פורום אוצר החכמה

מיללער כתב:מכתב מדייני ק"ק סאטמאר (מהרי"י)

בתמונה הוא נראה באמת משונה מאוד, קומה זקופה מאוד וצאוור ארוך מאוד.

גימפעל כתב:

מכתב ה - מהגה''צ אבדק''ק דאראג שליט''א - אודות עופות החדשים.pdf

מי מה'גדולי הרבנים' אמר זה?, ואם אמר, וכי כך כותבים תשובה??

ואחד מגדולי הרבנים שליט"א אמר לי, שבאמת אין מקום להתווכח עמהם על זה, שמי שעולה על
דעתו שכל הכלל ישראל, וכל הצדיקים אכלו עופות שאסור לאכלם, צריכין לראות רופא ("ער ברויך זעהן
א דאקטאר"), על כן מאלו אנשים שנתקבל הערעור בלבם אין מקום לשאול אותם אודות העוף החדש.

קצת דרך ארץ לא יזיק...

אף אחד לא אומר שזה בוודאי עוף טמא, זה רק ספק אם התערבב שם עוף טמא, יתכן שרגלי חסידיו ישמור ואלה שהצדיקים אכלו לא היה מאלו שנתערב בהם עוף טמא.
גם לפי דבריו הגדולים שאסרו את תרנגול ההודי ברויכן זען א דאקטער.

כוונתו כנראה הי', דמי שמלגלג על הקדמונים לומר שנכשלו במאכלות אסורות, הוא צריך לראות רופא, אבל אלו שאסרו התרנגול הודו הרי אסרו עוף חדש ולא אסרו עוף שהי' להם במסורת הרבה שנים. וק"ל.

גימפעל כתב:

מכתב ה - מהגה''צ אבדק''ק דאראג שליט''א - אודות עופות החדשים.pdf

האם אחד יודע מאיזה עוף המדובר?

מכתב מהגה''צ דומ''ץ צמח צדיק וויזניץ וומ''ס שליט''א ומכתב ו' מהגהצ אבדק''ק דאראג שליט''א - אודות עופות החדשים

"דרשת הסברה" אודות עופות החדשים שנאמרה בכאב לב, ביום רביעי פ' נח תשפ"ג בביהמ"ד סטאלין, בשיעורי "ארגון שיעורי תורה מהגה"צ המפורסם רבי יצחק שטיין שליט"א אב"ד ביד"ץ פאלטישאן

לאחרונה ראיתי , באחד המושבים כאן בארה"ק, תרנגול זה, השונה קצת בצבעיו מהתרנגולים שהכרתי עד היום, האם יש לגביו דיון כלשהו או שהיתרו פשוט?

גביר כתב:לאחרונה ראיתי , באחד המושבים כאן בארה"ק, תרנגול זה, השונה קצת בצבעיו מהתרנגולים שהכרתי עד היום, האם יש לגביו דיון כלשהו או שהיתרו פשוט?

לפי התמונה נראה שזה ה'באררעד ראק', שנתקבל כאן בארה"ב אצל המערערים כעוף מוחזק וכשר ביותר, ומהדרים לשחוט דייקא עוף זה

מה ההידור שמצאו בו ?

גביר כתב:מה ההידור שמצאו בו ?

שאומרים שזה העוף יש לה מסורת...
כאן תמונות, ששוחטים אותה בארה"ב בהשגחת הרב הלל וויינבערגער [וועד הכשרות שע"י התאחדות הרבנים], וע"י השו"ב הוותיק ר' הערשל ווייס
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 0#p1498526

אבל כאן chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/165_77.8.6_3.pdf
(עמוד 18)
ערערו גם ע"ז....

אראל כתב:https://drive.google.com/open?id=1WDxYgCU0yWBx4LG6sGxtcgX-_YkGOD_W

קונטרס עוף השמים

לא עובד לי... (ממש אשמח לקבל)

יצא עלון חדש שמסביר באופן תמציתי וברור את החששות הגדולים שיש כיום על העופות.
בעלון ניתן לראות בקצרה את הידיעות החדשות שנודעו בשנים האחרונות, שלפיהן פשוט שאסור לאכול היום עופות פטם.
מצוה לפרסם את העלון הזה לכל מי שאפשר, כי יש המון חוסר מודעות בציבור, כולל אצל הרבנים, בעניין הזה של העופות.

מכתב חדש קצר מאת הגאון רבי משה שאול קלייין שליט"א.

האם באמת יש מישהו שענה על הטענות האלו לאשורם?
על פניו הטענות נראות חזקות.

בפקודיך אשיחה כתב:יצא עלון חדש שמסביר באופן תמציתי וברור את החששות הגדולים שיש כיום על העופות.
בעלון ניתן לראות בקצרה את הידיעות החדשות שנודעו בשנים האחרונות, שלפיהן פשוט שאסור לאכול היום עופות פטם.
מצוה לפרסם את העלון הזה לכל מי שאפשר, כי יש המון חוסר מודעות בציבור, כולל אצל הרבנים, בעניין הזה של העופות.

העופות בימינו תשפג.pdf

האם יש משהו חדש בעלון - משהו שלא נידון ונידוש עד דק בשנות תשע"ז-ט???

ראשית, הנידון באותם שנים ממש לא "נידון ונידוש עד דק".
אולי בפורום הזה כן, אבל מכל הרבנים והת"ח של דורנו, רק מיעוט שבהם דנו, חקרו והעמיקו בנושא.
מכיוון שכובד השאלות שיש על העופות לא ירד במאומה, ואף עלה מאז במקצת, טוב לפרסם את הדברים שוב, בכדי שהמידע יגיע לעוד רבנים ופוסקים ולשאר ת"ח, שיוכלו לברר זאת לעומק ולא רק להתיר מחמת ההיתר הידוע של אם כולם עושים סימן שזה בסדר.
ממה שהיה מפורסם בתשע"ז נוספו הרבה ידיעות. ממה שהיה כבר מפורסם בשנת תשע"ט נוספו קצת ידיעות, כגון המחקר הגנטי הגדול והמקצועי שנעשה על העופות, וכן התקבלו מסמכים בהם מעידים בכירים במפעלי ייצור הפטם שגם בשנים האחרונות הם עוסקים בהכלאות ועושים הכלאות חדשות, ובשבכוונתם להמשיך ולפתח את העופות.

ראיתי חכם אחד שהשיב על טענות האוסרים, ואעתיק כאן לתועלת הציבור.
היתר זה וזה גורם בעופות מוכלאים
בשנים האחרונות דנו כמה מחכמי הזמן בענין עופות הפטם שאנו אוכלים, שהתברר שעושים בהם הכלאות בשביל להשביח את הבשר וכדומה, וההכלאות הם גם ממינים טמאים, וההכלאות נעשו גם כשהנקבה טמאה [שודאי חוששים לזרע האם], וגם כשהזכר טמא [שיש ספק האם חוששים לזרע האב]. וכמו כן טוענים שנמצאו סימני טומאה בעופות אלו, כגון דריסה [לחלק מהשיטות], חילוק צפרניים ב' ב', ביצים שהם כד כד או חד חד וכדומה, ודנו לאסור את אכילת העופות הנ"ל.

אולם נראה שעופות אלו מותרים באכילה בשופי, עפ"י דבריו הנפלאים של האבנ"ז ביו"ד סי' ע"ה אותיות ה'-ח', אלא שבשו"ת לחם שלמה סי' ס"ב דחה דבריו למעשה, אולם נראה שהעיקר הוא כדברי האבנ"ז;

יסוד ההיתר הוא מהא דקי"ל ביו"ד סי' רצ"ד סי"ב 'זה וזה גורם מותר', ולכן הנוטע גרעין של ערלה הפרי מותר משום שהאדמה שהיא היתר והגרעין שהוא איסור הצמיחו דבר שלישי שהוא הפרי, ולהלכה הפרי מותר באכילה. ולפ"ז ה"ה בהכלאה של עוף טמא עם עוף טהור – הו"ל זוז"ג, והולד שהוא דבר שלישי מותר. ולא שייך בזה חוששין לזרע האב או האם, וכפי שכבר כתבו התוס' בחולין נ"ח ע"א לגבי ביצה טריפה שמותרים מדין זוז"ג, וז"ל אע"ג דבסוף כתובות [קי"א ע"ב] פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא ליה בפרק אותו ואת בנו [חולין ע"ט ע"א] אי חוששין לזרע האב או לא, היינו במילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ולא שייך זוז"ג אבל הכא דחד אסור וחד שרי הו"ל זוז"ג ע"כ.

אלא שיש לדון האם באפרוח שיוצא מביצה שהוטלה ע"י נקבה וזכר שאחד מהם טמא, האם גם בזה אמרינן זוז"ג ומותר או לא, ונידון זה תלוי בהבנת דברי הגמ' בחולין ס"ב ע"ב ונדה נ' ע"ב: אר"פ תרנגולא דאגמא אסיר. תרנגולתא דאגמא שרי ע"כ. דרש"י בנדה נ' ע"ב פירש תרנגולתא 'נקבה' טהורה לדעת ר"פ עי"ש. וכ"כ התוס' שם בתחלה בזה"ל הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה. ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה, והאפרוח מעפרא קא גדיל [עפ"י הגמ' בתמורה ל"א ע"א] ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה. ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זוז"ג דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית ע"כ. וכ"ד מהר"ם המובא במרדכי חולין סי' תרמ"ב וז"ל ואמר ר"מ ז"ל שיש להחמיר אפילו באותו מין הנקרא על שם הנקבה שאין להתיר בו כ"א הנקבה לבדה ע"כ.

אולם תוס' בחולין ס"ב ע"ב כתבו: אין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור, דכל היוצא מן הטהור טהור, אלא שני מינים הם הקרואים כך ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין ע"כ. וכ"ה בתוס' הרא"ש שם. וכ"כ הראב"ן בסי' רס"ח בקצרה: ותרנגולא ותרנגולתא שני מינין הן, מין תרנגולא גדולים, מין תרנגולתא קטנים עי"ש. וביאר ראבי"ה בסי' אלף צ"ד בדעתו שלא יתכן לומר שבמין אחד יחלקו הזכרים מן הנקיבות עי"ש. וכ"כ המרדכי בחולין רמז תרמ"ב וז"ל ומקשינן על פי' רש"י למה הזכר אסור והנקבה מותרת והא אמרינן כל היוצא מן הטהור טהור. ונראה כדברי ר"ת שאין לחלק במין אחד. וכ"כ רבינו אבי"ה משם ראב"ן. ואמר ר"מ וכו' [כדלעיל] עי"ש. וכן מתבאר מדברי הריטב"א בנדה נ' ע"ב שכתב: פירש ר"י ז"ל כי שני מינים הם, שאי אפשר למין אחד שיהא 'דין' הזכר חלוק 'מדין' הנקבה ע"כ. ומבואר מדבריו שמצד 'הדין' קאמר, שלא יתכן כן, וזהו מצד זוז"ג גורם דשרי.

נמצא שלדעת תוס' בנדה, כשמכליאים עוף טמא בטהור, אם יש סימני טומאה לאפרוח – הוא אסור באכילה, ולא אמרינן ביה זוז"ג מותר. ולדעת תוס' בחולין, אף אם יש לו סימני טומאה – מותר באכילה דאמרינן ביה זוז"ג מותר.

ובסברת מחלוקתם ביאר בספר קובץ שיעורים חולין אות כ"ז דהתוס' בנדה ס"ל דהסימנים הם עצמן סיבת הטומאה והטהרה, ולכן כתבו דתרנגולא דאגמא לא שרי מטעם יוצא מן הטהור מפני שנולד מן הביצה. אבל התוס' בחולין ס"ל דהא דכל היוצא מן הטהור טהור היינו משום שהעיקר תלוי במין, והסימנים אינם אלא סימנים על המין, א"כ מאי נ"מ במה שהאפרוח נולד מן הביצה, סו"ס ממין טהור הוא בא עיש"ב.

ולמעשה, כתב האבנ"ז שם שנראין דברי תוס' חולין. ולפי"ז כל המורכבים מותרין אפי' אמותיהם מאותם שאין להם מסורת ואבותיהם משלנו אפי' למ"ד אין חוששין לזרע אב, כיון דחד אסור וחד שרי כמ"ש תוס' חולין (נ"ח ע"א) עי"ש.

אלא שבשו"ת לחם שלמה [ערנרייך] ח"ב סי' ס"ב האריך לדחות את ראיותיו של האבנ"ז לפסוק כדעת התוס' בחולין, וכתב: וכללא בידינו דכל קושיא יש לו תירוץ, ומשום קושיא מאן ספין להכריע נגד תוס' מפורש, גלל כן לכל היותר נימא דשני התוס', שבנדה ושבחולין, סותרין זא"ז וצריכין ליליך לחומרא כדברי התוס' בנדה עיש"ב.

אולם שתי תשובות בדבר; חדא, דלפי מה שהבאנו, רוב הראשונים ס"ל כדברי התוס' בחולין, וא"כ ודאי כך העיקר להלכה. ואידך, שהתוס' בנדה סיימו בזה"ל: ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן, והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה, והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה, דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה. ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן ע"כ. וכבר כתב הכנה"ג ביו"ד סי' פ"ב אות כ"ד בזה"ל: ומ"מ כתבו שם דהעיקר דשני מינים הם, 'וכמ"ש בפרק אלו טריפות' ע"כ. ומבואר מדבריו שמסקנת התוס' בנדה היא כדעת התוס' בחולין. וכ"כ יותר באורך בשו"ת עמודי אש [איישישקר, תרל"ה] דף ע"ח ע"א ואעתיק את עיקרי דבריו שהם נכונים וישרים: ולולי דברי התוס' דחולין הנ"ל היינו מפרשים דאף דנאדו התוס' במסקנא דדבריהם בנדה הנ"ל ופירשו דשני מינים הם, הוא רק מחמת שכתבו שאין נראה שמין אחד חלוק וכו', וגם מחמת שכתבו אח"כ ועוד כיון וכו', אבל בכל זה לא נאדו מסברתם הראשונה דאין שייך אפרוח הנוצר וביצצה לדינא דכל היוצא מן וכו', אחרי דהאם לא ילדה האפרוח והאפרוח מעפרא קא גביל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה, כי למה לנו לומר דנאדו התוס' בסוף דבריהם מזה, כי לא מצינו חזרה מפורשת בדבריהם שם מזה, רק נאדו מהפירוש שהזכר יהיה אסור והנקבה מותרת מהטעמים שכתבו. אכן כאשר מבואר דהתוס' בחולין כתבו בקוצר כמסקנא דידהו בדבריהם בנדה דשני מינים הם, ועכ"ז כתבו להא דכל היוצא מן הטהור טהור דשייך אף באפרוח הנוצר מהביצה, היפוך מריש דבריהם בנדה הנ"ל, מוכח מזה דמה שכתבו התוס' בירש דבריהם בנדה דלא שריא מחמת כל היוצא מן הטהור טהור הוא רק בדרך ישוב לבד ליישב לפי מאי דלמדו דהזכר אסור והנקיבה מותרת, ולא דכך סברתייהו ונראה להם כך וכו' [ועוד האריך בזה וסיים] ועיין בחת"ס בתשובה ע"ב דלמד מדברי התוס' דנדה הנ"ל דתרנגולת שהטילה ביצים ויצאה ממנה אפרוח דאין לו סימני טהרה דהרי היא אסורה וכו', ומהתימא שלא זכר כלל לדברי התוס' דחולין הנ"ל דכתבו מפורש ההיפוך. ובפרט דלפי העיון הישר מבואר מן דבריהם בחולין הנ"ל דבנדה לא כתבו רק דרך ישוב לפירושם בהא, ולבסוף נאדו מזה וכו' ועוד האריך בזה עי"ש.

נמצא, שדברי האבנ"ז שהתיר לאכול את האפרוחים והעופות היוצאים מן הביצים שהוטלו ע"י הכלאות של עופות טהורים וטמאים, שרירים וקיימים, שכ"ד רוב הראשונים כתוס' בחולין ס"ב ע"ב, דאמרינן גם בזה זוז"ג מותר. וה"ה בהכלאות של תרנגולי הפטם בזמננו, שמותר לאכלם אף אם יש להם סימני טומאה וכנ"ל.

מצורף קונטרס שענה על כל השאלות.

א.יהושע הכהן כתב:מצורף קונטרס שענה על כל השאלות.

נתבקשתי לברר אם הקונטרס יצא לאור גם בצורה מודפסת על נייר?
ואם כן, כיצד ניתן להשיגו?

איני יודע, תנסה לשאול את המחבר במייל או בטלפון.

תודה רבה!

היתר זה כבר נידון על ידי המנחת יצחק, והביא דאם כלה כוח הגורם לא חיישינן ליוצא מן הטמא. דהיינו נניח שעוף טהור מוכלא עם עוף לא טהור, ואז במשך עשרים דורות מכליאים הצאצאים רק עם עוף טהור, בכה"ג כלה כח הגורם והעוף מותר. וכל זה היכא דכלה כח הגורם, אבל הכא הרי אנו רואים שינויים ממש בגוף העוף, כגון צורת הביצים שהם חד חד או כד כד ועוד. בכה"ג בודאי שחיישינן לזה וזה גורם והעוף אסור.

א.יהושע הכהן כתב:ראיתי חכם אחד שהשיב על טענות האוסרים, ואעתיק כאן לתועלת הציבור.
היתר זה וזה גורם בעופות מוכלאים
בשנים האחרונות דנו כמה מחכמי הזמן בענין עופות הפטם שאנו אוכלים, שהתברר שעושים בהם הכלאות בשביל להשביח את הבשר וכדומה, וההכלאות הם גם ממינים טמאים, וההכלאות נעשו גם כשהנקבה טמאה [שודאי חוששים לזרע האם], וגם כשהזכר טמא [שיש ספק האם חוששים לזרע האב]. וכמו כן טוענים שנמצאו סימני טומאה בעופות אלו, כגון דריסה [לחלק מהשיטות], חילוק צפרניים ב' ב', ביצים שהם כד כד או חד חד וכדומה, ודנו לאסור את אכילת העופות הנ"ל.

אולם נראה שעופות אלו מותרים באכילה בשופי, עפ"י דבריו הנפלאים של האבנ"ז ביו"ד סי' ע"ה אותיות ה'-ח', אלא שבשו"ת לחם שלמה סי' ס"ב דחה דבריו למעשה, אולם נראה שהעיקר הוא כדברי האבנ"ז;

יסוד ההיתר הוא מהא דקי"ל ביו"ד סי' רצ"ד סי"ב 'זה וזה גורם מותר', ולכן הנוטע גרעין של ערלה הפרי מותר משום שהאדמה שהיא היתר והגרעין שהוא איסור הצמיחו דבר שלישי שהוא הפרי, ולהלכה הפרי מותר באכילה. ולפ"ז ה"ה בהכלאה של עוף טמא עם עוף טהור – הו"ל זוז"ג, והולד שהוא דבר שלישי מותר. ולא שייך בזה חוששין לזרע האב או האם, וכפי שכבר כתבו התוס' בחולין נ"ח ע"א לגבי ביצה טריפה שמותרים מדין זוז"ג, וז"ל אע"ג דבסוף כתובות [קי"א ע"ב] פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא ליה בפרק אותו ואת בנו [חולין ע"ט ע"א] אי חוששין לזרע האב או לא, היינו במילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ולא שייך זוז"ג אבל הכא דחד אסור וחד שרי הו"ל זוז"ג ע"כ.

אלא שיש לדון האם באפרוח שיוצא מביצה שהוטלה ע"י נקבה וזכר שאחד מהם טמא, האם גם בזה אמרינן זוז"ג ומותר או לא, ונידון זה תלוי בהבנת דברי הגמ' בחולין ס"ב ע"ב ונדה נ' ע"ב: אר"פ תרנגולא דאגמא אסיר. תרנגולתא דאגמא שרי ע"כ. דרש"י בנדה נ' ע"ב פירש תרנגולתא 'נקבה' טהורה לדעת ר"פ עי"ש. וכ"כ התוס' שם בתחלה בזה"ל הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה. ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה, והאפרוח מעפרא קא גדיל [עפ"י הגמ' בתמורה ל"א ע"א] ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה. ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זוז"ג דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית ע"כ. וכ"ד מהר"ם המובא במרדכי חולין סי' תרמ"ב וז"ל ואמר ר"מ ז"ל שיש להחמיר אפילו באותו מין הנקרא על שם הנקבה שאין להתיר בו כ"א הנקבה לבדה ע"כ.

אולם תוס' בחולין ס"ב ע"ב כתבו: אין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור, דכל היוצא מן הטהור טהור, אלא שני מינים הם הקרואים כך ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין ע"כ. וכ"ה בתוס' הרא"ש שם. וכ"כ הראב"ן בסי' רס"ח בקצרה: ותרנגולא ותרנגולתא שני מינין הן, מין תרנגולא גדולים, מין תרנגולתא קטנים עי"ש. וביאר ראבי"ה בסי' אלף צ"ד בדעתו שלא יתכן לומר שבמין אחד יחלקו הזכרים מן הנקיבות עי"ש. וכ"כ המרדכי בחולין רמז תרמ"ב וז"ל ומקשינן על פי' רש"י למה הזכר אסור והנקבה מותרת והא אמרינן כל היוצא מן הטהור טהור. ונראה כדברי ר"ת שאין לחלק במין אחד. וכ"כ רבינו אבי"ה משם ראב"ן. ואמר ר"מ וכו' [כדלעיל] עי"ש. וכן מתבאר מדברי הריטב"א בנדה נ' ע"ב שכתב: פירש ר"י ז"ל כי שני מינים הם, שאי אפשר למין אחד שיהא 'דין' הזכר חלוק 'מדין' הנקבה ע"כ. ומבואר מדבריו שמצד 'הדין' קאמר, שלא יתכן כן, וזהו מצד זוז"ג גורם דשרי.

נמצא שלדעת תוס' בנדה, כשמכליאים עוף טמא בטהור, אם יש סימני טומאה לאפרוח – הוא אסור באכילה, ולא אמרינן ביה זוז"ג מותר. ולדעת תוס' בחולין, אף אם יש לו סימני טומאה – מותר באכילה דאמרינן ביה זוז"ג מותר.

ובסברת מחלוקתם ביאר בספר קובץ שיעורים חולין אות כ"ז דהתוס' בנדה ס"ל דהסימנים הם עצמן סיבת הטומאה והטהרה, ולכן כתבו דתרנגולא דאגמא לא שרי מטעם יוצא מן הטהור מפני שנולד מן הביצה. אבל התוס' בחולין ס"ל דהא דכל היוצא מן הטהור טהור היינו משום שהעיקר תלוי במין, והסימנים אינם אלא סימנים על המין, א"כ מאי נ"מ במה שהאפרוח נולד מן הביצה, סו"ס ממין טהור הוא בא עיש"ב.

ולמעשה, כתב האבנ"ז שם שנראין דברי תוס' חולין. ולפי"ז כל המורכבים מותרין אפי' אמותיהם מאותם שאין להם מסורת ואבותיהם משלנו אפי' למ"ד אין חוששין לזרע אב, כיון דחד אסור וחד שרי כמ"ש תוס' חולין (נ"ח ע"א) עי"ש.

אלא שבשו"ת לחם שלמה [ערנרייך] ח"ב סי' ס"ב האריך לדחות את ראיותיו של האבנ"ז לפסוק כדעת התוס' בחולין, וכתב: וכללא בידינו דכל קושיא יש לו תירוץ, ומשום קושיא מאן ספין להכריע נגד תוס' מפורש, גלל כן לכל היותר נימא דשני התוס', שבנדה ושבחולין, סותרין זא"ז וצריכין ליליך לחומרא כדברי התוס' בנדה עיש"ב.

אולם שתי תשובות בדבר; חדא, דלפי מה שהבאנו, רוב הראשונים ס"ל כדברי התוס' בחולין, וא"כ ודאי כך העיקר להלכה. ואידך, שהתוס' בנדה סיימו בזה"ל: ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן, והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה, והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה, דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה. ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן ע"כ. וכבר כתב הכנה"ג ביו"ד סי' פ"ב אות כ"ד בזה"ל: ומ"מ כתבו שם דהעיקר דשני מינים הם, 'וכמ"ש בפרק אלו טריפות' ע"כ. ומבואר מדבריו שמסקנת התוס' בנדה היא כדעת התוס' בחולין. וכ"כ יותר באורך בשו"ת עמודי אש [איישישקר, תרל"ה] דף ע"ח ע"א ואעתיק את עיקרי דבריו שהם נכונים וישרים: ולולי דברי התוס' דחולין הנ"ל היינו מפרשים דאף דנאדו התוס' במסקנא דדבריהם בנדה הנ"ל ופירשו דשני מינים הם, הוא רק מחמת שכתבו שאין נראה שמין אחד חלוק וכו', וגם מחמת שכתבו אח"כ ועוד כיון וכו', אבל בכל זה לא נאדו מסברתם הראשונה דאין שייך אפרוח הנוצר וביצצה לדינא דכל היוצא מן וכו', אחרי דהאם לא ילדה האפרוח והאפרוח מעפרא קא גביל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה, כי למה לנו לומר דנאדו התוס' בסוף דבריהם מזה, כי לא מצינו חזרה מפורשת בדבריהם שם מזה, רק נאדו מהפירוש שהזכר יהיה אסור והנקבה מותרת מהטעמים שכתבו. אכן כאשר מבואר דהתוס' בחולין כתבו בקוצר כמסקנא דידהו בדבריהם בנדה דשני מינים הם, ועכ"ז כתבו להא דכל היוצא מן הטהור טהור דשייך אף באפרוח הנוצר מהביצה, היפוך מריש דבריהם בנדה הנ"ל, מוכח מזה דמה שכתבו התוס' בירש דבריהם בנדה דלא שריא מחמת כל היוצא מן הטהור טהור הוא רק בדרך ישוב לבד ליישב לפי מאי דלמדו דהזכר אסור והנקיבה מותרת, ולא דכך סברתייהו ונראה להם כך וכו' [ועוד האריך בזה וסיים] ועיין בחת"ס בתשובה ע"ב דלמד מדברי התוס' דנדה הנ"ל דתרנגולת שהטילה ביצים ויצאה ממנה אפרוח דאין לו סימני טהרה דהרי היא אסורה וכו', ומהתימא שלא זכר כלל לדברי התוס' דחולין הנ"ל דכתבו מפורש ההיפוך. ובפרט דלפי העיון הישר מבואר מן דבריהם בחולין הנ"ל דבנדה לא כתבו רק דרך ישוב לפירושם בהא, ולבסוף נאדו מזה וכו' ועוד האריך בזה עי"ש.

נמצא, שדברי האבנ"ז שהתיר לאכול את האפרוחים והעופות היוצאים מן הביצים שהוטלו ע"י הכלאות של עופות טהורים וטמאים, שרירים וקיימים, שכ"ד רוב הראשונים כתוס' בחולין ס"ב ע"ב, דאמרינן גם בזה זוז"ג מותר. וה"ה בהכלאות של תרנגולי הפטם בזמננו, שמותר לאכלם אף אם יש להם סימני טומאה וכנ"ל.

בברכה המשולשת כתב:

א.יהושע הכהן כתב:מצורף קונטרס שענה על כל השאלות.

נתבקשתי לברר אם הקונטרס יצא לאור גם בצורה מודפסת על נייר?
ואם כן, כיצד ניתן להשיגו?

זכורני שנמכר בדוכני בלוי לפני כשנה, ויש לציין שדבריו נפלאים מאוד.

בריה נמוכה כתב:זכורני שנמכר בדוכני בלוי לפני כשנה, ויש לציין שדבריו נפלאים מאוד.

תודה רבה!

[quote="תוכן"]היתר זה כבר נידון על ידי המנחת יצחק, והביא דאם כלה כוח הגורם לא חיישינן ליוצא מן הטמא. דהיינו נניח שעוף טהור מוכלא עם עוף לא טהור, ואז במשך עשרים דורות מכליאים הצאצאים רק עם עוף טהור, בכה"ג כלה כח הגורם והעוף מותר. וכל זה היכא דכלה כח הגורם, אבל הכא הרי אנו רואים שינויים ממש בגוף העוף, כגון צורת הביצים שהם חד חד או כד כד ועוד. בכה"ג בודאי שחיישינן לזה וזה גורם והעוף אסור.


תוספת מהרב המחבר, שעונה גם על דברי המנחת יצחק הנ"ל:
ובשו"ת להורות נתן חי"ב סי' נ"ט כתב שאין להתיר מטעם זוז"ג לפי ביאורו של הר"ן בע"ז מ"ט ע"א [כ"א ע"ב מדפי הרי"ף] שכתב שהטעם שזה וזה גורם מותר הוא 'לפי שנתבטל האיסור בהיתר', דכי היכי דאי איתיה לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי כל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אי נמי כשנתערב כל היכא דליכא טעמא, ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור 'כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאילו נתבטל איסור זה' עי"ש, ולפ"ז אם האיסור ניכר בדבר השלישי שנוצר – לא שייך בו ביטול, וכיון שהעופות המוכלאים – איבריהם משתנים וניכרים שהם מהעוף האסור – אין בזה היתר של זוז"ג עיש"ב.

אולם שתי תשובות בדבר; חדא שדברי הר"ן שם הם מחודשים, והתוס' והרמב"ן ושא"ר שם לא ס"ל כן [שהרי הר"ן בא ליישב קושייתם על רש"י לפי יסודו המחודש הנ"ל] עי"ש. ואידך, שאין כונת הר"ן לדיני ביטול ממש ושאם הוא ניכר אין ביטול, אלא כפי שכתב בספר דרך המלך [רפפורט] הלכות יבום פ"ד הכ"ג בזה"ל הא דאמרינן דהוא מדין ביטול, אין הכונה דבאמת נתבטל כח האיסור בהיתר דהא כח האיסור ג"כ כמאן דאיתא דמי, רק שכמו שגבי ביטול שתולה לומר שאוכל ההיתר כן ה"נ י"ל שחשיב 'שעכ"פ לא נתהוה מהאיסור לבד רק מכח ההיתר ג"כ' עי"ש. ולפ"ז אין זה ענין אם ניכר האיסור או לא. ועוד האריכו האחרונים בביאור דברי הר"ן הנ"ל. ועכ"פ ודאי שאין שום הכרח מדברי הר"ן אלו לבטל דין זוז"ג בענין העופות המוכלאים וכנ"ל.

אין פה שום תשובה למה שכתבתי, שהרי אין אנו דנים עופות אלו לאיסור רק משום זוז"ג, אלא גם משום שעופות אלו מינים אחרים הם מהמינים המקובלים. עופות אלו הם שונים בין במראה, בין בצורת הביצים, בין באופן שבו הם תופסים ברגליהם (כמו שהבאתי צילומים בעבר) ועוד.

וזה חוץ מהשאלה אם עופות אלו הם לא טריפות, שהרי הם לא יכולות לחיות י"ב חודש. וכבר דן בזה הבערז'אנער, דומה בתשובותיו.

תוכן כתב:אין פה שום תשובה למה שכתבתי, שהרי אין אנו דנים עופות אלו לאיסור רק משום זוז"ג, אלא גם משום שעופות אלו מינים אחרים הם מהמינים המקובלים. עופות אלו הם שונים בין במראה, בין בצורת הביצים, בין באופן שבו הם תופסים ברגליהם (כמו שהבאתי צילומים בעבר) ועוד.
וזה חוץ מהשאלה אם עופות אלו הם לא טריפות, שהרי הם לא יכולות לחיות י"ב חודש. וכבר דן בזה הבערז'אנער, דומה בתשובותיו.

יש תשובה ברורה.
זוז"ג מתיר גם אם יש שינויים בגוף הדבר השלישי החדש, וחייב שיהיה בו שינויים שהרי הוא מורכב גם מהאיסור. ודאי שהגנים שלו ישתנו ויכילו גם דברים אסורים 'למראה', אולם 'ההלכה' מתירה אותם. תעיין היטב בכל מה שהבאתי. והדברים פשוטים.
לגבי טריפות אין זה נידוננו.

Campaigners argue that the speed of growth means the chickens can suffer from a wide range of health and welfare issues, including heart attacks, lameness, bone deformities, muscle diseases, burns and organ failure.

https://www.bbc.com/news/science-environment-65691321

לא קראתי מה שכתוב שם
למי זה עלול לגרום כל המחלות הללו ה"י, על האוכלים או על העופות?

אראל כתב:לא קראתי מה שכתוב שם
למי זה עלול לגרום כל המחלות הללו ה"י, על האוכלים או על העופות?

על העופות. כמה פעמים כבר כתבתי שמעבר לשאלות היחוס של העופות האלו, יש שאלות לגבי כשרותם. עופות הפטם הם פשוט עופות חולים.

כעת יצא קונטרס חדש - האוסר את העופות המצויים.
מצורף. וצ"ע.
עיין כאן:
https://forum.moreshet-maran.com/thread ... post-59252

[עייין בקישור הנ"ל, שבעל הקונטרס "כל עוף למינהו", השיב על טענות קונטרס "עוף הפטם", ויישר כחו].

וכבר השיבו בחזרה

אראל כתב:בקונטרס הנ"ל דן על דעתו של הגה"ק מפאפא
ומביא עדות משוחטים, שאכן שחטו את הלעגהארן בשנים מקדם, וכן מביא שם מפי כמה וכמה עדים נאמנים ששחטו אותו עוד בראשית השנים באמעריקא בישוב נייטרא מאונט קיסקא, בחיים חיותו של הגה"ק הרחמ"ד זצ"ל, ויש אפילו תמונה המעידה על זאת

ואגב, גם הראק קארניש לא היה באונגארן,
ומי שאוכל הראק קארניש, לית דין צריך בשש שיכול לאכול הלעגהארן בשופי...
ואותם המערערים עושים כל טצדקי לישאר רק בהברוילער'ס שנהגו עד עתה, ולהרחיק את הלעגהארן, ואינם אלא מן המתמיהים, כי אם הלעגהארן אין לו מסורה אזי הברוילער'ס על אחת כמה וכמה שאין לאכלם....

חוץ מזה איך אוכלים ביצים

א.יהושע הכהן כתב:ראיתי חכם אחד שהשיב על טענות האוסרים, ואעתיק כאן לתועלת הציבור.
היתר זה וזה גורם בעופות מוכלאים
בשנים האחרונות דנו כמה מחכמי הזמן בענין עופות הפטם שאנו אוכלים, שהתברר שעושים בהם הכלאות בשביל להשביח את הבשר וכדומה, וההכלאות הם גם ממינים טמאים, וההכלאות נעשו גם כשהנקבה טמאה [שודאי חוששים לזרע האם], וגם כשהזכר טמא [שיש ספק האם חוששים לזרע האב]. וכמו כן טוענים שנמצאו סימני טומאה בעופות אלו, כגון דריסה [לחלק מהשיטות], חילוק צפרניים ב' ב', ביצים שהם כד כד או חד חד וכדומה, ודנו לאסור את אכילת העופות הנ"ל.

אולם נראה שעופות אלו מותרים באכילה בשופי, עפ"י דבריו הנפלאים של האבנ"ז ביו"ד סי' ע"ה אותיות ה'-ח', אלא שבשו"ת לחם שלמה סי' ס"ב דחה דבריו למעשה, אולם נראה שהעיקר הוא כדברי האבנ"ז;

יסוד ההיתר הוא מהא דקי"ל ביו"ד סי' רצ"ד סי"ב 'זה וזה גורם מותר', ולכן הנוטע גרעין של ערלה הפרי מותר משום שהאדמה שהיא היתר והגרעין שהוא איסור הצמיחו דבר שלישי שהוא הפרי, ולהלכה הפרי מותר באכילה. ולפ"ז ה"ה בהכלאה של עוף טמא עם עוף טהור – הו"ל זוז"ג, והולד שהוא דבר שלישי מותר. ולא שייך בזה חוששין לזרע האב או האם, וכפי שכבר כתבו התוס' בחולין נ"ח ע"א לגבי ביצה טריפה שמותרים מדין זוז"ג, וז"ל אע"ג דבסוף כתובות [קי"א ע"ב] פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא ליה בפרק אותו ואת בנו [חולין ע"ט ע"א] אי חוששין לזרע האב או לא, היינו במילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ולא שייך זוז"ג אבל הכא דחד אסור וחד שרי הו"ל זוז"ג ע"כ.

אלא שיש לדון האם באפרוח שיוצא מביצה שהוטלה ע"י נקבה וזכר שאחד מהם טמא, האם גם בזה אמרינן זוז"ג ומותר או לא, ונידון זה תלוי בהבנת דברי הגמ' בחולין ס"ב ע"ב ונדה נ' ע"ב: אר"פ תרנגולא דאגמא אסיר. תרנגולתא דאגמא שרי ע"כ. דרש"י בנדה נ' ע"ב פירש תרנגולתא 'נקבה' טהורה לדעת ר"פ עי"ש. וכ"כ התוס' שם בתחלה בזה"ל הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה. ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה, והאפרוח מעפרא קא גדיל [עפ"י הגמ' בתמורה ל"א ע"א] ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה. ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זוז"ג דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית ע"כ. וכ"ד מהר"ם המובא במרדכי חולין סי' תרמ"ב וז"ל ואמר ר"מ ז"ל שיש להחמיר אפילו באותו מין הנקרא על שם הנקבה שאין להתיר בו כ"א הנקבה לבדה ע"כ.

אולם תוס' בחולין ס"ב ע"ב כתבו: אין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור, דכל היוצא מן הטהור טהור, אלא שני מינים הם הקרואים כך ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין ע"כ. וכ"ה בתוס' הרא"ש שם. וכ"כ הראב"ן בסי' רס"ח בקצרה: ותרנגולא ותרנגולתא שני מינין הן, מין תרנגולא גדולים, מין תרנגולתא קטנים עי"ש. וביאר ראבי"ה בסי' אלף צ"ד בדעתו שלא יתכן לומר שבמין אחד יחלקו הזכרים מן הנקיבות עי"ש. וכ"כ המרדכי בחולין רמז תרמ"ב וז"ל ומקשינן על פי' רש"י למה הזכר אסור והנקבה מותרת והא אמרינן כל היוצא מן הטהור טהור. ונראה כדברי ר"ת שאין לחלק במין אחד. וכ"כ רבינו אבי"ה משם ראב"ן. ואמר ר"מ וכו' [כדלעיל] עי"ש. וכן מתבאר מדברי הריטב"א בנדה נ' ע"ב שכתב: פירש ר"י ז"ל כי שני מינים הם, שאי אפשר למין אחד שיהא 'דין' הזכר חלוק 'מדין' הנקבה ע"כ. ומבואר מדבריו שמצד 'הדין' קאמר, שלא יתכן כן, וזהו מצד זוז"ג גורם דשרי.

נמצא שלדעת תוס' בנדה, כשמכליאים עוף טמא בטהור, אם יש סימני טומאה לאפרוח – הוא אסור באכילה, ולא אמרינן ביה זוז"ג מותר. ולדעת תוס' בחולין, אף אם יש לו סימני טומאה – מותר באכילה דאמרינן ביה זוז"ג מותר.

ובסברת מחלוקתם ביאר בספר קובץ שיעורים חולין אות כ"ז דהתוס' בנדה ס"ל דהסימנים הם עצמן סיבת הטומאה והטהרה, ולכן כתבו דתרנגולא דאגמא לא שרי מטעם יוצא מן הטהור מפני שנולד מן הביצה. אבל התוס' בחולין ס"ל דהא דכל היוצא מן הטהור טהור היינו משום שהעיקר תלוי במין, והסימנים אינם אלא סימנים על המין, א"כ מאי נ"מ במה שהאפרוח נולד מן הביצה, סו"ס ממין טהור הוא בא עיש"ב.

ולמעשה, כתב האבנ"ז שם שנראין דברי תוס' חולין. ולפי"ז כל המורכבים מותרין אפי' אמותיהם מאותם שאין להם מסורת ואבותיהם משלנו אפי' למ"ד אין חוששין לזרע אב, כיון דחד אסור וחד שרי כמ"ש תוס' חולין (נ"ח ע"א) עי"ש.

אלא שבשו"ת לחם שלמה [ערנרייך] ח"ב סי' ס"ב האריך לדחות את ראיותיו של האבנ"ז לפסוק כדעת התוס' בחולין, וכתב: וכללא בידינו דכל קושיא יש לו תירוץ, ומשום קושיא מאן ספין להכריע נגד תוס' מפורש, גלל כן לכל היותר נימא דשני התוס', שבנדה ושבחולין, סותרין זא"ז וצריכין ליליך לחומרא כדברי התוס' בנדה עיש"ב.

אולם שתי תשובות בדבר; חדא, דלפי מה שהבאנו, רוב הראשונים ס"ל כדברי התוס' בחולין, וא"כ ודאי כך העיקר להלכה. ואידך, שהתוס' בנדה סיימו בזה"ל: ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן, והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה, והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה, דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה. ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן ע"כ. וכבר כתב הכנה"ג ביו"ד סי' פ"ב אות כ"ד בזה"ל: ומ"מ כתבו שם דהעיקר דשני מינים הם, 'וכמ"ש בפרק אלו טריפות' ע"כ. ומבואר מדבריו שמסקנת התוס' בנדה היא כדעת התוס' בחולין. וכ"כ יותר באורך בשו"ת עמודי אש [איישישקר, תרל"ה] דף ע"ח ע"א ואעתיק את עיקרי דבריו שהם נכונים וישרים: ולולי דברי התוס' דחולין הנ"ל היינו מפרשים דאף דנאדו התוס' במסקנא דדבריהם בנדה הנ"ל ופירשו דשני מינים הם, הוא רק מחמת שכתבו שאין נראה שמין אחד חלוק וכו', וגם מחמת שכתבו אח"כ ועוד כיון וכו', אבל בכל זה לא נאדו מסברתם הראשונה דאין שייך אפרוח הנוצר וביצצה לדינא דכל היוצא מן וכו', אחרי דהאם לא ילדה האפרוח והאפרוח מעפרא קא גביל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה, כי למה לנו לומר דנאדו התוס' בסוף דבריהם מזה, כי לא מצינו חזרה מפורשת בדבריהם שם מזה, רק נאדו מהפירוש שהזכר יהיה אסור והנקבה מותרת מהטעמים שכתבו. אכן כאשר מבואר דהתוס' בחולין כתבו בקוצר כמסקנא דידהו בדבריהם בנדה דשני מינים הם, ועכ"ז כתבו להא דכל היוצא מן הטהור טהור דשייך אף באפרוח הנוצר מהביצה, היפוך מריש דבריהם בנדה הנ"ל, מוכח מזה דמה שכתבו התוס' בירש דבריהם בנדה דלא שריא מחמת כל היוצא מן הטהור טהור הוא רק בדרך ישוב לבד ליישב לפי מאי דלמדו דהזכר אסור והנקיבה מותרת, ולא דכך סברתייהו ונראה להם כך וכו' [ועוד האריך בזה וסיים] ועיין בחת"ס בתשובה ע"ב דלמד מדברי התוס' דנדה הנ"ל דתרנגולת שהטילה ביצים ויצאה ממנה אפרוח דאין לו סימני טהרה דהרי היא אסורה וכו', ומהתימא שלא זכר כלל לדברי התוס' דחולין הנ"ל דכתבו מפורש ההיפוך. ובפרט דלפי העיון הישר מבואר מן דבריהם בחולין הנ"ל דבנדה לא כתבו רק דרך ישוב לפירושם בהא, ולבסוף נאדו מזה וכו' ועוד האריך בזה עי"ש.

נמצא, שדברי האבנ"ז שהתיר לאכול את האפרוחים והעופות היוצאים מן הביצים שהוטלו ע"י הכלאות של עופות טהורים וטמאים, שרירים וקיימים, שכ"ד רוב הראשונים כתוס' בחולין ס"ב ע"ב, דאמרינן גם בזה זוז"ג מותר. וה"ה בהכלאות של תרנגולי הפטם בזמננו, שמותר לאכלם אף אם יש להם סימני טומאה וכנ"ל.

לא הבנתי, הרי לפי התוספת חולין אומרים היוצא מן הטמא טמא, א"כ כיון שיש חשש שהנקבה היא הטמאה צריך לאסור.

מלבב כתב:

א.יהושע הכהן כתב:ראיתי חכם אחד שהשיב על טענות האוסרים, ואעתיק כאן לתועלת הציבור.

לא הבנתי, הרי לפי התוספת חולין אומרים היוצא מן הטמא טמא, א"כ כיון שיש חשש שהנקבה היא הטמאה צריך לאסור.

לא קשור כלל.
תקרא את המאמר שוב.

א.יהושע הכהן כתב:
נמצא, שדברי האבנ"ז שהתיר לאכול את האפרוחים והעופות היוצאים מן הביצים שהוטלו ע"י הכלאות של עופות טהורים וטמאים, שרירים וקיימים, שכ"ד רוב הראשונים כתוס' בחולין ס"ב ע"ב, דאמרינן גם בזה זוז"ג מותר. וה"ה בהכלאות של תרנגולי הפטם בזמננו, שמותר לאכלם אף אם יש להם סימני טומאה וכנ"ל.

סוף סוף כל הגדולים חלקו על האבני נזר, ועוד שאם נאמר שאין אומרים היוצא מן הטמא טמא א"כ מה שקובע המין זה או ההורים או הסימנים, אם זה ההורים יש אומרים שהכל תלוי באם לא משום היוצא מן הטמא טמא רק שנחשב כחלק מגוף האם, ויש אומרים שהכל תלוי בסימניו, וכיון שאנו מחמירים כשיטת רש"י שחוששים שהוא דורס הרי זה אסור.