פורום אוצר החכמה

אליהוא כתב:בהסיבה אינך צודק.

עכ"פ מבואר ממה שהבאתי לעיל ממנהגי וורמיזא שהצייר לא שוטה ולא משכיל.

אולי תזכה את הרבים ותסרוק את המקור אותו אתה מצטט, גם לעיל לא הבאת מקור מפורט, בינתיים זה נשמע מוזר שיש איזה מנהג עם מסורת מהראשונים איזה ציורים מציירים בהגש''פ וא''א לקבל זאת אם לא שתביא את המקור [שמסתמא לא נכתב שם כן].

לאור ההמתנה הממושכת לתגובתו של ''אליהוא'' עולה בליבנו התקוה והתפילה והציפיה האמיתית לאליהו הנביא שיבוא לבשרינו בבשורת הגאולה במהרה ובשנה זו כבר לא נצטרך לפתיחת הדלת ולשפוך חמתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אמן.

ולולי דמסתפינא מחבריא הוא אמינא כוונה אחרת במחשבת הצייר. שכיוון למעשה שהיה.

באחת העיירות, היה מתגורר איש תם וירא אלוקים, סר מרע ועושה טוב, שמעשיו המועטים עוד מרובים היו מחכמתו, שהיה שוטה מופלג מלא תם ותמימות. אתא חג הפסח, והעם-הארץ-חסיד נתעטף בשיראין וישב לו כמלך מחלק שלל. קידש והסב, נטל ידיים אחת בלא ברכה ובלס כרפס מתובל שיעור כמה ביצים בכדי אכילת פרס. חצה מצה והטמין את נתחיה לאפיקומן. מזג כוס ושאלו לו שאלות שבעצמו תהה כיצד לא חשב עליהן לבדו. הגיד את ההגדה והטעים בה פירושי-מילות שלא שמעתם אוזן, הסב ואכל מצות בשביעה, השתעל עד חנק זכר למקדש כהלל, שר והודה על גאולת הנפש והמוח.

בהגיע 'שפוך חמתך', אץ לו לדלת - בעצמו! (צ"ל: ע"י בני בתו שכמותו) והמתין בסילודין לבוא אליהו. עוד רגע המתין, ולתוך ביתו נכנסה עיזא פזיזא, שהחלה מרוצצת בביתו רצוא ושוב. והאיש משתהה ומהסה את בניו, לכבדה בקימה והידור שמא אליהו הוא זה. משהבחנה העז שאין פני האנשים לרעה, החלה עושה שבת לעצמה, ראשית, טעמה מטוב המרור שאצל הקערה ולאח"מ טיפסה על השולחן והיתה דולגת קופצת מצלחת תלצלחת.
רגע לפני שנגשה אל פמוטות הכסף, התעשת האיש, ובתחנונים זעק: "ר' אלע, אפשר גינוג?!".

ושמא לגרסתו של אותו משכיל/חסיד/מו"ל, יש לומר כי חילופי גברא שנו כאן, ולא עז היתה כי אם חמור כחמורו של משיח. ולק"מ

ששת,
יש משהו בדבריך, היה 'מנהג' בקהילות אירופה, להציג כיצד אדם זקן נכנס לבית ב'שפוך חמתך',
וכבר בעל 'חות יאיר' יצא נגד מנהג זה, בעוד אחרים הסכימו לו.

יש סיפור ידוע על הרה"ק בעל בני יששכר זיע"א שזכה לגילוי אליהו בילדותו ונתוודע הענין כשהלך לפתוח הדלת בשפוך חמתך
(כעת איני זוכר איפה ראיתי הסיפור, בל"נ אחפשנו)

ישבב הסופר כתב:

תולעת ספרים07 כתב:כפי שכבר כתבתי לעיל מקור הדבר לפתוח את הדלת הוא ברמ"א סוף סימן ת"פ ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שימורים ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך חמתו על המכחשים בה' (מהרי"ב) ובמ"ב שם ס"ק כדי לזכור שהוא ליל שימורים ואין מתייראין משום דבר.
המבואר להדיא שצריך להראות שאין אנו מתייראין משום דבר והגע בעצמך היושב בקומה 20 לדוגמא פתיחת הדלת אינו מראה על כלום - אין שום סיבה להתירא לפתוח בקומה 20 את הדלת.
והוא הדין שאין כל סיבה להתיירא לפתוח את דלת המרפסת המוקף בסורגים. - מדברי הרמ"א והמ"ב שם ברור הדבר שצריך בפתיחת הדלת להראות שאינו מתיירא והוא מאמין שלילה זה ליל שימורים עד עצם היום הזה ודבר זה אינו מתקיים אלא אם יפתח דלת הפונה לרחוב שיש לו טעם להתיירא.

אכן אין סיבה להתיירא, ומ"מ פשוט שאין הדבר עדיין טעון שיקול בכל פעם אם הוא מסוכן או לא, כדי לצאת חיוב "פתיחת הדלת כהלכתה". וכמו שאין חיוב לחזר אחר ראש כרוב המר ביותר במכולת, כי החיוב הוא לאכול המין המר, ולא לענות את נפשותינו. וכן בכל תקנת חכמים, אין החיוב נתון בידינו שיהא המרבה באיכותו משובח, כאשר אין השוכב על צדו מהדר בהסיבה יותר מחבירו שמטה קצת לצדו.
ולפיכך, (לדעתי זה פשוט) אחד הפותח שער ביתו הפתוח לרה"ר, ואחד הפותח שער בית אכסדרה, גגו וקרפיפו וחצירו, הרי זה משובח, ואין אחד מעולה משל חבירו.

לגבי הסיבה ראה בסוגיא בערבי פסחים ק"ח ע"א בעו הסיבה פרקדן לא שמיה הסיבה, הסיבת ימין לא שמה הסיבה וכו' ובראשונים שם מהר"ת חלאוה ורה"ג שבעי הסיבה טובה. ובשו"ע סימן תע"ב ס"ב ובמ"ב ס"ק ז' כמו כן ראה במ"ב שם ס"ק ט"ו-י"ח. שיש להקפיד להסב כהוגן - והוא הדין לגבי מרור כבר ראה בשו"ע סימן תע"ג במ"ב ס"ק ל"ו ובחזו"א או"ח סימן קכ"ד על דף ל"ט ע"ש.
מכל זה אנו למדים שיש להדר אחר מרור מר והסיבה דרך חרות ממש והוא הדין לכאו' יש להדר לפתוח את הדלת באופן שמראה שאינו מתיירא וצדיק באמונתו יחיה שיאמין שאכן ליל זה שימורים הוא ושום נזק לא יארע לו והפותח דלת למרפסת המוקף סורגרים יש בה יותר מקורטוב של ליצנה אחת בליל הפסח. כנלע"ד.

בענין הסיבה ראה מה שכתבתי בקובץ המצורף כאן
viewtopic.php?f=7&t=4494
מנהגי וורמיזא הוא בסי' ע"ז. מטעם זה נוהגים בקצת מקומות לצייר משיח ואליהו בשביל התינוקות.
[אינני עובד אצל אף אחד ולא התחייבתי לשבת כל היום בפורום ולענות לך].

כיון שלאחר כל הדיונים והפלפולים מסביב לא פתרנו את גוף הבעיה: מי פותח את הדלת ל'שפוך חמתך' - נער או זקן? וכיצד ניגש לעריכת הסדר, כאשר פרט כה משמעותי יעלם מעמנו? אולי כדאי פשוט לערוך פשרה ולקחת את האמצעי בגילו מבין המסובים, ושלום על ישראל, ולא יר(ה)בון עוד נער בזקן, וכולנו נשכון בטח.

פתרון יותר פשוט:
הזקן יפתח את דלת הכניסה, והנער - את דלת המרפסת... ושלום על ישראל.

חכם באשי כתב:פתרון יותר פשוט:
הזקן יפתח את דלת הכניסה, והנער - את דלת המרפסת... ושלום על ישראל.

בעצם הרי לגופו של ענין הייתי מקבל את הפשרה של כבודו ...

אך מה לעשות הרי "הסופר לא ייזק לא היום ולא לעולם עד שיעלה חמור בסולם" ...
ואם הנער יפתח את הדלת של המרפסת הרי לא יתכן שמלך המשיח ואליהו הנביא יכנסו על החמור דרך דלת המרפסת שהרי האיך יעלה החמור בסולם עד להמרפסת ?!

חכם באשי כתב:באופן כללי,
ניתן ללמוד הרבה על מנהגי ישראל מתוך ציורים שבכת"י ובדפוס.
ספרות רחבה נכתבה בענין, ולאלו המכירים רק את הספרים המצויים באוצר החכמה, עיינו בבקשה בסדרת ספריו של שפרבר, מנהגי ישראל (בחבילת מוסד הרב קוק).

מזכיר לי תשובה שראיתי פעם מהאדמו"ר מחב"ד לשאלה האם צריך לגדל זקן? ותשובתו הייתה חיובית ולראיה הביא מה שמצויר בדף הראשון בחומשים הישנים את משה ואהרן עם זקן...(!!??)

שלום4 כתב:

חכם באשי כתב:באופן כללי,
ניתן ללמוד הרבה על מנהגי ישראל מתוך ציורים שבכת"י ובדפוס.
ספרות רחבה נכתבה בענין, ולאלו המכירים רק את הספרים המצויים באוצר החכמה, עיינו בבקשה בסדרת ספריו של שפרבר, מנהגי ישראל (בחבילת מוסד הרב קוק).

מזכיר לי תשובה שראיתי פעם מהאדמו"ר מחב"ד לשאלה האם צריך לגדל זקן? ותשובתו הייתה חיובית ולראיה הביא מה שמצויר בדף הראשון בחומשים הישנים את משה ואהרן עם זקן...(!!??)

באמת?! לעזרת הקוראים (ולהנאת חלקם...) הבא נא קישור או צילום.

שלום4 כתב:

חכם באשי כתב:באופן כללי,
ניתן ללמוד הרבה על מנהגי ישראל מתוך ציורים שבכת"י ובדפוס.
ספרות רחבה נכתבה בענין, ולאלו המכירים רק את הספרים המצויים באוצר החכמה, עיינו בבקשה בסדרת ספריו של שפרבר, מנהגי ישראל (בחבילת מוסד הרב קוק).

מזכיר לי תשובה שראיתי פעם מהאדמו"ר מחב"ד לשאלה האם צריך לגדל זקן? ותשובתו הייתה חיובית ולראיה הביא מה שמצויר בדף הראשון בחומשים הישנים את משה ואהרן עם זקן...(!!??)

הוצאת שם רע או בעיה בהבנת הנקרא?!

הרבי מלובביץ' זצ"ל מסביר במכתב הנל" לאדם פשוט מדוע יש לגדל זקן, לכן הוא משתמש בראיות פשוטות מאוד עד כדי גיחוך, אך אין לחשוש שאלו אכן היו הראיות בעיניו.