בקשת מידע - הקטעים באמונה ובטחון שלא נדפסו

[השואל מרבו]

ישנם שמועות רבות, אשר לפיהן הספר אמונה ובטחון למרן החזו"א לא נדפס בשלמות, ויש חלק על החסידות שלא נדפס. מישהו יודע אם זה נכון, והיכן ניתן לראות את החלק על החסידות?

[יבנה]

דבריו שבפרק ג' סעיפים כז-כט נמחקו על ידי אנשים שכנראה סברו שדעתם גדולה מדעת החזו"א. ונדפסו בספר חזון האיש המצוי באוצר.
הוא כותב בחריפות נגד בעלי מוסר שאינם בעלי תורה והלכה ועל ההרס הרב שבזה, ואינו על החסידים.

[יעקב1]

יש עוד קטע שמדבר על שאלה באמונה וכפי ששמעתי מתלמידי תלמידיו שהסיבה שהשמיטו קטע זה שחששו שיבינו הקושיא ולא את התירוץ (בפרט שהחזו"א לא חתם סופית על הספר שאפשר להוציאו לאור) ושאלתו הייתה שא"ת ומי ברא את הקב"ה הוא משיב שכמו ששתיים כפול שתיים הוא ארבע - לא נברא באיזה זמן אלא הוא מציאות כן מציאותו ית'. וזה נדפס בסוף כרך חזו"א טהרות (כל האמונה ובטחון מודפס שם).

[שש ושמח]

דבריו שבפרק ג' סעיפים כז-כט נמחקו על ידי אנשים שכנראה סברו שדעתם גדולה מדעת החזו"א.

תגובה זו נכתבה ע"י איש שכנראה סבר שדעתו גדולה מדעת תלמידי החזו"א, ולא זו בלבד, אלא גם בידיעת דעת החזו"א הוא גדול מהם.
[כנראה מנקודת מבט של עובד ה' לפני שמדפיסים יש מקום לשאלה מה יביא לכבוד שמים ומה יביא למחלוקת או יובן שלא כהלכה וכדו', ולא מה "סקופ" יותר גדול וכדו']

[יבנה]

דבריו שבפרק ג' סעיפים כז-כט נמחקו על ידי אנשים שכנראה סברו שדעתם גדולה מדעת החזו"א.

תגובה זו נכתבה ע"י איש שכנראה סבר שדעתו גדולה מדעת תלמידי החזו"א, ולא זו בלבד, אלא גם בידיעת דעת החזו"א הוא גדול מהם.
[כנראה מנקודת מבט של עובד ה' לפני שמדפיסים יש מקום לשאלה מה יביא לכבוד שמים ומה יביא למחלוקת או יובן שלא כהלכה וכדו', ולא מה "סקופ" יותר גדול וכדו']

דברי החזו"א לא משאירים מקום לטעות, הוא חשב שיש סכנה בבעלי מוסר אלו ושצריך להציל את הציבור מהם. והוא כתב את הדברים בספר למען יתפרסמו ויעמדו ימים רבים. הוא היה מספיק חכם לדעת שיהיו בעלי מוסר שלא יאהבו את דעתו ושחושבים שהם מקדשים שם שמים, אך החליט בדעתו הגדולה לפרסם את הדברים. מי שאינו מסכים עם החזו"א וסובר או שאין בדעתם שיבוש או שזה חילול ה' לפרסם כאלו דברים, יתכבד ויכתוב בספר של עצמו את דעתו, אבל אין לו שום זכות לשבש את דברי החזו"א להתאים לדעת עצמו, ואפ' אם הוא היה תלמיד של החזו"א.
האופן היחיד שניתן להשמיט דברי המחבר זה מתי שהוא לא הכינם לדפוס, ומשערים שאף המחבר עצמו לא היה מפרסם אותם, אבל זה לא הסיפור כאן.
יש תופעה ידועה של מדפיסים שלא אוהבים את מה שמחבר הספר כתב על מנת להדפיס ומשמיטים אותו. עם כל הכבוד למדפיסים, המחבר לא הסכים איתם והציבור מעוניין בדברי המחבר כפי שהוא חשב לנכון. אם יש לעורכים דעה שונה בענין הם יכולים לכתוב אותו בספרים של עצמם ומי שמעוניין בדעתם יקנה אותם הספרים.
ויש להמליץ על זה יד המגיה בספרים תיקצץ.

[שש ושמח]

דברי החזו"א לא משאירים מקום לטעות, הוא חשב שיש סכנה בבעלי מוסר אלו ושצריך להציל את הציבור מהם. והוא כתב את הדברים בספר למען יתפרסמו ויעמדו ימים רבים. הוא היה מספיק חכם לדעת שיהיו בעלי מוסר שלא יאהבו את דעתו ושחושבים שהם מקדשים שם שמים, אך החליט בדעתו הגדולה לפרסם את הדברים. מי שאינו מסכים עם החזו"א וסובר או שאין בדעתם שיבוש או שזה חילול ה' לפרסם כאלו דברים, יתכבד ויכתוב בספר של עצמו את דעתו, אבל אין לו שום זכות לשבש את דברי החזו"א להתאים לדעת עצמו, ואפ' אם הוא היה תלמיד של החזו"א.

מנין לך שהחזו"א כתב את הדברים ע"מ להדפיס? עד כמה שידוע לי מקובל לא כך [שכתב לעצמו, או ע"מ להראות רק למקורביו], מכל מקום אינך יכול להאשים בלי מקור ברור לדבריך. - לדעתי ברור לכל מי שמצוי בדרכו של החזו"א שלא היה מדפיס דברים בוטים כ"כ נגד זרמים שפעלו בימיו, ובפרט שלא היה בזה כ"כ תועלת בזמנו. וכבר כתב במכתב הנדפס בקובץ אגרות התנצלות למי שהבין ממנו שחולק על בעלי המוסר.
וכבר האריכו בענינים אלו כאן viewtopic.php?f=7&t=2573&hilit=%D7%A6%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%94#p18445

[עמקן]

דבריו שבפרק ג' סעיפים כז-כט נמחקו על ידי אנשים שכנראה סברו שדעתם גדולה מדעת החזו"א. ונדפסו בספר חזון האיש המצוי באוצר.
הוא כותב בחריפות נגד בעלי מוסר שאינם בעלי תורה והלכה ועל ההרס הרב שבזה, ואינו על החסידים.

שמעתי מנכן של הגר"י שפירא שהוא ראה הדברים בכת"י והיה שם דברים נגד חסידים. לדבריו זה לא נדפס בהוראת החז"א בעצםו, והם לא שינו המספרים בכוונה כדי להראות שיש כאן השמטה.

[יבנה]

דברי החזו"א לא משאירים מקום לטעות, הוא חשב שיש סכנה בבעלי מוסר אלו ושצריך להציל את הציבור מהם. והוא כתב את הדברים בספר למען יתפרסמו ויעמדו ימים רבים. הוא היה מספיק חכם לדעת שיהיו בעלי מוסר שלא יאהבו את דעתו ושחושבים שהם מקדשים שם שמים, אך החליט בדעתו הגדולה לפרסם את הדברים. מי שאינו מסכים עם החזו"א וסובר או שאין בדעתם שיבוש או שזה חילול ה' לפרסם כאלו דברים, יתכבד ויכתוב בספר של עצמו את דעתו, אבל אין לו שום זכות לשבש את דברי החזו"א להתאים לדעת עצמו, ואפ' אם הוא היה תלמיד של החזו"א.

מנין לך שהחזו"א כתב את הדברים ע"מ להדפיס? עד כמה שידוע לי מקובל לא כך [שכתב לעצמו, או ע"מ להראות רק למקורביו], מכל מקום אינך יכול להאשים בלי מקור ברור לדבריך. - לדעתי ברור לכל מי שמצוי בדרכו של החזו"א שלא היה מדפיס דברים בוטים כ"כ נגד זרמים שפעלו בימיו, ובפרט שלא היה בזה כ"כ תועלת בזמנו. וכבר כתב במכתב הנדפס בקובץ אגרות התנצלות למי שהבין ממנו שחולק על בעלי המוסר.
וכבר האריכו בענינים אלו כאן viewtopic.php?f=7&t=2573&hilit=%D7%A6%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%94#p18445

החזו"א כתב את דבריו בצורת ספר וכל שאר דבריו שנכתבו בצורת ספר הדפיס למרות שאמר שכותב לעצמו, וה"ה כאן. הטענות כאילו כתב את הספר לצורך עצמי או לצורך משפחתו הם נסיון לתרץ את ההשמטות ותו לא, והרי הדפיסו את שאר הספר. גם לא הסתיר את דעתו בענין וכפי שפרסמו תלמידיו חיים גראדה וד"ר צבי יהודה, ואף נודע לבעלי המוסר שיש לו ביקורת עליהם.
צירפתי את מעשה איש ח"א שבהערה שם מבואר שכתבו בצורת ספר והפרקים הראשונים היו גמורים. וגם חלק מהראיון של ד"ר צבי יהודה עם בני בראון שבדיסרטציה שלו.

[שש ושמח]

א. כנראה בספר חזון האיש שהובא למעלה יש טעות בסדר הדברים, מה שנדפס שם באות כ"ח צ"ל אחר אות כ"ט, כך מוכח מתוכן הדברים וכך הוא בהעתק שלפני [כמדומני שנדפס גם בגנזים ושו"ת ולא בדקתי שם].
ב. החזו"א שם מזכיר אלו שנסמכים על רבם שכתב על ת"ח ש"לא ראו אור", וכוונתו על הגרי"ס וכמו שמזכיר שם "וכאילו לא ראה את דברי הגר"ח בנה"ח וח"ו היה חולק על ישיבתו של רבא דרביה" [כך לפני, ובחזון האיש "רבה דעמיה" וכנראה ט"ס], והגרי"ס הי' תלמיד הגרי"ז מסלנט תלמיד הגר"ח מולאזין, - לאיזה מכתב הכוונה?
ג.

החזו"א כתב את דבריו בצורת ספר וכל שאר דבריו שנכתבו בצורת ספר הדפיס למרות שאמר שכותב לעצמו, וה"ה כאן. הטענות כאילו כתב את הספר לצורך עצמי או לצורך משפחתו הם נסיון לתרץ את ההשמטות ותו לא, והרי הדפיסו את שאר הספר. גם לא הסתיר את דעתו בענין וכפי שפרסמו תלמידיו חיים גראדה וד"ר צבי יהודה, ואף נודע לבעלי המוסר שיש לו ביקורת עליהם.
צירפתי את מעשה איש ח"א שבהערה שם מבואר שכתבו בצורת ספר והפרקים הראשונים היו גמורים. וגם חלק מהראיון של ד"ר צבי יהודה עם בני בראון שבדיסרטציה שלו.

בקיצור, הגר"י שפירא שיקר כדי "לתרץ את ההשמטות". [דרך אגב, הוא לא היה מעורב בהדפסה ואינו צריך להגן על עצמו].
מה זה "צורת ספר"? אם הכוונה שכתב בפנקס מכורך, כמובן שאין מזה שום ראיה שכתב ע"מ להדפיס. גם אם היה כותב לעצמו או כדי להראות לתלמידיו וכדו' [וכמו שכתוב בראיון שהבאת שהראהו לד"ר צ"י] היה כותב כך. - כמובן שיש חילוק בין ביקורת בע"פ בחוג מצומצם לבין הדפסת הדברים.
הנסיון לדייק דיוקים מהספר ה"דייקני" מעשה איש קצת מגחיך. מלבד מה שאינני רואה שם שום דיוק.

[יבנה]

ג.

החזו"א כתב את דבריו בצורת ספר וכל שאר דבריו שנכתבו בצורת ספר הדפיס למרות שאמר שכותב לעצמו, וה"ה כאן. הטענות כאילו כתב את הספר לצורך עצמי או לצורך משפחתו הם נסיון לתרץ את ההשמטות ותו לא, והרי הדפיסו את שאר הספר. גם לא הסתיר את דעתו בענין וכפי שפרסמו תלמידיו חיים גראדה וד"ר צבי יהודה, ואף נודע לבעלי המוסר שיש לו ביקורת עליהם.
צירפתי את מעשה איש ח"א שבהערה שם מבואר שכתבו בצורת ספר והפרקים הראשונים היו גמורים. וגם חלק מהראיון של ד"ר צבי יהודה עם בני בראון שבדיסרטציה שלו.

בקיצור, הגר"י שפירא שיקר כדי "לתרץ את ההשמטות". [דרך אגב, הוא לא היה מעורב בהדפסה ואינו צריך להגן על עצמו].
מה זה "צורת ספר"? אם הכוונה שכתב בפנקס מכורך, כמובן שאין מזה שום ראיה שכתב ע"מ להדפיס. גם אם היה כותב לעצמו או כדי להראות לתלמידיו וכדו' [וכמו שכתוב בראיון שהבאת שהראהו לד"ר צ"י] היה כותב כך. - כמובן שיש חילוק בין ביקורת בע"פ בחוג מצומצם לבין הדפסת הדברים.
הנסיון לדייק דיוקים מהספר ה"דייקני" מעשה איש קצת מגחיך. מלבד מה שאינני רואה שם שום דיוק.

בא נדייק, אני סבור שהשמועה מניק אנונימי בשם נכד אנונימי בשם מי שאינו חי אינו נכון. ואמינות השמועה מתבררת מתוך העדות שמדובר על חסידים, ואילו בכתוב לפנינו לא מדובר על כך, אלא על בעלי מוסר מסויימים.
צורת ספר הכוונה שהוא מסודר בצורת ספר לפרקים וסעיפים כמכלול א' שלם, ולא כאוסף דפים מפוזרים בנושאים שונים שאסף העורך והפך לספר.
אם אתה מעדיף שמועות אנונימיות על דבריהם המפורשים של ד"ר צבי יהודה ומעשה איש בשם העורך עצמו, זה בחירה שלך. לדעת בראון דוקא מעשה איש יותר אמין בגלל שהוא לא עיבד את הדברים או ניסה להתאים את החזו"א אליו.
במעשה איש מביא שהעורך אמר לו שהחזו"א אמר לו שברצונו להסביר בספר זה את כל היג עיקרי הדת להרמב"ם אלא שבעו"ה לא הספיק לסיים אלא ד' מהם. וכן כותב שנדפס בספר שפרק זה לא זכינו לסיומו. אני לא יודע למה צריך לדייק ולא מספיק לקרוא מה שכתוב.

[עקביה]

יש עוד קטע שמדבר על שאלה באמונה וכפי ששמעתי מתלמידי תלמידיו שהסיבה שהשמיטו קטע זה שחששו שיבינו הקושיא ולא את התירוץ (בפרט שהחזו"א לא חתם סופית על הספר שאפשר להוציאו לאור) ושאלתו הייתה שא"ת ומי ברא את הקב"ה הוא משיב שכמו ששתיים כפול שתיים הוא ארבע - לא נברא באיזה זמן אלא הוא מציאות כן מציאותו ית'. וזה נדפס בסוף כרך חזו"א טהרות (כל האמונה ובטחון מודפס שם).

הקטע הנזכר נמצא בחזו"א טהרות, בסוף הכרך, פ"א אות ט.
בעניותי אני תמה על דבריו. לכאורה התשובה הפשוטה לשאלה מי ברא את הקב"ה, או איך יתכן שיש נמצא שאין מי שהמציא אותו, היא פשוטה - השכל הישר מכריח שיש משהו שהוא קדמון, ללא התחלה. שכן אם תאמר שקודם בריאת העולם לא היה אפילו אותו קדמון, אם כן עולם זה מאין בא.
ומה שקשה לקבל מציאות שאין לה התחלה ואין לה סוף, נו, אין לנו אלא לחיות עם קושי זה, אחר שאנו יודעים שהכרח שכן הוא.
אבל הדימוי שעושה החזו"א למושכלות, כמו שתים ועוד שתים שווה ארבע, הוא מוזר בעיניי. אף שאין לנו יכולת להגדיר את הקב"ה, מ"מ ודאי אנו יכולים לומר שאינו דומה למושכלות. הלא הוא ברא את העולם ונתן לנו את התורה, אם כן הוא מישהו שיש לו קשר אתנו, ומה לזה ולמושכלות?

[צופר הנעמתי]

יש עוד קטע שמדבר על שאלה באמונה וכפי ששמעתי מתלמידי תלמידיו שהסיבה שהשמיטו קטע זה שחששו שיבינו הקושיא ולא את התירוץ (בפרט שהחזו"א לא חתם סופית על הספר שאפשר להוציאו לאור) ושאלתו הייתה שא"ת ומי ברא את הקב"ה הוא משיב שכמו ששתיים כפול שתיים הוא ארבע - לא נברא באיזה זמן אלא הוא מציאות כן מציאותו ית'. וזה נדפס בסוף כרך חזו"א טהרות (כל האמונה ובטחון מודפס שם).

הקטע הנזכר נמצא בחזו"א טהרות, בסוף הכרך, פ"א אות ט.
בעניותי אני תמה על דבריו. לכאורה התשובה הפשוטה לשאלה מי ברא את הקב"ה, או איך יתכן שיש נמצא שאין מי שהמציא אותו, היא פשוטה - השכל הישר מכריח שיש משהו שהוא קדמון, ללא התחלה. שכן אם תאמר שקודם בריאת העולם לא היה אפילו אותו קדמון, אם כן עולם זה מאין בא.
ומה שקשה לקבל מציאות שאין לה התחלה ואין לה סוף, נו, אין לנו אלא לחיות עם קושי זה, אחר שאנו יודעים שהכרח שכן הוא.
אבל הדימוי שעושה החזו"א למושכלות, כמו שתים ועוד שתים שווה ארבע, הוא מוזר בעיניי. אף שאין לנו יכולת להגדיר את הקב"ה, מ"מ ודאי אנו יכולים לומר שאינו דומה למושכלות. הלא הוא ברא את העולם ונתן לנו את התורה, אם כן הוא מישהו שיש לו קשר אתנו, ומה לזה ולמושכלות?

השאלה היא שהסיבה להנחת הבורא היא שמשהו לא יכול להיות קדמון ללא התחלה, אבל אם השכל הישר מכריח ממילא שיש משהו קדמון ללא התחלה אז לא הרווחנו כלום ונוכל כבר לומר שהעולם הוא קדמון. את ענין המושכלות החזו"א מביא כדוגמה, עיקר התשובה של החזו"א לזה היא שזה שדבר לא יכול להיות קדמון נכון רק על דבר שאינו מוכרח מעצמו ואפשר לצייר את היעדרו, אבל דבר שמוכרח מאליו יכול (ומוכרח) להיות נצחי.

[שש ושמח]

אם אתה מעדיף שמועות אנונימיות על דבריהם המפורשים של ד"ר צבי יהודה ומעשה איש בשם העורך עצמו, זה בחירה שלך. לדעת בראון דוקא מעשה איש יותר אמין בגלל שהוא לא עיבד את הדברים או ניסה להתאים את החזו"א אליו.
במעשה איש מביא שהעורך אמר לו שהחזו"א אמר לו שברצונו להסביר בספר זה את כל היג עיקרי הדת להרמב"ם אלא שבעו"ה לא הספיק לסיים אלא ד' מהם. וכן כותב שנדפס בספר שפרק זה לא זכינו לסיומו. אני לא יודע למה צריך לדייק ולא מספיק לקרוא מה שכתוב.

בקיצור, אתה מאשים את תלמידי החזו"א בכך שהשמיטו מדבריו בניגוד לדעתו, ואת כל מי שטוען שהחזו"א לא כתב ע"מ להדפיס אתה מאשים בשקר. כל זאת על סמך דברי המעשה איש וד"ר צ"י "המפורשים". אין לי מה להתווכח עם טענות כאלו, ורק אציג כאן את הדברים שעליהם אתה מתבסס, וכל אחד ישפוט בעצמו האם יש כאן ראיה או דיוק כדבריך.

מעשה איש.png (24.9 KiB) נצפה 7870 פעמים

[מישהו חושב שהחזו"א אמר לרש"ג בזה"ל מילה במילה "ברצוני להסביר בספר זה את כל י"ג עיקרי הדת", ולא יתכן שאמר "ברצוני להסביר כאן" וכיו"ב? ואם אמר "ספר" האם הכוונה דווקא שעומד להדפיסו או שיתכן שקורא לתכריך כת"י ספר? או שאם לחזו"א היתה תכנית מסויימת לכתיבה זה מוכיח שכתב ע"מ להדפיס, כי אם כתב שלא ע"מ להדפיס אלא ע"מ להראות לתלמידיו בודאי היה כותב בלי שום תכנית?].
וכעת לדברים המפורשים של צ"י:

ראיון צבי יהודה.png (38.94 KiB) נצפה 7870 פעמים

?????????
[הצעה: במקום לדייק בספה"ק מעשה איש זיעועכ"י, אפשר להביא ראיה מהספר אמונה ובטחון בעצמו, שמפורש על כריכתו ובשערו "ספר אמונה ובטחון" (!!), והרי מפורש כאן שהחזו"א כתב את הספר ע"מ להדפיס, וכל החולק על רבו וכו'].

[יבנה]

אם אתה מעדיף שמועות אנונימיות על דבריהם המפורשים של ד"ר צבי יהודה ומעשה איש בשם העורך עצמו, זה בחירה שלך. לדעת בראון דוקא מעשה איש יותר אמין בגלל שהוא לא עיבד את הדברים או ניסה להתאים את החזו"א אליו.
במעשה איש מביא שהעורך אמר לו שהחזו"א אמר לו שברצונו להסביר בספר זה את כל היג עיקרי הדת להרמב"ם אלא שבעו"ה לא הספיק לסיים אלא ד' מהם. וכן כותב שנדפס בספר שפרק זה לא זכינו לסיומו. אני לא יודע למה צריך לדייק ולא מספיק לקרוא מה שכתוב.

בקיצור, אתה מאשים את תלמידי החזו"א בכך שהשמיטו מדבריו בניגוד לדעתו, ואת כל מי שטוען שהחזו"א לא כתב ע"מ להדפיס אתה מאשים בשקר. כל זאת על סמך דברי המעשה איש וד"ר צ"י "המפורשים". אין לי מה להתווכח עם טענות כאלו, ורק אציג כאן את הדברים שעליהם אתה מתבסס, וכל אחד ישפוט בעצמו האם יש כאן ראיה או דיוק כדבריך.

מעשה איש.png

[מישהו חושב שהחזו"א אמר לרש"ג בזה"ל מילה במילה "ברצוני להסביר בספר זה את כל י"ג עיקרי הדת", ולא יתכן שאמר "ברצוני להסביר כאן" וכיו"ב? ואם אמר "ספר" האם הכוונה דווקא שעומד להדפיסו או שיתכן שקורא לתכריך כת"י ספר? או שאם לחזו"א היתה תכנית מסויימת לכתיבה זה מוכיח שכתב ע"מ להדפיס, כי אם כתב שלא ע"מ להדפיס אלא ע"מ להראות לתלמידיו בודאי היה כותב בלי שום תכנית?].
וכעת לדברים המפורשים של צ"י:

ראיון צבי יהודה.png

?????????
[הצעה: במקום לדייק בספה"ק מעשה איש זיעועכ"י, אפשר להביא ראיה מהספר אמונה ובטחון בעצמו, שמפורש על כריכתו ובשערו "ספר אמונה ובטחון" (!!), והרי מפורש כאן שהחזו"א כתב את הספר ע"מ להדפיס, וכל החולק על רבו וכו'].

במקורות שהבאתי מבואר שכבר אצל החזו"א הוא היה מאורגן כספר ושהשלים את הפרקים הראשונים ושהראה אותו לתלמידיו, ושנתכוון להסביר בו את הי"ג עיקרים. לא מבואר בדבריהם מה הוא התכוון לעשות עם הספר, וכפי שכתבת, אף שמסתבר שהיה ע"מ להדפיסו וכן נוטה ש'להסביר' ר"ל לציבור כשיודפס. אמנם כבר כתבתי שהרגילות אצל החזו"א היתה שמה שהכין בצורת ספר מסר לדפוס, ואף כאן נראה כן, וכפי שמעיד העובדה שהם הדפיסו את הספר ולא החביאו אותו בגנזך המשפחתי.
בנוסף כתבתי קודם שממה שפרסם דעתו בדברים אלו לתלמידים צעירים בני י"ח וכן הבעלי מוסר עצמם שמעו מדעתו עליהם, נראה שלא ניסה בחייו להסתיר דעתו בזה.
מדבריך משתמע כאילו היתה איזה התייעצות של העורך עם תלמידי החזו"א ובהחלטה משותפת החליטו להשמיט קטעים אלו. מנין לך כן ושלא החליט להשמיטם ע"ד עצמו, וכפי שעד היום יש ויכוחים בין הפלגים השונים של משפחת החזו"א ותלמידיו מה לפרסם ומה לצנזר כולל קטעים אלו, שיצאו לאור ע"י חלק ממשפחתו שלא ברצון החלקים האחרים.
יש להוסיף שקטעים אלו נדפסו ג"כ בגנזים ושו"ת חזו"א חלק א' ע"י א' מהמשפחה ובהתיעצות רבה עם רח"ק כו', והוא כותב שם עמ' ק"ח הערה 59- "חובה להקדים כי ישנם האומרים שאף מרן זללה"ה עצמו חכך האם להדפיס את ספרו ועל כן לאחר פטירתו הושמטו קטעים שונים מכל מיני שיקולים, אמנם היות וכבר נתפרסמו אותם קטעים ברבים על כן כבר אין טעם עוד להסתירם. ועוד שכיום נתוספו סיבות לפרסום הדברים." הרי שאצלו ג"כ זה בגדר שמועה לא מבוררת, אף שהוא מהמשפחה והתייעץ רבות עם רח"ק בענייני הספר. אין הכרח שמישהו שיקר ביודעין בטעם ההשמטה וכפי שאתה מנסה להכניס לדבריי, וכנראה מישהו אמר כן בדרך אפשר או כהשערה בלבד והשומע קבע בו מסמרות.
אני רואה שאתה חושב שמעשה איש מאד לא מדויק. על סמך מה החלטת כן?

בגנזים ושו"ת סעיף כז שהבאתי הוא סעיף כח, ואח"כ כסעיף כט מופיע ביחד מה שהבאתי כסעיף כט ואח"כ כסעיף כח, ואצלו לא מופיע סעיף כז. איזה העתק יש לך?

[ריש גלותא]

היה בעבר memberlist.php?mode=viewprofile&u=899

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אני שמעתי שהגר"א לאפיאן הוא זה שהחליט שלא לפרסם קטעים אלו, ואין זה אלא שמועה, איני יודע יותר.

האם ביארו מו"ל הגנזים והתשובות הלמאי דברים אלו נוגעים יותר היום מאי פעם?

אגב, האם ידוע לאחד על איזה סיפור כיון החזו"א? אני שמעתי שהיה ריב ברבנות בעיירה אלקסוט, והגר"ח מבריסק רצה שיקבלו את בנו הגר"מ, ואמרו המוסרניקס על הגר"ח שהוא משוחד עבור בנו, וע"ז יצא הקצף, בין על ענין שוחד תלמיד חכם, שנדפסה בספרו, בין על ענין 'לא ראה אורות מימיו' שאמרו בעלי המוסר על מי שעמל בתורה ולא למד מוסר.

כל הדברים האלו הם מהסיפורים ששמעתי ברחוב, ולא ממקור אמין.

[מעט דבש]

חלק מהפרקים המושמטים פורסמו גם בבמות שונות מקוונות, חלק מן המפורסם הינו זיוף שעשה מאן דהוא בחיקוי לשון החזו"א. בסדרת עם הספר הודפס אמונה ובטחון על פרקיו המושמטים ובכללם גם הקטעים המזויפים.

הציטוט מכאן.

[יבנה]

חלק מהפרקים המושמטים פורסמו גם בבמות שונות מקוונות, חלק מן המפורסם הינו זיוף שעשה מאן דהוא בחיקוי לשון החזו"א. בסדרת עם הספר הודפס אמונה ובטחון על פרקיו המושמטים ובכללם גם הקטעים המזויפים.

הציטוט מכאן.

אין בידי את המהדורה של ידיעות ספרים בכרך אמונה בזמן משבר, כך שאני לא יודע אם נוסחו שוה למקור שהבאתי. אבל המקור שהבאתי שוה לנוסח שבגנזי ושו"ת החזו"א [מלבד הסדר],והוא הועתק מכתב יד החזו"א עצמו ע"י בן משפחתו שלמיטב ידיעתי אין ויכוחים על אמינותו אלא על שיקול דעתו מה להדפיס. וכיוצ"ב הודפס בעוד מקומות שאני מכיר בלי תוספות וזיופים. האם ידוע למישהו פרטים נוספים בענין?

[יבנה]

התקיים כאן http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616 דיון גדול בענין, והביאו מכמה מקורות את ההשמטות. והיו כאלו שהעלו טענת זיוף, אך לא עמדו דבריהם במקום עדות מהרבה מקורות שהם דברי החזו"א. ולפי מה שראיתי כל הנוסחאות פחות או יותר שוים, ולא כמשתמע מדברי אי"ס שיש נוסחאות עם תוספת מזוייפת. הודיעו לי שהנוסח שנדפס בעם הספר שוה לנוסחאות שהופיעו באשכול שם, כך שאין מקום לטענת זיוף.
עוד הפנו אותי לספר התעוררות שהודפס בתשמ"ט ע"י משפחת גריינימן, ובו הודפס הקטע הראשון כמעט כפי הנדפס בחזון האיש [השמיט מילת "מופלגים" וכן "וכמו שכתוב בפרקים הקודמים"]. צירפתיו.