מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

בלואה -זה המקור ושורש הצום. כ' סיון

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
יהודהא
הודעות: 1322
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

בלואה -זה המקור ושורש הצום. כ' סיון

הודעהעל ידי יהודהא » ד' יוני 26, 2024 12:28 am

בלואה - זה המקור ושורש הצום.
ישוב שהיה קטן ממדים בשטחו באוכלוסייתו (קהילה של כ-130 יהודים) . ובחשיבותו.
צילום מסך 2024-06-26 002126.png
צילום מסך 2024-06-26 002126.png (668.09 KiB) נצפה 289 פעמים


הלוך ושוב.

צרות ראשונות שמשכחות את האחרונות - וגם ההיפך.
תוקן -בוטל- הוחזר - ובוטל.
מספר הנרצחים באירועים נעים בין 30 ל 35 נפש. וגם בין עשרות אלפים למאות אלפים.

תמיהה.
המדובר בצום כ' סיון. וכבר תמהו על כך שבעלילה זו שבה נהרגו בין 30 ל 32 יהודים ומתוך קהילה, וומ"מ זכה להנצחה רבתי ולסליחות רבות מגדולי עולם , והוא היה הבסיס לצום זה שבהמשך נכרכו בו ונלוו אליו אסונות גדולים בממדים עצומים של אלפי אלפי נפשות ומאות קהילות במרכזים יהודיים שחרבו.

צילום מסך 2024-06-26 002406.png
צילום מסך 2024-06-26 002406.png (553.41 KiB) נצפה 289 פעמים
. עמק הלואר. בלואה היא עיר בצרפת, הממוקמת על גדות נהר הלואר, ונמצאת בין אורליאן לבין טור.

בלגן.
רבים המערבבים את כל הגזירות יחד : מסעי הצלב, שריפת התלמוד, רינדפלייש, תח-תט,
אבל , שנים רבות: עשרות ומאות מבדילים בין המקרים , המשותף להם הוא שכולם נגזרו על יהודי צרפת\ אשכנז וכולם חלו בחודשים [אייר] סיון תמוז.

שונים ורחוקים.
שנים רבות ואיזורים שונים מבדילים גם בין האישים השונים ששמם נכרך בצום זה: רבנו תם,רבנו אפרים מבונא, אחיו רבי הלל מבונא, רבי מנחם בר יעקב מוורמייזא,
רבי נתן נטע הנובר, רבי יחיאל מיכל מנמירוב חתנו של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים. הש,ך, התויו"ט,

להבהרת הדברים ממליץ על קריאת המאמר הראשון בקולמוס 76 - של מ,ד,וינטרויב ושל מ, א, בלוי
https://tablet.otzar.org/#/book/176266/ ... /0/end/0/c

צילום מסך 2024-06-26 002613.png
צילום מסך 2024-06-26 002613.png (191.18 KiB) נצפה 289 פעמים
המפה מויקי.

יהודהא
הודעות: 1322
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: בלואה -זה המקור ושורש הצום. כ' סיון.

הודעהעל ידי יהודהא » ד' יוני 26, 2024 11:40 pm

שני אחים מבונא.
אחד המתאר. והשני המפייט.


לא קשור.
מתוך עיון בסליחות שיוחדו לאמרן בכ' סיון עולה שרובן בכלל נתקנו בידי מחבריהן על גזירות החורבן או על התרחשויות שהיו בימיהם ובמרחב שלהם. וחלקם נאמר בימי הסליחות גם באלול -תשרי ובשני בתרא.

הסליחה "אלוקים אל דמי לך" אכן חוברה על הפורעניות של מסעי הצלב שאירעו בגלים משך כמאתיים שנה, אך אינם קשורים לתאריך כ' בסיון.

כמו"כ סליחת "אל הר המור" שייכת לסוג פיוטי 'העקידה' הנאמרת בעשיה"ת ומחברה הוא ר מאיר ברבי יצחק מחברה של פיוט "האקדמות" המפורסם. וגם היא אינה צמודה ולא חיברוה לאירועי כ' סיון.

כן קשור.
מיוחדים ליום זה.
ויש שני פיוטים המיוחדים לאירועים של יום כ' בסיון. אחד לאירוע בבלואה ב תתקל"א \ 1171. והשני כחמש מאות שנה מאוחר יותר ההריגות בקהילת נמירוב בגזירות ת"ח ת"ט.

שני אחים מבונא.
אחד המתאר. והשני פייטן
.

הסליחה "אמוני שלומי ישראל" שמחברה הוא הילל בן יעקב מבונא, כוללת את האירועים השמות התאריכים של האירוע בבלואה המתוארים לפרטיהם בספר ה'זכירה' של אחיו של 'הילל' הוא ר אפרים מבונא.
------------
ר אפרים מבונא - המתאר.
גזרות קדושי בלויו״ש ביום כ׳ סיון
בשנת ד׳ אלפים התקל״א.

מה נאמר לה', מה נדבר ומה נצטדק, האלהים מצא את עוונינו, גם בשנת ד׳ אלפים ותתקל"א, כי רעה נשקפה בצרפת ושבר גדול בבלויי״ש העיר, כי היו שם כנגד ד׳ מנינים יהודים דרים בעיר, ויהי היום הרע בה׳ בשבת לעת ערב והנה בלהה,

עלילת הדם.
לא דווח על היעדרו של נער, ולא נמצאה שום גופה.

רכב יהודי אחד להשקות את סוסו, והנה שם גולייר אחר, ימחה מספר החיים, משקה סוסו של אדונו ..וראה סוס הגולייר ... ונבעת וקפץ לאחוריו, ולא היה יכול להביאו במים. ויבהל העבד הגוי וישב אל אדונו לאמר, שמע נא אדוני, את אשר עשה פלוני היהודי, רכבתי אחריו אל הנהר להשקות סוסך, וארא והנה הוא משליך לתוך הנהר גוי קטון שהרגוהו היהודים, וכראותי כן נבהלתי ונחפזתי לשוב פן יהרגני גם אותי, וגם הסוס אשר תחתי נבעת מרגשת המים בעת השלכתו הנער במים ולא אבה לשתות.

והנה ידע באדונו שהיה שמח לאיד, כי היה שונא יהודית אחת גברתנית שבעיר, על כן שם את הדברים בפיו, ויען ויאמר, עתה אקח נקמתי מפלונית. ממרת פולצלינא.

בבית הסוהר.
ויהי ממחרת וירכב אל שלטון העיר, הוא טיבלט הרשע בן טיבלט, טיב לטו, ארירות רעות ומרות על ראשו,
מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, ויהי כשמעו ויחר אפו, ויקח את כל היהודים אשר בבלויי״ש ויתנם אל בית הסוהר. ומרת פולצלינא היתה מאמצת לב כולם, כי היתה בוטחת באהבת השלטון שהיה אוהבה עד עתה ביותר, אך איזבל אשתו הצוררת מסיתה אותו, כי גם היא שנאה מרת פולצלינא, וכולם היו נתונים בכבלי ברזל.


הכומר המסית.
לבד ממנה, אך עבדי השלטון השומרים אותה לא נתנוה לדבר עם השלטון מאומה, פן תהפוך את לבו מהם. והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם להתגולל עליהם. ולא ידע במה, כי אין לו עדות עליהם, עד שבא כומר אחד. יאבד וישורש זכרו מארץ החיים, ויאמר לשלטון, לכה נא איעצך איך תעשה בהם שפטים,

מבחן האמת.
צו להביא את העבד אשר ראה שהשליך היהודי את הנער אל תוך הנהר. ויבחן בגיגית במים אם האמת אתו, ויצו ויביאוהו ויפשיטו בגדיו ויתנוהו לתוך גיגית מלאה מים טמאים, לראות אם יוצף למעלה, נכונים דבריו, ואם ישקע למטה לא דיבר נכונה, כי כן משפטי הגוים לנסות בחוקם, חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, ויעשו כרצונם ויציפו את העבד ויעלוהו והצדיקו את הרשע והרשיעו את הצדיק.

השוחד, לא עיוור.
וטרם בא הכומר הנוכר אשר הסית אותו לבלתי קחת כופר על נפש נער, פתח השלטון בממון, וישלח יהודי אחד אל היהודים לשאול מהם, מה יתנו לו, ויתיעצו עם הגוים אוהביהם וגם היהודים אשר במגדל, ולא יעצום כי אם בק' ליטרין, וגם שיקבל חובותיהם ק"פ ליטרין, ובתוך כך בא הכומר, ויהי מאז בואו, לא פנה השלטון עוד אליהם ולא שמע לרבריהם, אך למצות הכומר לבדו,
ולא הועיל הון ביום עברה, .


תלמידי ר' תם, נקשרו יחד.

ויצו השלטון הצורר ויביאום ויתנום אל בית אחד של עצים, ויסבבו את הבית בקוצים ובחבילי זמורות., ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמרו. המלטו נא על נפשבם, ועובו יראתכם ופנו אלינו, ויענום ויכום וייסרום, אולי ימירו את כבודם בלא יועיל, וימאנו ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ביראת שדי. ויצו הצורר ויקחו את שני כהני צדק, את החסיד ר׳ יחיאל ב״ר דוד הכהן ואת הצדיק ר׳ יקותיאל ב"ר יהודה הכהן, ויקשרום בבית המוקד בעמוד אחד, כי גבורי חיל היו שניהם, תלמידי רבנו שמואל ורבנו יעקב, וום ר׳ יהודה ב״ר אהרון,

ננתקה את מוסרותימו,
בן הערובה -לא הועיל.
ויאסרו ידיו, ויצית את האש בחבילי הזמורות ותתלקח האש בעבותות אשר על ידיהם וינתקו, ויצאו שלשתם. ויאמר אל עבדי הצורר הנה האש אין שולטת בנו למה לא נצא. ויאמרו להם. חי נפשכם אם תצאו מזה,ויתעצמו לצאת. וישיבום עוד אל בית המוקד, ויוסיפו לאת ויתפסו בגוי אחד להביאו עמהם לבית המוקד,
ויהי בקרבם אל האש, ויתחזקו הערלים ויקחו את הגוי מידם, ויהרגום שם בחרב וישליכום אל תוך האש ולא נשרפו גם הם גם כולם, ל״א נפשות, רק שריפת נשמתם וגופם קיים, ויראו הערלים ויתמהו איש אל רעהו ויאמרו, אך קדושים המה אלה.

ושם היה יהודי אחד. רי ברוך ב"ר דוד הכהן, וראה בעניו את כל הדברים האלה כי גם הוא היה יושב בארצו, ויצא עבור להתפשר על היהודים אשר בבלוייש, ולא הועיל בעוונותינו. אך בעבור שאר יושבי השלטון המקולל נתפשר באלף ליטרין, גם ספרי התורה ושאר ספריהם הציל, וזה היה בשנת תתקל"א ברביעי בשבת בעשרים לחודש סיון, וראוי לקבעו צום כצום גדליה.

עלינו לשבח.
ככל הדברים האלה כתבו באורליינ"ש העיר הקרובה אל חללי הקודש, והודיעו לרב רבנו יעקב,
ועוד היה כתוב בכתב, ויהי בעלות הלהב, הרימו קולם בנעימה קול אחד, ותחלה היה הנועם נמוך ולבסוף בקול גדול. ובאו ואמרו לנו, מה זה שירכם, כי לא שמענו כנועם הזה, וידענו ביחוד כי עלינו לשבח היה. .

לא ניתנו לקבורה.
בנות ישראל אל ל"א נפש בכינה הנשרפות על קדושת השם, ואחיכם כל בית ישראל יבכו אה השרפה, ובעוונות לא ניתנו לקבורה. אר במקום שנשרפו תחת ההר, ובאו אחרי כן יהודים וקברו את עצמותיהם, וכשלשים ושתים נפשות הקדושות אשר הקריבו את עצמן קרבן מנחה לבוראם, וירח ה׳ אה ריח הניחוח, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

ר' תם גוזר צום.
הרביעי בשבת עשרים בסיון ד״א ותתקל"א, קבלוהו כל קהלות צרפת ואיי הים וריינוס ליום הספד ותענית
מרצון נפשם, ובמצות הנאון רבנו יעקב בן הרב ר׳ מאיר (רבנו תם) אשד כתב אליהם ספרים והודיעם, כי ראוי הוא לקבעו צום לכל בני עמנו, ונדול יהיה הצום הזה מצום גדליה בן אחיקם, כי יום כפורים הוא,

זה לשון רבנו אשר כתב, וכן נכון וכן קבלו היהודים, ופיוט "חטאנו צורנו" מיוסד על זה, ככתוב בו כל המקרה הרע, ולמעלה הוא כתוב בסליחות על גזירת בלוויש, וצדקת כל שמסרו עצמם על יחוד השם תעמוד לישראל סלה. ע"כ.

מתוך -ספר זכירה לרבי אפרים ב"ר יעקב מבונא מבעלי התוספות.

ביעב"ץ.
"כ׳ סיון, בשנת החקל"א היתה גזרת קדושי בלואיש
בצרפת, שנשרפו על קדוש השם, ונעשה בהם נס גדול, והוקבע לתענית חמור, כמו שכתוב בסדר הדורות של ר"י כהן".
[ לא ברורה מה הכוונה ל "נס הגדול"]
----------------------------
חלק ב'.

הפייטן -ר הילל בן יעקב מבונא.
פיוט סליחות שחיבר ר' הילל בן יעקב על הטבח בקהילת בלואה.
ובו חזרה על פרטי המעשה בכ' סיון.


אֱמוּנֵי שְׁלוּמֵי יִשְׂרָאֵל גִּזְרָתָם כְּשֹׁהַם, נְטַשְׁתָּם זְנַחְתָּם וְהָיִיתָ כְּגִבּוֹר נִדְהָם, בְּתִתְּךָ בְּיַד רָשָׁע הַמְּזֹהָם,
נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם.

בְּעֶשְׂרִים בְּסִיוָן גּוֹמֵר פֵּרוֹת וּמַפְרִיחַ, בְּתַתְּקְלָ"א לִפְרָט נִתְּנוּ בְיָדוֹ לְהַכְרִיחַ,
כְּאֶחָד נִתְרַצּוּ לְהַעֲלוֹת לְאִשִּׁים לְהָרִיחַ, הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ.


גָּמַר לְכַלּוֹת נַפְשָׁם בְּלִי פִּדְיוֹם, בַּעֲצַת הָרָשָׁע הַמְּנֻוָּל לְהַרְחִיק הַתְּיוֹם, נְתָנָם בְּמִגְדָּל לְהַכְרִיחָם אָיֹם,
אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם.

דָּבָר זֶה כְּשָׁמְעָם נִתְרַצּוּ יַחַד, כִּבְסִין נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע לְהָשִׁיב כְּאֶחָד, כֻּלָּם בְּנֵי אִישׁ אֶחָד,
מִטָּה הַמֻּשְׁלֶמֶת מִלְּהִכָּחֵד, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד.

הֵם כְּעָנוּ עָלָיו נַשְׁלִיךְ יַהַב, וְלֹא נָשִׂים כִּסְלֵינוּ בֵּאלֹהֵי זָהָב, לַעֲרֹךְ מַעֲרָכָה צִוָּה קְדוֹשִׁים לְהַבְהֵב,
וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַלַּהַב.

וַיֹּאמְרוּ לְהוֹצִיא אוֹתָם לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, יַחְדָּיו שָׂמְחוּ כְּהַכְנָסַת כַּלָּה לְחֻפָּה, עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ שִׁבְּחוּ בְּנֶפֶשׁ כְּסוּפָה, הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה.

זִוְּגוּ יַחַד פִּרְחֵי כְּהֻנָּה בַּעֲנִיבָתָם, יְחִיאֵל וִיקוּתִיאֵל בִּכְהוּנָה וּבְשֵׁרוּתָם, בְּאַהַב נִמְתְּחוּ עַל הָעַמּוּד לִכְפּוֹתָם, הַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם.


חֻתְּמוּ בְּחוֹתַם קֹדֶשׁ בַּחוּרִים וִישִׁישִׁים, וְעָלוּ לְמִנְיָן וְהֵם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים,
יְהוּדָה וְיִצְחָק מֹשֶׁה חֲסִידִים מְאֻשָּׁשִׁים, וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים.

טְבוּעִים בְּחוֹתָמָם אַרְבָּעָה בְּלִי כַחַד, בָּרוּךְ וּשְׁמוּאֵל אָחִיו נִגְוְעוּ כְּאַחַד, מְנַחֵם וִיהוּדָה אַחִים בְּאֵימָה וָפַחַד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד.

יַחַד הַנָּשִׁים לְבֵית הַמּוֹקֵד בְּחֵילֵךְ, אִשָּׁה רְעוּתָהּ מְזָרֶזֶת לְמַהֵר וְלֵילֵךְ, שְׁבַע עֶשְׂרֵה מֵהֶם נִמְנוּ בְּפֶלֶךְ, בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

כְּהַגִּיעַ הָאֵשׁ לַאֲסִירֵי יְדֵי הַכֹּהֲנִים, נִתְּקוּ הַמּוֹסֵרוֹת מֵעַל יְדֵי הַבָּנִים, צָרְחוּ צְרָפַתְנוּ הָאֵשׁ
וְיָצָאנוּ כֵנִים, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶך וְרוֹזְנִים.

לֹא שַׁךְ חֲרוֹן הַצּוֹרֵר מֵעֲלֵיהֶם, צִוָּה עֲבָדָיו
לְהַחֲזִירָם לְבֵית מוֹקְדֵיהֶם, הַכֵּה וּפָצוֹעַ הִכּוּם בְּאָלוֹת וּבְמַקְלוֹתֵיהֶם, תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְיָ כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.


מַלְאֲכֵי מַעְלָה יִבְכָּיוּן עַל דַּאֲבוֹנָי, כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבַי וְגָדְלוּ יְגוֹנָי, שְׁלשֶׁת הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר נָפְלוּ לְפָנָי, וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְיָ.
[הכוונה -ל ר יחיאל, ר יקותיאל ור יודא]

נוֹרָא וְאַדִּיר צוֹפֶה בְּעֶלְבּוֹן יְרֵאָיו, לְבָרֵר לְקָרְבְּנוֹתָיו מְשַׁבְּחָיו בַּנָּאָיו, בְּאֵלֶּה הַחֲסִידִים אֲשֶׁר נִקְרְאוּ מְקֹרָאָיו,
הֵכִין יְיָ זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו.

סֶמֶךְ וְתֹקֶף אוֹת וּפֶלֶא לְגַדְּלָה, שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף לֹא כָלָה, עַיִן רָאֲתָה וְאֹזֶן שָׁמְעָה וּמִלְּלָה, נֵס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קשֶׁט סֶלָה.

עָמְדוּ בְנִסְיוֹנָם וְקִבְּלוּ דִין בַּעֲלִיזוֹת, וְלֹא נָסֹג אָחוֹר לֵב וְעֵינַיִם נְלוֹזוֹת, רְאוּיִם לִקְבּוֹעַ תְּפִלּוֹת עֲזִיזוֹת, וְנָצוּמָה וּנְבַקְשָׁה עַל זֹאת.

פְּדוּת וְכַפָּרָה יְחוֹקְקוּ לִישֻׁרוּן בַּסֵּפֶר, תַּעֲמוֹד זְכוּתָם לְעֻמָּם כַּעַס לְהָפֵר, עַלּ הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.


צַדִּיק יִצְרַח אָפְסוּ חֲסִידֵי הַזֶּבַח, חֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו מָסְרוּ נַפְשָׁם לָאֶבַח, רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו בַּעֲלֵי הַטֶּבַח, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח.

קָדוֹשׁ זָכֹר יִזְכֹּר זֹאת הָעֲקֵדָה, עִם עֲקֵדַת יִצְחָק אוֹתָהּ לְהֵעָנְדָה, רְצוּיָה וַעֲשׂוּיָה כַּדָּת וְכִתְעוּדָה,
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה.

רָאֹה תִרְאֶה בְּעֳנִי יִשְׂרָאֵל, וְקַנֵּא לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְחָרְבוֹת אֲרִיאֵל, וּלְדַם חֲסִידֶךָ הַשָּׁפוּךְ הוֹאֵל,
נְקֹם נִקְמַת בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

שְׁפִיכַת דַּם חֲסִידֶיךָ לְעֵינֵינוּ תוֹדִיעַ, וְעַד מָתַי תִּהְיֶה כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ, אוֹיְבַי רִיב תָּרִיב וּדְמֵיהֶם תַּשְׁפִּיעַ, אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ.

תָּבֹא תְפִלָּתִי לְפָנֶיךָ לְמַעְלָה לְמָעְלָה, אֶנְקַת אָסִיר וּדְמֵי חֲסִידֶיךָ לְהִתְקַבְּלָה, בַּהֲבִיאֲךָ עַל הָאוֹיֵב נֶחֱרָצָה וְכָלָה, תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה.

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב בִּצְוָחָה וּבִנְהִימָה, מִדַּם שֶׁשָּׁפְכוּ יְדֵי עֵשָׁו לְהִנָּקְמָה, שְׂרֵפַת בֵּית הַבְּחִירָה וְתוֹרְתְךָ הַמְרוֹמָמָה, תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה.

יִתְאַשְּׁרוּ עַל מְחִיצָתָן הֲרוּגֵי בְלוּיֵשׁ, לֹא נִסְתַּפְּקוּ לוֹמַר יְיָ בְּקִרְבֵּינוּ הַיֵשׁ, נִתְחַזְקוּ בְּמָעוּזָם כְּמוֹ אַרְיֵה וָלַיִשׁ, לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ.

לָנֶצַח יָרִיב רִיבָם לְמַעַן שְׁמוֹ, יִוָדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ תְּשׁוּעַת נוֹאֲמוֹ, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב מְהֵרָה בְּהִנָּקְמוֹ, הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ.

לְעֵמֶק הוֹרִידוּם בְּלֹא קֶבֶר לְהִשָּׁפֵט, רְאֵה וְהַבִּיטָה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, קַיֶּם נָא בְּאוֹיְבַי הֶחָזוֹן וְהַמִּשְׁפָּט, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט.

בִּינָה הֲגִיגִי אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי וְתוֹחַלְתִּי, שִׂימָה בְנֹאדְךָ וּלְפָנֶיךָ דִּמְעַת לֶחֱיָתִי, קַיֶּם נָא מְהֵרָה חֶזְיוֹן נְבוּאָתִי, וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי.

יַעַן עָבְרוּ חֹק וְחָלְפוּ תְעוּדָה, מִקְדָּשַׁי וְצִיּוֹן חָרְשׁוּ רֵיקָם לְהַעֲמִידָה, נִקְמַת הַדָּם וְנִקְמַת הֶחָמָס תַּצְמִידָה,
מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה.

קַבֶּל נָא צְקוֹנִי אֵל עֶלְיוֹן, חִישׁ מִפְלָט וְהַצֵּל עַמְּךָ הָאֶבְיוֹן, תָּשִׁיב עִירְךָ וְנָוְךָ כְּמִקֶּדֶם בְּצִבְיוֹן, וַיְיָ שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן.

חָזָק וְאַמִּיץ אָמֵן יֵאָמֵן בֶּאֱמוּנָה, דְּבָרוֹ הַטּוֹב יְמַהֵר וְיָחִישׁ לַהֲקִימֶנָּה, הֲמוֹן עִיר לְמַלֹּאוֹת וְאַרְמוֹן לְכוֹנְנָה,
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה.
-----------------------
ויש גם פיוט "קל מלא רחמים" המחובר ליום זה ,אבל מאוחר במאות שנים .
ויש גם "קל מלא רחמים" - חדש ,
וע"כ בקטע הבא.

יהודהא
הודעות: 1322
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: בלואה -זה המקור ושורש הצום. כ' סיון.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' יוני 27, 2024 2:59 am

חלק ג.

קטע מהסליחה שחיבר התוי"ט.

אלה אזכרה בדמעות שליש, צעקה מרה גדולה.
אבוי, אוי, אללי, בזכרי שנתיים, לא היו כהנה לרע מיום שגלינו בגולה.
ת'יו ח'ית זאת, שנה גן ה' חשבנוה איש איש לנחלתו יהא עולה.
ת'יו ט'ית אחת היא שנה דמי נשפך לא זו אף זו רעה חולה.
הלא כי אין אלקים בקרבי מצאוני אלה הרעות.
על אלה אני בוכיה ועיני זולגות דמעות.
לא ימנו לרב כמה מאות אלף ממותי חרב, רעב, דבר ושאר מחלות
ראה ה' והביטה ועשה עמנו אות לטובה.


הרקע.
כ' בסיון שהיה יום תענית וסליחות של יהודי אשכנז לאורך מאות שנים נקבע גם כיום זיכרון לזכר הטבח הגדול שטבחו הקוזקים במתפללי בית הכנסת בנעמירוב בכ' בסיון. היה זה חלק ממסע פוגרומים במטרה להרוג ולרצוח שנקראו פרעות ת"ח-ת"ט (1648-1649) שנמשכו בפועל עד שנת 1667,

למעשה היו הגזירות התרחשות צדדית לאירועים כלליים של התקוממות הקוזקים והצמיתים שהנהיג בוגדן חמלניצקי, נגד האיחוד הפולני-ליטאי. כשהיהודים שהזדהו עם השלטונות הפולנים הפכו כרגיל ל "מטרה" ולשק החבטות של האנטישמים שתמיד ימצאו הצדקה לפרוע ביהודים.

נמירוב.
בכ' בסיון ה'ת"ח (10 ביוני 1648) נכבשה העיר נמירוב, בה הסתגרה גם אוכלוסייה יהודית גדולה. מיד עם נפילת נמירוב, טבחו הקוזאקים את כל הקתולים והיהודים. רבי נתן נטע הנובר דיווח על 6,000 יהודים [שנהרגו, ובראשם רבי יחיאל מיכל מנמירוב חתנו של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים.

קביעת הצום.
בשנת ה'ת"י התכנסו ראשי ועד ארבע ארצות ביריד 'גרמניץ' שבלובלין, וקבעו את היום לתענית ציבור ויום אבל על הקהילות שחרבו. יום זה נבחר בשל העיר הראשונה - נמירוב - שנכבשה ביום זה וכתוצאה מכך יהודיה נטבחו, ולכן קבעוה התענית ביום תחילת הפורענות.

לעומת בלואה שם נהרסה קהילה אחת שבה נרצחו 32 יהודים, הרי בפרעות אלו נחרבו לחלוטין 744 קהילות באוקראינה (פודוליה, ווהלין ורייסן) ונרצחו עשרות\ מאות אלפי יהודים .


יון מצולה"
וכך תיאר עד ראייה בן הדור, ר' נתן האנובר מזאסלב, בספר "יון מצולה" שנדפס בוונציה ב1653 את גורל היהודים שלא הספיקו לברוח מפני הקוזאקים,

"והרבה ק"ק אחורי הנהר דנייפר...שלא יכלו לברוח, ונהרגו על קדושת השם במיתות משונות ומרות. קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים; וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך, ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים; וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית, והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ופרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם; והרבה קברו בחייהם.

היה מעולם- חמאס.
ושחטו ילדים בחיק אימותם; והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן; וקצתם קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים, ותפרו הבטן, וקצצו בהן ידיהם שלא יוציאו החתול חי מן הבטן, ותלו הילדים בדדי אימהותיהם; וקצת ילדים תחבו בשיפוד וצלום אצל האש והביאום אל אימותיהם שיאכלו מהם; ולעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם.

לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם, וכל ארבע מיתות בית דין סקילה שרפה הרג וחנק. והרבה לקחו הקדרים בשבייה ונשים ובתולות עינו... כיוצא בזה עשו בכל המקומות אשר היו מגיעים שמה, וגם לעמים שהיו מעם פולין עשו כהנה, וביותר להכומרים והגלחים.

המרה וחילול הקודש.
ונהרגו אחורי הנהר דניפר כמה וכמה אלפים נפשות מיהודים וכמה מאות שהוכרחו להמיר דתם. וספרי תורות קרעו לקרעים ועשו מהם שקים ומנעלים לרגליהם ורצועי תפילין לקחו לכרך סביב רגליהם. וקצוצי תפילין השליכו בראש כל חוצות, ומשאר ספרי קודש עשו גשרים ברחובותיהם. וקצתם לקחו לתחוב בקני השרפה אשר כל השומע תצלנה אזניו."

להלן קטע מאל מלא רחמים מסליחה של כ' סיון.
על הרב המאור הגדול מוהר"ר יחיאל מיכל דק"ק נימרוב הגדול שנהרג על קידוש השם בשנת ת"ח לפ"ק

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים. אֵין כָּמוֹךָ בָּאִלְּמִים שׁוֹמֵעַ לְשַׁוְעַת עֲגוּמִים. הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה:

בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים. אֶת נִשְׁמַת הַגִּבּוֹרִים. דּוֹרְשֵׁי קַלִּים וַחֲמוּרִים. מַנְהִיגֵי עֲדַת יְשָׁרִים.נִשְׁחָטִים כְּאֵילִים וּכְפָרִים. בָּאוּ זֵדִים אֲרוּרִים. כְּדֹב אוֹרֵב בַּמִּסְתָּרִים. נַחֲלָתֵנוּ נֶהְפְּכָה לְזָרִים. הִשְׂבִּיעַנוּ לַעֲנָה וּמְרוֹרִים:

זָהִיר וְזָרִיז בְּמִצְוַת אֵל. הָאַלּוּף הַגָּאוֹן הָרַב מוהר"ר יְחִיאֵל. נָשָׂא יָדוֹ וְלִבּוֹ לָאֵל. הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל:

חָמִיד וְרָגִיג לְעֵילָא וּלְתַתָּא. בְּדָרֵי מַעְלָה וּבְדָרֵי מַטָּה. גָּזְרוּ רֹאשׁוֹ בְּחֶרֶב לְהוּטָה. רְאֵה יְיָ חֶרְפָּתֵנוּ וְהַבִּיטָה:
..
מָסְרוּ נַפְשָׁם וּגְוִיָּתָם. מְפַרְפְּרִים הַיְלָדִים בְּחֵיק אִמּוֹתָם. כָּלוּ חַיֵּיהֶם וְרַבּוּ אַנְחוֹתָם. נְקֹם יְיָ נִקְמָתְךָ וְנִקְמָתָם:

סֵפֶר תּוֹרָה קָרְעוּ בַּחֲמָתָם. שְׂרָפוּהוּ וּדְרָסוּהוּ בַּהֲלִיכָתָם. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִים אַיֵּה יִרְאָתָם. אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָם:


פִּתְאוֹם נִקְנְסָה מִיתָה חֲמוּרָה. עַל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן אַדִּירֵי הַתּוֹרָה. גַּם לֹא הָיְתָה לָהֶם קְבוּרָה. אֲרִיאֵל צָעֲקוּ מָרָה:
שָׁמַיִם הֻשְׁלְכוּ לְאֶרֶץ שְׁאִיָּה. הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה נְכֵאָה וּצְמֵאָה. אֵיכָה יִרְדְּפוּן אֶחָד מֵאָה. כַּפֵּר לְעַמְּךָ פֶּשַׁע וַחֲטָאָה:

תּוֹרָה תּוֹרָה חִגְרִי שַׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בַּעֲפָרִים. אֲשֶׁר נִשְׁפַּךְ דָּמָם כַּמַּיִם הַנִּגָּרִים. קַנֵּא לְתוֹרָתְךָ אֲשֶׁר שְׂרָפוּהָ זָרִים. הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יוֹצֵר הָרִים.

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם יְיָ הוּא נַחֲלָתָם וְיָנוּחוּ בְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן:

קינה חדשה -על השואה .
מתוך הסידור של בעלז.

בשנים האחרונות הוחלט בבעלזא לשלב בכ' סיון תפילה נוספת של קל 'מלא רחמים' ארוך על קדושי השואה, חוץ מה'מלא' הישן על הרוגי ת"ח ת"ט ור"י מנמירוב).
לשם כך עשו בירורים של נוסחאות שונות והוחלט לאמץ את התפילה שקיבלה את עיצובה הסופי של סופר עיתון 'המבשר', הרב יהושע העשיל זינקובר, נכדו של כ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין זצ"ל, שלאחר הערות ותיקונים נבחרה תפילתו.

צילום מסך 2024-06-27 023412.png
צילום מסך 2024-06-27 023412.png (193.94 KiB) נצפה 171 פעמים

צילום מסך 2024-06-27 023552.png
צילום מסך 2024-06-27 023552.png (119.13 KiB) נצפה 171 פעמים

יהודהא
הודעות: 1322
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: בלואה -זה המקור ושורש הצום. כ' סיון.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' יוני 27, 2024 5:56 pm

לפרעות ת״ח ות״ט יש תעוד נרחב בספרים\קונטרסים מן הדור ההוא.
העיקרים והמקיפים שביניהם:

1. יון מצולה לרבי נתן נטע הנובר. תי"ג , בקישור הבא -
יון מצולה / נתן נטע הנובר אשכנזי

2. צער בת רבים .
בספר 'צער בת רבים' לר ' אברהם ב"ר שמואל אשכנזי ,


3. ובספר 'צוק העתים' של מאיר בן שמואל משרברשין.
לר׳ יהושע ב״ר דוד מלבוב (וינציה, תט״ז), לפיהם - מספר הנפגעים עלה על מחצית מיהודי פולין.

למעשה המחבר הוא ר' מאיר בן שמואל משברשין. ואילו ר' יהושע בן דוד מלבוב לקח את מהדורת קראקא ת"י ושינה את השער ואת החרוזים הראשונים של האקרוסטיכון לפי שמו.

4. ספר 'טיט היון' לר׳ שמואל פייביש ב״ר נתן פיידל מווין.
(וינציה, ללא שנת הדפסה),

5. תיאור הפוגרומים בהקדמת הש״ך לספר הקינות שכתב (אמסטרדם, תי״א),
לספרים אלו נוספו עוד רבים.
-----------------------------------------------
להלן הקטע מספר "יון מצולה" המתייחס לאירועי נמרוב.

פרק ה - גזרה של ק"ק נמרוב.
ויהי כשמוע הצורר חמיל ימ"ש שיהודים רבים נתאספו לק"ק נמרוב ועימהם כסף וזהב לרוב, וגם ק"ק נמרוב בעצמה הייתה מופלגת בעשירות, והייתה קהילה גדולה וחשובה לאלוהים של חכמים וסופרים, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה נרצחים.

בכן שלח חמיל ימ"ש ראש אחד, צורר היהודים, על ק"ק הנ"ל, ועמו כשש מאות איש שולפי חרב, וכתב לראשי אנשי העיר שיהיו בעזרם. ואנשי העיר הקדימו נעשה לנשמע לסייעם בכל כוחם. לא מפני אהבתם, אלא מפני שנאת היהודים.

ויהי ביום ד' כ' סיון, באו הקוזקין סמוך לעיר נמרוב, ויראו היהודים את החיל למרחוק ויחרד לבם, אבל לא היו יודעין אם הם מעם פולין או מעם קוזקין. אף על פי כן הלכו כל היהודים עם נשיהם וטפם וכסף וזהב שלהם אל המבצר, וסגרו המבצר בדלתיים ובריחים להילחם כנגדם.

מה עשו הרשעים הקוזקין? עשו להם דגלים כמו שיש לעם פולין, כי לא יש היכר אחר בין עם פולין לקוזקין, רק בדגליהם. ואנשי העיר היו יודעים מן זו הערמה, והיו קוראים אל היהודים שבמבצר: פתחו השער, כי זה החיל מעם פולין, שבאו לעזור לכם מיד אויביכם אם יבואו. והיהודים שעל החומה עומדים היו רואים בדגליהם שהם כדגלי עם פולין, והיו סבורים שאמת דיברו להם אנשי העיר, מיד פתחו להם השער.

כיון שפתחו השער, נכנסו הקוזקין וחרבם שלופה בידם, ואנשי העיר בחרבות וברמחים ובאתים, וקצתם הלכו במקלות, והרגו ביהודים הרג רב. ונשים ובתולות עינו כרצונם. וקצת נשים ובתולות היו קופצות לברכת המים הסמוכה למבצר, שלא יטמאו אותם הערלים, וטבעו במים.
וגם הרבה אנשים שהיו הולכים לשוט קפצו לתוך המים ושוטטים בו, והיו סבורים שינצלו מן ההריגה והיו היוונים שוטטים אחריהם בחרבות ובאתיהם, והורגים אותם במים. וקצתם היו מורים בקני השרפה לתוך המים והרגום עד שנתאדמו המים מדם הרוגים.

והיה שם ראש הישיבה דק"ק נעמרב, ושמו הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל בן הגאון מוהר"ר אליעזר זצ"ל, שהיה יודע כל התורה כולה בעל פה ובקי היה בכל חכמות בעולם. ודרש להם בשבת שלפני הגזרה והזהיר את העם, שאם יבוא השונא חלילה, שיקדשו שם שמים ולא ימירו דתם, וכן עשו העם הקדוש.
ואף הוא קפץ לתוך המים להציל נפשו ולשוט, ותפסן יוון אחד ורצה להרגו, וביקש הגאון ממנו שלא יהרגהו, ויתן לו כסף וזהב לרוב. ושמע לו היוון, והוליכו לביתו אל המקום אשר כספו וזהבו היה טמון שם, ופטרו זה הקאזק והניחו בחיים.

והלך הגאון משם עם אמו וייחבאו שם בבית אחד כל הלילה עד אור הבוקר. ולמחר, ביום כ"ב סיון, היו היוונים מחפשים גם כן בבתים שמא נחבא שם איזה יהודי, וברח הגאון עם אמו על בית החיים, כדי שאם יהרגום יהיו על בית החיים ויבואו לקבורה.

ויהי כאשר הגיע סמוך לבית החיים, רץ אחריו יוון אחד מאנשי העיר והוא תופר מנעלים ומקלו בידו, והיכה להגאון במקלו פצעים. וביקשה ממנו אימו של הגאון שיהרוג אותה תחת בנה, ולא שמע אליה, והרג מתחילה להגאון הנ"ל ואחר כך לאמו, השם ינקום דמם.
ואחר הריגה שלושה ימים אשתו של הגאון הביאתו לקבורה, כי בכל המקומות שהיו שם הגזרות החיו לנשים רובה דרובה, אם לא מי שהייתה זקנה או חולנית, המיתוה.

מעשה שם בריבה אחת יפת תואר ממשפחה מיוחסת ועשירה, שנשבתה לקאזק אחד ונשאה לאשה, וקודם שבא עליה אמרה לו בערמה שהיא יכולה לעשות בסגולה שלא יזיק לה שום כלי זין, ואמרה לו: אם לא תאמין לי, תנסה בזה, ירה בי קנה השרפה ולא יזיק לי. והקאזק בעלה היה סובר שאמת היא מדברת, וירה בה קנה השרפה לפי תומו, ונפלה ומתה על קידוש השם שלא יטמאנה הגוי, השם ינקום דמה.

שוב אירע שם עוד מעשה בריבה אחת יפת תואר הנשואה לקאזק אחד, ביקשה ממנו שיקדשנה בבית תיפלתם העומד אחורי הגשר. ומילא רצונה והוליכה לקבל הקידושין בבגדי מלכות בתופים ובמחולות. כיון שבאה על הגשר קפצה לתוך המים ונטבעה שם על קידוש השם, השם ינקום דמה.

וכהנה וכהנה רבות אשר אי אפשר להעלות בכתב. מספר כל ההרוגים והנטבעים בק"ק נמרוב לערך ששת אלפים נפשות נהרגו בכל מיתות משונות כנ"ל, השם ינקום דמם.

והנמלטים מחרב דק"ק נמרוב ברחו לק"ק טולטשין, כי היה שם מחוץ לעיר מבצר חזק עד מאוד.

יהודהא
הודעות: 1322
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: בלואה -זה המקור ושורש הצום. כ' סיון

הודעהעל ידי יהודהא » ש' יוני 29, 2024 11:09 pm

הפעם הראשונה הידועה.

מהראוי לציין שלפי הנכתב לעיל עולה שהיתה זה הפעם הראשונה הידועה לנו שיהודים שנהרגו על קידוש השם שרו "עלינו לשבח" בעת הוצאתם להורג או בעת העלאתם על המוקד .
דבר שחזר על עצמו מאוחר יותר בעת הקדושים שנרצחו על ידי האינקויזציה ובעוד מקרים נוספים.

"ב-26 למאי 1171, קהילת בלוא (BLOIS) בצרפת נהרגה על קידוש השם בעקבות עלילת דם, הראשונה בצרפת, ובעקבות מאורע זה קבע רבינו תם את יום כ' בסיון ליום צום, לקהילות צרפת אנגליה וחבל הרינוס.

רבינו אפרים מבון, פייטן ופוסק מאותה תקופה, כותב ב"ספר הזכירה" שלו, שקהילת בלוא, אנשים נשים וטף, עלתה על המוקד עם שירת "עלינו לשבח" בפיה, והוא מתאר את המנגינה שאותה שרו, "שתחילתה הכנעה ופחד, וסופה אמיצה וגיבורה" [ויקי ישיבה.]


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 271 אורחים