מי שלא טבל שלא יגע במיטה

[מזרעו של אהרן]

פליאה ממני הכרזה זו מכמה סיבות:
א. מה מקורה? ומה תוקף חיובה?
ב. באם יש מקור מדוע לא מכריזים זאת בכל לויה?
ג. אם הנפטר גדול הדור שנהירין לו כל שבילי התורה כולה ולא ציוה שיכריזו כזאת בהלוויתו, האם יש כח ותוקף להכרזה כזאת שמכריז מאן דהו?
ד. מצד הסברא מובן שמי שלא נטהר בטבילת עזרא קיים בו חסרון (ואע"פ שבטלוה לטבילה אבל לא עקרו את עצם הדבר כידוע) ולכן מובן שלא יגע בנפטר, אבל איזה שייכות יש למיטה? וכי מיטת עץ או ברזל משמשי הנפטר יש בהם מעלה מסיומת מהחי שלא טבל???
ה. ואם מקיימים סברא הנ"ל שהחי שלא טבל צריך להרחיק עצמו מן הנפטר -שהאמנם הנפטר אין בו דיני טומאה וטהרה אבל משום הפגם והשלימות של אות ברית קודש זה שייך גם בנפטר ולכן מי שלא טבל אל לו ליקרב אל הקודש ובפרט לקדושי עליון- אז אם יש מקום להתרחק יותר מן הנפטר הוא רק בד' אמות, ומה פשר הדבר להכריז להתרחק מן המיטה ולא מד' אמותיו?
ו. ואולי ההכרזה כלפי המיטה הוא משום הרחקה מהנפטר עצמו שאם יגע במיטה בנקל יוכל ליגע בנפטר.

אודה לבאי המקום שיאירו בענין זה

[חכם באשי]

איזכורי הנהגה זו מופיעים, מעט ובמפוזר, בספרו של מ' בניהו, מעמדות ומושבות [=ספר הזכרון לרב יצחק ניסים, סדר ו]. מצוי באוצר.

[גם זה הבל]

אני הבנתי תמיד שהוא אמצעי להרחיק את הלחץ מהמיטה. והכרזה זו נלמדה מהלכות פיקו"נ. [או מצוה לקיים דבריו של מת].

[בראנסוויל]

מונח בזכרוני כי מקור הקדום להעוסקין בב"מ שיטבלו ויטהרו במקוה הוא במעבר יבק, אם כי שכחתי מקורו המדויק, וכן הוא מנהג ישראל מקדמת דנא עיין גשר החיים ח"א פ"ט.

בכלל העוסקין עם המת הוא מוליכי המטה ויש לזה כוונות ליודעי חן.

כל הענינים הנוגעין לטהרה והוצאה וקבורה יסודתן בהררי קודש כמובא במעבר יבק וכפי שהוא העיד שם הם מנהגין קדומין והוא ז"ל קבצן לפונקד אחד, וטעם זהירת העוסקין לטהר את עצמן וכן טעם השמירה ועוד כדי שלא ידבקו ברוחות והחצונים לגוף הב"מ והדברים ארוכים ומבוארים במעבר יבק.

ויש ענינים שנזהרין בהן ביותר בת"ח מבאנשים פשוטין, וגז"ש במעבר יבק.

[ברסלב]

עד כמה שידוע לי אין מקורו במעבר יבק.

אמנם ראה בפוסקים שכתבו לדון.
אם מותר לו לאונן לטבול עצמו בצונן במקום שנוהגים בשמת אדם גדול וקדוש מטבילים עצמם נושאי המטה

וראה גם תיאור מסע הלוויה של החזו"א ז"ל שכל נושאי המטה נצטוו לטבול.

תיאור מסע הלוויה של החזון איש זכרונו לברכה.jpg (66.19 KiB) נצפה 4669 פעמים

[מזרעו של אהרן]

פליאה ממני הכרזה זו מכמה סיבות:
ד. מצד הסברא מובן שמי שלא נטהר בטבילת עזרא קיים בו חסרון (ואע"פ שבטלוה לטבילה אבל לא עקרו את עצם הדבר כידוע) ולכן מובן שלא יגע בנפטר, אבל איזה שייכות יש למיטה? וכי מיטת עץ או ברזל משמשי הנפטר יש בהם מעלה מסיומת מהחי שלא טבל???

בכלל העוסקין עם המת הוא מוליכי המטה ויש לזה כוונות ליודעי חן.

לפ"ז סתם נגיעה במיטה [ולא בנפטר] שאינה חשובה כעוסק עם הנפטר וכגון בשעה שהמיטה מונחת מע"ג הקרקע וכיו"ב אין טעם לאסור מבלי טבילה.

[אוהב אוצר]

לפי מה שכתב הגר"א לגבי סתם ביקור בבית העלמין שנדבקין בו החיצונים אם לא תיקן עוון קרי, ק"ו אם נוגע במיטה שהמת בה ממש. [אולי, כך עלה לי]

[אוצר החכמה]

אבל לפי זה העניין הוא לנוגע ולא למת.
המקור לעניין בית הקברות בבעל קרי הוא הגר"א? כי אני ראיתי שמביאים את זה בשם האריז"ל ומג"א והחיי"א, ובשם הגר"א מביאים שלא להכנס כלל.

[אוהב אוצר]

אעשה לך סדר: מה שאומרים בשם הגר"א שלא להכנס כלל הוא בנוגע לנשים.
והוא גם דיבר מהענין דלעיל.

[מזרעו של אהרן]

לפי מה שכתב הגר"א לגבי סתם ביקור בבית העלמין שנדבקין בו החיצונים אם לא תיקן עוון קרי, ק"ו אם נוגע במיטה שהמת בה ממש. [אולי, כך עלה לי]

אבל לפי זה העניין הוא לנוגע ולא למת.

נכונים ד' אוצה"ח, כי בודאי מזה שנהגו כן רק בהלווית גדולים וצדיקים מוכח שאין הקפידא מצד החיצונים היכולים להידבק בנוגע אלא כ"א מצד הנפטר, וא"כ אין מובן ההכרזה שאין לגעת אפי' רק במיטה

[אוהב אוצר]

אבל אם הוא לא טבל ידבקו בו החיצונים והוא 'יקרב' אותם למיטה של הצדיק...

[מזרעו של אהרן]

אז לכן היה צריך להכריז שלא יקרב לד' אמות הנפטר ולמה דוקא שלא יגע במיטה...
כמובן שהכל לשיטתך אבל לפי האמת וכמובא לעיל מהספרים הענין בזה משום מעלת הנפטר