במכתבים מימי קדם נפוץ לכנות יהודי חשוב בשם 'ותיק וחסיד' (הרבה פעמים בראשי תיבות 'ווח"ס', ועוד). מרפרוף קצת ב'אוצר החכמה' נראה שימוש רב בתוארים אלו כבר במכתבים שהיו מחו"ל לארץ הקודש ולהיפך בתחילת העליה החסידית לטבריא (תק"מ ואילך. ומעניין לדעת האם גם אצל 'מתנגדים' השתמשו בתוארים אלו, או שהם אומצו בעיקר על ידי החסידים).
ונשאלתי, איך מתאים לכנות בשר ודם בתואר 'ותיק וחסיד', בשעה שבפיוטים מכנים את הקב"ה בתואר זה, כמו ב'הקפות' בשמחת תורה: "ותיק וחסיד עננו ביום קראנו".