פורום אוצר החכמה

מצפה לישועת השם כתב:

דרומי כתב:ממש לא. בתשעה באב ההפטרה מירמי', בר"ח מישעי', בשבת הגדול ממלאכי, ובסוכות מזכרי'

[התשובה האמיתית היא שבתשעה באב לא מחשיבים את ההפטרה אלא את מגילת איכה, ןבשבת חוהמ"ס לא מחשיבים את ההפטרה אלא את המגילה הנקראת, ואידך זיל גמור]

שברי לוחות כתב:דהיינו שחוזרים את הפסוק שלפני האחרון

לא זכיתי להבין דבריכם, מה פי' 'לא מחשיבים', בת"ב ובשבת חוהמ"ס זוהי ההפטרה, ובשבת ר"ח והגדול אומרים הפטרה אחרת מהקבועה בחומש, לא כן?

לא מחשיבים - לפתרון החידה.

ביקורת תהיה כתב:

עזריאל ברגר כתב:ושמעתי פעם שעל זה הזהירה התורה ואמרה "לא תהיה אחרי רבים לרעות", שאם הוא סבור פטור שלא יאמר חייב כדי שהדין יהיה פטור.

'אור החיים' פרשת משפטים:

לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר סְבָרָא אַחַת שֶׁבְּאָמְרְךָ דַעְתְּךָ יֵצֵא זֶה הַנִּדּוֹן חַיָּב בְּדִינוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכֻּלָּם אָמְרוּ 'חַיָּב' וְאַתָּה חוֹשֵׁב 'זַכַּאי', לֹא תִּתְחַכֵּם לִהְיוֹת אַחֲרֵי רַבִּים שֶׁאוֹמְרִים 'חַיָּב' וְתֹאמַר אַתָּה כְּדַעְתָּם 'חַיָּב' הֵפֶךְ מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי כְּדַעְתְּךָ, אֶלָּא אֱמֹר דַּעְתְּךָ כְּפִי מַה שֶּׁיָּדַעְתָּ בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, וְאֵין לְךָ לְהִתְחַכֵּם עַל הַמִּשְׁפָּט.

יישר כח. אלו הן הדברים.

אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).

אלו דברים, לא יוכלו לטמא במגעם איזה דבר, מה שאין כן אם יגעו בדבר שני - טהור - ואז כבר כן יוכלו לטמא במגעם את הדבר הראשון!

הפשטן כתב:אלו דברים, לא יוכלו לטמא במגעם איזה דבר, מה שאין כן אם יגעו בדבר שני - טהור - ואז כבר כן יוכלו לטמא במגעם את הדבר הראשון!

כמדומני שיש כמה דוגמאות לזה:
א. מי חטאת, שמטמאים את הנוגע בהם שלא לצורך הזיה, ועכשיו שנגע בהם - נעשה הוא ראשון לטומאה וטמאם ועכשיו הם מטמאים גם את הנוגע בהם לצורך הזיה, או אוכלים ומשקים.
ב. מים שאובים טהורים שנפלו על אדם טהור (או טבול יום לחלק מהראשונים) - טימאוהו וטימאם, ועכשיו הם ראשון לטומאה.

עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).

שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.

איזה בע"ח משמש במקום אחד בתנ"ך כמשל לארבה, ובמקום אחר בתנ"ך הרבה נזכר כמשל לאותו בע"ח?

עזריאל ברגר כתב:

הפשטן כתב:אלו דברים, לא יוכלו לטמא במגעם איזה דבר, מה שאין כן אם יגעו בדבר שני - טהור - ואז כבר כן יוכלו לטמא במגעם את הדבר הראשון!

כמדומני שיש כמה דוגמאות לזה:
א. מי חטאת, שמטמאים את הנוגע בהם שלא לצורך הזיה, ועכשיו שנגע בהם - נעשה הוא ראשון לטומאה וטמאם ועכשיו הם מטמאים גם את הנוגע בהם לצורך הזיה, או אוכלים ומשקים.
ב. מים שאובים טהורים שנפלו על אדם טהור (או טבול יום לחלק מהראשונים) - טימאוהו וטימאם, ועכשיו הם ראשון לטומאה.

ייש"כ.

אני חשבתי על דוגמה שלישית, שעובדת על אותו עיקרון:

אוכל-קודש שהוא שלישי לטומאה, לא יוכל לטמא במגעו תרומה טהורה.
מה שאין כן אם יגע, במשקין קודש - ואפילו טהורים, שהלא במגע זה - הם נעשים ראשון לטומאה (רמב"ם אבות הטומאה יא ח), וממילא האוכל הנ"ל נעשה שני לטומאה - וממילא כבר כן יכול לטמא את התרומה.

על אילו שני רשעים נאמר במקרא "טוב לב"?

המן ואחשורוש

מנין כתב:על אילו שני רשעים נאמר במקרא "טוב לב"?

לא רק שניים, אלא יותר (מלבד אלה שצויינו ע"י קודמי): פלשתים (שופטים טז ה), כהן עכו"ם (שם יח כ), ואמנון (שמואל ב יג כח). וראה גם את הנכתב על אחאב (מלכים א כא ז).

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).

שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.

מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.

יושב ירושלים כתב:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.

התחלת טוב, וגם סיימת טוב, ואת כל זה - סימנתי בכחול - כדלהלן, אבל מה עם כל מה שבאמצע?

שמא התכוונת:

מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך?
(הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע) [הא להר"מ דס"ל דל"ש חלל ידוע ול"ש חלל שאינו ידוע]
(הרי כשמיעטו) [הא כי אימעיטו]
חללים מאיסור שתויי יין,
(נתמעטו אף) [אימעיטו נמי]
חללים ידועים,
(ואם אין איסור - מלקות מנין) [ואי ליכא איסורא - מלקות מנא לך],
(ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק) [ולהני דפליגי אר"מ איכא לאיסתפוקי]
בתרוויהו.

בקיצור: אם כבר, אז כבר...

הפשטן כתב:

יושב ירושלים כתב:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.

התחלת טוב, וגם סיימת טוב, ואת כל זה - סימנתי בכחול - כדלהלן, אבל מה עם כל מה שבאמצע?

שמא התכוונת:

מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך?
(הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע) [הא להר"מ דס"ל דל"ש חלל ידוע ול"ש חלל שאינו ידוע]
(הרי כשמיעטו) [הא כי אימעיטו]
חללים מאיסור שתויי יין,
(נתמעטו אף) [אימעיטו נמי]
חללים ידועים,
(ואם אין איסור - מלקות מנין) [ואי ליכא איסורא - מלקות מנא לך],
(ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק) [ואליבא דהני דפליגי אר"מ איכא לאיסתפוקי]
בתרוויהו.

בקיצור: אם כבר, אז כבר...

לא הצלחת לברר איך אומרים חלל בארמית?

יושב ירושלים כתב:

הפשטן כתב:

יושב ירושלים כתב:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.

התחלת טוב, וגם סיימת טוב, ואת כל זה - סימנתי בכחול - כדלהלן, אבל מה עם כל מה שבאמצע?

שמא התכוונת:

מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך?
(הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע) [הא להר"מ דס"ל דל"ש חלל ידוע ול"ש חלל שאינו ידוע]
(הרי כשמיעטו) [הא כי אימעיטו]
חללים מאיסור שתויי יין,
(נתמעטו אף) [אימעיטו נמי]
חללים ידועים,
(ואם אין איסור - מלקות מנין) [ואי ליכא איסורא - מלקות מנא לך],
(ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק) [ואליבא דהני דפליגי אר"מ איכא לאיסתפוקי]
בתרוויהו.

בקיצור: אם כבר, אז כבר...

לא הצלחת לברר איך אומרים חלל בארמית?

נראה לך? הרי זה אונקלוס מפורש...
ולמה שאלת רק על "חלל", ולא על "ידוע"? או על "הכשר עבודתו"? או על "חיוב מלקות"? או על "מאיסור שתויי יין"?

יושב ירושלים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).

שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.

מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.

ודאי לא ילקה משום שכרות.
השאלה היא: מה עונשו של חלל שעבד במקדש?

לבנון כתב:איזה בע"ח משמש במקום אחד בתנ"ך כמשל לארבה, ובמקום אחר בתנ"ך הארבה נזכר כמשל לאותו בע"ח?

כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון (יואל ב ד)
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה. התרעישנו כארבה (איוב לט יט-כ)

נשאלתי מבני שיחיה. א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?
ב.איך יתכן שיש כהנים כשרים לעלות לדוכן וסיימו תפילת י"ח, ואפ"ה יאמר הש"צ אלוקינו?
זה קצת דחוף .יש"כ למשתדלים.

ב. במוסף של שמחת תורה כשכבר קידשו ואין הכהנים עולים (מחשש שתיית רביעית יין).

במנחה ביו"כ.

חיימקה כתב:במנחה ביו"כ.

מקור לדבריך?

סי' קכט ס"ב וע"ג סי' תרכב ס"ד.

משה דוויק כתב:א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?

ניחוש: מי שאינו יכול לומר נוסח יעלה ויבוא, הרי הוא חייב להתפלל ערבית אבל לא שחרית.

יאיר כתב:ב. במוסף של שמחת תורה כשכבר קידשו ואין הכהנים עולים (מחשש שתיית רביעית יין).

השואל סייג להדיא: כהנים כשרים לעלות לדוכן.

חיימקה כתב:במנחה ביו"כ.

זה רק לפי מנהג האשכנזים ורוב הספרדים, לאפוקי מנהג המרוקאים.
ואי בתר מנהגא אזלינן, הי' אפשר להביא לפתור גם - בימי חול - לפי מנהג האשכנזים בחו"ל.

אפרים זלמן כתב:

משה דוויק כתב:א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?

ניחוש: מי שאינו יכול לומר נוסח יעלה ויבוא, הרי הוא חייב להתפלל ערבית אבל לא שחרית.

לא בטוח שהוא פטור משחרית.
הגע בעצמך: מי שיש לו רק תפילין של ראש אבל לא של יד, האמנם פטור לגמרי מהנחת תפילין? אמור מעתה: הוא חייב להניח את מה יכול להניח, ואחר כך - אם יזדמן לו גם תפילין של יד - הוא יהי' חייב להניח גם אותם כדי לקיים את מצות תפילין בשלמות. וה"ה לגבי ציצית: מי שיש להם רק הלבן אבל לא את התכלת, האמנם הם פטורים לגמרי מלהטיל ציצית בבגד שאותו הם לובשים? אמור מעתה: הם חייבים להטיל את הלבן, ואחר כך - אם יזדמן להם גם תכלת - הם יהיו חייבים להטיל גם אותה כדי לקיים את מצות ציצית בשלמות.
א"כ דילמא ה"ה הכא: אולי - גם אם אינו יודע איך להזכיר את ראש חודש (ואין לו סידור) - עדין חייב להתפלל שחרית מבלי שיזכיר ראש חודש, ואחר כך - אם יזדמן לו סידור - הוא יהי' חייב לחזור להתפלל שחרית עם הזכרת ראש חודש כדי לקיים את מצות תפילה בשלמות.

משה דוויק כתב:א. במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?

אם כעת סיים להתפלל שחרית מבלי שהזכיר ר"ח, ובעוד רגע יעבור זמן תפילה, אז הואיל וחייב לחזור ולהתפלל ממש כעת (מבלי להמתין) - ממילא פטור מהלווית המת העובר כעת ממול - דהא העוסק במצות תפילה פטור ממצות הלווית המת, מה שאין כן - אם כעת סיים להתפלל ערבית מבלי שהזכיר ר"ח - חייב במצות הלווית המת.

משה דוויק כתב:ב.איך יתכן שיש כהנים כשרים לעלות לדוכן וסיימו תפילת י"ח, ואפ"ה יאמר הש"צ אלוקינו?

אם הכהנים הכשרים הנ"ל מסרבים (שלא כדין) לעלות לדוכן, יאמר הש"צ אלוקינו.

אבל אולי התכוונת לנסח את חידתך כך:
"איך יתכן שיש כהנים כשרים לעלות לדוכן וסיימו תפילת י"ח, ואפ"ה [הם פטורים מלעלות, וא"כ] יאמר הש"צ אלוקינו?"
האמנם לזה התכוונת?

ומסתמא השואל התכוון למקרה שהובא לעיל ע"י חיימקה, מש"ע או"ח קכט (ב) [א], ועי' מעי"ז עוד מקרים כיו"ב - שמובאים ברמ"א שם קכח מד.

לחידה עצמה באופן מילולי, יש פתרון נוסף:
למנהגנו, שתמיד הש"ץ אומר או"א, גם כשיש כהנים (אלא שבתיבת "כהנים" מגביה קולו קצת יותר).

עזריאל ברגר כתב:

יושב ירושלים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).

שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.

מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.

ודאי לא ילקה משום שכרות.
השאלה היא: מה עונשו של חלל שעבד במקדש?

במקרה שלנו בודאי פטור על החללות שהרי היה שוגג, ובאופן כללי, מסברא היה לומר שכיון שחלל הרי הוא כזר א"כ חייב מיתה כזר [וכ"כ כמה אחרונים], אך בכמה ראשונים [רמב"ן סמה"צ ל"ת עג וכ"מ מתוס' קידושין יב: ד"ה אם] מבואר שאינו חייב מיתה, וצ"ב באמת לפי דבריהם מהו במלקות.

חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].

חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].

מותר ליהודי (ואפילו מצוה עליו), למול בשבת תינוק יהודי בן שמונה ימים. אבל גוי פסול מלמול, וממילא אסור לומר לו למול - דהא זו שבות דאמירה לגוי לעשות מלאכת הוצאת דם בשבת.
ומעי"ז לשחוט את קורבנות השבת, דהא שחיטה בזר כשרה, ובתנאי שהוא יהודי.

הפשטן כתב:

חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].

מותר ליהודי (ואפילו מצוה עליו), למול בשבת תינוק יהודי בן שמונה ימים. אבל גוי פסול מלמול, וממילא אסור לומר לו למול - משום מלאכת הוצאת דם בשבת.

זה לא רק משום אמירה לגוי, אלא יש כאן איסורים נוספים, של ביטול מ"ע דמילה, וחבלה שלא לצורך ביהודי וכו'.

ומסתמא השואל לא התכוון לזה ולכיו"ב שהם מצווה, שהרי כתב "מותר", ומשמע לכאורה שזהו בדבר הרשות.

משה דוויק כתב:נשאלתי מבני שיחיה. א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?
ב.איך יתכן שיש כהנים כשרים לעלות לדוכן וסיימו תפילת י"ח, ואפ"ה יאמר הש"צ אלוקינו?
זה קצת דחוף .יש"כ למשתדלים.

האם נפתרו חידותיו?

עזריאל ברגר כתב:

הפשטן כתב:

חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].

מותר ליהודי (ואפילו מצוה עליו), למול בשבת תינוק יהודי בן שמונה ימים. אבל גוי פסול מלמול, וממילא אסור לומר לו למול - משום מלאכת הוצאת דם בשבת.

זה לא רק משום אמירה לגוי, אלא יש כאן איסורים נוספים, של ביטול מ"ע דמילה, וחבלה שלא לצורך ביהודי וכו'.

ומסתמא השואל לא התכוון לזה ולכיו"ב שהם מצווה, שהרי כתב "מותר", ומשמע לכאורה שזהו בדבר הרשות.

נכון שיש בזה איסורים נוספים, אבל יש בזה גם איסור משום אמירה לגוי בשבת.
ומה שכתב "מותר", אכן זה דבר הרשות אצל המוהל היהודי (אע"ג דמצוה רבה קא עביד), שהלא החובה למול את התינוק הזה, אינה מוטלת על המוהל היהודי, אלא על אבי הבן.
כמו כן, בהודעתי הקודמת הבאתי עוד פתרון, חוץ ממילה.

באמת בשו"ת חת"ס יו"ד סימן קל"ב הקשה בשם השער המלך דלמה לא נמול ע"י גוי בשבת.
ובאחרונים כתבו שגוי מפקיע דין "ערל",אבל לא מתקיימת על ידו מצות מילה.

ישר כח על התשובה המעניינת, אך לא התכוונתי לזה - הרי כתבתי שהאמרי בינה מתיר ע"י גוי, וכי יתיר למול ע"י גוי?
וגם בזה הדברים פשוטים ואין כאן חידוש - כיון שאין כאן את דחיית השבת ע"י המצוה,
אני מדבר על חידוש!! כי מדובר בעושה היהודי דבר היתר בשופי [לאדם זה!] ללא שום דחיית השבת, פשוט מותר בתכלית ההיתר! ולכן פשיטא ליה להאמרי בינה שמותר גם לומר לעכו"ם לעשותו, אכן רעק"א מצדד לאיסור, והוא חידוש עצום!

חיים סגל כתב:הרי כתבתי שהאמרי בינה מתיר ע"י גוי, וכי יתיר למול ע"י גוי?!

לדעתי, בדבריך הנ"ל עירבבת בין המושג "להתיר" לבין המושג "לצאת ידי חובה". הגע בעצמך: האם מותר ללכת בשבת? מותר. האם בהליכה הזאת ניתן לצאת ידי חובת מילה? לא. והוא הדין הכא: גם אילו היו פוסקים שהיו מתירים לומר בשבת לגוי למול, הם עדין לא היו חייבים לסבור - שגם ניתן לצאת בזה ידי חובת מילה. אבל מדבריך אפשר להבין שכביכול, אילו הי' מותר בשבת לומר לגוי למול, אז גם הי' ניתן לצאת בזה ידי חובת מילה, ולכן אתה שואל בפליאה (שאינה במקום): "כי יתיר למול ע"י גוי?!"

הפשטן כתב:

חיים סגל כתב:הרי כתבתי שהאמרי בינה מתיר ע"י גוי, וכי יתיר למול ע"י גוי?!

לדעתי, מדבריך אפשר להבין שכביכול, אילו הי' מותר בשבת לומר לגוי למול, אז גם הי' ניתן לצאת בזה ידי חובת מילה, ולכן אתה שואל בפליאה (שאינה במקום): "כי יתיר למול ע"י גוי?!"

הבנת נכון את דברי! ופליאתי במקומה עומדת!
לענ"ד שני הדברים כרוכים יחד, אם מותר לומר לגוי למול זאת אומרת שיוצאים ידי המצוה, כי אם לא יוצאים הרי זה חילול שבת, ועל חילול שבת יש איסור של אמירה לעכו"ם.
ופשוט שבזה [בשונה מהתשובה שאליה כוונתי] אין לטעון שכל שמותר לי לעשות מותר לי לצוות לגוי - כי גם לך אסור לעשות את המילה באופן שלא תצא ידי חובה [כגון למול בלילה], וכשאתה מצווה לגוי אתה מצווהו לעשות באופן שאין המצוה מתקיימת, ואינני רואה שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה.
ובמילים פשוטות יותר: גם לך מותר רק לעשות ברית מילה ולא חבלה בעלמא, ואתה אומר לגוי לעשות חבלה בעלמא.

ולעצם התשובה שהתכוונתי אליה:
אדם הניח עירובי תחומין, כך שיכול לילך מעירו 4000 אמה בהיתר גמור! כעת בשבת הוא ורוצה לבקש לגוי שילך עבורו מחוץ לתחום העיר - ומסתפק רעק"א, שאמנם הוא עצמו שהניח ע"ת יכול לילך בשופי, אך הגוי הרי אין לו ע"ת, והרי הוא מצוה לו לילך חוץ לתחומו, וממילא שפיר יש לאסור!!! והוא פלאי!!!!

אני לא מצליח להבין, איזה הבדל עקרוני אתה מוצא (לענין חידתך), בין מילה לבין עירובי תחומין. לענ"ד, מה שתגיד שם תגיד כאן, ומה שתגיד כאן תגיד שם. אפרט:

חיים סגל כתב:כשאתה מצווה לגוי [למול] אתה מצווהו לעשות באופן שאין המצוה מתקיימת, ואינני רואה שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה.

גם מי שיחלוק על האמרי בינה ויאסור להגיד לגוי ללכת 4000 אמה, יטען בדיוק כמוך: "כשאתה מצווה לגוי ללכת 4000 אמה, אתה מצווהו ללכת בלי שהוא עשה קודם לכן עירובי תחומין, ואינני רואה שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה".
אז מה תענה לו? בטח תענה לו, שעצם העובדה שהאמרי בינה מתיר מוכיחה שדווקא יש צד לטעון (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי ללכת 4000 אמה) - שבאמירה לגוי ללכת 4000 אמה - לא יהא איסור אמירה לעכו"ם בשבת למרות שהעכו"ם (בשונה מהיהודי) לא עשה קודם לכן עירובי תחומין! השתא דאתית להכי, א"כ דילמא ה"נ בנדו"ד, דילמא יש צד לטעון (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי למול) - שבאמירה לגוי למול - לא יהא איסור אמירה לעכו"ם בשבת למרות שהעכו"ם (בשונה מהיהודי) לא מוציא בזה ידי חובת מילה! שים לב להקבלה שבין "למרות" לבין "למרות"...

ובכלל, גם אליבא דשיטתך, שבמילה אין "שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה", אינני מבין איזה פגם אתה מוצא בפיתרון כזה לחידתך, שהוא (אליבא דשיטתך הנ"ל) יפתור את חידתך - לכו"ע - ולא רק אליבא דהצד לאסור שבו מצדד רעק"א. אדרבא, דווקא הפתרון של עירובי תחומין - אינו פותר באופן חלק את חידתך - שהלא למשל האמרי בינה יפסול על הסף את הפתרון של עירובי תחומין, מה שאין כן הפתרון שאני הצעתי ממילה לא יפסל ע"י אף אחד - אפילו לא ע"י האמרי בינה - לפחות אליבא דשיטתך הנ"ל שבמילה אין "שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה".

חיים סגל כתב:ובמילים פשוטות יותר: גם לך מותר רק לעשות ברית מילה ולא חבלה בעלמא, ואתה אומר לגוי לעשות חבלה בעלמא.

והוא הדין בדוגמה של עירובי תחומין: גם לך מותר ללכת 4000 אמה - רק אם קודם לכן עשית עירובי תחומין - ולא אם לא עשית, ואתה אומר לגוי ללכת 4000 אמה - מבלי שהוא עשה קודם לכן עירובי תחומין.

חיים סגל כתב:לענ"ד שני הדברים כרוכים יחד, אם מותר לומר לגוי למול זאת אומרת שיוצאים ידי המצוה, כי אם לא יוצאים הרי זה חילול שבת, ועל חילול שבת יש איסור של אמירה לעכו"ם.

נכון, אבל גם אתה מודה שכל זה בתנאי שאנחנו מתחשבים באיסור של אמירה לגוי בשבת, והרי בדיוק לזה כיוונתי בהודעתי הקודמת (אע"פ שלא פירשתי אז את דבריי באופן ברור ולכן אשתדל לעשות זאת כעת): שהסיבה לאסור את האמירה לגוי למול - היא בגלל אמירה לגוי בשבת - ממש כמו בדוגמה שנתת מעירובי תחומין (אליבא דהצד לאסור שבו מצדד רעק"א), ולכן לענ"ד - הדוגמה שנתתי - כן פותרת את החידה.
אם טרם ירדת לסוף כוונתי בהודעתי הקודמת, אז ארחיב יותר: למעשה, מהודעתי הקודמת נחסרו בטעות כמה מילים. התכוונתי להגיד, ואצטט כעת את עצמי - אבל הפעם עם חיסורי מחסרא בתוך סוגריים מרובעים:
"לדעתי, מדבריך אפשר להבין שכביכול, [מי שסובר כי - באמירה לגוי למול - אין איסור אמירה לגוי בשבת, יסבור כי] - אילו הי' מותר בשבת לומר לגוי למול - אז גם הי' ניתן לצאת בזה ידי חובת מילה, ולכן אתה שואל בפליאה (שאינה במקום): וכי יתיר למול ע"י גוי?!"

מאידך, אם בהודעתך הלפני אחרונה לא התכוונת לקשור בין המושג "להתיר" לבין המושג "לצאת ידי חובה", אז אני שוב לא מצליח להבין את פשר פליאתך בהודעתך הלפני אחרונה: "וכי יתיר למול ע"י גוי?!". למה שהמ"ד הזה לא יתיר? הרי אולי הוא סובר (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי למול) - שבאמירה לגוי למול - אין איסור אמירה לגוי בשבת למרות שהגוי (בשונה מהיהודי) לא מוציא בזה ידי חובת מילה, כשם שאולי המ"ד הנ"ל סובר (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי ללכת 4000 אמה) כהאמרי בינה - שבאמירה לגוי ללכת 4000 אמה - אין איסור אמירה לגוי בשבת למרות שהגוי (בשונה מהיהודי) לא עשה קודם לכן עירובי תחומין...

חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].

להגיד לעבד שלך לטבול במקווה לשם עבדות.