לימוד לעילוי נשמה

[הגהמ]

ישנה שמועה ומטו בה משמיה דהג"ר משה פיינשטיין זצ"ל (וכן הובאה כעי"ז משמו ב'מסורת משה' החדש ואינו לפני לציין מקומו), שהמנהג הנהוג ללמוד משניות וכדו' לעילוי נשמת הנפטרים אינו מובן ע"פ סברא. דמנין לנו שהאדם יש לו בעלות על זכויותיו לומר היאך ובמה יגיעו זכותים ש'רכש' לטובת אנשים אחרים (בעלמא הדין או בעלמא דאתי). ואפילו את"ל ששייך מושג שכזה במי שאינו בנו, דאז אמרי' ברא מזכה אבא, היינו דוקא אם נחשב שהנפטר גרם זה הלימוד שאז נזקף הלימוד לזכותו מדין גורם. ובכן לא שייך זה הענין אא"כ לומד בזמן שלא היה לומד אחרת.

ולפלא בעיני, שאם מסברא קאתינן הרי שגם סברת גורם אינה משכנעת. וכי מה עשה הנפטר הלז שיחשב שהוא גרם זה הלימוד? וע"כ שמנהג זה יש לה מקור מוסמך בלא"ה והנח להם לישראל שאם אינם נביאים וכו'.

וכבר ידוע מעשה שסיפר מוהר"ח מוואלאזין אודות הט"ז (ברו"ח א:א ד"ה ונביאים) שהקדיש זכות התורה שהיה לומד עם תלמידיו להחלמת בתו של אחד שחלתה. ושב ורפא לה. וא"כ הא קמן שלית הלכתא כוותיה דהגר"מ בהאי עניינא. אלא ששם משמע שהט"ז עצמו נסתפק בדבר עיי"ש.

האם כבר דיברו בזה? אשמח לראות עוד מקורות בענין.

[מחולת המחנים]

ידועים דברי הרבינו בחיי (דברים כ"א ח') שכתב וז"ל: כפר לעמך - דרשו בפסיקתא אלו החיים שמתכפרין בממונם, אשר פדית אלו המתים שמתכפרין בממון החיים. ולמדנו מזה שההקדשות שנוהגין החיים להקדישם בעד המתים, שיש להם תועלת למתים, וכל שכן אם הבן מקדיש בעד אביו שהוא זכות לאביו בהיות אוכל הבן פירותיו. והוא הדין לאומר בשבילו קדיש או שום ברכה בבית הכנסת בצבור, וכמו שאמרו באגדה באותו מעשה של רבי עקיבא, וכדאיתא במסכת כלה.
וכן מצינו במדרש תנחומא (האזינו א') בזה"ל: לכך רגילין להזכיר את המתים בשבת שלא ישובו לגיהנם, שכן איתא בתורת כהנים כפר לעמך ישראל (דברים כ"א) אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מכאן שהחיים פודים את המתים, לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה, שכן שנינו בתורת כהנים יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה, תלמוד לומר אשר פדית, מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותו כחץ מן הקשת, מיד נעשה רך ונקי כגדי ומטהרין אותו כשעה שנולד, ומזין עליו מים טהורים מדלי, וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים, כך הוא טובל בכל שעה בנהרי אפרסמון ובחלב ובשמן ובדבש, ואוכל מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים ונופו נוטה על כל שולחן צדיק וצדיק וחי לעולם.

[אוצר החכמה]

גם כאן אפשר לטעון שמדובר דווקא באופן שאחרת לא היו מקדישין.

[דניאל]

גם כאן אפשר לטעון שמדובר דווקא באופן שאחרת לא היו מקדישין.

לא הבנתי דברי כת"ר.
אם שייך שיזדכו המתים בשביל מעשים שעושים החיים מאי נפק"מ אם היה עושה מבלעדי זה או לא הרי יכול יתן צדקה ע"מ שיחיה בני וכו' ואם משום גורם יפה הקשה הרב הגהמ דמה עשה המת שייחשב גורם בזה?

[אורח]

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?161025&

[אוצר החכמה]

גם כאן אפשר לטעון שמדובר דווקא באופן שאחרת לא היו מקדישין.

לא הבנתי דברי כת"ר.
אם שייך שיזדכו המתים בשביל מעשים שעושים החיים מאי נפק"מ אם היה עושה מבלעדי זה או לא הרי יכול יתן צדקה ע"מ שיחיה בני וכו' ואם משום גורם יפה הקשה הרב הגהמ דמה עשה המת שייחשב גורם בזה?

את זה כתב הגהמ בתחילת דבריו

אפילו את"ל ששייך מושג שכזה במי שאינו בנו, דאז אמרי' ברא מזכה אבא, היינו דוקא אם נחשב שהנפטר גרם זה הלימוד שאז נזקף הלימוד לזכותו מדין גורם. ובכן לא שייך זה הענין אא"כ לומד בזמן שלא היה לומד אחרת.

ואפילו אם בעיניו זה לא נראה, מה שאיני יודע למה, מכל מקום מדברי הראשונים אין ראיה נגד הדברים שהביא בשם רמ"פ, כי כך יענה.

[הגהמ]

קבלתי באישי:

הרב ד״ד ליימאן טפל בזה כלאחר יד במאמרו הנודע בענין ליל ניט״ל, שהיו (או יש) כאלה שסברו טעם המנהג למנוע מלמוד באותו הלילה משום שלא תהא זכות הלמוד דידן בעד אותו האיש. ונחזי אנן- הרי אין אנו בניו, ואין הוא הגורם, ובכ״ז חששו לכך. שמע מינה....

[היא שיחתי]

נראה לי שיש תשובת רשב"א על הקדש לעילוי נשמת נפטרים

[דניאל]

ואפילו אם בעיניו זה לא נראה, מה שאיני יודע ל

התואיל לפרש דבריך לפשוטי הדעת? למה אם אני עושה משהו מרצוני ומהחלטתי, פלוני נחשב גורם בזה?

[הגהמ]

שמעתי מח"א ששמע מפי הרב ראובן פיינשטיין בנו של ר' משה, שאביו אמר בפירוש שגם המעשה המסופר על הגר"א - שכדי לזכות באתרוג הקנה לזולתו העוה"ב שעמד לרכוש על ידו - שאינו אמת ולא יתכן דבר כזה שהרי עוה"ב אינו ברשותו של אדם לעשות בו כרצונו.

(מן הענין להזכיר ויכוחו של הר"ב דבליצקי והר"י מונדשיין בדבר 'תלמידים טועים' במשנת הגר"מ פיינשטיין. ודי בזה למבין.)

[ערבי פסחים]

עי' באהבת חסד לחפץ חיים ח"ב פט"ו בהערה

וכן בגיליון של הגר"ג אדלשטיין שליט"א של שבוע שעבר, בסופו דיבר בזה וגבי הט"ז הנ"ל.

[הגהמ]

אם יש בכחך להעלות הגליון הנזכר, אשמח לראותו.

בינתיים ראיתי להגרח"ק בדרך שיחה ח"א לפר' ואתחנן שג"כ פשיטא ליה שאין הלימוד מועיל אלא מטעם גרמא. עיי"ש.

[אוצר החכמה]

שמעתי מח"א ששמע מפי הרב ראובן פיינשטיין בנו של ר' משה, שאביו אמר בפירוש שגם המעשה המסופר על הגר"א - שכדי לזכות באתרוג הקנה לזולתו העוה"ב שעמד לרכוש על ידו - שאינו אמת ולא יתכן דבר כזה שהרי עוה"ב אינו ברשותו של אדם לעשות בו כרצונו.

(מן הענין להזכיר ויכוחו של הר"ב דבליצקי והר"י מונדשיין בדבר 'תלמידים טועים' במשנת הגר"מ פיינשטיין. ודי בזה למבין.)

בכל מקרה על סיפורים וודאי אפשר לערער, ויש"כ על הבאת הדברים שכן הסיפור מצד עצמו באמת מוזר.

[מחולת המחנים]

קיבלתי העתק מתוך הספר מסורת משה בנידון דידן.

מסורת משה.png (73.69 KiB) נצפה 7622 פעמים

[הגהמ]

פן חדש יש לשאלה המרכזית היאך ובמה יוכל אחד לזכות בשכר מצוה או לימוד לטובת מישהו אחר. עד כאן הובא דעת איזה גדולים שהוא רק מצד גרמא. מאידך יש הסוברים זהוא מטעם זכייה וזכין לאדם שלא בפניו. מצאתי בעברי בין דפי הספר שלמי שמואל לר' שמואל ליב ילוב עמ' תיג שחזר על מה ששמע מהאדמור רמ"מ מליובביץ שהצהיר לקהל שומעיו ש"ינדבו מסדר לימודם ומתפלתם לטובת אחינו שברוסיה.. שיהיה להם חלק ונחלה בתפלה ולימוד התורה.. וזכין לאדם שלא בפניו". האדמור הנ"ל למרות מקורויותו מן הסתם לא היה אומר דבר שכזה אם לא היה לו בסיס איתן בתורת החסידות בכלל ובתורת חב"ד בפרט. האם מי מכם יודע מקור לזה?

[סגי נהור]

http://olamot.net/shiur/מכירת-שכר-ועונש

[הגיונות]

[מפורסמת צוואתו של רע"א ללמוד לע"נ פרק אחד של משניות במשך כל יום בשנה הראשונה לפטירתו.

גם בעל 'יסוד שורש העבודה' - כתב משהו דומה].

[ישראליק]

האם יש מקורות שיכול אדם לעשות טובה לנשמה ע"י לימוד משניות בעבורה אף שאינו מכירה/ו?

[בר ישראל]

מאידך גיסא עי' בשו"ת מהר"ם חלאווה סי' יז שלכא' אזיל כשיטת הגר"ם

שאלת מהו לידור צדקה בשביל מתים שכבר מתו, דיועיל להן מה שיעשה בשבילן אחר מיתתן.

תשובה. אין ספק בדבר כי לא יועיל ולא יצי1 מה שיעשה בשביל אדם אחרי מותו, כי כל אדם נדון לפי מה שהוא בעת מותו, כי לפי מעלתו והשגתו כשתפרד גופו מנפשו ישיג מעלה ויזכה לאור באור החיים, ואין לה תוספת מעלה ותועלת במה שיעשו אחרי כן להועילו ולהצילו מצרתו. וכבר אמר מבאר זה הענין בחכמת2, כל אשר תמצא ידך בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. יאמר כל אשר תמצא ידך בעודך חי שיש לך כח להשיג מעלות עשה. ועל דרך שאמרו רבותינו פרק שואל עשה בעודך בידך, ר"ל שיש בידו לעשות צדקה ולקיים התורה והמצוות, ואמרו כי לא יועילנו מה שיעשה אחריו בעבורו, ועל זה הזהירו ואמרו בעודך בידך, כאו' כל אשר תמצא ידך בכחך עשה שתשתדל להוציא זמנו בקייום התורה והתועלת נפשו, ולא יוציאנו בדברים גשמיים. ונתן טעם לדבר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה (כשואל) [בשאול], יאמר אי אפשר לעשות מעשה לתקן אחר המות את אשר עותו, גם חסרון לא יוכל להמנות זה להשלים לו חשבון המעלות אשר יחסר לו. ואם מת כסיל ובער אי איפש' לו אחרי כן להשיג דעת וחכמה לעלות נפשו בשאול אשר הוא הולך. ועל זה אמר החכם במסכת אבות יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העה"ב...

ועי' שם שהאריך בדבר

[לבנון]

שו"ע או"ח תרכא

נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים. (ומזכירין נשמותיהם, דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביה"כ) (מרדכי).

ושם במשנה ברורה ס"ק יט

דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביוה"כ - כשנודרין בעבורן דאמרינן אלו היה חי היה נותן ג"כ צדקה [ואפילו אם היה עני היה טהור לב ורוצה ליתן] אבל בעבור רשע אינו מועיל [מ"א וש"פ] ואם התודה קודם מותו י"ל דיש לו כפרה וכצדיק חשוב [פמ"ג] ומסתברא דאם הבן נותן בעד אביו בכל גווני מועיל להקל דינו דברא מזכה אבא.