פורום אוצר החכמה

ובספר ז"י מתרץ קושית הגט מקושר דהבאה לא מיקרי מחוסר מעשה אלא דהתם אי הוה אמרינן דפתח אוהל מועד ממש אם כן לעולם צריך הבאה והוה ליה למכתב והבאת ע"ש. ואם כי דבריו נכוחין אבל נסתרו מדברי התוס' שם דכתבו דלפי האמת השתא נמי גילח בגבולין אינו משלח דמחוסר הבאה אף דהשתא אי אפשר כלל לכתוב והבאת דהא באמת אין צריך הבאה, ודברינו ברורים ומוכרחים.

אבקש את עזרת קהל החברים ובראשם הגאון איש ספר שליט"א בפיענוח ר"ת של שם הספר הנ"ל.
אנכי הקטן יגעתי ולא מצאתי.
הספר בו הוא מצוטט יצא לאור בוילנא בשנת תרל"א, (מסיבות מסוימות אינני נוקב כרגע בשם הספר).
בתודה מראש.

הנה פענוח הר"ת מספר בכורי יוסף:

יישר כח גדול ותזכו למצוות.

בפירושו של בעל 'מנחת ביכורים' על התוספתא הוא מביא כמה וכמה פעמים דברים בשם ספר ת"ב, האם מישהו יודע למי כוונתו?

חכם אחד (והוא פלאי...) כותב על משומד אחד: וכ"ש דאין להחיותו והוא מחויב למ"נ בכ"י

מה זה?

למסור נפשו?
פרט מעט יותר.

כנראה למסור נפש בכל יום - אבל רצוי יותר חומר להקשר

שאיני יודע בחול מי התיר לשכור מומר למלאכת עצמו ולהחיותו, והרי עדיף להחיות נכרי ממנו, דבנכרים קיי"ל לא מעלין ולא מורידין, ובדידיה מורידין, וכל שכן דאין להחיותו, והרי הוא מחוייב למ"נ בכ"י, וזה ברור לע"ד בלא שום פקפוק.

הפתרון שהוצע, לא נראה מתאים.

[אגב זה נוגע מאד לויכוח שהיה בין הגדולים על עבודה עברית, החזו"א ורא"ו]

אולי לקרב מיתת נפשו בכל יום?

למיקטל נפשיה בכל יום.

פלא על פלאי. מה עם מידת הכרת הטוב?

הפתרון שלך לא מוצלח. ובכ"ז אני מכיר לך טובה על מאמציך המרובים.

כבודו מגלה טפח ומכסה עשר.

הואל נא לשים קטע יותר מכובד כדי שנוכל לראות את ההקשר המלא.


סתם ניחושים:
למסור נפשו בעבור כבודו יתברך
למסור נפשו בעבור כלל ישראל
לומר מאומן נחמן בכל יום...

למ"נ בכ"י
ל"א מוד"ה נאמנ"ה באמ"ת כבוד"ו ימח"ק.

המקור הקדום ביותר שמצאתי לדו"ק הוא בזוהר בב' מקומות
א' בפרשת נח דף עג עמוד ב

פוק ודוק ותשכח, אמאי אתיהיבת ארעא קדישא לכנען עד לא ייתון ישראל

ב'
בפרשת וישב דף נ עמוד א

ודוק ותשכח מדבוטל התמיד דהוה מכפר על חוביהון עד דאתחרב בי מקדשא בין בזמנא קדמאה בין בזמנא תנינא כ"ב יומין לקבל אינון כ"ב שנין דלא חמא ההוא צדיק אפי יקרא דאבוה לאחזאה חכמתא עילאה

בראשונים מצינו כבר לראב"ד בשו"ת ובכתוב שם ולר"ת בספר הישר שו"ת וחידושים וכן בתוס' מצינו כבר שנשתמש בזה כמה פעמים ובריטב"א הוא שכיח ביותר וישנו בעוד הרבה ראשונים

מפי אבי מורי, ר' אריה אביב"י זכרונו לברכה, שנולד ולמד תורה בפינסק,
שמעתי כי ודו"ק מתפרש ישר והפוך:
וי דו ויסט קלערן
קדאחעס ועלסטע דו ויסען!
ואת יודעי האידיש למהדרין אני מזמין לתקן את הכתיב.

ולשאינם דוברי יידיש אפשר תרגום?

תרגום מילולי כך הוא:
איך שתרצה תחשוב
קדחת זה מה שתדע

תרגום נאה יותר:
חשוב כרצונך
קדחת תעלה בחכתך

בריושמא כתב:מפי אבי מורי, ר' אריה אביב"י זכרונו לברכה, שנולד ולמד תורה בפינסק,
שמעתי כי ודו"ק מתפרש ישר והפוך:
וי דו ויסט קלערן
קדאחעס ועלסטע דו ויסען!
ואת יודעי האידיש למהדרין אני מזמין לתקן את הכתיב.

ואני שמעתי בנוסח אחר:

וויפל דו וועסט קווטשען
קדחעס וולסטו וויסן!

ובתרגום חופשי:

ככל שיותר תקווץ'
כך "קדחת" זה מה שתדע...

ולי למדו רבותי
ווען די וועס קלערן
וועסטו וודאי קאנען
בלשה"ק אם תחשוב בוודאי תדע

ראיתי כתבי יד שם איתא ודו"ק ותשכ"ח [שתי המילים עם גרשיים]. ואולי הכוונה להציב הגרשיים היא לפי שאין זה שייך לעצמו של ענין אלא הערה למעיין. ונהגו לציין נקודות מעל, למען יבין הקורא שזו הערה. וכמו ש"בלעז" זכתה לגרשיים לפי שהיא כהערה צדדית ולא מחמת ראשי תיבות.

בזכרוני מונח,
כי הר"ת הוא:
ודייק ותמצא קל.

הולשטיין כתב:ראיתי כתבי יד שם איתא ודו"ק ותשכ"ח [שתי המילים עם גרשיים]. ואולי הכוונה להציב הגרשיים היא לפי שאין זה שייך לעצמו של ענין אלא הערה למעיין. ונהגו לציין נקודות מעל, למען יבין הקורא שזו הערה. וכמו ש"בלעז" זכתה לגרשיים לפי שהיא כהערה צדדית ולא מחמת ראשי תיבות.

יפה..עיין בראש האשכול.

אבקש עזרה פענוח ר"ת

שפעת שלום לכבוד יד"ע (מה זה ) הרב הגדול וכו המפורסם סוע"ה (מה זה ) נרו יאיר עה"י( מה זה ) תודה

הראשון: ידידי עוז. השני: סיני ועוקר הרים. האחרון: עמוד הימיני. ומה שפתחת "נרו יאיר", צריך לתקן "נר ישראל" כפי שהוא בגמרא.

תודה רבה וישר כח נפלא מאד

ומהו "ודו"ק"?
מוכרות לי כמה צורות פתיחה. אם מישהו יודע מקור.

כבר הזכירו כאן בפורום שיש למילה 'ודו"ק' חמש או שש דרכי פתיחת ראשי תיבות, וכולן אך למותר, כי מילה זו (וכן המילה: יצ"ו, וכל כיוצא בהן) אוחזת במשמעותה כשהיא סגורה דווקא. וכמו שאף אחד לא מעלה בדעתו לפתוח 'שליט"א' או לדקדק בנוסח המדוייק של פתרון ראשי תיבות אלה (אם א' פירושו אמן או ארוכים, וכן הלאה...).

תוך כדי דיבור כתב:כבר הזכירו כאן בפורום שיש למילה 'ודו"ק' חמש או שש דרכי פתיחת ראשי תיבות, וכולן אך למותר, כי מילה זו (וכן המילה: יצ"ו, וכל כיוצא בהן) אוחזת במשמעותה כשהיא סגורה דווקא. וכמו שאף אחד לא מעלה בדעתו לפתוח 'שליט"א' או לדקדק בנוסח המדוייק של פתרון ראשי תיבות אלה (אם א' פירושו אמן או ארוכים, וכן הלאה...).

כאילו שלכל האשכולות כאן בפורום יש נ"מ להלכה. השאלה היא מחקרית גרידא: למה התכוון הראשון שכתב ודו"ק.
ודו"ק.

ידידי היקרים
אני צריך את עזרתכם בפתיחת ר"ת ב"ב לגבי טריפות וסירכות
ותבואו על שכרכם מן השמים.

אולי תביא את כל המשפט, כך נוכל לחשוב יותר לעומק

אם היא תלויה כשרה ב"ב
חשבתי בלא בדיקה, אבל אין אני בטוח בזה.

מורה צדק כתב:אם היא תלויה כשרה ב"ב
חשבתי בלא בדיקה, אבל אין אני בטוח בזה.

ברור שזה כך. כי סירכא תלויה כשרה בלא בדיקה. כדאיתא במחבר סי' ל"ט סע' ח'.

אבל נסתפקתי בזה כי ראיתי בכ"מ כתוב טרפה ב"ב.
בכל זאת, ישר כח.

מורה צדק כתב:אבל נסתפקתי בזה כי ראיתי בכ"מ כתוב טרפה ב"ב.

גם "טרפה ב"ב" יכול להתפרש ע"ז הדרך, היינו טרפה כל עוד לא נבדקה.

לכאו' משמע להפך, דטרפה ולא מהני אף בבדיקה.

http://www.otzar.org/crops/1009552261346386466.html
ויש עוד הרבה.

מה זה הר"ת דהזמ"פ
אני מעתיק כאן את הקטע שבו זה כתוב
ונראה לי ליישב, דהנה התורת חיים כתב ליישב קושיית התוס' שהקשו אאביי מפדיון הבן ומשוכר. ותירץ דהיכא דעשה לו טובה כמו בהלואה עביד אינש דפרע תוך זמנו, מה שאין כן בפדיון הבן ושוכר דלא עשה לו טובה. ולפי זה יש ליישב הקושיא הזה, דסלקא דעתיה דגמרא טעמא דרישא משום דעביד אינש דפרע תוך זמנו משום דעשה לו טובה דבנה כל הכותל ונתן מעות עבורו, ואף דהשתא סלקא דעתיה דהזמ"פ הוא כשהשלים הכותל, היינו כשכבר התחיל לבנות אבל קודם שהתחיל לבנות היה יכול לכפותו ואם כן עשה לו טובה - לכך עביד אינש דפרע תוך זמנו. אבל בסיפא מד' אמות ולמעלה דלא עשה לו טובה דקודם שסמך אין צריך ליתן, לכך אינו פורע תוך זמנו.