מה שנכון נכון כתב:היכן הכפילות??
1. "יראה"
2. "וכן הדברים נראים".
מה שנכון נכון כתב:היכן הכפילות??
משולש כתב:מה שנכון נכון כתב:היכן הכפילות??
1. "יראה"
2. "וכן הדברים נראים".
ויש מי שמוכיח מכאן שמניחין תפלין... וכן שמענו שנוהגין בצרפת. אבל בספרד נהגו שלא להניחן... ומ"מ יראה שאף לשטה זו מ"מ אין איסור בהנחתם, אלא שלדעתם אין מברכין בהנחתם. וכן שמענו על קצת רבני צרפת מן המובהקים שבאחרוניהם שנוהגין להניחם בלא ברכה. וכן הדברים נראין.
מה שנכון נכון כתב:יראה שאף לשיטה זו - היינו יראה שאף לדעתם של אותם אחרים הפוטרים מ"מ אין איסור להניח.
וכן הדברים נראים - מסקנת המאירי בסיום הענין אחר שגמר להביא את המחלוקת, והודעת דעתו שלו שנראה לו לנהוג כבני ספרד וכמנהג קצת רבני צרפת.
משולש כתב:מה שנכון נכון כתב:יראה שאף לשיטה זו - היינו יראה שאף לדעתם של אותם אחרים הפוטרים מ"מ אין איסור להניח.
וכן הדברים נראים - מסקנת המאירי בסיום הענין אחר שגמר להביא את המחלוקת, והודעת דעתו שלו שנראה לו לנהוג כבני ספרד וכמנהג קצת רבני צרפת.
אתה מכניס את רבני ספרד וצרפת בחדא מחתא.
רבני ספרד סוברים שאין צריך להניח כלל. רבני צרפת סוברים שיש להניח רק בלי ברכה.
מה שנכון נכון כתב:לדעת הראב"ד והמאירי אע"פ שחול המועד פטור מתפלין מ"מ יש מקום להניחם בלא ברכה, וכל' הראב"ד "וחולו של מועד פטור מן התפילין מפני שהן ימי אות כימים טובים, ואם ירצה להניח יניח ולא יברך", ולדעת המאירי כן נהגו בעצמם מקצת רבני צרפת,
מה שנכון נכון כתב:יתכן לפרש שהחמירו להניח מחמת זריזותם ואהבתם למצוות אף שפטורים לגמרי.
נהר שלום כתב:מאמר הרב שוחט מתוך ירחון האוצר
וכל אחד ינהג כהוראת רבותיו (ורצוי מאד שיהיה זה רב שעיין בספרו
של רב"ש)].
ולענ"ד גם לספרדי יש לנהוג כן, כיון שבנושא זו רבו המחמירים וכן היה המנהג ברוב קהילות ישראל וכנ"ל, וראוי מאד לחוש להם... אלא שלא הגעתי להוראה
משולש כתב:אף אחד לא חושב שרבו הוא מלאך שמקבל כל אינפורמציה דרך רוח הקודש, וכמה פעמים קורה שהולכים לרב והוא מבקש שיחזרו מחר כי הוא רוצה לעיין בסוגיא.
(וכמו שמצינו בפוסקים שרב שלא ראה את הפוסקים שלפניו, אין הלכה כמותו כי אולי היה חוזר בו אם היה רואה דבריהם).
וכמו שהרבה אנשים שואלים דווקא את הרב וויא איך צריך לבדוק תולעים, ולמה הם לא סומכים על המו"צ השכונתי ש"מסוגל להחליט לבד"??
(ואיך הרב יחליט לבד אם צריך לקרוא את הספר או לא, במקרה שהוא לא יודע מה כתוב בו? אולי יש בו מקור הלכתי חשוב ומכריע שהוא עדיין לא ראה?)
דרומי כתב:הדמיון לרב ויא שהוא מומחה לעניני תולעים וכו' אינו במקומו כלל. הנושא של תולעים הוא מורכב ומלא פרטים, והם גם משתנים כל הזמן. לכן יש ערך מיוחד לרב שמתעסק בזה וחי את הנושא ואת ההתפתחויות שבו.
לעומת זאת בעניננו יש שאלה פשוטה, והתשובה עליה היא 'כן' או 'לא', אז איזה חידושים מסעירים יכולים כבר להיות בזה?
הגהמ כתב:כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דיכתוב כדברים דלהלן נגד פסק השו"ע ונגד אלפים ורבבות מגדולי פוסקי עדת הספרדים במשך דורי דורות:ולענ"ד גם לספרדי יש לנהוג כן, כיון שבנושא זו רבו המחמירים וכן היה המנהג ברוב קהילות ישראל וכנ"ל, וראוי מאד לחוש להם... אלא שלא הגעתי להוראה
כך מקובלני: כל האומר לפסוק כנגד הלכה פסוקה מקובלת בעדה בקבלה שלמה וגמורה, תילתא ברמות רוחא, אא"כ יניע ראשו ויפטיר בשפה רפה: 'אלא שלא הגעתי להוראה'.
רינת ישראל כתב:הגהמ כתב:כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דיכתוב כדברים דלהלן נגד פסק השו"ע ונגד אלפים ורבבות מגדולי פוסקי עדת הספרדים במשך דורי דורות:ולענ"ד גם לספרדי יש לנהוג כן, כיון שבנושא זו רבו המחמירים וכן היה המנהג ברוב קהילות ישראל וכנ"ל, וראוי מאד לחוש להם... אלא שלא הגעתי להוראה
כך מקובלני: כל האומר לפסוק כנגד הלכה פסוקה מקובלת בעדה בקבלה שלמה וגמורה, תילתא ברמות רוחא, אא"כ יניע ראשו ויפטיר בשפה רפה: 'אלא שלא הגעתי להוראה'.
התבקשתי מהרב גבאי לפרסם את תגובתו להנ"ל:
תגובת הרב גבאי: לא באתי להכריע ההלכה אך כן באתי לעורר מה שלא ידוע והוא שהמניח בתנאי יוצא ידי כל השיטות (משנ"ב) ולכן אינו "נגד פסק השו"ע" אלא רק מחמיר לצאת ידי כו"ע. וממילא יש כאן עצה טובה לכל מי שחושש לשיטות האחרות (ובפרט שידוע מנהג הספרדים הקדום שמניחים) ועוד סיבה שהרי הרמ"א פסק להניח בברכה, וידוע שהספרדים נוהגים לחוש הרבה לשיטות הרמ"א כשמדובר לחומרא (כמבואר בכל ספרי הספרדים ובראשם הכף החיים פלאג'י בן איש חי וכף החיים), וכיון שבעצה הנ"ל יוצאים לכו"ע, ממילא נראה שהיא עצה טובה קמ"ל לנהוג כך למעשה ואין בזה שום חשש כלל ועיקר ורק ריוח גדול מאד.
רינת ישראל כתב:לא באתי להכריע ההלכה אך כן באתי לעורר מה שלא ידוע והוא שהמניח בתנאי יוצא ידי כל השיטות (משנ"ב) ולכן אינו "נגד פסק השו"ע" אלא רק מחמיר לצאת ידי כו"ע.
רינת ישראל כתב:וממילא יש כאן עצה טובה לכל מי שחושש לשיטות האחרות (ובפרט שידוע מנהג הספרדים הקדום שמניחים)
רינת ישראל כתב:ועוד סיבה שהרי הרמ"א פסק להניח בברכה, וידוע שהספרדים נוהגים לחוש הרבה לשיטות הרמ"א כשמדובר לחומרא (כמבואר בכל ספרי הספרדים ובראשם הכף החיים פלאג'י בן איש חי וכף החיים)
גם החסידים שבפולין, גילו סובלנות והבנה כלפי בניהם אשר החלו לחבב את הנחת התפילין בחול המועד. כך, בחור בשם יצחק, תלמיד ישיבת נובהרדוק שבמזריטש, מקבל מכתב מאביו בו הוא מפציר בו מאוד לחזור לביתו לפסח. בין הדברים הוא כותב לו: "אל תתאכזר לכולנו בהחלטתך הנחושה, ותהיה כוונתך רצויה כמה שתהיה. כן, דבר לא אומר לך על דרך המתנגדים שבחרת בה, הרי אני בעצמי הסכמתי לשלוח אותך לישיבת המוסר המתנגדית; לא אפריע לך להניח תפילין בחול המועד; ולוואי ותהיה זאת הבעיה הגדולה ביותר של אב בישראל... ולבסוף, אם רוצה אתה שאזמין לך מצה שמורה לחג, אזמין לך, אף על פי שלא נהגתי כך עד עכשיו...".1
---------
1. ש' בן-ארצי, נוברדוק, תל-אביב 2007, עמ' 59.
משולש כתב:עוד מהרב גבאי:
הערות אגב [...]
ב. דחיית רב"ש להגהת הגר"א על המשנה של תפילין לצורך המועד (עמ' 394–402) היא פרק חשוב מאד שכן הגר"א הסתמך רק על גירסת הירושלמי ואילו רב"ש הביא שכל הקדמונים ללא יוצא מן הכלל גרסו כהבבלי. וכאן אני מוסיף שכגירסת הבבלי כן הוא במשניות הקדומות מאיטליה המשקפות את נוסח א"י-ירושלמי של המשנה וכוונתי לשלשת הכת"י הידועים: פרמה קאופמן וקיימברידג'. ויותר יש להוסיף שהמשניות בירושלמי שלנו, שמקורו בכתב יד ליידן הועתקו, ברוב המסכתות, ישירות ממשניות כתב יד פרמה [ראה: י''צ פיינטוך, 'על המשנה שלפני הירושלמי כתב יד ליידן', תרביץ, מה (תשל"ו), עמ' 178–212] ושם כאמור הגירסה כהבבלי מה שמוכיח בבירור שיש כאן טעות סופר גרידא של מעתיק כתב יד ליידן. לסיכום ברור שהגהת הגר"א בזה אין לה מקום, ומ"מ ברור שאין דחיית הגהת הגר"א זו משפיעה על שינוי הפסק הכללי שהרי הקדים הגר"א בביאורו בפירוש שראיה זו היא בגדר "משמעות קצת".
מעט מים כתב:ראיתי בירחון אור ישראל שיצא עכשיו לאור תשרי תשע"ט שיש שם מאמר בענין שיטת הגר"א בזה, וחולק שם על דברי שרשי מנהגי אשכנז הנ"ל עיי"ש
עדיאל ברויאר כתב:הערה אחרת בנוגע לדברי הרב גבאי על החלוקה בין ספרד וקטלוניה.
הנה קישור לדבריו: viewtopic.php?f=7&t=39473&hilit=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%91%D7%90%D7%99&start=160#p449194
ההבחנה שהוא מעיר אכן חשובה, אך כדאי שגם הוא יסגל לעצמו לשון מדויקת יותר. הרבנים שהוא מונה אינם מדרום ספרד אלא מקסטיליה שנמצאת במרכז ספרד (ובקצה הדרומי של ספרד הנוצרית של אותה תקופה). ובכלל, לעשות הבחנה בין "ספרד" לקטלוניה זה מבלבל. יותר מדויק להבחין בין המחוזות השונים של "ספרד", שהחשובים שבהם עבורנו הם: אנדלוסיה (=דרום ספרד=ספרד המוסלמית=ספרד בדברי הרמב"ן וכדומה), קסטיליה וקטלוניה. ובעצם, כולם "ספרד" הם, על אף שכאמור, צודק המעיר שיש להבחין בין המחוזות, ויש מחוזות שקרובים הרבה יותר בכל היבטיהם לפרובנס וכדומה. לחילופין, ניתן לעשות הבחנה גסה יותר בין ספרד המוסלמית לספרד הנוצרית (אמנם הגבול זז במשך כל תקופת הראשונים, אבל בסה"כ כן מובן למה הכוונה, וכנ"ל). אמנם מפסידים בכך את ההבחנה בין האזורים שקרובים יותר לתחום המוסלמי ובין האזורים שרחוקים ממנו, אבל בהרבה תחומים יש קשר בין המחוזות שבתוך התחום שבשליטת הנוצרים.
...לסיכום: הנוסח המכונה היום נוסח ספרדי נהג בתקופת הראשונים בכל ספרד הנוצרית דהיינו קאסטליה וארגוניה, והמאירי מעיד שגם בקטלוניה הקדומה נהג נוסח זה. ולענ"ד קרוב לודאי שנוסח זה פחות או יותר נהג בכל ספרד כולל ספרד המוסלמית, ואין שום מקור אחר סותר לזה, ובכל התקופות נקרא נוסח זה בשם נוסח ספרד סתמא.
ומ"מ יבורך מי שיחקור היטב אם היו – ובאיזו מידה - חילוקי מסורות בין ספרד הנוצרית והמוסלמית בתחומים אחרים כמנהגים, הפטרות, חלוקת פרשיות, הגות, סגנון פרשנות התלמוד, ותפוצת ספרים, נוסח ספרי התלמוד ושאר ספרי היסוד וכו' וכו'. ...
פלפלת בחכמה כתב:האמנם לא דן המחבר בכל ה900 עמודים בשאלה האם מניחים תפילין דר״ת בחוה״מ, אשר גם בזה ראיתי מבוכה בפוסקים (שדנו בדבר משום ס״ס וכדו׳)?!
זו סוגיא בפני עצמה, אבל היא משנית לחלוטין לעיקר הנושא של הספר. בעמ' 449 הע' 356, הפניתי לספרים שעסקו בכך.
חיים שאול כתב:הרב יצחק יוסף אמר אתמול שבאיזה שהוא שלב הרב שך למד את הסוגיא וראה בבית יוסף בשם הזהר שלא מניחים אז הוא חזר בו והפסיק
מראה כהנים כתב:חיים שאול כתב:הרב יצחק יוסף אמר אתמול שבאיזה שהוא שלב הרב שך למד את הסוגיא וראה בבית יוסף בשם הזהר שלא מניחים אז הוא חזר בו והפסיק
ברוך שמסר עולמו לשומרים ויש מי שמעיד על כך שהרב שך למד תורה ובמהלך תלמודו גם גילה את הבית יוסף
לעניות דעתי לא הורה ר' פינחס מקוריץ להניח על תנאי (כי לא היה זה ספק בעיניו) אלא הורה להניח שלא לשם מצוות תפילין (אלא לשם "אל ישנה אדם מן המנהג") בלי תנאי.משולש כתב:בברכה המשולשת כתב:א. ולמאן דאית ליה שאין תנאי במצוות מאי איכא למימר?
ב. איך זה יעלה ארוכה לאזהרת הרשב"י בזוה"ק?
מי הם הסוברים שאין תנאי במצוות? בספר דנן (616) מביא רשימת פוסקים שמביאים את האפשרות של תנאי (וחלקם כתבו בפירוש שמועיל גם לשיטת הזוהר) : הריטב"א, הפמ"ג, סדר משנה, משכנות יעקב, ר' פנחס מקוריץ, הרב מבוטשאטש (דעת קדושים), חתן סופר, רי"ד במברגר, ומשנ"ב.
במחזור ויטרי (לפני ישתבח) כתב "ואם יש לו תפילין ורוצה להניחם" - שמע מינה שלא לכולם היו, וגם מי שהיה לו לא בכל יום רצה להניחם.משולש כתב:בברכה המשולשת כתב:א. כוונתי היתה לרמוז שהפחד מהנחת תפילין (בכל יום) היה נחלת יהודים רבים בצרפת באותה מידה שהיה כך בספרד.
א. בתוס' לא כתוב שהיה אי מי בצרפת שעשה כן, ואולי בכלל הוא מדבר על ספרדים. לעומת זאת המקורות על ספרד הם ברורים ומפורשים עי"ש שמביא סמ"ג והחינוך והריטב"א ורבנו בחיי ועוד פוסקי זמנם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 87 אורחים