המעיין ניסן תשעא - חדש!

[דראל]

צר לי לשאול שאלה פשוטה כל כך. האם יש חידוש כה מסעיר בשורתיים הנ"ל?
בסה"כ כתב החזו"א שאולי יש כאן משהו, שאולי ימצא חן בעיני הקב"ה, ויש להמשיך לראות. זה לא הביטוי של הח"ח (מקור מוסמך?) ביחס להצהרת בלפור: "הנה המעשה מתחיל להיעשות", ובוודאי לא ביטויים ברורים יותר.
על מה הרעש?!

[נוטר הכרמים]

צר לי לשאול שאלה פשוטה כל כך. האם יש חידוש כה מסעיר בשורתיים הנ"ל?
בסה"כ כתב החזו"א שאולי יש כאן משהו, שאולי ימצא חן בעיני הקב"ה, ויש להמשיך לראות. זה לא הביטוי של הח"ח (מקור מוסמך?) ביחס להצהרת בלפור: "הנה המעשה מתחיל להיעשות", ובוודאי לא ביטויים ברורים יותר.
על מה הרעש?!

הגר"ש וולבה מסר בשם הח"ח שזה היה 'אשמייכ'ל' [חיוך] משמים, ולא זכו לגאולה האמיתית השלמה.

[דראל]

צר לי לשאול שאלה פשוטה כל כך. האם יש חידוש כה מסעיר בשורתיים הנ"ל?
בסה"כ כתב החזו"א שאולי יש כאן משהו, שאולי ימצא חן בעיני הקב"ה, ויש להמשיך לראות. זה לא הביטוי של הח"ח (מקור מוסמך?) ביחס להצהרת בלפור: "הנה המעשה מתחיל להיעשות", ובוודאי לא ביטויים ברורים יותר.
על מה הרעש?!

הגר"ש וולבה מסר בשם הח"ח שזה היה 'אשמייכ'ל' [חיוך] משמים, ולא זכו לגאולה האמיתית השלמה.

הגר"ש וולבה מסר זאת בשם ר' אלי' לופיאן ובשם "שמעתי מהגרי"ז" (אך קשה להאמין לכך) על הקמת המדינה!
אם יש בידך מקור לגבי הח"ח, אתפלא מאוד.
לגבי סוף המשפט שציטטת: "ולא זכו לגאולה האמיתית השלמה", זה בוודאי תוספת אנכרוניסטית.

בכל מקרה, זה עדיין לא עונה על שאלתי ביחס לדברי החזו"א.

[איש_ספר]

צר לי לשאול שאלה פשוטה כל כך. האם יש חידוש כה מסעיר בשורתיים הנ"ל?
בסה"כ כתב החזו"א שאולי יש כאן משהו, שאולי ימצא חן בעיני הקב"ה, ויש להמשיך לראות. זה לא הביטוי של הח"ח (מקור מוסמך?) ביחס להצהרת בלפור: "הנה המעשה מתחיל להיעשות", ובוודאי לא ביטויים ברורים יותר.
על מה הרעש?!

אף המולי"ם של קו"א סבורים כך ומשום כך מגוחך בעיניהם החשד שהועלה כאן, שהיה פה השמטה מכוונת.

[ר' גרונם יקום פורקן]

כל כך מגוחך עד שלא יטרחו לחפש את המכתב המקורי בין "המון המסמכים" ולהזים את השמועה המגוחכת?

[תולעת ספרים07]

לצערי ולשמחתי לא התפניתי עד עתה לעיין בתוכן אשכול זה - אמנם מן המעט שראיתי אבקש לשאול.
האחת: גם במידה והחזו"א ז"ל כתב השמטה זו ומה בכך: כאשר על הצהרת-בלפור נחלקו והתחבטו רבות בשעתו כל גדולי ישראל איך לפרשו במהותו ובנסיבות - וראו במאמרו של הרב כשר אשר צירפתי כאן.
השנית: עד כמה שהשכלתי הבין את דבריו של החזו"א ז"ל ההיפוך הוא הנכון, ועל פניו משתמע מדבריו שהצהרת-בלפור אינו אתחלתא-דגאולה - ולא כפי שביקש הרב קטן לפרש את דבריו.
וכך נראה לי כוונת החזו"א ז"ל [בתרגום חופשי]:
איני יודע אם אלו האנשים אשר פעלו וגרמו לכך להוציא את הצהרת-בלפור לפועל עשו נחת רוח לבורא אם לאו.
וכוונתו בזה:
אם היה עדיף להשאיר את עניין שיבת ציון במצב של ייאוש וחלום באספמיה (מה שמוגדר: מצב אנוש) [אין בן-דוד בא אלא בהיסח-הדעת] או שמא טוב עשו שהביאו את שיבת ציון למצב בלתי מסופק (מה שמוגדר: קריטי אך יציב) [וכך ייטיבו להתפלל על שיבת ציון והגאולה האמיתית].
ותו לא מידי.
ואילו היה סובר החזו"א ז"ל שיש בתהליך משום אתחלתא-דגאולה, כלומר, הגאולה המיוחלת, וכפי שהציונים הגדירו וראו אותה, אין כל הסבר בדבריו: אם קונם (הקב"ה) ישמח לדברים הוודאים הבאים...

(בכל מקרה יש צדדים לכאן ולכאן בפירוש כוונת החזו"א ז"ל – ואינם חד משמעיים וכפי שפירשו הרב קטן).

הקטע שהודפס בהמעיין.png (3 KiB) נצפה 4863 פעמים

על הצהרת בלפור מאת הרב מנחם מ. כשר מאתר דעת.pdf

(246.47 KiB) הורד 586 פעמים

[היא שיחתי]

אין כל כך הגיון בצורת החתימה שקודם מובאות החתימה התאריך ואח"כ התוספת הזאת בלא נב וכדו'

[אליחי]

עיין איכ"ר פרשה ג' אות ז'
זכר עניי ומרודי, כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם זכר ענויין שעניתי, ומרודי שמרדתי בך, ויסורין שהרויתני לענה ורוש, יצאו אלו באלו. זכור תזכור. תני רבי חיא משל למלך שיצא למלחמה והיו בניו עמו והיו מקניטין אותו. למחר יצא המלך לבדו ולא היו בניו עמו, אמר המלך הלואי היו בני עמי ואפלו מקניטים אותי. כך, המלך זה הקדוש ברוך הוא, בניו, אלו ישראל. בשעה שהיו ישראל יוצאין למלחמה היה הקדוש ברוך הוא יוצא עמהם, כיון שהכעיסוהו לא יצא עמהם, וכיון שלא היו ישראל בארץ, אמר הלואי היו ישראל עמי ואפלו היו מכעיסים אותי, ואית לן שלשה פסוקים (ירמיה ט, א): מי יתנני במדבר מלון ארחים, מי יתן עמי עמי כמראש כשהיה במדבר. וכתיב (יחזקאל לו, יז): בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם וגו', והדין: זכור תזכור ותשוח עלי נפשי.

הרי שאומר הקב"ה שעדיפה ישיבת א"י אף ללא קיום המצוות.
כמובן שמדרשים ואגדות ניתן להביא לכל הכיוונים. וביחזקאל לכאו' יש פסוק לכאו' לא כך
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: {כד} בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה: {כה} לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ: {כו} עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ:

***************************

מעודי תמהתי מה הנידון של אתחלתא דגאולה. הרי כולם מסכימים שבקום המדינה גם היו דברים טובים ששבנו לארץ, כולם מסכימים שהיו דברים רעים שהעבירו לשמד רבבות, כולם מסכימים שהמצב עכשיו הוא לא הכי טוב מבחינת ישובנו בארץ הן בגשמיות הן ברוחניות.
דהיינו על מה המצב כעת ישנה הסכמה. אלא הויכוח מה זה גאולה. ברור שחלק מהשלמות שבגאולה העתידה היא החזרה לארץ והשלטון הגשמי בה, וברור שזה לא הכל וזה לא שלם כל זמן שאין שלטון תורני, וברור שאין שלמות כל זמן שלא נגיע למצב של שלמה המלך, ואף אז זה עדיין לא השלמות הסופית ואין בזה עדיין קיום כל הנבואות, ואף הרמב"ם כתב שהמשיח יהא חכם משלמה.
היינו ברור שמשהו קרה וברור שחלק גדול מאוד לא קרה.

אין כאן אלא ויכוח על המילון האם לטובה חלקית מהגאולה ניתן לקרוא התחלת גאולה או לא, אותו ויכוח יכול להיות אף על עליית תלמידי הגר"א לארץ.

היינו שאין כאן ויכוח עקרוני אלא ויכוח על המילון, שהרי מה המצב כיום כולם יודעים ומה התכלית גם כולם יודעים.

הדבר היחיד שיכול להיות, זה מי שחושב שאם אנו מגדירים שכבר התחילה הגאולה זה אומר שהקב"ה אמור להמשיל אותה.
א. אם כל הנפקא מינא זה מה הקב"ה יעשה בהמשך, זה אומר שאין נפקא מינא, שהרי אין זה כלל מענייננו.
ב. הרי אף בגאולה ראשונה היה זמן רב בין הביאה לארץ לבין התכלית של "הכל בא" בימי שלמה. 480 שנה שבאמצע היו עם ישראל פעמים רבות בשפל רב הן מבחינה רוחנית הן מבחינה גשמית. ואם כן יתכן שאף שהיה אתחלתא דגאולה נראה ביהמ"ק רק עוד 200 שנה {ה' ירחם שלא}. ואף בגאולה שניה מעולם לא הגיעו לתכלית, הרי שיתכן התחלה בלי סוף אידיאלי.

תתכן עוד נפק"מ האם אחרי שכבר התחיל תהליך של גאולה אנו יכולים יותר לסמוך על עצמינו ולצאת למלחמות בכדי לכבוש עוד חלקים מארץ ישראל.
וכמובן שלא זה הויכוח שהרי ההכרעה בין כה וכה לא בידים שלנו.
ואף בזה לכאו' אין מחלוקת שהרי כאשר יש סבירות רבה שנצליח לכבוש את השטח המדובר חייבים לכבשו, וכדעת הרמב"ן שבכל דור חייבים לכבוש את ארץ ישראל ובפשטות אין הרמב"ם חולק עליו. וזה אף אם עדיין לא התחיל תהליך הגאולה. וכאשר מסתבר שלא נצליח, או שנצליח ויגררו מזה בעיות מדיניות רבות הן בעיות פנים הן בעיות חוץ, לכאורה אין אנו מצווים לאת למלחמה במצב זה, כאשר אין אנו יודעים טובת המלחמה, ואף מלכי בית דוד לא יצאו למלחמה כאשר לא ידעו שינצחו {אלא א"כ שאלו בה'}.

הרי שאין כל השלכה רעיונית והשקפתית מנושא נדוש זה. תתכן רק השלכה מדינית {וגם זה לא ברור, כנתבאר} והיא בין כה לא בידינו, לע"ע.

[שבטיישראל]

למה הגליון הנוכחי לא נמצא באתר ?

[דראל]

כל גיליון עולה לאתר לפחות כחודש וחצי אחר ההדפסה.

[היא שיחתי]

למה הגליון הנוכחי לא נמצא באתר ?

הנה
http://www.shaalvim.co.il/torah/hamaayan.asp

ראיתי באתר שלהם מכתב מר' גדליה לרצב"י קוק
http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... asp?id=214

[חוצפא יסגא]

צריך להכיר את המולי"ם של קו"א כדי לדעת שהם אינם מסוג האנשים שעושים מעשיהם במחשכים.
אם הם חושבים שראוי ונכון להשמיט הם לא יסתירו זאת מאיש.

בניגוד לדעה זו כתב ד"ר בני בראון בספרו החדש על החזו"א (מבוא, עמ' 3):

בעיה חמורה יותר מתעוררת לגבי איגרותיו של החזון איש. מתברר שרבות מאיגרותיו נשתמרו בידי נמעניו, וחלק גדול מהן נאסף בידי בני משפחתו, השומרים אותן ברשותם. חלק מהאיגרות הללו יצאו לאור לאחר מותו בשני כרכים בשנים תשט"ו–תשט"ז, וכרך שלישי, מאוחר, נדפס בשנת תש"ן — כולם בכותרת 'קובץ אגרות ממרן החזון איש זללה"ה'. המעיין במהדורה זו מזדעזע לראות עד כמה מרובים בה סימני ההשמטה (———). חמורים אף יותר המקרים שבהם השמיטו העורכים מבלי לסמן את ההשמטה, וגם אלו אינם מעטים, כפי שניתן ללמוד מאיגרות שנדפסו בבמות אחרות.

[איש_ספר]

א. אופייני שתופעה שנתפסת אצל איש האקדמיה כ'דבר מזעזע' - ריבוי ההשמטות (המסומנות!) באגרות, נחשב אצל אחרים כסמל ל'אהבת הצניעות' וכמופת להדפסה מעודנת (והלא אין ספק שרוב ההשמטות אינם תוכניות אלא פרטים אישים וכיו"ב, כפי שניתן להווכח גם מבלי לראות את האגרות המקוריות).
ב. מעולם לא כתבתי שבקובץ אגרות יש סימון לכל השמטה, (ואיני יודע אם כך הוא אם לאו), כל שנאמר שברשות המשפחה יש עותק ובו סימון לכל השמטה.
ג. עתה אתקן מה שכתבתי לעיל: לעיל כתבתי בשם בני המשפחה המו"ל, שמכיון שאין סימן של השמטה בעותק הנמצא ברשות המשפחה, הרי שיש כאן שאלה וריעותא על התוספת שנדפסה בהמעיין, אבל שוב הבהיר לי מי מהם שהדברים אינם נכונים, משום שהשורות החדשות שנדפסו בהמעיין, באו כתוספת אחר החתימה, ובכגון דא (שאין ההשמטה באה בין התיבות) הם לא טרחו לציינה, גם לא לא ברישומיהם.
ד. האגרת המקורית לא נמצאה לפי שעה, למרות המאמצים לאתרה, אבל מצאתי במקום אחר העתקה של שורות אלה בנוסח מתוקן מעט יותר מכפי שנדפס בהמעיין, והרי הוא בא בזה:

על דבר ארצינו, מחריש ומשתאה לדעת האמנם קרובים הימים שקיווינום, לשמוח לדברים הודאים ההווים, שיבת ציון ששבה מיאוש לדבר בלתי מסופק, ידעתי כי לא השבתי לשאלתך

[למאי_נמ?]

תגובת עורך 'המעיין' באשכול סמוך

[לומד]

מצאתי במקום אחר העתקה של שורות אלה בנוסח מתוקן מעט יותר מכפי שנדפס בהמעיין, והרי הוא בא בזה:

על דבר ארצינו, מחריש ומשתאה לדעת האמנם קרובים הימים שקיווינום, לשמוח לדברים הודאים ההווים, שיבת ציון ששבה מיאוש לדבר בלתי מסופק, ידעתי כי לא השבתי לשאלתך

אני מבין מהאשכול הסמוך שהעתקה זו מקורה נשאר גנוז?!