התבטאויות חריפות אצל הראשונים

[חד ברנש]

בכתיבותיהם של הראשונים אנו מוצאים פעמים רבות, התבטאויות חריפות, זה על זה וכדומה.
ההרגשה שלי, שזה מצוי יותר אצל חכמי ספרד ופרובאנס, ופחות אצל חכמי אשכנז וצרפת. זה נכון?
מישהו בכלל בירר את התופעה הזו? היכן היא רווחה ועד מתי?
אודה לכל סיוע בעניין.
תבורכו!

[הוגה ומעיין]

זכית ואתה חבר בתחושתך לראב"ד, אלא שהוא הציב את הגבול בין פרובנס לספרד ולא צפונה יותר, היכן שאתה הצבת אותו, בין פרובנס לצרפת.

ובודאי לא נעלמו ממך אלא לפי שעה דברי תא-שמע, רבי זרחיה בעל המאור ובני חוגו, עמ' 140 ועוד.

[חד ברנש]

תודה רבה לך, הרב הוגה,
ולא ידעתי מדברי ת"ש. ייש"כ!!

[עדיאל ברויאר]

איני זוכר אם הוזכר אצל תא שמע (ספרו נדפס שנה לאחר המאמר): א' סימון, 'לשונו החריפה והשנונה של הראב"ע - גינוי אמיתי או דרך ויכוח ספרדית?', תעודה, ח (תשנ"ב), עמ' 120-111

[תורת המן]

איני זוכר אם הוזכר אצל תא שמע (ספרו נדפס שנה לאחר המאמר): א' סימון, 'לשונו החריפה והשנונה של הראב"ע - גינוי אמיתי או דרך ויכוח ספרדית?', תעודה, ח (תשנ"ב), עמ' 120-111

Teuda- Vol 8- 05- Uriel Simon.pdf

(291.86 KiB) הורד 249 פעמים

[בריה נמוכה]

עיין בשל"ה שער האותיות אות שי"ן - שתיקה
ח. והמלעיג ומתלוצץ בדברי חכמים, איתא במסכת עירובין (כא ב) דנדון בצואה רותחת. ונראה לי, דבכלל זה האומר על איזה סברא המוזכרת בגמרא או ברש"י או בתוספות או איזה תירוץ, ואומר: דבר רחוק הוא זה, ואילו הייתי אני אומר דבר זה היו משחקים עלי, הוא עושה עבירה גדולה. ולפי ששמעתי הרבה פעמים כן מדברים, על כן הנני מזהיר על זה באלף אזהרות. ורבי יהושע שאמר פעם אחת, בושני מדבריכם בית שמאי, נתחרט והושחרו שיניו מפני התעניות (חגיגה כב ב). וזה הכלל, 'כי לא דבר רק' (דברים לב, מז), ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פכ"ב ס"ב; ירושלמי פאה פ"א ה"א), ואם הוא רק הוא מכם, כי כל דבריהם הוא אמת ויושר ובטוב טעם ודעת, רק יד שכלנו קצרה.
וראיתי ממורי ורבי הגאון מוה"ר שלמה ז"ל כשהיה שומע מפי תלמידיו שאמרו: וכי היה המקשה משוגע, או איך היה גרייז"ר וכיוצא בזה, היה מכהו מכות מרדות, ומלבד תשובה שסידר לו. והיה מרגיל תלמידיו לומר תמיד בלשון כבוד, כגון דברי המקשה אינם מובנים לי לרוב עומקם, וכיוצא בזה.

[נחומצ'ה]

יש תשובות חוות יאיר סי' קנב, שמבאר באופן נפלא את מחלוקות האמוראים והלשונות החריפים זה על רעהו.
[ר' עקיבא אייגר בגליון הש"ס סנהדרין נט: מפנה לשם ומוסיף להגדיר 'דבר נחמד'].

[תורת המן]

עיין בשל"ה שער האותיות אות שי"ן - שתיקה
ח. והמלעיג ומתלוצץ בדברי חכמים, איתא במסכת עירובין (כא ב) דנדון בצואה רותחת. ונראה לי, דבכלל זה האומר על איזה סברא המוזכרת בגמרא או ברש"י או בתוספות או איזה תירוץ, ואומר: דבר רחוק הוא זה, ואילו הייתי אני אומר דבר זה היו משחקים עלי, הוא עושה עבירה גדולה. ולפי ששמעתי הרבה פעמים כן מדברים, על כן הנני מזהיר על זה באלף אזהרות. ורבי יהושע שאמר פעם אחת, בושני מדבריכם בית שמאי, נתחרט והושחרו שיניו מפני התעניות (חגיגה כב ב). וזה הכלל, 'כי לא דבר רק' (דברים לב, מז), ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פכ"ב ס"ב; ירושלמי פאה פ"א ה"א), ואם הוא רק הוא מכם, כי כל דבריהם הוא אמת ויושר ובטוב טעם ודעת, רק יד שכלנו קצרה.
וראיתי ממורי ורבי הגאון מוה"ר שלמה ז"ל כשהיה שומע מפי תלמידיו שאמרו: וכי היה המקשה משוגע, או איך היה גרייז"ר וכיוצא בזה, היה מכהו מכות מרדות, ומלבד תשובה שסידר לו. והיה מרגיל תלמידיו לומר תמיד בלשון כבוד, כגון דברי המקשה אינם מובנים לי לרוב עומקם, וכיוצא בזה.

מהו פירוש המילים, 'איך היה גרייז"ר'?

[הוגה ומעיין]

גריי"ז - טעות. גרייז"ר - טועה.

[גנזאי]

עיין בשל"ה שער האותיות אות שי"ן - שתיקה
ח. והמלעיג ומתלוצץ בדברי חכמים, איתא במסכת עירובין (כא ב) דנדון בצואה רותחת. ונראה לי, דבכלל זה האומר על איזה סברא המוזכרת בגמרא או ברש"י או בתוספות או איזה תירוץ, ואומר: דבר רחוק הוא זה, ואילו הייתי אני אומר דבר זה היו משחקים עלי, הוא עושה עבירה גדולה. ולפי ששמעתי הרבה פעמים כן מדברים, על כן הנני מזהיר על זה באלף אזהרות. ורבי יהושע שאמר פעם אחת, בושני מדבריכם בית שמאי, נתחרט והושחרו שיניו מפני התעניות (חגיגה כב ב). וזה הכלל, 'כי לא דבר רק' (דברים לב, מז), ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פכ"ב ס"ב; ירושלמי פאה פ"א ה"א), ואם הוא רק הוא מכם, כי כל דבריהם הוא אמת ויושר ובטוב טעם ודעת, רק יד שכלנו קצרה.
וראיתי ממורי ורבי הגאון מוה"ר שלמה ז"ל כשהיה שומע מפי תלמידיו שאמרו: וכי היה המקשה משוגע, או איך היה גרייז"ר וכיוצא בזה, היה מכהו מכות מרדות, ומלבד תשובה שסידר לו. והיה מרגיל תלמידיו לומר תמיד בלשון כבוד, כגון דברי המקשה אינם מובנים לי לרוב עומקם, וכיוצא בזה.

כלשון תלמידי מוה"ר שלמה מצינו בתוס' גורניש לחולין עו. ד"ה ואמאי: "לכך נ"ל, דפשיטא להו לתוס' שהמקשן לא היה משוגע".

[באמונתו]

יש תשובות חוות יאיר סי' קנב, שמבאר באופן נפלא את מחלוקות האמוראים והלשונות החריפים זה על רעהו.
[ר' עקיבא אייגר בגליון הש"ס סנהדרין נט: מפנה לשם ומוסיף להגדיר 'דבר נחמד'].

כך בחפץ חיים - פתיחה ארורין אות ג:

וכדי שלא יפלא בעיני הקורא, כיון שגדול כל כך כח האיסור של לשון הרע וכן של אונאת דברים, למה מצינו בגמרא כמה פעמים, שיראה לכאורה שאמורא אחד מקנטר לחבירו, גם על זה פקחתי עיני, והעתקתי מחמת זה תשובת חות יאיר בסוף הספר, וגם הרבה מאמרים תירצתי בעצמי בתוך הספר, זעיר שם זעיר שם.