רבי היה "שונא" את הבבליים ?!

[הוגה]

לא אני אמרתי,
זו לשון המהר"ץ חיות (במאמר אמרי בינה פרק יג):

ומענין זה הוא מאמר יחידי של רבי נתן בפרק ב' דשקלים, ואפשר דלרבי נתן גדלה השנאה עוד יותר מפני שהיה בבלי, ורבי היה שונא את הבבלים (?), ומפני זה לא הזכירו רק פעם אחת ולכל היותר שני פעמים.

היכן מקורו ?

[עשוי לנחת]

יומא סו ע"ב

[חקר]

כנראה מיוסד על הגמ' ביומא סו, ב [שהרי רבי עצמו קבע במשנה בבליים במקום אלכסנדריים מחמת שנאת הבבליים].
----
כעת ראיתי שקדמני עשוי לנחת.

[לייטנר]

יומא פ"ו מ"ד:

וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: טול וצא, טול וצא

ובגמרא שם (סו ע"ב):

אמר רבה בר בר חנה: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותן על שמן. תניא, רבי יהודה אומר: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו. אמר לו רבי יוסי: תנוח דעתך שהנחת את דעתי

כיון שכתבתי, לא אמחק.

[הוגה]

שלשה נביאים בסגנון אחד, ייש"כ לכולם !

אמנם משמע בגמ' שמשנה זו כך היתה שנויה עוד בימי ר' יהודה ור' יוסי "מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו", עד שהוצרך ר' יהודה לומר "לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו". א"כ אי"ז לשונו של רבי. ואולי צ"ל מזה שרבי לא תיקן הלשון.

אין מקור שמדבר על רבי ישירות ?

[היא שיחתי]

מזכיר את הרעיון שרבי לא קבע לחנוכה מסכתא כיון שכזרע לדוד כעס על בית חשמונאי שלקחו המלכות

[שש משזר]

פליאה דעת ממני:

א] הנוכל לומר ששנאתו להבבליים היא זו שמנעה ממנו לצטט את דברי ר"נ במתני'? זאת ועוד, האם השנאה הייתה אף כלפי הת"ח שבהם וגדולי התנאים בדוגמת ר"נ?!

ב] ואם לא די בכך, הרי מצאנו בגמ' ב"ב קל"א ע"א שרבי התבטא ביראת הכבוד כלפיו, שאמר: 'ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי'. הנוכל לומר שאעפ"כ נמנע מלהביאו במשניות מרוב שנאתו לבבליים?! [ואף גם זאת, שלא מצאנו שרבי עצמו שנא בבליים, וכנ"ל: posting.php?mode=reply&f=7&t=9786#pr89687].

ג] ומה גם שרבי נתן הבבלי, לא גר בבבל כ"א בצעירותו ואח"כ עלה ארצה. האם בכל זאת 'זכה' לשנאה זו משום שנולד במקום הלא נכון? לא זו אף זו, אלא שאף היה האב"ד תחת דגלו של הנשיא רשב"ג, בארץ ישראל, כמבואר בגמ' הוריות י"ג ע"ב. הגם לכבוש את המלכה עמי בבית ולומר שבבלי היה, ושנאה זו השפיעה על רבי אף לאחר שר"נ נתמנה בא"י להיות האב"ד?! דברים הזויים בעליל.

ד] ואם שלש אלה לא יעשה לה, הנה הטענה החזקה ביותר: בירושלמי נדרים פ"ו ה"ח, ובסנהדרין פ"א ה"ב, מובא סיפור הידוע מחנניה בן אחי ר' יהושע שרצה לעבר השנה בבבל, היה זה ר"נ שהלך בשליחות חכמי א"י והביא למניעתו, יעו"ש אריכות סיפור הדברים. וא"כ, אם גדלה כ"כ שנאת רבי להבבלים, אדרבה, טפי הוה ליה למיכתב מילתא דר"נ שלחם מלחמת חכמי א"י נגד הבבלים!

ה] לענ"ד שתי תשובות בדבר, מדוע ר"נ לא נזכר כ"א פעמיים במתני':
האחת - מחמת פרשיית ההתנגדות שלו ושל ר"מ לרשב"ג, כמבואר בהוריות הנ"ל, ושם י"ד ע"א רואים שרבי המשיך בקו זה שלא להביא הדברים בשמם ממש [וגם מהר"ץ חיות עצמו העיר בזה. אלא שנתקשה מ"ש ר"נ מר"מ שזכה שדבריו נכתבו הרבה במתני'. ואולי יש לחלק, שרבי לא יצא מגדרו בהתפעלות מדברי ר"נ, כמו מדברי ר"מ, וכמבואר בגמ' שם].
השתיים - כידוע לא כתב רבי המשנה, אלא חיזק בדק הבית ועמד ותיקן ובירר הדברים וכו' [והמהר"ץ חיות שם האריך בזה]. והנה בגמ' ב"מ פ"ו ע"א אמר שמואל: 'רבי ורבי נתן סוף משנה'. והכונה בזה, שרבי חי בזמן ר"נ ואף חלק עליו (עי' תוספתא כלים ב"מ פ"א ה"ד), ולכן כמעט ולא הובאו מדברי ר"נ כפי שכמעט ולא הובאו דברי רבי עצמם, וכפי שלא הוזכרו כלל במשניות - 'התנאים' - ר' יאשיה ור' יונתן, הגם שהיו זקנים הרבה מרבי, ודו"ק. ורק בית מדרשו של ר"ע - היינו תלמידיו, זכו שהביאו מדבריהם במשניות - על אף שר"נ היו רעו וידידו של ר"מ, כמבואר בגמ' הוריות הנ"ל. [והר"א היימן העיר סברא זו בספרו כאן: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=118].

ו] וכדי שלא להשיב את פני המהר"ץ ריקם לגמרי, אולי אפשר ליישב קצת ע"פ דברי הערוך ערך 'קמרא', שכתב בקבלה מרב האי גאון שאביו של ר"נ היה הריש גלותא בבבל, וא"כ אפשר שמחמת זה זכה לשנאה יתירה זו שהיתה להבבליים, ובפרט לאור זה שהריש גלותא היה בבבל מה שהנשיא היה בא"י [בשררה], ור"נ היה בנו של הריש גלותא ורבי היה בנו של הנשיא.
ואם נקבל השערה זו, יש להוסיף בזה עוד, שהרי רשב"ג אף הוכיח אותו בזה וא"ל לר"נ [בהוריות שם]: 'נהי דאהני לך קמרא דאבוך למיהוי אב"ד' וכו' והכונה לזה שהיה הריש גלותא וכדברי הערוך. נמצא שרבי שנא ל'בבלי' זה שנתקבל להיות האב"ד בא"י רק משום שאביו היה הריש גלותא בבבל, ועכ"ז יצא 'הבבלי' נגד הנשיא - אביו של רבי, ואם קבלה היא נקבל.

אדרבה, מה דעת הרבנים החשובים בנידון?

[אוצר החכמה]

אני לא מבין למה פירשתם שהכוונה שרבי היה שונא את הבבליים, לא הוא הקים את הכבש, הכבש היה קיים בביהמ"ק הרבה לפני רבי וגם הנימוק להקמתו, והפירוש הפשוט הוא שבפי העם היה ידוע שכבש זה הוקם מפני הבבליים ולמה אמרו כן והלא אלכסנדריים היו אלא מפני שהעם היושב בירושלים היה שונא את הבבליים, ורבי כתב את זה. וכן כתב רש"י שם מתוך שהיו שונאים בני ארץ ישראל את הבבליים.

ודברי המהרי"ץ חיות, גם בלי קשר לעניין הכבש, אחר מחכ"ת הרם לא ניתנו להיאמר וה' הטוב יכפר בעד.

(אגב גם אם בגמרא לא היה כתוב את עניין הכבש ורק המהרי"ץ חיות היה אומר כן מסברתו זה היה בלתי מתקבל על הדעת ולא כל מה שהגמרא אומרת יכולים לומר אלפיים שנה אח"כ מסברא)


וטענותיו של שש משזר באותיות א עד ה מסתברות, ואיני מבין למה חרג מדרכו באות ו להמציא השערות ודמיונות רק כדי להצדיק דבר שאינו צודק מעיקרא.

[שש משזר]

אני לא מבין למה פירשתם שהכוונה שרבי היה שונא את הבבליים, לא הוא הקים את הכבש, הכבש היה קיים בביהמ"ק הרבה לפני רבי וגם הנימוק להקמתו, והפירוש הפשוט הוא שבפי העם היה ידוע שכבש זה הוקם מפני הבבליים ולמה אמרו כן והלא אלכסנדריים היו אלא מפני שהעם היושב בירושלים היה שונא את הבבליים, ורבי כתב את זה.

(אגב גם אם בגמרא לא היה כתוב את עניין הכבש ורק המהרי"ץ חיות היה אומר כן מסברתו זה היה בלתי מתקבל על הדעת ולא כל מה שהגמרא אומרת יכולים לומר אלפיים שנה אח"כ מסברא)

כבר העירו לעיל:

אמנם משמע בגמ' שמשנה זו כך היתה שנויה עוד בימי ר' יהודה ור' יוסי "מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו", עד שהוצרך ר' יהודה לומר "לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו". א"כ אי"ז לשונו של רבי. ואולי צ"ל מזה שרבי לא תיקן הלשון.
אין מקור שמדבר על רבי ישירות ?

--------------

ודברי המהרי"ץ חיות, גם בלי קשר לעניין הכבש, אחר מחכ"ת הרם לא ניתנו להיאמר וה' הטוב יכפר בעד.
וטענותיו של שש משזר באותיות א עד ה מסתברות, ואיני מבין למה חרג מדרכו באות ו להמציא השערות ודמיונות רק כדי להצדיק דבר שאינו צודק מעיקרא.

אכן, הערתי על דבריו עד אות ו'.
אות ו' כתבתי בגדר פטפוטי דאורייתא... [ומה גם שא"א לפרש כן בדעת המהר"ץ חיות, שכתב שרבי היה שונא הבבליים. ולפי דברינו היתה שנאה לריש גלותא ולר"נ עצמו ולא לבבליים בכלל].

[אוצר החכמה]

על מה שכתבת כבר העירו לעיל, אני בעיקר רציתי להדגיש שיותר מסתבר שזה לא החלטה של שוני המשנה הזאת (הן רבי או קודמיו) אלא ביטוי מקובל.

[אפרקסתא דעניא]

דורות הראשונים מבאר שבני ארץ ישראל כינו את האלכסנדריים "בבליים" מתוך שנאה כלפיהם, וכך נקבע כינויים בדור ההוא.

[ישבב הסופר]

יש מאמר מר"ש ליברמן "כך היה וכך יהיה - יהודי ארץ ישראל ויהדות העולם בימי המשנה והתלמוד", ובתחילתו הוא מרחיב בענין שנאת אנשי אר"י לאנשי בבל, והוא מסדר את המקורות ודן בהם כדרכו. הוא מביא עוד מקור שלא מצאתי שם אל מה הוא מתכוון, ירושלמי פסחים רפ"ו.

[מה שנכון נכון]

בירושלמי שם "אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי".

[ישבב הסופר]

תודה, בחפזי לא ראיתי.
עכ"פ הוא מביא גם לשון ריש לקיש ביומא ט לבבליים שהוא שונא אותם, וכן הביאו התוס' במנחות ק., ועוד

[המעיין]

בגמרא ביומא לפי מיטב זכרוני כתוב שריש לקיש אמר שהקב"ה שונא אותם על שלא עלו, מה אפשר להסיק מכך?

[מה שנכון נכון]

בגמרא ביומא לפי מיטב זכרוני כתוב שריש לקיש אמר שהקב"ה שונא אותם על שלא עלו, מה אפשר להסיק מכך?

לא אמר שה' שונא אותם, אלא נשבע [כמו 'האלהים' בתלמוד] שהוא שונא אותם [סנינא].

[שש משזר]

ובגמ' ביצה ט"ז ע"א:
"דאמר רבי זירא, הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא".

[ישבב הסופר]

בגמרא ביומא לפי מיטב זכרוני כתוב שריש לקיש אמר שהקב"ה שונא אותם על שלא עלו, מה אפשר להסיק מכך?

תוספות מסכת מנחות דף ק עמוד א
ששונאין את הבבליים - כדאשכחנא בפ"ק דיומא (דף ט:) דאמר א"ל ר"ש בן לקיש לרבי אלעזר אלהא דישראל סנינא לכו לפי שלא עלו בימי עזרא.

[לייטנר]

בב"ב קלא ע"א:

ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי

[שש משזר]

בב"ב קלא ע"א:

ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי

הובא לעיל:

ב] ואם לא די בכך, הרי מצאנו בגמ' ב"ב קל"א ע"א שרבי התבטא ביראת הכבוד כלפיו, שאמר: 'ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי'. הנוכל לומר שאעפ"כ נמנע מלהביאו במשניות מרוב שנאתו לבבליים?! [ואף גם זאת, שלא מצאנו שרבי עצמו שנא בבליים, וכנ"ל: posting.php?mode=reply&f=7&t=9786#pr89687].

[וירטואלי]

בירושלמי נדרים פ"ו ה"ח, ובסנהדרין פ"א ה"ב, מובא סיפור הידוע מחנניה בן אחי ר' יהושע שרצה לעבר השנה בבבל, היה זה ר"נ שהלך בשליחות חכמי א"י והביא למניעתו, יעו"ש אריכות סיפור הדברים. וא"כ, אם גדלה כ"כ שנאת רבי להבבלים, אדרבה, טפי הוה ליה למיכתב מילתא דר"נ שלחם מלחמת חכמי א"י נגד הבבלים!

לדברי רי"א הלוי בדוה"ר גם לדעת ירושלמי השליחים היו ר' יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כדעת הבבלי אלא שנשתלחו לר' נתן ור' יצחק גדולי ארץ בבל.

[שש משזר]

בירושלמי נדרים פ"ו ה"ח, ובסנהדרין פ"א ה"ב, מובא סיפור הידוע מחנניה בן אחי ר' יהושע שרצה לעבר השנה בבבל, היה זה ר"נ שהלך בשליחות חכמי א"י והביא למניעתו, יעו"ש אריכות סיפור הדברים. וא"כ, אם גדלה כ"כ שנאת רבי להבבלים, אדרבה, טפי הוה ליה למיכתב מילתא דר"נ שלחם מלחמת חכמי א"י נגד הבבלים!

לדברי רי"א הלוי בדוה"ר גם לדעת ירושלמי השליחים היו ר' יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כדעת הבבלי אלא שנשתלחו לר' נתן ור' יצחק גדולי ארץ בבל.

עי' כאן לדברי ר"א היימן [בצד השמאלי] בנושא זה: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=117.

[אביאסף]

ר' חייא תלמידו הגדול של רבי היה בבלי ורבי עצמו היה מכנה אותו 'הבבלי':

ר' שמעון בר' ילדה אשתו נקבה חמתיה ר' חייא רבא אמר ליה התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך, אמר ליה מן הן, אמר ליה דכת' ויהי כי החל האדם לרוב וגו', עלה אצל אביו אמר ליה שימחך הבבלי, אמר ליה כן וכן אמר לי, אמר ליה אף על פי כן צורך ליין וצורך לחומץ צורך ליין יותר מן החומץ, צורך לחיטים וצורך לשעורים צורך לחיטים יותר משעורים, משאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהא לך מחזרי להכה.
בראשית רבה פר' כו סי' ד'

מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש והלך עמו ר"ש בנו ור' חייא הגדול ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים, א"ל לר' חייא ראה כמה פטומין עגלין של עשו, נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם, א"ל רבי חייא זבובין אלו ואותו לגיון שוין, כשעלה ר"ש אצל אביו, א"ל כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי, א"ל כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובין לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום, אבל זבובין הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו בהן שנאמר (ישעיה ז) והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי וגו'
תנחומא וישב סי' ג

ועוד משהו על "שנאתו" של רבי לבבליים:

רבנו הוה יתיב לעי באוריתא קומי כנישתא דבבלאי בציפורי
בראשית רבה פר' לג סי' ג

[ישבב הסופר]

הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.

[שש משזר]

הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.

ח"ו!
הרי אם זה כינוי של גנאי, ורבי קראו בשם הגנאי, הריהו בגדר המכנה שם לחבירו ח"ו.

[אביאסף]

הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.

אינני סבור שרבי היה מכנה את ר' חייא בכינויי גנאי בדברו עם ר' שמעון בנו ואין זה שייך לדוגמא שהבאת שהיא ענין של יחסי הרב עם תלמידו ואדרבה רבי היה משבח מאוד את ר' חייא בפני אחרים (למשל בב"ר לג ג: רבנו הוה מתני שבחיה דר' חייה רובה קומי ר' ישמעאל בר' יוסי וכו עיי"ש).

[ישבב הסופר]

שש, הגמ' עם 'הייא' אתה מכיר? אזי מה שתתרץ שם, תתרץ כאן. דון מיניה ואוקי באתריה.

[ישבב הסופר]

הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.

אינני סבור שרבי היה מכנה את ר' חייא בכינויי גנאי בדברו עם ר' שמעון בנו ואין זה שייך לדוגמא שהבאת שהיא ענין של יחסי הרב עם תלמידו ואדרבה רבי היה משבח מאוד את ר' חייא בפני אחרים (למשל בב"ר לג ג: רבנו הוה מתני שבחיה דר' חייה רובה קומי ר' ישמעאל בר' יוסי וכו עיי"ש).

לא כינוי של בזיון אלא כינוי שאינו של כבוד, כעין דרך הלצה, כמו הכינויים פתיא אוכמא ושיננא (לפירושו השני בערוך), ולכן יתכן ש'הבבלי' לא היה רק לציין מקומו, אלא מכיון שהבבליים לא היו אהובים על אנשי אר"י, היה בכינוי הבבלי קצת מן הצחות.
ולגבי מה שכתבת בענין אמירת דבר בפני ר"ש בנו, אביא ראיה שאינה איתנה לגמרי (כיון שניתן לחלק) אך דבר מה יש ללמוד ממנו (מגילה דף כד עמוד ב ) "אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן. משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה', לא נמצאת מחרף ומגדף? ".

[לייטנר]

הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.

אינני סבור שרבי היה מכנה את ר' חייא בכינויי גנאי בדברו עם ר' שמעון בנו ואין זה שייך לדוגמא שהבאת שהיא ענין של יחסי הרב עם תלמידו ואדרבה רבי היה משבח מאוד את ר' חייא בפני אחרים (למשל בב"ר לג ג: רבנו הוה מתני שבחיה דר' חייה רובה קומי ר' ישמעאל בר' יוסי וכו עיי"ש).

לא כינוי של בזיון אלא כינוי שאינו של כבוד, כעין דרך הלצה, כמו הכינויים פתיא אוכמא ושיננא (לפירושו השני בערוך), ולכן יתכן ש'הבבלי' לא היה רק לציין מקומו, אלא מכיון שהבבליים לא היו אהובים על אנשי אר"י, היה בכינוי הבבלי קצת מן הצחות.
ולגבי מה שכתבת בענין אמירת דבר בפני ר"ש בנו, אביא ראיה שאינה איתנה לגמרי (כיון שניתן לחלק) אך דבר מה יש ללמוד ממנו (מגילה דף כד עמוד ב ) "אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן. משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה', לא נמצאת מחרף ומגדף? ".

הרי זו הסיבה שנקרא עייא/הייא.

[שש משזר]

איתא בגמ' ע"ז ל"ו ע"ב: 'א"ל רבי לנתן בן עמרם הנח דברי, ואחוז דברי ר' חייא'.
ובכתובות ל"ד ע"א, קראו רבי לר"ח 'מר'.
ובב"מ פ"ה ע"ב ראינו שהחשיבו כ"כ, עד שהורידו לפני התיבה להתפלל על הגשמים, כי ידע שתפילותיו עושות פירות.

ומה שקראו עייא בגמ' מו"ק ט"ז ע"ב, הוא משום שרצה להעביר לו מסר שהוא כועס עליו על שעבר על תקנתו כמבואר שם, ואכן ר' חייא קיבל נזיפה, יעו"ש. א"כ לא רצה 'לכנותו' בשם גנאי, אלא להודיעו שהוא כועס עליו ולכן זלזל בו. אבל באופן כללי לומר שזה היה רמת הדיבור שלו? אתמהה! ותו, דהא בודאי הוי מכנה שם לחבירו.

אלא הדרינן להא דשנינן מעיקרא, שלא כינהו 'בבלי' לשם זלזול [ואדרבה, במנחות פ"ח ע"ב ראינו שכאשר עלה רבי חייא ארצה, "קרי עליה (ישעי' מו, יא): מארץ מרחק איש עצתי"], ולא כינהו 'עייא' סתם אלא כשהיה סיבה מיוחדת לנזוף בו, ובאופן כללי החשיבו מאוד. ויעו' באריכות בכבוד ההדדי בין רבי לר"ח, בדברי ר"א הימן כאן: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=7

[שש משזר]

זה עתה אנה אלקים לידי דברי הגמ' בקידושין ע"א ע"א:

בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל, אמר להן: קוצים אתם משימים לי בין עיני, רצונכם יטפל עמכם ר' חנינא בר חמא. נטפל עמהם ר' חנינא בר חמא, אמר להם: כך מקובלני מר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו 'כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל'.

וברש"י:

בקשו לעשות בבל עיסה - להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות ולבדוק אחר משפחות בבל כל הבאים לישא משם אשה.
קוצים אתם משימים בין עיני - משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקיבל נשיאותו של בני בתירא.
יטפל לכם רבי חנינא - להשיבכם דבר.

וזו ראיה חזקה אודות "שנאתו" של רבי נגד הבבליים...