פורום אוצר החכמה

רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע כותב בספרו 'נמוקי אורח חיים' סימן רכה סק"ב: ויש לומר דסבירא ליה למרן דחביב עליו זהו מצוה לאהוב כל אחד מישראל, כמו שנאמר (ויקרא יט, יח) 'ואהבת לרעך כמוך', (זולת למי שהוא רשע ועבריין ועושה מחלוקת וע"פ וכיוצא, שמותר או מצוה לשנאתו. אבל בסתם) ורובן ככולם בחזקת כשרות גמור - (ועיין יורה דעה סימן ר"מ (סעיף טז) וטורי זהב (סקט"ז) וש"ך (סקי"ח)), אם כן הדרן לעיל (לסעיף קטן הקודם) בכונת התוספות, דאם כן יצטרך לברך בשוק כל היום, משום דצריך להיות חביב עליו כל אחד מישראל. על כן כתב מרן שפיר 'שחביב עליו הרבה', (והיינו דסבירא ליה שזהו כונת התוספות הנזכר לעיל), והיינו שחביב עליו הרבה ביחוד באהבה וזהו מאנשי בריתו. ועיין מה שכתבנו בדברי תורה מהדורא תניינא (אות לט) ובמהדורא רביעאה (אות נד), אך צריכין לשער ולחלק בנפשו בענין מצות ואהבת לרעך כמוך למי שיאהב ביותר וביחוד, עיין שם:


היודע פשר ר"ת וע"פ נא להודיעני

התודה והברכה

ועזות פנים?
ועז פנים?

אני חשבתי כך, אבל רציתי לשמוע חוו"ד חכמי הפורום
בכל אופן תודה

ראה במדבר רבה יח, יב: ארבעה נקראו רשעים וכו' ומי שיש בו עזות פנים וכו' ומי שהוא בעל מחלוקת.

וע''פ = ועוד פשעים, ועובר על פשע, ועברות פליליות.

אלא ודאי בעל כרחך דגם בסברת רבינו הרמ"א הוא אין ולאו ורפיא בידיה, ולא ברור ליה מדינא דהוי מצטער גמור דפטור מן הסוכה, על כן כתב שהמדקדקים במצות יזהרו לישן. רק למד זכות על מנהג העם והיינו העמי הארץ העניים, שאין להם סוכות בנויות כראוי, ובפרט שאין להם כרים וכסתות ויש צינה, וכמו שכתב המגן אברהם בזה (סק"ז), עיין שם. וזה מובן דבעת הצינה בלילה וכשאין להם כרים וכסתות, וסוכה עבידא רק במחצלות או וילונות, והרוח מנשב דהוא כמעט סכנתא לישן שם, ואז הוי ברור וממש פטור לגמרי מן השינה. מה שאין כן כשיש לו כרים וכסתות לא ברירא ליה להרמ"א כנזכר לעיל, על כן כתב דהמדקדקים יחמירו, כיון דהוא חיובא בספיקא דאורייתא דחיובא דמע"ל.


מה לדעתך הפיענוח הנכון לתיבה זו?

אולי דמצות עשה לחומרא

ומה דעתכם על דחיובא דמעת לעת

הוצאת-אמת כתב:ומה דעתכם על דחיובא דמעת לעת

מה הקשר?

שמצות סוכה היא חיוב כל המעת לעת ולכן המדקדקים יזהרו לישון בסוכה

מה כל כך 'איו"ם' לומר הפטרה? ולמה 'צדע"ל'?

איני יודע אם זהו דפוס או כ"י, אבל אולי י"ל רמע"ל, ויהיה פתרונו רמי עליה.
גם הבאת כמה מילים מההמשך, אם ישנו, עשויה להאיר את הענין.

מרחביה כתב:איני יודע אם זהו דפוס או כ"י, אבל אולי י"ל רמע"ל, ויהיה פתרונו רמי עליה.
גם הבאת כמה מילים מההמשך, אם ישנו, עשויה להאיר את הענין.

זה דפוס, אין כתב יד

והנה לבקשתך העתקת רוב הענין

[א] הג"ה ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, יש אומרים משום צנה דיש צער לישן במקומות הקרים כו'. הנה יפלא לכאורה מה שפסק רבינו הרמ"א כהמרדכי להקל בשינה בסוכה שהוא חמיר יותר מאכילה, שגם שינת עראי חייב בסוכה, כדלעיל (בסעיף הלז) במחבר בזה - (ועיין בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר חלק ב' (סימן מו)). וכן נראה מפשטות המשנה (ריש פרק ב דסוכה, מ"א) הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, (ועיין שם ברש"י (כ, ב ד"ה הישן)) דשינה בסוכה אינה רק מצוה רק חובה. ואם כן למה פסק להקל בזה כדעת המרדכי כנזכר לעיל. ואין לומר כיון דמכל מקום מצטער הוא מחמת הצינה, וקיימא לן (סוכה כה, ב) מצטער פטור מן הסוכה, אם כן גם אם הוא חובה והרי זה מצטער ופטור. זה אינו, דאם כן לא היה שייך לומר דהמדקדקים במצות מחמירים לישן, דהרי אסור להחמיר לכאורה כיון שהוא מצטער ופטור דהוי הדיוט, וכמו שכתב בלבושי שרד בזה (על המגן אברהם, סק"ז).

אלא ודאי בעל כרחך דגם בסברת רבינו הרמ"א הוא אין ולאו ורפיא בידיה, ולא ברור ליה מדינא דהוי מצטער גמור דפטור מן הסוכה, על כן כתב שהמדקדקים במצות יזהרו לישן. רק למד זכות על מנהג העם והיינו העמי הארץ העניים, שאין להם סוכות בנויות כראוי, ובפרט שאין להם כרים וכסתות ויש צינה, וכמו שכתב המגן אברהם בזה (סק"ז), עיין שם. וזה מובן דבעת הצינה בלילה וכשאין להם כרים וכסתות, וסוכה עבידא רק במחצלות או וילונות, והרוח מנשב דהוא כמעט סכנתא לישן שם, ואז הוי ברור וממש פטור לגמרי מן השינה. מה שאין כן כשיש לו כרים וכסתות לא ברירא ליה להרמ"א כנזכר לעיל, על כן כתב דהמדקדקים יחמירו, כיון דהוא חיובא בספיקא דאורייתא דחיובא דמע"ל.

וגם נראה גם כן מזה שלא ברירא ליה טעמא דהמרדכי לפטור לגמרי משינה מטעם צינה (במדינתנו), דהא כתב בזה: ולי נראה (היינו הטעם שאין ישנים ההמון בסוכה זולת המדקדקים במצות כנזכר לעיל), משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו, כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור, וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר לו להיות סוכה מיוחדת, עד כאן לשון הרמ"א ז"ל. משמע דלא מיחוור ליה מה שכתב בתחלה טעם שהתירו להם ההמון משינה בסוכה משום צנה, רק כתב טעם אחר כנזכר לעיל, שיש לומר משום דצינה לאו בכל עת הוא, על כן למה ישנו על כל פנים בשעה שהעת הוא אינו לא קר ולא חם, דאז בודאי אינו בכלל מצטער עוד, ולמה יפטרו את עצמם בכל עת מהשינה, על כן כתב טעם אחר משום איש וביתו, דזהו נוהג בכל עת, וכשאין לו סוכה מיוחדת, לזה מקילין להם לפטור כנזכר.

צדע"ל - צדקתה עומדת לעד

לפי הצעתך שהכוונה למעת לעת, אם כן היה צ"ל דחיובא מע"ל. ומהו שהוסיף את האות ד'?
אבל לפי הצעתי, פשט הדברים הוא כך: דכיון שהוא ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא. (ואפילו לשיטת הרמב"ם וסיעתו דספיקא דאורייתא אינו אלא מדרבנן, מ"מ הכא גם הרמב"ם מודה) דחיובא דמצות עשה לחומרא. (כמו שכתבו החוו"ד ועוד אחרונים בדעת הרמב"ם).

שמא יבוא אחד מחו"ר הפורום לעזרתי בפענוח הר"ת - והמש"י וינב"א.

והמש"י - והמשכיל/והמשכילים יבין/נו.

אבל מהו - וינב"א.

וימצא נחת ב...? א...?

אולי: וינחוהו בדרך אמת

בן יצחק כתב:והמשכיל יבין וילך נכון בדרך אמת

יש לו חבר?
דווקא נשמע מאד טוב.

באדרת אליהו בראשית א (טז)

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. חמה ולבנה הם ב' עינים, שהן עיקר המאורות שמאירין לאדם שרואה בם כמ"ש : 'ועינינו מאירות כשמש וכירח', וכמ"ש בה"ת, אע"ג דסדר יצירתם אינו כן כמ"ש בספר יצירה.


מה הם ראשי התיבות בה"ת?

מאיר בן אבי כתב:באדרת אליהו בראשית א (טז)

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. חמה ולבנה הם ב' עינים, שהן עיקר המאורות שמאירין לאדם שרואה בם כמ"ש : 'ועינינו מאירות כשמש וכירח', וכמ"ש בה"ת, אע"ג דסדר יצירתם אינו כן כמ"ש בספר יצירה.


מה הם ראשי התיבות בה"ת?

אולי בעלי התוספות אבל לא מצאתי מלבד בדברי הרוקח ועוד ספרים אך לא בשם בעלי התוס'

ראיתי באמרי משה שכתב ראשי תיבות בעמודה השמאלית 3 שורות מלמעלה ראשי תיבות רשכ"י מה פירוש ראשי התיבות

רבן של כל ישראל

בספר חיי אברהם לרבי אברהם כלפון זצ"ל

מה הר"ת אב"א, לא הצלחתי למצוא המקור

מדרש אור השכל לר' אברהם בר אשר ויניציאה שכ"ז.

ישר כחך

עזרת לי מאד

בהגהות הגר"א על המכילתא פרשת בא [במלבי"ם פסקא קג] כתב: שמותר. כ"מ בהע"א - מה הן ראשי התיבות בהע"א?

אולי הערת מעתיק/מסדר: כן מצאתי בהעתק אחר.

עיניו כיונים כתב:כן מצאתי בהעתק אחר.

כך משמע גם ממש"כ המגיה בספרו של הגר"א יהל אור על הזוה"ק סוף פרשת לך לך (לדף צ ע"א רד"ה בסתרי תורה).
וכך משמע גם ממש"כ בשו"ת ויקרא אברהם [אדאדי] חאה"ע סי' ג ד"ה איברא דאני.

מישהו יכול לסייע לי בפענוח הר"ת הנ"ל?
בספר מגלה צפונות (פרשת צו) להגה"ק בעל שבט מוסר זי"ע

ע"ע = עיין עליהם.
ולד"נ = ככה"נ ולדברינו/ולדרכינו ניחא. [אולי ולדרכם].

מה שנכון נכון כתב:ולד"נ = ככה"נ ולדברינו/ולדרכינו ניחא. [אולי ולדרכם].

יורשה להעיר, דעדיין הכותב באמצע הרצאת קושיותיו.

ואילו נכתב ולנ"ד, היינו פותרים = ועדיין לא נחה דעתנו. (ושמא איכא ט"ס?)

יעקובי כתב:

מה שנכון נכון כתב:ולד"נ = ככה"נ ולדברינו/ולדרכינו ניחא. [אולי ולדרכם].

יורשה להעיר, דעדיין הכותב באמצע הרצאת קושיותיו.

ואילו נכתב ולנ"ד, היינו פותרים = ועדיין לא נחה דעתנו. (ושמא איכא ט"ס?)

א"א לפתור לא נחה דעתנו וכדומה, כי הוא ממשיך לבאר עפ"ד חז"ל בהוריות דקאי הפסוק על משה ואהרן.

ושיעור דבריו: הקשה מי לא ידע דשבת אחים יחד הוא טוב, ואמנם קושיא זו ניחא עפ"ד חז"ל בהוריות שמדובר על ענין מיוחד במשה ואהרן, אבל עדיין קשה מאי על פי מדותיו ומאי כי. וע"פ דברי המגלה צפונות ניחא הכל, והכל נמשך כהרחבת ביאור לדברי חז"ל בהוריות.

ובאמת יותר נראה שצריך לפתור ולדרכם כמ"ש לעיל במוסגר.

ייש"כ לפותרים

מה שנכון נכון כתב: אבל עדיין קשה מאי על פי מדותיו ומאי כי...

לענ"ד אינו מיושב בלשונו "ותו מאי על פי"... שהרי לע"ע אזדא לה קושיא קמייתא (ואע"פ שבעתיד יחזור ליישב הכל באופן מחודש ע"פ דרכו, מ"מ השתא אין עוד קושיא). וא"כ לפי זה לענ"ד לא מתקשר ההמשך "ותו מאי על פי", דעתה אינה אלא הקושיא היחידה, והכי הו"ל "ואכתי קשיא מאי על פי...", ואח"כ לחזור וליישב הכל בדרכו.

עשיתי כעת חיפוש במגלה צפונות על "ניחא ותו". וזה אשר מצאתי מדברי המגיה בראשית דף פ ע"א.


כמדומני שגם שם היה מתאים יותר 'ולדרכם'.

ונמצא כזאת גם בספר מזבח אליהו למהר"א הכהן דף קלד ע"ד בדברי המגיה.


יע"ן = יעלה נכון.

אך שוב לדרכנו ולא לדרכם, אף שמפרש לפי דרשתם.

ייש"כ על המציאה.

ובאמת כמו שתמה מר, הרי שם עדיין לא נתבאר בדבריו שום דבר, רק לקמן, וא"כ מהו 'ולדרכנו' ניחא?

אולם לענ"ד מתברר שסגנון המגיה הזה (שהוא הכותב בשני המקומות) להציג קושיא, ואח"כ להזכיר מימרא מחז"ל, בה עתיד להשתמש בהמשך ע"מ ליישב ביתר שאת הקושיא הראשונה, ועוד קושיות שלאחריה.

ונמצא שרצונו לומר "ולדרכנו להלן ניחא".

ושו"ר מה שהוסיף ממזבח אליהו. והיינו הך. (סיגנון איזמיראי?)

ספק א"א דף פ"ח ע"ב
איזה ספר זה א"א?