ן והריב"א ורשב"ט ור' יואל כולהו ס"ל קק"ב ואין האיסור חוזר וניעור.
ואמנם הש"ך בסי' צט סקכ"א עדיין הדגיש את יחידאיות הראב"ד בכך שהוא התיר אפי' אם לא נודע התערובת בין נפילה לנפילה.
וכבר נת' בהודעות קודמות, דהש"ך ס"ל דכו"ע מודו כהראב"ד באופן של תערובת יבש ביבש, ונחלקו עליו רק היכא דניכר הטעם.
ומבו' בדבריו דביבש מתירי' אפי' כשנתרבה האיסור. וצ"ל דהיכר הטעם גרע מריבוי האיסור, כי בכך נהפך ההיתר ג"כ לאיסור מדין טעם כעיקר. או משום דע"י היכר הטעם הוי כהוכר האיסור ונתבטלה התערובת. ולעיל נת' עוד דבאופן שהאיסור עצמו נתחדש בו סיבה שאינו בטל ברוב ל"ש קק"ב, כי כל ההיתר של קק"ב הוא לדון כל מיעוט שנפל בפנ"ע, ולכן כשהטעם נרגש ע"י שנתרבה, השתא כבר האיסור הראשון לחוד כביכול ג"כ נרגש ואינו בטל. ויש להוסיף דהראש' רמזו להעיר על הראב"ד מד' הגמ' בחולין פז: דמבו' שם דלולי דיחוי במצוות ל"א קק"ב וכיון דהדם נתרבה עד שניכר מראית דם במים הר"ז חוזר וניעור. וי"ל בשי' הראב"ד, דבנתרבה האיסור עד שניכר מראית הדם, בזה ודאי חשיב שהמיעוט נעשה ניכר וחשוב בפנ"ע וכבר אין דינו להתבטל. וכן נת' דהראש' מצדדים ביבמות דפ"ב דמדאו' קק"ב ורק מדרבנן חוזר וניעור. וצ"ע א"כ איך נשמט מדבריהם דבר זה בחי' במס' ע"ז כשנחלקו על הראב"ד. וע"כ כסברת הש"ך דבלאו טעם כעיקר יש להודות טפי לד' הראב"ד, ואף דס"ל דמ"מ אסור מדרבנן, מ"מ מודו ליה מדאו'.
ובמה שרמזתי לעיל בסתירת דברי השו"ע מיניה וביה בסי' קלד ס"ג, הנה הש"ך לגודל התמיהה הציע שם בסקי"ז להוסיף ולגרוס באמצע הסעיף "ויש אומרים", וצ"ע ובדיקה בכת"י שמא נמצא כמותו.
עריכה:
והנה במאירי ב"ב ד"ב כ' דהטעם דכלאים נאסרים ע"י א' ממאתים ול"א קק"ב, כי קרקע ומחובר לה אינם בטילים ברוב, ושוב הק' דא"כ ייאסר גם בפחות מכשיעור א' ממאתיים, ותי' ע"ז דאין חשיבות של קרקע ומחובר בשיעור קטן המעורב ואינו ניכר. וצ"ע דא"כ שוב נימא קק"ב, דהא המאירי הסכים לשי' הראב"ד הנ"ל דל"א חוזר וניעור. וע"כ מבו' כדברינו הנ"ל דהיכא דנעשה חשוב מצ"ע בזה מודה הראב"ד דהביטול נפקע, וכל הנידון והקולא של קק"ב זה רק לאפוקי מצירוף המיעוטים.