'השקדן' /כרך שני/ על מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א

[נוטר הכרמים]

ידיד שלח לי את כל הדיווח הססגוני על הספר החדש, אין לי מושג מהיכן לקחו, ולכן לא אדע למי להעניק את הקרדיט. בכל אופן, כל הזכויות שמורות לבעל הידיעה, והרי היא לפניכם.

היום (ב) יצא כרך שני של הספר 'השקדן' על הליכות חייו של הגרי"ש אלישיב.

הספר מכיל תיאור של התרחשויות מעניינות על סדר יומו, צורת לימודו ודרך פסיקתו, בעיקר מיום יציאתו מבית הדין הגדול בשנת תשל"ג ועד שנת תשס"ו.

הספר מכיל תיאורים מרתקים אודות השקידה הרצופה והלימוד העמוק של פוסק הדור עד עצם ימים אלו - עד מאה ועשרים אמן - לצד גדלותו בהלכה משנות בחרותו, המתפרסמת מפי שני בעלי עדות שונים.

פרקים שלמים מסודרים לפי נושאים: על הרבנית; על יחסיו עם נכדיו; על מופתיו; על תלמידיו ומקורביו ועוד.

להציג את אחד מפרקי הספר החדש בפרסום ראשון ובלעדי.


הרבנית והשואלים

כל השנים היתה הרבנית מקבלת את פני העולים לשאול שאלות הלכתיות את בעלה הגדול. לפעמים, כשנעדר מהבית או כאשר ישב בתוך חדרו שואל אחר, הייתה מסיחה מילים ספורות לשואלים, ובדרך כלל הפליגה בדברי חיזוק להתמדה ולחיי תורה מתוך ניתוק מהעולם הזה, כפי הליכות הבית הגדול.

סיפר אחד ממקורבי רבינו (משנות התש"ל) שנהג להגיע בקביעות כמעט יומיומית, שפעם כשעמד בדלת לשאול שאלה והגרי"ש לא היה בבית, החוותה הרבנית ע"ה שכבר הכירתו על המרפסת שמחוץ לדלת ואמרה לו: "אתה רואה את ה'לוגאן' [ה'הול']? אתה חושב שתמיד היה סגור כך? לא. הכל היה פתוח, בימי שלישי היה פה יום הכביסה, כאן עמדה הפיילע... לא היו חלונות סביב...".

בעל מעשה אחר מתאר, כי לעתים רבות היתה מתעניינת אצל המתדפקים על הדלת: "מה באת לשאול את הרב", והיו רבים ששאלותיהם לא היו רק שאלות הלכתיות גרידא, אלא נבעו מתוך מצבי חיים מסויימים, והיא מצאה את מקומה לעזור ולייעץ...

בהקשר לזה מעניין מה שסיפר אחד מחשובי מקורבי הגרי"ש מזה עשרות שנים: ביום שישי אחד הגיע עם בנו בן השלוש לבית רבינו כדי שיגוז מעט ממחלפות ראשו, כנהוג, והמתין עמו בחוץ כדי שהגרי"ש יסיים את לימודו. הרבנית ע"ה ניגשה וקבלתם בסבר פנים יפות, ושאלה לשם מה הגיע היום? ומשענה לה כי בנו הרך נעשה בן שלוש שנים הוא מבקש לקיים את המנהג של גזיזת השערות על ידי הגרי"ש כדי שיברכו שיגדל בתורה, נענתה ואמרה במתק שפה: "חבל על הזמן של הלימוד שיצטרך הרב לבזבז בגזיזה, אני מציעה שאני אגזוז מעט שערות, ואחר כך כשיסיים ללמוד אביא אותן לידיים של הרב, הוא בודאי יברככם מכל הלב..." וכך הוה...

אירע לא פעם, ששובל השואלים התארך מעבר לרגיל. אמנם היה זה עדיין בתוך פרק הזמן שהקציב לעצמו להזדקק לענות בהלכה, אבל ליבה של הרבנית כבר נחמץ בקרבה. "מספיק כבר להיום" פנתה אל האחרון בתור, "זה מבטל אותו מהלימוד, ואיך אתם יכולים לגזול ממני ומהילדים שלנו את הלימוד שלו?". היא היתה מסבירה באורך רוח בנעימות אך בנחרצות, כי התורה שהוא לומד שומרת על הבית ומגינה עליו, וכי כל הסיעתא דשמיא שיש להם כל יום זה בזכות תורתו.

פעם פנתה ואמרה לאחד השואלים שהטרידו את רבינו: "הוא לומד בשבילך?!"...

רב אחד הגיע לבית רבינו לעת ערב לדון לפניו בסוגיה סבוכה ולבקש את הכרעתו. הלה לא ידע לקצר בדבריו, והפליג במשא ומתן של הלכה שעה שלמה! במשך כל הזמן הרב הזה לא רמז לו רבינו כלום. רק כשכבר גמר ויצא מהבית העירה לו הרבנית: ידע כבודו, שהרב לא יוסיף שעה של שינה על חשבון מה שמאחר כל כך הערב לעלות על יצועו, אלא יקום בדיוק בדקה שקם אתמול...

פעם נלוה לגרי"ש אדם, ושאלתו בפיו בענין שרבינו לא אבה להתערב בו, ולא ענה לו. כך הלך השואל אחריו אחרי תפילת שחרית, מפתח בית הכנסת תפארת בחורים עד פתח ביתו, וחזר לשאול את שאלתו. הרבנית עמדה במעלה המדרגות, והבחינה שמרן צועד ואחריו אותו אחד, וצעקה עליו: "מה אתם רוצים ממנו – תעזבו אותו!".

כאשר הדיין הג"ר אליעזר גולדשמיד והרב צבי וינמן הגיעו לבית רבינו במשך תקופה מסויימת יום יום, היתה הרבנית גוערת בהם בבואם: "עזבוהו! אני התחתנתי עם 'ישיבה-מאן'; לא עם עסקן"... (והיו המילים 'ישיבה-מאן' [בן-ישיבה] נשמעות מפיה בחשיבות כמתארת את מעלת שבחה של מרגלית נדירה יקרת ערך, שיא המעלות! אשר הטיפול בפרצות הלכתיות ציבוריות כמוה כעסקנות שאינה שייכת כלל ל'בן-ישיבה'!).

לפעמים היה הגרי"ש שומע את גערותיה, והיה מגיב בחיוך.

לעומת זאת, היו לרבנית "תגובות" מקוריות אחרות:

פעם עלה הגרמ"מ שולזינגר לירושלים כשמטרת פניו לשוחח בסוגיות קשות עם הגרי"ש. הוא הגיע לבית רבינו בשעה ארבע ועשרה אחרי הצהריים, והרבנית פתחה את הדלת ואמרה כי בעלה כבר ב"אהל שרה" – מקום לימודו... בירר הגרממ"ש האם יוכל לפנות לבית המדרש "אהל שרה" כדי לפגוש את הגרי"ש ולדבר איתו?, שהרי לא הגיע לפגישת חולין או לשיחת מרעים, רק ללימוד. ענתה הרבנית: "אין לכם מה ללכת, הוא סוגר את הדלת ויושב כשגבו מופנה לחלון, וכמה שתדפקו לא יועיל לכם, הוא לא זז ממקומו ולא פותח".

והוסיפה: "איר דארפט פארשטיין, ער שטודירט נאך... ער זאגט מיר, מענטשן קומען דאך פרעגן שאלות, און איך דארף דאך וויסן צו ענטפערן. אויב איך וועל נישט לערנען, איך וועל נישט וויסן וואס צו ענטפערן" תרגום: אתם צריכים להבין, הוא עוד עושה 'שטודירן' [השתלמות והתמחות מקצועית שעושה כל בעל תעודה ותואר עד שגומר להבחן על ידיעותיו ולקבל את התעודה]. הוא אומר לי – אנשים באים ושואלים שאלות, אם אני לא אלמד אני לא אדע מה לענות...


"שלא ייצא מהלימוד"

בחולו של מועד חג הסוכות בשנת תשמ"ט (ימי הקמת "דגל התורה"), הגיע מחותנו הגרש"ז אוירבך לביקור (כמנהגו מדי חג).

השיחה היתה כולה בדברי תורה והלכה כמנהגם מימים ימימה, נושא נוסף לא עלה אפילו לא ברמז... בדרך צאתו של האורח הדגול אחרי שכבר נפרד מהגרי"ש, פנתה אליו הרבנית בנימה של תחנונים: "אנא, תבקש ממנו שלא יכנס לזה... זה יוציא אותו מהלימוד..."

רבי שלמה זלמן שמע וחייך. אמנם הוא עצמו נמנע מלהתערב בהתרחשויות דאז, אבל להעיר לרבינו לא עלתה על קצה דעתו.


על רבינו עם הרבנית:

הרב ידידיה ינובסקי זצ"ל מראשון לציון כיהן במשך שנים רבות כרב אגודת הכורמים, ובמסגרת תפקיד זה היה טורח ימים ולילות בקיץ ובחורף ומפקח על עניני הערלה ושאר מלאכות הגפנים שמהם נבצרו הענבים ליינות של חברת "כרמל מזרחי". כשהעביר את התפקיד האחראי לבנו הרב אי"ש ינובסקי שליט"א, סיפר לו על בעיה קשה וחמורה שטרם היה לה תקדים ואינו יודע פתרון לה, וכי הוא חושש מאוד שבעיה זו תפגע בעתיד ביכולת לספק יינות תחת השגחה מהודרת.

השאלה התעוררה בעקבות הכנסת מכונת בציר חדישה (מעין 'קומביין' של תבואה) לנסיון באחד הכרמים, כשהתכנית היא להחליף בכל הכרמים הגדולים בהדרגה את הבציר הידני שנעשה עד כה באמצעות פועלים, לפעולה על ידי קומביין זה המפריד את הענבים מהגפן תוך כדי נסיעה בין שורות הכרמים, ומפילם למכולה שממנה עולה מסוע לכף מיוחדת של טרקטור הנוסע בצמוד, ונהגו נכרי, וכאשר מתמלאת הכף מרוקנה הנהג לתוך משאית. וכבר בעת הפעולות הנ"ל יוצא מיץ מהענבים הבצורות.

לעומת מיץ שאולי זב בעת בציר ידני שלא מגיע בסופו של דבר ליקב, למכונת הבציר המכנית נכנס מיץ רב שהמכונה גורמת לו בכוונה בעת ההפעלה, והוא מתערב עם הענבים המגיעים ליקב ולבקבוקים. וכידוע בהלכה, לא כל מיץ שיוצא מהענבים ונוגע בו גוי גורם לו להכנס לכלל "נסך", והבעיה של המכונה החדישה הכריחה הכרעה של גדול הפוסקים. הרב אי"ש ינובסקי הציג את השאלה לפני הגרי"ש (כמנהגו התדיר לעשות כל דבר על פיו, ולשם כך ביקר במעונו פעמים רבות מאוד וזכה לקירבה מיוחדת), ומלכתחילה אמר לו רבינו כי לשם תשובה עליו לראות את פעולת המכונה מקרוב, אך הרעיון להגיע אל הכרם להתבונן במלאכת המכונות לא יצא אל הפועל. לאור העיכוב הציעו לגרי"ש שיסריטו את המכונה בעת פעולתה, וע"י ראיית ההקרנה יוכל לפסוק בלי לצאת מהבית. הגרי"ש הסכים וצלם העיתון "יתד" נשכר לשם תיעוד המכונה החדישה, ולאחמ"כ הגיע לבית הגרי"ש.

ערב אחד, הגיע טכנאי ההסרטה להרכיב את המכונה בחדרו של הגרי"ש על שולחנו, וממול הצמיד מסך שעליו ייראו התמונות בעוד זמן קצר. כשנכנס הגרי"ש לחדר והבחין במכונה הגדולה, והסבירו לו מה הוא עומד לראות... התבטא בחיוך "דאס איז די ערשטע מאל אין מיין לעבן ואס איך זעה אזא זאך..." [תרגום: זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה כזה דבר], והוסיף משפט שלימד הרבה את הנוכחים: "מדארף רופן דעם רעבצן" [תרגום: צריך לקרוא לרבנית].

ידע הגרי"ש שכמותו הסגור באהלה של התורה, גם היא כבת ירושלים הטרודה בעניני הבית והחסד לא ראתה מימיה פלא שכזה, וכשהבחין בדבר כל כך מחודש ומעניין זכר דבר ראשון את זוגתו המקריבה את כל חייה בטורח ועמל רב למען תורתו ושקידתו, שיקראו לה כדי שגם היא תיהנה!

[נוטר הכרמים]

והנה תמונת חדב"נ מרן הגר"ח שליט"א מקבל את הספר.

image001.jpg (62.31 KiB) נצפה 6141 פעמים

[קול אומר קרא]

באתר כיכר השבת הובאו קטעים מפרק נוסף

זלזול במופתים
הגרי"ש עצמו מזלזל בענין מופתים מעל דרך הטבע, ורואה בהם ענין לבעלי דמיונות בלבד. כעין זה קרה בהזדמנות אחת כשרבינו הורה הוראה ציבורית מסויימת ונאמר ברבים בשם בעל מופת אחד שמבטיח למי שינהג להיפך - שיזכה ל"בני חיי ומזוני"!

סיפר זאת אחד חשוך בנים לרבינו, בלשון שהשתמע ממנו ספק שמא כדאי לו הפעם לנהוג כפי שמורה אותו "בעל מופת". ענה לו הגרי"ש בדרך חידוד: "הברכה שלי שווה יותר!", כאומר: תעשה כהוראתי, ההוא מדבר דמיונות בעלמא...

והנה, למרבה הפלא, אחרי שאותו שואל עשה בתמימות כהוראת רבינו, נפקד בזש"ק! מה הגיב על כך רבינו כשסיפרו לו את צירוף המקרים הניסי שחל בזכות ברכתו? שוב במשפט מחודד בנימה המבטלת את ה"מופת" הגלוי: "ראיתם, נגזר משמים שיפקד היום, ואילו היה נשמע בקולו של ה"בעל-מופת" היתה מתפרסמת היום הוכחה כי מי ששמע בקולו נפקד בזכות הבטחתו...".

לעומת הזלזול המופגן וחוסר ההתעניינות של הגרי"ש ברגשות טפלים; בסגולות ובעניני השפעות להצלחה וכדומה, מתבלטת ביתר שאת גודל הרצינות ותשומת הלב שלו בכל הנוגע לתיקון המעשים והלב. רואים על תגובותיו ומבטו את חשיבות המידות הטובות בכללן, והצורך לשאוף אל השלמות.

בלתי אפשרי להכיל במסגרת זו תיאור על מידותיו הטובות של רבינו עצמו, הקורנות מאור פניו והניראות לכל מי שבא עמו במגע. מהקטעים דלהלן ניתן רק להבין את מהלך מחשבתו בענין יסודי זה מפרי תגובותיו.

להמחשת שלמות נקודה זו בהתגלמות גדלותו סופר ברבים מפי השמועה המעשה הבא:

בשנים המאוחרות לעת זקנותו המופלגת הגיע פעם לבית הגרי"ש אברך עם בנו בן החמש לבקש ברכה, אולם באותו יום לא התאפשר להכניס אנשים לרבינו עקב חולשתו. בני הבית שמעו שהאברך הזה ובנו הם "סיפור מיוחד", ועבורם כדאי להכנס לפנים מן השורה.

ואכן מצאו את ההזדמנות להביאו לפני הגרי"ש ולספר לו את סיפורו המיוחד של האברך... הלה – כפי שהתברר – היה לפני כמה שנים גוי שהגיע לבית הגרי"ש בערב פסח כדי לקנות את החמץ, ואותם רגעים שחזה בהנהגתו הישרה והתבונן בעדינות ואצילות שיחו ושיגו, עוררו בקרבו תשוקה חזקה ודחיפה פנימית להכנס תחת כנפי השכינה, להתדמות לשלמות האדם הניבטת מרבינו. עד שבמוצאי חג הפסח החל ללמוד על היהדות והתקרב ובסופו של דבר התגייר, וכיום הוא אברך לכל דבר, וזהו בנו הנולד לו כיהודי בזכות הגרי"ש, ועבור הוא מבקש ברכה...

שירי האלמן-חזן
יהודי אלמן גלמוד מבני השכונה היה רגיל במשך שנים רבות לעלות לבית הגרי"ש בשבתות בבוקר בשעת סעודת שבת, להתחמם מאוירת שולחן השבת.

אותו יהודי מבוגר נקט שהינו "חזן". רבינו היה בכל שבת פונה אליו בבקשה לזמר לפניו, ואפילו "מזמין" ממנו זמירות מיוחדות או קטעי חזנות שישמיע, והלה נענה תמיד לבקשות והתמלא עונג ואושר על הכבוד שכיבדוהו לשיר.

זמירות אלו בחלקן נקבעו ונטמעו לימים בין המושרות בקביעות על שולחנו על ידי הנכדים והנינים.

שומר פיו ולשונו
לר"צ וינמן היתה דירת חדר וחצי בבית וגן שעמד למוכרה אחרי שנים שעמדה שוממה, לפי החוק על דירה שלא היתה מאוכלסת יש תוספת מס גבוה ומשמעותי ורבים נוהגים להצהיר שהדירה תפוסה וכך ייעצו עורכי דין כדי להיפטר מתשלום מס שבח. משהביע ר"צ וינמן לעו"ד את חששותיו שיתפסו אותו, הרגיעו אותו שאין שום סיכוי שיתפסו וכי מעולם לא ידעו שהדירה ריקה וכו´.

כרגיל, לפני מעשה שאל את הגרי"ש וענה לו שעליו לומר את האמת ולא לנסות לרמות. ובדברו הניע את ידו, כאומר "לך ישר". ר"צ וינמן עשה כדבריו והלך לדואר לשלם את המס למרות שזה היה סכום רב ולדעתו מיותר. בכל זאת רצה להוציא ממון בכוונה לקיים בזה מצוה, מצוות לשמוע בקול חכמים.

לאחר מעשה פנה אליו יהודי חרדי שעובד במס רכוש בשאלה: "תגיד לי, יש לך רוח הקודש? מלאכים הולכים איתך? 99% מהאנשים המוכרים דירות ריקות מצהירים שהן היו תפוסות, ולך חיכו בפינה, כי אחד העובדים במס רכוש אמר שאתה הוא האדם שעשה את המהומות בקשר לגורן... הם ידעו שאתה לא מתגורר בדירה מאחר ובדקו את שעוני המים והחשמל, הם ראו שבשנים האחרונות לא השתמשו בדירה והמתינו לרגע שתמכור אותה לתלות אותך על עץ".

הלך ר"צ וינמן לגרי"ש וסיפר לו דברים כהוויתן, והוסיף כי אם הוא היה אדמו"ר היו אומרים שהוא בעל מופת. הגרי"ש לא התרגש, והגיב: "אמרתי לך שצריך ללכת באופן ישר" בהמחישו זאת שוב בתנועת ידו.

חנוך לנער
"אין חינוך, תעשה אתה משהו..." כך הגיב הגרי"ש במילים תמציתיות בתכלית לשואל שפנה אליו לפני 18 שנה בענין תיקון הנצרך להוסיף בבתי החינוך כתתי"ם בי"ס וישיבות בנושאי תיקון המידות והטבה שבין אדם לחבירו, כאשר השואל הניח בדבריו שהמוסדות הם הם המחנכים ומעצבים את אישיות התלמידים.

אין כזה דבר. עיצוב החינוך הפנימי של התלמידים איננו מסור בידי מנהלי המוסדות, ואין מה לעבוד בכיוון הזה. כך השתמע מתגובת רבינו.

בכינוס מורים סיפר אחד המרצים שכאשר הלך להיוועץ עם הגרי"ש כיצד להיות מחנך טוב, השיב לו: "ימין מקרבת, ימין מקרבת, ימין מקרבת..." ולא פסק עד שהשואל הפסיקו בשאלה: "אבל יש גם שמאל דוחה?". על זה ענה רבינו: "אכן, אחת ליובל תמצא מקום להעניש ותשתמש בשמאל דוחה ומיד להמשיך בימין מקרבת".

ברכותיו
בכח תורתו וצידקותו היו ברכותיו מתקיימות, ורבים משחרים לפתחו. אמת שעיקר המסר הנלמד ממנו הינו ההתמדה והרציפות בעמל התורה, וכח הפסק בהלכה הגדול והרחב שלו, ואילו ה"מופתים" שקרו פה ושם מכח ברכותיו, מתגלגלים לשוליים בלי חשיבות.

ומסבירים בני הבית הרגילים לראות את בעלי הנס עומדים נפעמים מול כח ברכותיו בכל פעם מחדש, בפשטות - כי הדברים קל וחומר. ומה צדיקים בעלי מופתים שיש להם כח של צדיק גוזר והקב"ה מקיים בזכות אבות או בסגולת שמירת מצוות מיוחדת במדרגת חסידות; ברכותיהם מתקיימים, לתורה בעצמה שנלמדת בכל כך הרבה יגיעת בשר ונדודי שינה, בשקידה ושבירת הרצונות הגשמיים, בהתמדה ברציפות עשרות עשרות שנים ללא הפוגות, על אחת כמה וכמה שיש לה כח וזכות לפעול מופתים. שהרי "תלמוד תורה שקול כנגד כולם".

אמנם לאי אלו בעלי מעשה חשוב לספר גם ממה שחוו וחזו בעיניהם מענין זה. וע"כ בל יחסר המזג ממגוון נושאי הספר, נעלה כמה עדויות אודות ברכותיו שהתקיימו בדרך פלא ונס:

מעשה שאירע בשנות התש"נ, אחד הגיע מדרך רחוקה להשתתף בברית בבית מדרשו של הגרי"ש, והכין ב´ פתקאות על בעיות קשות שנזקק בהן לברכה ולישועה. בין הברית לתפילת מנחה שנערכה מיד לאחריה, ניגש ומסר את פתקאותיו לרבינו.

הגרי"ש פתח את הפתק הראשון והתבונן בו, וקרא בפיו את השם ושם האמא הנזכר בו לישועה פלונית, ואז בטרם הספיק לקרוא בפיו את הפתק השני, ניגש הנכד האחראי על סדריו ופתח לפניו את הסידור ל"אשרי" של מנחה, באומרו ליהודי הממתין: עכשיו לא הזמן... כך שהגרי"ש השאיר את הפתק מבלי לקרוא ממנו את השמות.

ומעיד בעל המעשה, כי הבעיה שהיתה רשומה בפתק הראשון, באה על פתרונה בדרך נס תיכף לאחר ברכת רבינו. ואילו הבעיה שהיתה רשומה בפתק השני לא נפתרה עד היום...

בדמייך חיי
מספר הרב בנימין רבינוביץ´: בשנת תשמ"ו שכב אביו הצדיק רבי אהרן רבינוביץ´ על ערש דוי, ובאותם ימים ביקש ממנו שבאם יולד לו בן זכר, שיקרא לתינוק על שם אביו. והנה, למספר נולד בן זכר – חודש אחרי פטירת האב עצמו לב"ע, והתעוררה לו שאלה קשה. מצד אחד, מצוה לקיים דברי המת, ולכבדו לשמוע בקולו לקרוא את שם התינוק ע"ש הסבא. מצד שני, מכבדו במותו, לקרוא על שמו (מפני שכאשר ביקש לקרוא ע"ש אביו טרם היתה אפשרות ליתן על שם עצמו כמובן), מה לעשות?

ניגש בעל המעשה אל הגרי"ש להתייעץ איתו, והגרי"ש ענה לו, בודאי אתה צריך לתת את שם התינוק ע"ש האבא ולא ע"ש הסבא ואם תאמר מה יהיה עם בקשת האבא וצוואתו? אתן לך ברכה שיהיה לך בעזרת השם עוד בן ואת שמו תתן על שם הסבא.

כך הוה, ויהי לתקופת השנה נולד למספר בן נוסף, ונתן את שמו ע"ש הסב! (ואח"כ נולדו לו רק בנות...). בהזדמנות ביקש המספר מהגרי"ש ברכה עבור בנו השני, ואמר לרבינו, הוא נולד מ"מופת" של הרב! ורבינו בתגובה הניף יד לביטול ואמר "ואס דרייסט אקאפ מופת, נאר ברכה". [תרגום: מה אתה מסובב את הראש, לא נעשה כאן מופת, רק ברכה...]

בשנים המאוחרות החל להכריע גם בנוגע למאבקים ציבוריים ורעיוניים של הציבור התורני, לשאלת נאמני ביתו שמסרו את דבריו והכרעתו לפירסום בעיתון החרדי. בדרך כלל לא הביאו את דבריו בשמו המפורש אלא תחת התואר "מרנן ורבנן" סתמי, היות ואפילו פסקי הלכה בשמו לא הסכים שימסרו באופן מוסמך מבלי שיראה ויגיה את הכתוב8. (כמובן שאין ללמוד מעובדה זו שכל המאוזכר בשם מרנן ורבנן הם דברים ששאלוהו או הביע בהם דעתו).

הוראות לעיתונאים
באופן כללי ההוראה לכותבי העיתון היתה תמיד, לא לפרסם את הדברים הבלתי הלכתיים שנתפסים, ולא לכתוב חדשות או אזהרות לידיעת הציבור, כי אם ללכת קודם בדרכים שקטות. לאדם בעצמו, לרבניו או למשפחתו, לבקש ולהזהיר שהנושא נחשף, וכי הוא נדרש להפסיק לעסוק בו ולהתחייב על כך, ורק כמוצא אחרון, אחרי שמוצו כל הנסיונות בדרכי שלום ואזהרות - אז ניתן רשות לפרסם לרבים את הבעיה (עם או ללא שם האחראי לה, לפי הענין).

שבוע אחרי שבוע, היה הגרי"ש שומע את התקדמות הממצאים והתחקירים, בודק את אמיתתם ואת חומרתם, וממשיך הלאה להיות מתון מתון, לייעץ איך שוב לגשת ושוב להזהיר.

כשרבני הועדה הרוחנית של העיתון יתד נאמן הביאו לפניו נושאים שונים, מעשים או דעות, שלפי דעתם היה צורך להיאבק נגדם, הכריע חד משמעית שהעיתון נוסד על מנת ללחום ברמה נגד ´הצדדיים´ ולא לנהל דרכו מאבקים פנימיים בתוככי הציבור התורני.

עומק חדות הסתכלותו והבנתו, ניכרת לסובביו הן בחדירתו המהירה לשאלות בכל ענין שהוא, כמסופר, והן באבחנתו בנכנסים לבית המדרש או לחדרו, וקולט במי ומה המדובר על הרגע הראשון.

שמירה על פרטיות
אחד מהדברים הבולטים הוא תשומת הלב לפרטים שבסביבה, גם כשלא מדבר על כך. בענין זה צויין שרבינו שם לב (בשנות תש"נ) שכמה ממקורבי הבית המסתובבים תדיר בשעת קבלת הקהל, מטים אוזן לשאלות ולתשובות דרך החדר הקטן (שחלונו יוצא אל החדר הגדול באמצע ארון הספרים), וביקש מאחד מבני ביתו לנעול את דלת החדר במנעול חדש, וכך אכן נעשה.

עוד סופר, כי אחד ממקורבי רבינו הסביר בפניו נושא פוליטי סבוך (לפני כשמונה עשרה שנים), עם תככים וחישובי הפוליטיקאים שאין פיהם וליבם שוים. הגרי"ש הפליא כשמיד עמד על סוף דעתם, בעוד שכמה ממקורביו שנכחו לידו לא הצליחו לתפוס בכזו מהירות את המהלכים, למרות היותם קרובים ממנו לעולם המעשה...

[היא שיחתי]

מספר הערת בנידו"ד
מהראשון נהניתי, על אף שלא הצלחתי להבין בדיוק את הרעיון לגבי היכל שלמה ויישובו עם דברי הגרי"ז
(דרך אגב, האם אני חוטא באפיקורסות אם אומר שמבחינתי דעת הגרי"ש אינה פחותה מדעת הגרי"ז?)

האם ייתכן (יש לי איזו בדל סיבה להניח כן על אף שלא קראתי הספר) שהשני יותר נכנס לפוליטיקה מהראשון?

שמעתי שיש שם איזה מעשה שהגרי"ש אמר בשיעורו על איזה מאכל "האם אובמה אוכל אותו", ולא הבינו כוונתו עד שנתבאר שכיוון לשאול/להעיר שתלוי אם הוא עולה על שולחן מלכים, ואובמה כמלך...

[נוטר הכרמים]

מספר הערת בנידו"ד
מהראשון נהניתי, על אף שלא הצלחתי להבין בדיוק את הרעיון לגבי היכל שלמה ויישובו עם דברי הגרי"ז
(דרך אגב, האם אני חוטא באפיקורסות אם אומר שמבחינתי דעת הגרי"ש אינה פחותה מדעת הגרי"ז?)

האם ייתכן (יש לי איזו בדל סיבה להניח כן על אף שלא קראתי הספר) שהשני יותר נכנס לפוליטיקה מהראשון?

שמעתי שיש שם איזה מעשה שהגרי"ש אמר בשיעורו על איזה מאכל "האם אובמה אוכל אותו", ולא הבינו כוונתו עד שנתבאר שכיוון לשאול/להעיר שתלוי אם הוא עולה על שולחן מלכים, ואובמה כמלך...

מי מדד בשעלו 'גדולים'?

בכל אופן לגופו של ענין, בספר החדש גאון הוראה מובא את הידוע לכל שהגריש"א שליט"א עשה את צעדו זה ע"פ דעת מורו ורבו הגרז"ר בענגיס זצ"ל, רב ואב"ד העדה החרדית.

[דרדקי]

רבותי, משק כנפי ההסטוריה נשמעת כאן מבין החרכים!!!
אם ישאלו אותכם בניכם 'מתי זה קרה שהתחילו להספיד גדולים בחייהם', תדעו את התשובה. כאן זה קרה!!!
חבריה, לאיפה הגענו?
שימו לב לחלק שהשני שהובא כאן, כי בו זה יותר בולט, הרבה נכתב בלשון עבר!!!
("בשנים המאוחרות לעת זקנותו המופלגת הגיע פעם לבית הגרי"ש אברך עם בנו"..."בכח תורתו וצידקותו היו ברכותיו מתקיימות, ורבים משחרים לפתחו")
זה לא נורמלי.
וכי לא ידענו תמיד שבמערכות העיתונים קיימים הספדים וסקירת חייהם של גדולי ישראל החיים וקימים, אבל מי העיז לפרסם את ככה בפרהסיא?
על הרב שך מישהו כתב ככה גם כשהוא היה במצב שזה לא היה כ"כ מזעזע לכתוב עליו ככה?!
זה דבר חדש ולאיפה זה יגיע.
בחניות ספרים ראיתי כדבר הזה גם על הרב עובדיה. אבל אולי אצל בני עדות המזרח שהיו רגילים לרומם מאוד את רבותיהם ולכתוב שירים וכד' בחייהם- ניחא. אבל אצל האשכנזים? מאן דכר שמיה.

[מעיין]

זה מסוגל לאריכות ימים...

[דרדקי]

זה מסוגל לאריכות ימים...

גם שאשתי חולמת שהיא מתה או שאני מת אני מנחם אותה ככה...

אם כבר חלק מהסיפורים חסרי טעם לטעמי.
הקטע על מופתים כ"כ חלש שאין לי מה להוסיף.
כמו"כ יש הרגשה לפעמים שגדולי ישראל אמורים להיות רעים כ"כ ואם הם מתגברים על עצמם זה נפלא. אם למשל מספרים על הגרי"ש שנזהר שבני ביתו והמקורבים לא יטו אוזן למה ששואלים, זה גדלות? זה דבר אנושי נורמלי מתחייב. אם הוא פעם חייך למישהו והעביר ילד את הכביש זה דבר שלא אמור היה לקרות? וכן על זה הדרך, משום מה אני יוצא עם טעם מר בפה.

סיפורי גדלות לטעמי אלו הם סיפורי ההתמדה, האבחנות הדקות בבין אדם לחבירו ודקדוק במצוות עם משקל מדוייק.

החלק הראשון שהובא למשל הוא מלא בטעם טוב. לא מאלו שאין עליהם להתווכח. אלא דבר ברור.

[איש אשכולות]

חלק ראשון מגמתי מכריכה לכריכה (ולדור הצעיר ספר כזה הוא אסון)
האם גם חלק ב' כך.

עלעלתי בו ונראה שכן, האם אני צודק?

[מעיין]

זה מסוגל לאריכות ימים...

גם שאשתי חולמת שהיא מתה או שאני מת אני מנחם אותה ככה...

ילקוט המאירי.jpg (31.19 KiB) נצפה 6046 פעמים

ילקוט המאירי2.jpg (22.95 KiB) נצפה 6046 פעמים

[היא שיחתי]

מי מדד בשעלו 'גדולים'?

אתה צודק
רק אומר באופ"א
מי שמעביר ביקורת על הגרי"ש עפ"ד הגרי"ז הרי עליו להניח באופן מוחלט דחדא עדיף מאידך
ועל זה שייך לומר כדבריך מי מדד בשעלו גדולים

[שבטיישראל]

ב"ה כהיום יש גם לליטאים סיפוןרי צדיקים לספר בסעודת מלוה מלכא במוצאי שבתות ....

(וא"ת וכי למה יספרו את הסיפורים האלו דווקא במוצש"ק ?
וי"ל שהרי בשבת אפ' עם האר. אינו משקר ....)

[איש_ספר]

שבטי, עדין לא זכינו אפי' למקצת שבמקצת מסיפורי צדיקים שיש למשל בספר שיחתן של עבדי אבות (סיפר הרה"ק פלוני שבצאנז לא היה חידוש לראות אחר חצות אנשים שכבר נפטרו באים לקבל תיקון לנשמתם; ידוע הדבר שהציון של הראפשיצער היה פלא פלאות שבכל שנה היה מתגדל עוד ועוד וזה המעט ממה שאני נזכר ברגע זה.

בעית הבציר במכונה הולידה סוגיה חמורה לא פחות, שאפילו תימא שהבוצר בגת צריך הכשר, ע"י ההכאה של המכונה מתמעכים חלק מן הענבים ומיצם ניגר, וא"כ יש כאן תרומה שלא היתה לה שעת הכושר, שאינה תרומה. בירור יפה בזה כתב הרה"ג דניאל וולפסון בספרו אמרות טהרות לפסחים. מצוי באוצר.

[הוד_והדר]

הספר נכתב עד שנת תשס"ו כנראה שמתכונן לעשות חלק ג', גמרתי את זה בשבת, כמעשהו בראשונה כך מעשהו בשניה

[יגל]

הסיפור עם מכונת הבציר תמוה לי במקצת. המעשה היה בעשור האחרון, מאחר ובזכרוני עוד כל המו"מ והפרסומים שהיו סביבו, וודאי שלא היה לפני תשנ"ד, שנת פטירת הרבנית (אא"כ התעורר יותר מפעם אחת).

[יגל]

ידיד שלח לי את כל הדיווח הססגוני על הספר החדש, אין לי מושג מהיכן לקחו, ולכן לא אדע למי להעניק את הקרדיט. בכל אופן, כל הזכויות שמורות לבעל הידיעה, והרי היא לפניכם.

היום (ב) יצא כרך שני של הספר 'השקדן' על הליכות חייו של הגרי"ש אלישיב.


....


להציג את אחד מפרקי הספר החדש בפרסום ראשון ובלעדי.

מקור:
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=26676
(כולל חצי המשפט שצונזר בסוף הציטוט...).

[מאיר סובל]

תקפיץ כבר משהו מחלק ג'?

[זאב ערבות]

בספר עקדת משה ח"ח (ר' משה פרקש) מובא הקטע הזהעל חרדת קודש של הגריש"א לדברי הכתב סופר