ז"ל הרמ"ע מפאנו בסי' קז: הו"ד ביד מלאכי
אבל בשמושא רבא דתפלין נקטי ליה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא וגרס התם האי מאן דבעי למעבד תפלין וכו' משוי פרשתא דקדש לימיניה וכו' דהינו ימין הכותב היינו ימין המניח, ופשיטא להו התם שסדר הפרשיות בבתים כסדרן בתורה דהויא לה והיה אם שמע לשמאל המניח. והדין שמושא רבא משמייהו דגאונים אתמר שדבריהם דברי קבלה עלייהו כתיב טובה חכמה עם נחלה כי המה ירשו את מורשיהם של רבנן סבוראי והרבה קונדרסין הגיעו אליהם ממהדורא קמא דרב אשי דאית בהו גלויי מלתא למאי דלא אתבריר בגמרא דילן להדיא. אמת שהר"י אל ברצלוני נסתפק על קצת דבריו כמו שהגיה עליהם מיהו הא בכמה הלכאתא גבראתא סמכינן עליה ומבעי לן למיחש ליה.
ובתש' סא כתב:
בעל הלכות כתב דהדר ביה רבי יוחנן לגבי רב והוא ובעל העטור פסקו כמותו שכל העור מציל חוץ מבית הפרסות, והרב אמר לא היו דברים מעולם ולא הדר ביה רבי יוחנן, ואפשר דבמהדורא קמא דרב אשי סברוה כדברי בעל הלכות, ומדלא אסיקו הכי בגמרא דילן - דהוא מהדורא בתרא נפה עצמה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסלת - שמע מינה דאסתיים להו דקם ליה ר' יוחנן בשטתיה ולא הדר מנה, ובעלי התוס' והרא"ש פסקו כמותו, ואיכא מאן דפסק כשמואל ורבי ינאי, והרמב"ם הרשב"א והר"ן הוסיפו עליהם רבה בר בר חנא ופסקו כחמרי שלשתם.
קצת רקע: (לקט מקורות זעיר).
בגמ' שלהי ב"ב אמרי' "אמר רבינא מהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה, מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן יחלוקו, והלכתא יחלוקו".
ופירשב"ם שם:
נמצא בתשובת רב האי ובפר"ח רב אשי חיה ששים שנה ובכל שנה מחזר לימודו בשני חדשי הכלה ניסן ותשרי ולכשהגיעו שלשים שנה סיים כל לימודו וכן עשה בשלשים שנים אחרונים ומהדורא קמא היינו שלשים שנים ראשונים ומהדורא בתרא הן שלשים שנים אחרונים.
ובאיגרת רש"ג כתב:
ונהג רב אשי רשוותא במתיבתיה קרוב לשתין שנין. והיינו דאמרינן בפרק מי שמת (קנו, א) במהדורא קמא דרב אשי אמר לן הכי ובמהדורא בתרא דרב אשי אמר לן באנפא אחרי, דהכי תקינו רבנן למתני בכל שתא ושתא תרתין מסכייתא הן חסר והן יתר, דהדר תלמודא כוליה בתלתין שנין. וכיון דרב אשי מלך לקרוב שתין שנין הוו הכי תרי מהדורי ושכיב בשנת תשל"ח.
ובס' העיתים סי' קסח כתב:
ופי' כלה שהיו מתקבצין כל החכמים פעמים בשנה באדר ובאלול ועוסקין בתנויי ומפלפלין בחכמה הישיבה כולה וכן שמענו כי רגילין רבנן למעבד עד השתא ואפילו בימי רבותינו הגאונים ולא אפשר לן למימר שבענין היום בלבד היו דורשין כי בוודאי באדר היו דורשין בפסחים וכן באלול בר"ה ויומא וסוכה, וחוץ מאלו שהיו ענין היום היו עוסקין באלול במסכת אחת מן התלמוד ובאדר באחרת עד שמשלימין כל התלמוד על הסדר הזה, ועל זה הסדר היא פירוש מה דגרסינן בבבא בתרא בסו"פ מי שמת אמר רבינא במהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה, במהדורא בתרא אמר לן יחלוקו והלכתא יחלוקו, ופי' מהדורא קמא ובתרא היא על דרך זה כי רב אשי האריך בישיבה ששים שנה והתלמוד כולו היא ששים מסכתות והיה לו שני מהדורות לכל מסכתא ומסכתא כי שתים למדו בכל שנה ושנה אחת באדר ואחת באלול ועל זו הדרך היא הא דגרסינן בסוף פרק היה קורא אמר רב אשי הני בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דהא קא חזו בשבחא דמתיבתא תרי זימני בשתא ולא מגיירי והני תרי זימני בשתא אינון אדר ואלול, ופי' ברור מזו שמענו כי שמענו שהיה יורד עמוד של אש מן השמים במתיבתא שם בכלה דאדר ובכלה דאלול וזה השבח שהיו רואים בני מתא מחסיא והואיל והיו רואים נס כזו ולא היו מתגיירים על זה היו אבירי לב והיינו דגרסינן בפרקא קמא דברכות אגרא דכלה דוחקא שהיו מתקבצין כל החכמים ובאין והיו יושבין בדוחק.
שאילתי,
האם יש בגאונים וכו' ציטוט ממהדו"ק? או התייחסות מפורשת לחילוק הלכה בין המהד'? כפי שקיבלו ממורישיהם של הסבוראים?
וע"ע -
viewtopic.php?f=7&t=14308&p=133780&hilit=%D7%A7%D7%9E%D7%90+%D7%93%D7%A8%D7%91+%D7%90%D7%A9%D7%99#p133668
viewtopic.php?f=7&t=10675&hilit=%D7%A7%D7%9E%D7%90+%D7%93%D7%A8%D7%91+%D7%90%D7%A9%D7%99#p99885