ירושלמי מסכת חגיגה דף י.
א"ר יוסי בן חנינה המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.
א. האם הכוונה שעושה מעשה (מעיר\מבקר) את חבירו ומרגיש יותר טוב\מוצלח מחבירו.
או גם אם אינו עושה מעשה, עצם הרגשת עליונות על חבירו בעקבות נפילה\טעות של חבירו?
ב. אם כאופן הראשון, ניתן הרבה פעמים להבליג ולא להעיר. אך פעמים רבות חייבים להעיר. וכן אם כאופן השני, אף שאינו עושה מעשה. אם כן זה ענין עצום של עבודת המידות - גאוה. ומי יכול לומר שהוא נקי מזה? האם רובינו נכללים ח"ו ב'אין לו חלק לעולם הבא'?
אשמח לאסמכתות.